אלזם
Administrator
<span style='font-family:Times'><span style='color:red'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>מה אנו חושבים על אמא !</span></span></span>
יום אחד הלכתי להוציא רישיון נהיגה ופקיד הקבלה שאל אותי במה אני עוסקת .
לא ידעתי כיצד לתייג את עבודתי כאם ומה לענות .
בראותו אותי מהססת מה לענות ניסה להסביר לי את כוונתו באומרו: "האם את עוסקת במשהו או את סתם אחת ".
" בוודאי שיש לי עבודה" עניתי, "אני אם ".
ובתגובה ענה הפקיד בהחלטיות: "אנחנו לא רושמים אימא בתור עיסוק , נכתוב עקרת בית ".
שכחתי לגמרי מאותו המקרה עד שלא מזמן קרה לי אותו הדבר במשרד ממשלתי .
הפקידה הייתה כמובן אשת קריירה יעילה בעלת מעמד גבוה ובעלת תואר מרשים: "חוקרת רשמית ".
" מה עיסוקך?" , שאלה הפקידה .
מה גרם לי לענות כך איני יודעת אבל המילים יצאו מפי בפשטות: "אני חוקרת במדעי ההתנהגות בתחום התפתחות הילד ויחסי הגומלין בחברה שלו ."
הפקידה נפעמה , העט נשאר דומם באוויר והיא בהתה בי כאילו לא האמינה למשמע אוזניה .
חזרתי על התואר באיטיות תוך שימת דגש על המילים החשובות ביותר , לאחר מכן נדהמתי לראות איך הכרזתי נכתבה באותיות של קידוש לבנה בטופס .
" הרשי לי לשאול אותך.." , שאלה הפקידה בהתעניינות רבה , "במה בדיוק את עוסקת בתחום המחקרי ?".
בקול שליו ורגוע שמעתי את עצמי עונה לה: "יש לי תוכנית של מחקר מתמשך ( לאיזו אימא אין?) במעבדה ובשטח (ביום רגיל הייתי מתייחסת לזה כאל הבית ומחוצה לו ).
אני עובדת למען המחקר כולו (כל המשפחה) וכבר יש לי ארבעה פרסומים (כל ילדיי ).
כמובן שזו אחת העבודות בעלות הדרישה הכי גבוהה בשטח ההומאני (האם ישנה איזו אימא שאינה מסכימה?) ובדרך כלל אני עובדת 14 שעות ביממה (למעשה זה יותר , משהו כמו 24 שעות ).
אבל בעבודה שלי יש הרבה יותר אתגרים מאשר לכל עבודה פשוטה והתמורה יותר מכלכלית היא קשורה לתחום הסיפוק האישי ."
היה אפשר להרגיש את כובד הראש שהקדישה הפקידה בזמן מילוי הטופס .
ברגע שסיימה את התהליך קמה מן הכסא וליוותה אותי בעצמה עד לדלת .
בבואי הביתה , נרגשת ממקצועי החדש באו לקראתי שלושה משותפותיי למעבדה בנות 13 , 7 ו- 3 שנים .
למעלה יכולתי לשמוע את האב טיפוס החדש בתוכנית של התפתחות הילד (בן ששה חודשים) בודק תוכנית חדשה של פיתוח הקול .
הרגשתי מנצחת , ניצחתי את הבירוקרטיה .
נכנסתי למרשם האוכלוסין כבעלת תפקיד בכיר ובלתי ניתן להחלפה באנושות מאשר עוד " אימא אחת " ..
האמהות... איזו קריירה זוהרת , במיוחד כאשר היא נושאת תואר .
כיצד אנו רואים את אימא ב :
גיל 4 : אימא יכולה לעשות הכל .
גיל 8 : אימא יודעת המון .
גיל 12 : אימא לא יודעת הכל .
גיל 14 : ברור , אימא גם את זה לא יודעת .
גיל 16 : אימא שלי? , היא ענתיקה .
גיל 18 : הזקנה? , היא לגמרי מחוץ לתקופה .
גיל 25 : טוב , משהו היא יודעת .
גיל 35 : לפני שאנחנו מחליטים , אולי נתייעץ עם אימא ?
גיל 45 : אני שואל את עצמי מה אימא הייתה חושבת על הבעיה הזאת .
גיל 65 : הלוואי הייתי יכול לשוחח עם אימא .
יום אחד הלכתי להוציא רישיון נהיגה ופקיד הקבלה שאל אותי במה אני עוסקת .
לא ידעתי כיצד לתייג את עבודתי כאם ומה לענות .
בראותו אותי מהססת מה לענות ניסה להסביר לי את כוונתו באומרו: "האם את עוסקת במשהו או את סתם אחת ".
" בוודאי שיש לי עבודה" עניתי, "אני אם ".
ובתגובה ענה הפקיד בהחלטיות: "אנחנו לא רושמים אימא בתור עיסוק , נכתוב עקרת בית ".
שכחתי לגמרי מאותו המקרה עד שלא מזמן קרה לי אותו הדבר במשרד ממשלתי .
הפקידה הייתה כמובן אשת קריירה יעילה בעלת מעמד גבוה ובעלת תואר מרשים: "חוקרת רשמית ".
" מה עיסוקך?" , שאלה הפקידה .
מה גרם לי לענות כך איני יודעת אבל המילים יצאו מפי בפשטות: "אני חוקרת במדעי ההתנהגות בתחום התפתחות הילד ויחסי הגומלין בחברה שלו ."
הפקידה נפעמה , העט נשאר דומם באוויר והיא בהתה בי כאילו לא האמינה למשמע אוזניה .
חזרתי על התואר באיטיות תוך שימת דגש על המילים החשובות ביותר , לאחר מכן נדהמתי לראות איך הכרזתי נכתבה באותיות של קידוש לבנה בטופס .
" הרשי לי לשאול אותך.." , שאלה הפקידה בהתעניינות רבה , "במה בדיוק את עוסקת בתחום המחקרי ?".
בקול שליו ורגוע שמעתי את עצמי עונה לה: "יש לי תוכנית של מחקר מתמשך ( לאיזו אימא אין?) במעבדה ובשטח (ביום רגיל הייתי מתייחסת לזה כאל הבית ומחוצה לו ).
אני עובדת למען המחקר כולו (כל המשפחה) וכבר יש לי ארבעה פרסומים (כל ילדיי ).
כמובן שזו אחת העבודות בעלות הדרישה הכי גבוהה בשטח ההומאני (האם ישנה איזו אימא שאינה מסכימה?) ובדרך כלל אני עובדת 14 שעות ביממה (למעשה זה יותר , משהו כמו 24 שעות ).
אבל בעבודה שלי יש הרבה יותר אתגרים מאשר לכל עבודה פשוטה והתמורה יותר מכלכלית היא קשורה לתחום הסיפוק האישי ."
היה אפשר להרגיש את כובד הראש שהקדישה הפקידה בזמן מילוי הטופס .
ברגע שסיימה את התהליך קמה מן הכסא וליוותה אותי בעצמה עד לדלת .
בבואי הביתה , נרגשת ממקצועי החדש באו לקראתי שלושה משותפותיי למעבדה בנות 13 , 7 ו- 3 שנים .
למעלה יכולתי לשמוע את האב טיפוס החדש בתוכנית של התפתחות הילד (בן ששה חודשים) בודק תוכנית חדשה של פיתוח הקול .
הרגשתי מנצחת , ניצחתי את הבירוקרטיה .
נכנסתי למרשם האוכלוסין כבעלת תפקיד בכיר ובלתי ניתן להחלפה באנושות מאשר עוד " אימא אחת " ..
האמהות... איזו קריירה זוהרת , במיוחד כאשר היא נושאת תואר .
כיצד אנו רואים את אימא ב :
גיל 4 : אימא יכולה לעשות הכל .
גיל 8 : אימא יודעת המון .
גיל 12 : אימא לא יודעת הכל .
גיל 14 : ברור , אימא גם את זה לא יודעת .
גיל 16 : אימא שלי? , היא ענתיקה .
גיל 18 : הזקנה? , היא לגמרי מחוץ לתקופה .
גיל 25 : טוב , משהו היא יודעת .
גיל 35 : לפני שאנחנו מחליטים , אולי נתייעץ עם אימא ?
גיל 45 : אני שואל את עצמי מה אימא הייתה חושבת על הבעיה הזאת .
גיל 65 : הלוואי הייתי יכול לשוחח עם אימא .