רבי יוסף קארו (1488 - 1575) מגדולי הרבנים ופוסקי ישראל בכל הדורות, מחבר השולחן ערוך והבית יוסף, קרוי בפי העם גם בסתם הבית יוסף מרן והמחבר . בין תלמידיו: רבי יום טוב צהלון.
תולדות חייו
רבי יוסף נולד לאביו אפרים, שהיה תלמיד חכם, בספרד. בעודו ילד קטן נאלץ לנדוד עם הוריו בעקבות גירוש ספרד, והמשפחה הגיעה לקושטא. אחר שאביו נפטר הוא גדל בבית דודו שחי בקושטא, רבי יצחק קארו. בבגרותו התבסס באדריאנופול. בעיר זו הוא התחתן ובה זכה למעמד רבני חשוב והחל בכתיבת חיבורו על הטור - ה"בית יוסף".
אחרי שהתאלמן מאשתו הראשונה התחתן בשנית. התגורר משך זמן בבולגריה, והחליט לעלות לארץ ישראל, שם קבע את מקומו בצפת. בעיר הגלילית נעשה תלמידו של רבי יעקב בירב, והיה הראשון להיסמך על ידו עם חידוש הסמיכה. אחר כך נסמכו תלמידים נוספים של בירב: רבי משה מטראני, רבי משה קורדובירו, ורבי יוסף סאגיס רבו של רבי אלעזר אזכרי (מחבר ספר חרדים) וחברו של הר"י קארו. חידוש הסמיכה גרם למחלוקת גדולה וממושכת בין בירב לבין רבי לוי בן חביב.
עשרים שנה ארך חיבור ה"בית יוסף" שנכתב על הארבעה טורים לרבי יעקב בן הרא"ש ובו ערך רבי יוסף קארו דיונים הלכתיים מעמיקים, שבסופם הביע את עמדתו המסכמת. עשר שנים נוספות חלפו עד להוצאת החיבור לאור. שיטת הפסיקה שלו הייתה הכרעה לפי רוב הדעות שבין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש. לספר הקיצור שסיכם את הלכות ה"בית יוסף" קרא שולחן ערוך, אך קיצור זה עתיד היה להיעשות במהלך ההיסטוריה לעיקר.
בחלק מזמן הכתיבה פרצה בצפת מגפה והוא עבר לביריה.
בזקנתו התחתן רבי יוסף קארו בשלישית ובגיל מופלג נולד לו בן. נפטר בצפת בגיל שמונים ושבע, והידיעה על פטירתו הכתה גלים של אבל בכל רחבי העולם היהודי.
התפשטות ספריו וחיבוריו
הספר שלחן ערוך נפוץ בכל עם ישראל. אולם, משום שהספר בנוי על שלשה עמודי ההוראה, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ראו בני יהדות אשכנז שפסיקתם נדחקה הצידה, ולכן כתב הרמ"א ספר השגות עליו שבו מובאים מנהגי אשכנז בדינים מסוימים. בדינים שבהם כותב הרמ"א כי אין מנהג אשכנז כך, דחו האשכנזים את פסקי השלחן ערוך, אולם בכל מקום שלא חלק על רבי יוסף קארו, התקבלו פסקיו גם על האשכנזים.
שנים מעטות אחרי חיבור השלחן ערוך, התפשטה תורת האר"י ופורסמה, ומאז התפלגה הפסיקה הספרדית לשני זרמים, האחד נאמן לשיטת השלחן ערוך ולרמב"ם והשני נאמן לתורת הקבלה. בימינו קיים הבדל זה בין פסיקת השלחן ערוך לפסיקת הבן איש חי. יש הנוהגים לפסוק בענייני תפילה על פי האר"י ובהלכות אחרוות על פי השלחן ערוך והרמב"ם.
חיבור חשוב אחר של רבי יוסף קארו הוא ה"כסף משנה" על היד החזקה של הרמב"ם. בספר זה הוא משתדל ליישב את שיטת הרמב"ם מהשגות הראב"ד עליו, ולמצוא מקורות בתלמוד לדבריו של הרמב"ם, מאחר שהמחבר עצמו לא ציין את מקורותיו מתוך מטרה להקל על המעיין.
בסוף ימיו עסק גם בשאלות ותשובות אשר נשלחו אליו משאר הגדולים שחיו בדורו, ואלו נדפסו בספר השו"ת "אבקת רוכל". בין השואלים היו רבי משה אלשיך, רבי שלמה אלקבץ ואחרים. מודפסת בספר גם שאלה מאת האר"י, שלייחוסה לאר"י קמו עוררין.
כמו כן כתב רבי יוסף קארו את הספר "מגיד מישרים", עליו יפורט להלן.
רבי יוסף קארו כמקובל
כרב בצפת לא נמנע רבי יוסף קארו מלשלוח ידו בקבלה, למרות שאין היא מרבה להופיע בכתביו ההלכתיים. רבי משה קורדובירו מצטט חידושי קבלה שלו. כמו כן נדפס תחת שמו הספר "מגיד מישרים". ספר זה הוא יומן של התגלויות מגיד, מלאך שלוח ממרום, הכולל תאריכים מדויקים של ההתגלויות, העיסוק בו עסק רבי יוסף קארו לפני ההתגלות - לרוב לימוד פרקי משניות, ותוכן ההתגלויות עצמו. דברי המגיד של ר' יוסף קארו נמסרו בשפה הארמית.
רבי שלמה אלקבץ טען שנכח בהתגלות המגיד בליל שבועות, וסיפר:
"זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא".
התגלותו של מגיד בנפשו של פוסק הלכות רציונלי הפתיעה רבים, והיו שתהו אם למעשה אין מדובר בזיוף ובאגדה שיוחסה בטעות לרבי יוסף קארו. בראש המערערים עמד שי"ר, אך ורבלוסקי שחקר את תופעת המגידות בהרחבה בספרו "רבי יוסף קארו", מגיע למסקנה שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. בנוסף, בשיחה בעל פה, טען ורבלובסקי שייתכן כי רבי יוסף קארו נקט בפעולות מאגיות שונות כדי לזכות במגיד, כפי שנהגו מקובלים אחרים בדורו, ואף שאין בספר מגיד מישרים אזכורים לכך, ייתכן שהדבר נובע מהעריכה המאוחרת לספר, ולמעשה אף בו נעשה שימוש באמצעים מאגיים. ייתכן שהשמיטו את הדברים כדי ל"הכשיר" את הבית יוסף, או בשל האופי הדרשני של הספר בעריכתו הסופית שלא נתן מקום לתיאור הפרקטיקות שהביאו לגילוי הסודות (מפי משה אידל, "ספונות" יז).
המגיד הבטיח לרבי יוסף קארו בין השאר שימות על קידוש השם (דבר שלא התקיים בפועל):
ואזכך לעלות לא"י בשנה זאת ואחר כך אזכך להישרף על קדושת שמו. ואזכך להישרף בארץ ישראל ברבים לקדש שמי בפרהסיה ותעלה לעולה על מזבחי... ואזכך לסיים חיבורך להאיר בו עיני כל ישראל שכל עמים חכמים ונבונים ומשכילים ישאבו מחיבורך שנקרא בית יוסף.
ברעיון המוות על קידוש השם הושפע מאוד מדמותו של שלמה מולכו שאותו פגש עוד לפני הגיעו לארץ ישראל, ושמו מוזכר גם בדברי המגיד לו.
תולדות חייו
רבי יוסף נולד לאביו אפרים, שהיה תלמיד חכם, בספרד. בעודו ילד קטן נאלץ לנדוד עם הוריו בעקבות גירוש ספרד, והמשפחה הגיעה לקושטא. אחר שאביו נפטר הוא גדל בבית דודו שחי בקושטא, רבי יצחק קארו. בבגרותו התבסס באדריאנופול. בעיר זו הוא התחתן ובה זכה למעמד רבני חשוב והחל בכתיבת חיבורו על הטור - ה"בית יוסף".
אחרי שהתאלמן מאשתו הראשונה התחתן בשנית. התגורר משך זמן בבולגריה, והחליט לעלות לארץ ישראל, שם קבע את מקומו בצפת. בעיר הגלילית נעשה תלמידו של רבי יעקב בירב, והיה הראשון להיסמך על ידו עם חידוש הסמיכה. אחר כך נסמכו תלמידים נוספים של בירב: רבי משה מטראני, רבי משה קורדובירו, ורבי יוסף סאגיס רבו של רבי אלעזר אזכרי (מחבר ספר חרדים) וחברו של הר"י קארו. חידוש הסמיכה גרם למחלוקת גדולה וממושכת בין בירב לבין רבי לוי בן חביב.
עשרים שנה ארך חיבור ה"בית יוסף" שנכתב על הארבעה טורים לרבי יעקב בן הרא"ש ובו ערך רבי יוסף קארו דיונים הלכתיים מעמיקים, שבסופם הביע את עמדתו המסכמת. עשר שנים נוספות חלפו עד להוצאת החיבור לאור. שיטת הפסיקה שלו הייתה הכרעה לפי רוב הדעות שבין הרמב"ם, הרי"ף והרא"ש. לספר הקיצור שסיכם את הלכות ה"בית יוסף" קרא שולחן ערוך, אך קיצור זה עתיד היה להיעשות במהלך ההיסטוריה לעיקר.
בחלק מזמן הכתיבה פרצה בצפת מגפה והוא עבר לביריה.
בזקנתו התחתן רבי יוסף קארו בשלישית ובגיל מופלג נולד לו בן. נפטר בצפת בגיל שמונים ושבע, והידיעה על פטירתו הכתה גלים של אבל בכל רחבי העולם היהודי.
התפשטות ספריו וחיבוריו
הספר שלחן ערוך נפוץ בכל עם ישראל. אולם, משום שהספר בנוי על שלשה עמודי ההוראה, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ראו בני יהדות אשכנז שפסיקתם נדחקה הצידה, ולכן כתב הרמ"א ספר השגות עליו שבו מובאים מנהגי אשכנז בדינים מסוימים. בדינים שבהם כותב הרמ"א כי אין מנהג אשכנז כך, דחו האשכנזים את פסקי השלחן ערוך, אולם בכל מקום שלא חלק על רבי יוסף קארו, התקבלו פסקיו גם על האשכנזים.
שנים מעטות אחרי חיבור השלחן ערוך, התפשטה תורת האר"י ופורסמה, ומאז התפלגה הפסיקה הספרדית לשני זרמים, האחד נאמן לשיטת השלחן ערוך ולרמב"ם והשני נאמן לתורת הקבלה. בימינו קיים הבדל זה בין פסיקת השלחן ערוך לפסיקת הבן איש חי. יש הנוהגים לפסוק בענייני תפילה על פי האר"י ובהלכות אחרוות על פי השלחן ערוך והרמב"ם.
חיבור חשוב אחר של רבי יוסף קארו הוא ה"כסף משנה" על היד החזקה של הרמב"ם. בספר זה הוא משתדל ליישב את שיטת הרמב"ם מהשגות הראב"ד עליו, ולמצוא מקורות בתלמוד לדבריו של הרמב"ם, מאחר שהמחבר עצמו לא ציין את מקורותיו מתוך מטרה להקל על המעיין.
בסוף ימיו עסק גם בשאלות ותשובות אשר נשלחו אליו משאר הגדולים שחיו בדורו, ואלו נדפסו בספר השו"ת "אבקת רוכל". בין השואלים היו רבי משה אלשיך, רבי שלמה אלקבץ ואחרים. מודפסת בספר גם שאלה מאת האר"י, שלייחוסה לאר"י קמו עוררין.
כמו כן כתב רבי יוסף קארו את הספר "מגיד מישרים", עליו יפורט להלן.
רבי יוסף קארו כמקובל
כרב בצפת לא נמנע רבי יוסף קארו מלשלוח ידו בקבלה, למרות שאין היא מרבה להופיע בכתביו ההלכתיים. רבי משה קורדובירו מצטט חידושי קבלה שלו. כמו כן נדפס תחת שמו הספר "מגיד מישרים". ספר זה הוא יומן של התגלויות מגיד, מלאך שלוח ממרום, הכולל תאריכים מדויקים של ההתגלויות, העיסוק בו עסק רבי יוסף קארו לפני ההתגלות - לרוב לימוד פרקי משניות, ותוכן ההתגלויות עצמו. דברי המגיד של ר' יוסף קארו נמסרו בשפה הארמית.
רבי שלמה אלקבץ טען שנכח בהתגלות המגיד בליל שבועות, וסיפר:
"זיכנו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא".
התגלותו של מגיד בנפשו של פוסק הלכות רציונלי הפתיעה רבים, והיו שתהו אם למעשה אין מדובר בזיוף ובאגדה שיוחסה בטעות לרבי יוסף קארו. בראש המערערים עמד שי"ר, אך ורבלוסקי שחקר את תופעת המגידות בהרחבה בספרו "רבי יוסף קארו", מגיע למסקנה שאין כל ראיה לכך שמדובר בזיוף. בנוסף, בשיחה בעל פה, טען ורבלובסקי שייתכן כי רבי יוסף קארו נקט בפעולות מאגיות שונות כדי לזכות במגיד, כפי שנהגו מקובלים אחרים בדורו, ואף שאין בספר מגיד מישרים אזכורים לכך, ייתכן שהדבר נובע מהעריכה המאוחרת לספר, ולמעשה אף בו נעשה שימוש באמצעים מאגיים. ייתכן שהשמיטו את הדברים כדי ל"הכשיר" את הבית יוסף, או בשל האופי הדרשני של הספר בעריכתו הסופית שלא נתן מקום לתיאור הפרקטיקות שהביאו לגילוי הסודות (מפי משה אידל, "ספונות" יז).
המגיד הבטיח לרבי יוסף קארו בין השאר שימות על קידוש השם (דבר שלא התקיים בפועל):
ואזכך לעלות לא"י בשנה זאת ואחר כך אזכך להישרף על קדושת שמו. ואזכך להישרף בארץ ישראל ברבים לקדש שמי בפרהסיה ותעלה לעולה על מזבחי... ואזכך לסיים חיבורך להאיר בו עיני כל ישראל שכל עמים חכמים ונבונים ומשכילים ישאבו מחיבורך שנקרא בית יוסף.
ברעיון המוות על קידוש השם הושפע מאוד מדמותו של שלמה מולכו שאותו פגש עוד לפני הגיעו לארץ ישראל, ושמו מוזכר גם בדברי המגיד לו.