מתוך ספרו של הרב ארז משה דורון שליט"א
"למעלה מן הזמן":
אלול
לחפש את עצמי
אלול - חודש התשובה. צרוף מילים אלו נשמע, משום מה,
פעמים רבות מידי, צרוף מאיים, צרוף שמעלה במחשבה
חשבון-נפש נוקב, סליחות, וידוי על חטא...והנה מגלים לנו חז"ל
רמז בראשי תבותיו של שם החודש, אשר מגלות מהות שונה
מן הרושם המאיים: "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלו"ל.
שערי שמים פתוחים, רבון העולמים קרוב לברואיו והם בנקל יכולים להתקרב אליו.
חודש של אהבה, חסד ורצון.ומדוע, אם כן, מצטייר אצל רבים כל כך רושם שונה מזה המתואר?
כדי ליישב את הדבר נתבונן בשמו של החודש. מקורו של השם אלול הוא בארמית, ופרושו - חפוש.
מה עלינו לחפש?אריה - הנו אריה מיד משנולד,
והוא הדין לכל בעל חיים ולכל נברא שבעולם.
כל תכונותיו, טבעו, כשרונותיו ויעודו כבר מוטבעים בו
כשם שנתונים אלקטרוניים מוטבעים בתכנית מחשב.
הוא אינו צריך לחפש דבר, הכל כבר נמצא בו.
הוא אינו צריך לגלות או להתאמץ להוציא את יחודו אל הפועל.
"שור בן יומו נקרא שור" (בבא קמא ס"ה).
האדם - אינו כך. בלידתו, אינו אלא בעל חיים בדמות אדם
("כל זמן שאין מאירה הדעת בבני אדם,
ואינם יודעים ומרגישים אלוקותו יתברך וממשלתו,
אינם בכלל בני אדם, מאחר שאין בהם דעת לדעת את השם, שזה עיקר גדר האדם"
כותב רבי נחמן מברסלב. ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ד').
באיטיות רבה יוצאים מן הכח אל הפועל כושר דבורו,
מחשבתו ושאר מעלותיו של האדם.
כל זה איננו קורה מאליו כפי שזה קורה אצל כל שאר הנבראים.
האדם - זקוק לחינוך והכשרה כדי לגלות את הטוב הטמון בו ולהוציאו לאור.
אמנם מן המפורסמות הוא שיש ללמד את הילד ולהכשירו לדבר,
לקרוא ולרכוש מיומנויות, אולם מה מצער הדבר שאת מהותו האמיתית של האדם,
את הכשרונות והיכולת הרוחנית שלו - כמעט אין איש מטפח,
וממילא נשארים אלה לוטים באפלה, קבורים אי שם מתחת להררי שכחה וערפל.
להיות אדם פרושו להשתנות. לעלות מדרגא לדרגא ,
ללמוד ולהפנים בכל פעם הבנות רוחניות חדשות.
טפוס בסולם המעלות אל האתגר - להיות אדם, זהו הענין האמיתי,
המרתק והמסעיר ביותר עבור כל בן אנוש.
ואף שבאופן מעורפל מודע כל אדם לצורך בהשתנות,
מעטים הם אלו הזוכים לזהות את מהות השנוי - שנוי פנימי, נשמתי, ולא שנוי חצוני בלבד.
מעטים עוד יותר הם אלו הזוכים להשתנות בפועל שנוי כזה.
אולם זוהי קריאתו של בורא עולם אל בניו ובפרט בחודש אלול -
"שובו אלי" - צאו אל החפוש האמיתי, הפנימי, של מהותכם האלוקית.
אל תסתתרו מאחורי הרגלי החיים, היו אמיצים! גלו את הרצון שברצונות:
הרצון להיות אדם!"אני לדודי" - ההתקשרות אל החלק האלוקי שבתוכי,
הרצון להיות יותר מדמות אדם בלבד, כלי נטול אור, אלא אדם.
אדם ממש. בר דעת אלוקית."ודודי לי" - הרצון לעלות הוא אותו רצון
שיאפשר את זרימת השפע המטהר מבורא עולם אל נשמת האדם - שפע דעת, נקיות ושלמות.
כמה טוב להפטר מן העול המיותר של הכעס, הגאוה ושאר מדות רעות,
כמה משחרר להתנקות מן החטא והעוון.
"כי מי שיודע קדושת ישראל, מאין הם לקוחים, ויודע רוחניות ודקות של ישראל,
הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון, ואין עוון שייך להם כלל וכלל.
לפי גודל קדושתם משרשם וגודל דקותם ורוחניותם"
כותב רבי נחמן (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ג').
"הבא להטהר - מסייעין לו" (מסכת שבת ק"ד. יומא ל"ח).
משנפתחים שערי-שמים, ויד מושטת משם,
כביכול, לסייע - אין בזה כל איום. אדרבא, מי שחש באמת בצורך להשתנות,
להתנקות ולעלות ב"סולם האדם",
יקדם את הסיוע הזה באנחת רווחה.
החשש ממושג התשובה והתקון -
אינו אלא בבואת תפישתנו הגשמית, החמרנית והמצומצמת.
משיוסר - יתגלה אורו האמיתי של אלול: חודש הרחמים, חודש החפוש.
"למעלה מן הזמן":
אלול
לחפש את עצמי
אלול - חודש התשובה. צרוף מילים אלו נשמע, משום מה,
פעמים רבות מידי, צרוף מאיים, צרוף שמעלה במחשבה
חשבון-נפש נוקב, סליחות, וידוי על חטא...והנה מגלים לנו חז"ל
רמז בראשי תבותיו של שם החודש, אשר מגלות מהות שונה
מן הרושם המאיים: "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלו"ל.
שערי שמים פתוחים, רבון העולמים קרוב לברואיו והם בנקל יכולים להתקרב אליו.
חודש של אהבה, חסד ורצון.ומדוע, אם כן, מצטייר אצל רבים כל כך רושם שונה מזה המתואר?
כדי ליישב את הדבר נתבונן בשמו של החודש. מקורו של השם אלול הוא בארמית, ופרושו - חפוש.
מה עלינו לחפש?אריה - הנו אריה מיד משנולד,
והוא הדין לכל בעל חיים ולכל נברא שבעולם.
כל תכונותיו, טבעו, כשרונותיו ויעודו כבר מוטבעים בו
כשם שנתונים אלקטרוניים מוטבעים בתכנית מחשב.
הוא אינו צריך לחפש דבר, הכל כבר נמצא בו.
הוא אינו צריך לגלות או להתאמץ להוציא את יחודו אל הפועל.
"שור בן יומו נקרא שור" (בבא קמא ס"ה).
האדם - אינו כך. בלידתו, אינו אלא בעל חיים בדמות אדם
("כל זמן שאין מאירה הדעת בבני אדם,
ואינם יודעים ומרגישים אלוקותו יתברך וממשלתו,
אינם בכלל בני אדם, מאחר שאין בהם דעת לדעת את השם, שזה עיקר גדר האדם"
כותב רבי נחמן מברסלב. ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ד').
באיטיות רבה יוצאים מן הכח אל הפועל כושר דבורו,
מחשבתו ושאר מעלותיו של האדם.
כל זה איננו קורה מאליו כפי שזה קורה אצל כל שאר הנבראים.
האדם - זקוק לחינוך והכשרה כדי לגלות את הטוב הטמון בו ולהוציאו לאור.
אמנם מן המפורסמות הוא שיש ללמד את הילד ולהכשירו לדבר,
לקרוא ולרכוש מיומנויות, אולם מה מצער הדבר שאת מהותו האמיתית של האדם,
את הכשרונות והיכולת הרוחנית שלו - כמעט אין איש מטפח,
וממילא נשארים אלה לוטים באפלה, קבורים אי שם מתחת להררי שכחה וערפל.
להיות אדם פרושו להשתנות. לעלות מדרגא לדרגא ,
ללמוד ולהפנים בכל פעם הבנות רוחניות חדשות.
טפוס בסולם המעלות אל האתגר - להיות אדם, זהו הענין האמיתי,
המרתק והמסעיר ביותר עבור כל בן אנוש.
ואף שבאופן מעורפל מודע כל אדם לצורך בהשתנות,
מעטים הם אלו הזוכים לזהות את מהות השנוי - שנוי פנימי, נשמתי, ולא שנוי חצוני בלבד.
מעטים עוד יותר הם אלו הזוכים להשתנות בפועל שנוי כזה.
אולם זוהי קריאתו של בורא עולם אל בניו ובפרט בחודש אלול -
"שובו אלי" - צאו אל החפוש האמיתי, הפנימי, של מהותכם האלוקית.
אל תסתתרו מאחורי הרגלי החיים, היו אמיצים! גלו את הרצון שברצונות:
הרצון להיות אדם!"אני לדודי" - ההתקשרות אל החלק האלוקי שבתוכי,
הרצון להיות יותר מדמות אדם בלבד, כלי נטול אור, אלא אדם.
אדם ממש. בר דעת אלוקית."ודודי לי" - הרצון לעלות הוא אותו רצון
שיאפשר את זרימת השפע המטהר מבורא עולם אל נשמת האדם - שפע דעת, נקיות ושלמות.
כמה טוב להפטר מן העול המיותר של הכעס, הגאוה ושאר מדות רעות,
כמה משחרר להתנקות מן החטא והעוון.
"כי מי שיודע קדושת ישראל, מאין הם לקוחים, ויודע רוחניות ודקות של ישראל,
הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון, ואין עוון שייך להם כלל וכלל.
לפי גודל קדושתם משרשם וגודל דקותם ורוחניותם"
כותב רבי נחמן (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ג').
"הבא להטהר - מסייעין לו" (מסכת שבת ק"ד. יומא ל"ח).
משנפתחים שערי-שמים, ויד מושטת משם,
כביכול, לסייע - אין בזה כל איום. אדרבא, מי שחש באמת בצורך להשתנות,
להתנקות ולעלות ב"סולם האדם",
יקדם את הסיוע הזה באנחת רווחה.
החשש ממושג התשובה והתקון -
אינו אלא בבואת תפישתנו הגשמית, החמרנית והמצומצמת.
משיוסר - יתגלה אורו האמיתי של אלול: חודש הרחמים, חודש החפוש.