עומק הבדיחה: מעשה במלך שיצא לדרך

מעשה במלך שיצא לדרך אך הבחין כי סוסו אינו חש בטוב, ועל כן צירף לנסיעתו את רופאו האישי, למקרה שיצטרכו לרפא את הסוס. בדרך נחלש הסוס, פתח הרופא את מזוודת התרופות שלקח עמו, ונתן לסוס חופן 'ויטמינים', 'אקמול' ו'אופטלגין', אולם התרופות – שהיו מיועדות לבני אדם – לא השפיעו על הסוס, והוא הלך ונחלש. ככל שהתקדמו בדרך, הלעיט הרופא את הסוס בתרופות ובזריקות שונות, אך ללא הועיל.

כעבור כברת דרך, הגיעו לפונדק דרכים, בו הייתה אורוות סוסים. ניגש הרופא לבעל האורווה וביקש ממנו: היות ואתה מטפל בסוסים, גש הנה ובדוק נא את הסוס שלנו, שכן כל התרופות שנתתי לו לא הועילו מאומה. 'מה נתת לו'? התעניין בעל האורווה, והרופא התחיל למנות בפניו את סדרת התרופות שנתן... בעל האורווה הביט לרגע בסוס ופרץ בצחוק גדול: 'תרופות? הסוס שלך הולך למות מרעב! לא נתתם לו לאכול'...

---

עומק הבדיחה הוא, על פי מה שאמרו חז"ל 'אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים', ובליקוטי מוהר"ן (ח"א סי' ל') כתב רבי נחמן: 'כל מה שהוא קטן ביותר, ומרוחק ביותר מהשם יתברך, הוא צריך רבי גדול ביותר, כי כל מה שהחולה נחלה ביותר, צריך רופא גדול ביותר'. ועל כן, דווקא אנו בדורות האחרונים שאין בנו כוח לעובדות ותעניות וכד' כמו הדורות הראשונים, דווקא אנו – שהתרופות כבר לא עוזרות לנו - צריכים את השכל הרוחני ]שמכונה 'אכילה'[, כי רק על ידי שכל גבוה של 'אמונה' יכולים אנו בדורות חלשים אלה להתקרב ולהידבק בה' יתברך בכבודו ובעצמו, ולהמליך אותו על כל מעשינו, דיבורינו ומחשבותינו.

וואי יפה!! חיזק ממש!!