פורום ברסלב - רק לשמוח יש

אלול

alia1

New Member
מתוך ספרו של הרב ארז משה דורון שליט"א
"למעלה מן הזמן":

אלול
לחפש את עצמי


אלול - חודש התשובה. צרוף מילים אלו נשמע, משום מה,
פעמים רבות מידי, צרוף מאיים, צרוף שמעלה במחשבה
חשבון-נפש נוקב, סליחות, וידוי על חטא...והנה מגלים לנו חז"ל
רמז בראשי תבותיו של שם החודש, אשר מגלות מהות שונה
מן הרושם המאיים: "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלו"ל.
שערי שמים פתוחים, רבון העולמים קרוב לברואיו והם בנקל יכולים להתקרב אליו.
חודש של אהבה, חסד ורצון.ומדוע, אם כן, מצטייר אצל רבים כל כך רושם שונה מזה המתואר?
כדי ליישב את הדבר נתבונן בשמו של החודש. מקורו של השם אלול הוא בארמית, ופרושו - חפוש.

מה עלינו לחפש?אריה - הנו אריה מיד משנולד,
והוא הדין לכל בעל חיים ולכל נברא שבעולם.
כל תכונותיו, טבעו, כשרונותיו ויעודו כבר מוטבעים בו
כשם שנתונים אלקטרוניים מוטבעים בתכנית מחשב.
הוא אינו צריך לחפש דבר, הכל כבר נמצא בו.
הוא אינו צריך לגלות או להתאמץ להוציא את יחודו אל הפועל.
"שור בן יומו נקרא שור" (בבא קמא ס"ה).
האדם - אינו כך. בלידתו, אינו אלא בעל חיים בדמות אדם
("כל זמן שאין מאירה הדעת בבני אדם,
ואינם יודעים ומרגישים אלוקותו יתברך וממשלתו,
אינם בכלל בני אדם, מאחר שאין בהם דעת לדעת את השם, שזה עיקר גדר האדם"
כותב רבי נחמן מברסלב. ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ד').
באיטיות רבה יוצאים מן הכח אל הפועל כושר דבורו,
מחשבתו ושאר מעלותיו של האדם.
כל זה איננו קורה מאליו כפי שזה קורה אצל כל שאר הנבראים.
האדם - זקוק לחינוך והכשרה כדי לגלות את הטוב הטמון בו ולהוציאו לאור.
אמנם מן המפורסמות הוא שיש ללמד את הילד ולהכשירו לדבר,
לקרוא ולרכוש מיומנויות, אולם מה מצער הדבר שאת מהותו האמיתית של האדם,
את הכשרונות והיכולת הרוחנית שלו - כמעט אין איש מטפח,
וממילא נשארים אלה לוטים באפלה, קבורים אי שם מתחת להררי שכחה וערפל.

להיות אדם פרושו להשתנות. לעלות מדרגא לדרגא ,
ללמוד ולהפנים בכל פעם הבנות רוחניות חדשות.
טפוס בסולם המעלות אל האתגר - להיות אדם, זהו הענין האמיתי,
המרתק והמסעיר ביותר עבור כל בן אנוש.
ואף שבאופן מעורפל מודע כל אדם לצורך בהשתנות,
מעטים הם אלו הזוכים לזהות את מהות השנוי - שנוי פנימי, נשמתי, ולא שנוי חצוני בלבד.
מעטים עוד יותר הם אלו הזוכים להשתנות בפועל שנוי כזה.
אולם זוהי קריאתו של בורא עולם אל בניו ובפרט בחודש אלול -
"שובו אלי" - צאו אל החפוש האמיתי, הפנימי, של מהותכם האלוקית.
אל תסתתרו מאחורי הרגלי החיים, היו אמיצים! גלו את הרצון שברצונות:
הרצון להיות אדם!"אני לדודי" - ההתקשרות אל החלק האלוקי שבתוכי,
הרצון להיות יותר מדמות אדם בלבד, כלי נטול אור, אלא אדם.
אדם ממש. בר דעת אלוקית."ודודי לי" - הרצון לעלות הוא אותו רצון
שיאפשר את זרימת השפע המטהר מבורא עולם אל נשמת האדם - שפע דעת, נקיות ושלמות.
כמה טוב להפטר מן העול המיותר של הכעס, הגאוה ושאר מדות רעות,
כמה משחרר להתנקות מן החטא והעוון.
"כי מי שיודע קדושת ישראל, מאין הם לקוחים, ויודע רוחניות ודקות של ישראל,
הוא יודע שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון, ואין עוון שייך להם כלל וכלל.
לפי גודל קדושתם משרשם וגודל דקותם ורוחניותם"
כותב רבי נחמן (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז' סעיף ג').

"הבא להטהר - מסייעין לו" (מסכת שבת ק"ד. יומא ל"ח).
משנפתחים שערי-שמים, ויד מושטת משם,
כביכול, לסייע - אין בזה כל איום. אדרבא, מי שחש באמת בצורך להשתנות,
להתנקות ולעלות ב"סולם האדם",
יקדם את הסיוע הזה באנחת רווחה.
החשש ממושג התשובה והתקון -
אינו אלא בבואת תפישתנו הגשמית, החמרנית והמצומצמת.
משיוסר - יתגלה אורו האמיתי של אלול: חודש הרחמים, חודש החפוש.
 

alia1

New Member
תשובה - לשוב "הביתה"

בין מנהגי חודש אלול מובא בהלכה:
"נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים
מראש חודש אלול ואילך עד יום הכפורים"
(אורח חיים סימן תקפ"א סעיף א') ומבאר ה"משנה ברורה":
" כ י ב א ל ו א ר ב ע י ם י ו ם ה ת ש ו ב ה מ ק ו ב ל ת " .
מחסד השם הוא, שלושים יום לפני ראש השנה,
הוא יום הדין לכל ברואי עולם, לפתוח שערי שמיים
ולסייע למבקשים לטהר את עצמם לקראת היום הגדול הזה.
עתה, בחודש אלול, מן הראוי הוא לנסות ולגעת מעט במושג ה"תשובה".

כותב רבי נחמן (תורה ל"ה בליקוטי מוהר"ן):
" דע , כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שניטל משם " .
לשוב ולחזור למקומנו האמיתי, המקורי.
לעשות רק מה שנוגע ושייך אלינו באמת - זוהי תשובה.
וכל עוד אין האדם זוכה למצוא את מקומו ולמלא את ייעודו
יטרידוהו כל ימיו חוסר המנוחה וסערת הנפש -
כאילו קול פנימי קורא אליו ללא הרף ומבקש ממנו דבר מה.
אולם כשיטה אזנו לאותו קול פנימי ויזכה למצוא את מקומו,
או אז יזכה למנוחת הנפש האמיתית,
לאותה תקווה המלווה את הגלוי "הגעתי הביתה", "זהו מקומי האמיתי".

משום כך קיים גם קשר עמוק בין מצוות התשובה למצוות השבת.
"ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" (דברים ל' ב') מצווה התורה.
"ושבת" אותיות "שבת" כלומר,
אותה תחושה של רוגע ושלוות הנפש שניתן לחוש בשבת,
אפשר לחוש גם אם מקיימים את הציווי "ושבת",
אם שבים למקומנו האמיתי, ליהדותנו בטהרתה, בלי כחל ושרק.
 

alia1

New Member
"את לבבך ואת לבב"

שלוש "עבודות" מיוחדות לחודש אלול,
ומהוות הכנה לימים הנוראים, לראש השנה ויום כפור.
ת ש ו ב ה , ת פ י ל ה ו צ ד ק ה .
תשובה הנוגעת לאלול רמוזה בפסוק :
"ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל' ו') ראשי תיבות אלול.
הלב - המרגיש, המבין, המסוגל "לקלוט" ולהכיל תחושות נעלות
של קדושה וקרבת אלוקים - אטום, קר ואדיש.
תשובה - כמוה כסכין המלה ומעבירה את ערלת הלב ואטימותו.
והופכת את האדם שוב ליצור חי, מרגיש ומבין,
לא רק בעניני גשם כי אם גם ובעיקר - בעיניני רוח וקדושה.

כי "קודם התשובה" כותב רבי נחמן (תורה ו')
"עדיין אין לו הויה, כאילו עדיין לא נתהוה בעולם,
כי טוב לו שלא נברא משנברא.
וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה,
אז הוא בחינת (השם הקדוש) אה-יה, היינו שיהיה לו הויה בעולם,
היינו "אנא זמין למהוי" (אני מוכן, מזומן, להיות), וזה בחינת כתר,
כי כתר לשון המתנה, בחינת תשובה, כמו שאמרו חז"ל (יומא ל"ח ל"ט)
"הבא לטהר מסייעין לו, משל לאחד, שבא לקנות אפרסמון וכו'
".

אדם המתקרב לעולמה של תשובה חש, בעצם, שאינו קיים,
שאין הצדקה לקיומו, שאחד כמוהו, מוטב שלא היה בעולם.
זוהי הרגשת "טוב לו שלא נברא משנברא".
מאחר שהרע את מעשיו, וכעת הוא מבין שלא התנהג כשורה.
תשובה, אם כן, היא הרצון לשוב ולהיות קיים, להיות קיים ק י ו ם ר א ו י ,
לחיות חיים בעלי ערך ותוכן,
לחוש - טוב שאני בעולם ויש הצדקה לקיומי.
והרצון לשוב ולהיות בעל ערך אמיתי, קדוש,
מביא את האדם, כדברי רבי נחמן,
להתקשרות עם השם הקדוש אה-יה.
שם זה מופיע בתורה כאשר משה שואל את הקדוש ברוך הוא:
"ויאמר משה אל האלוקים הנה אנוכי בא אל בני ישראל (בשליחותך, לגאלם).
ואמרתי להם אלוקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו? - מה אומר אליהם?"
והקדוש ברוך הוא עונה לו "ויאמר אלוקים אל משה אה-יה אשר אה-יה
ויאמר כה תאמר לבני ישראל אה-יה שלחני אליכם". (שמות ג' י"ג י"ד).
ה"הארה" הנמשכת על נפש האדם בבואו לשוב ולגשת אל אלוקיו,
באה מן השם "אהי-ה", ומשם דווקא "מסייעין לו" להטהר.
מה פרוש הדבר?כל מה שיש לאדם כזה הוא הרצון.
אין לו הויה בעולם והוא רוצה שתהיה לו ("אנא זמין למהוי").
משמיים, אם כן, מסייעין לו להתקרב, להיות. שכן גם הוא מבקש: "אהיה".
 

alia1

New Member
אמנם בתוך הסיוע הזה כלול גם מבחן,
"ואומרים לו - ה מ ת ן ". ההמתנה,
אורך הזמן שבין הרצון לבוא אל הקודש ועד להתגשמותו,
כאשר האדם מרגיש שעדיין הוא "עומד בחוץ" זהו מבחנו ונסיונו.
האם הוא ראוי "להיות" ?
האם יקבלו גם אותו?האם ג ם ב פ נ י ו יפתחו את שערי הקדושה?

מי שאינו יודע אודות ה"מבחן" הזה עלול בקלות לשגות,
לפרש שלא כראוי את הרגשת הרחוק ולהדחות, חלילה, משערי הקדושה.
ועל זה מרחיב ומבאר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מ"ח)
"כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך - שמראין לו התרחקות,
ונדמה לו (אף שאין זו האמת) שמרחיקין אותו מלמעלה,
ואין מניחין אותו כלל להכנס לעבודת השם.
ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות
(מאחר והיא מבחן, כאמור, להיותו ראוי, ואיננה דחיה באמת, אף על פי שכך הוא חש).
וצריך התחזקות גדול מאד מאד, לבלי ליפול בדעתו, חס ושלום,
כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים,
שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודת השם יתברך,
ועדיין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנוס בשערי הקדושה,
כי רואה עצמו שהוא מלא עדיין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים,
וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר שבקדושה,
אין מניחין אותו, ו נ ד מ ה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל,
ואין רוצה כלל בעבודתו, מחמת שהוא רואה שהוא צועק
בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו,
ואף על פי כן עדיין הוא רחוק מאד מאד...
הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול,
לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל.
כי באמת, כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות".

תשובה, אם כן, עיקרה הרצון לתשובה,
הכסופים לתקון, והנכונות להמתין,
גם אם נדמה לאדם שעדיין אינו מתקדם וש"לא מקבלים אותו".
מוסיף רבי נחמן בענין זה (ליקוטי מוהר"ן תורה י' סעיף ב')
"וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות,
היינו בקי ברצוא, בקי בשוב".ומבאר רבי נתן תלמידו (לקוטי הלכות, שבת הלכה ז' סעיף ל"ח)
"כי אי אפשר לזכות לתשובה כי אם על ידי דרך זה,
שמקבלין על עצמו שאיך שיהיה יחזק עצמו בהשם יתברך תמיד
בבחינת "ואציעה שאול - הינך"
(שגם במצב של "שאול" וגיהנום בנפש מחפשים ומוצאים אותו יתברך).
אז דייקא יזכה לתשובה. כי הרבה עליות וירידות צריכין לעבור על כל אחד ואחד,
שאי אפשר לבאר בכתב, בפרט מי שכבר נכשל כמו שנכשל,
על כן אם רוצה לחוס על חייו להטיב אחריתו,
צריך לילך על ידיו ורגליו
(דהיינו להתאמץ בכל מאודו לחפש ולבקש מי שילמד אותו את דרך ההתחזקות הזו)
ולקבל דרך זו, בחינת בקיאות בהלכה, ואז יזכה לאחרית טוב לנצח".

ועוד הוא מוסיף בענין התשובה דווקא על ידי ההתחזקות
(לקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות עדות הלכה ה' סעיף ט'):
"כי זה עיקר התשובה, כשיודעים ומאמינים שה' יתברך נמצא עימו תמיד בכל עת,
ובכל מקומות שהוא, כמו שכתוב: "בכל מקומות ממשלתו" (תהילים ק"ג כ"ב)
ועל ידי זה יזכה לילך בדרך התשובה שעשה משה,
כי עיקר היצר הרע והסטרא אחרא - כל כוחם על ידי השקר, שהוא הרע, שהוא הטומאה.
כי בתחילה מחטיא את האדם על ידי שקרו, שמטעה אותו בכמה מיני הטעיות,
ואחר כך, כשבא על דעתו לשוב - מחליש דעתו
ומכניס בליבו שכבר נסתלק השם יתברך ממנו,
והוא רחוק כל כך, עד שאי אפשר לו לשוב, ובאמת הוא להיפך,
כי באמת "מלכותו בכל משלה" (תהילים ק"ג י"ט)
אפילו בעשר כתרין דמסאבותא
(עשר "כתרים" של טומאה שהם כנגד עשר ספרות שבקדושה).
וכמו שכתוב "השוכן איתם בתוך טומאתם"
(ויקרא ט"ז ט"ז) וכמו שפירש רש"י: אפילו כשהם טמאים - שכינה עימהם".
ועל כן צריכין לידע שזה עיקר דרך התשובה שעשה משה באלול
(כשהיה בהר ארבעים יום לאחר חטא העגל).
והצדיקים האמיתיים והכרוכים אחריהם ממשיכים זה הדרך בכל שנה ושנה,
שהעיקר הוא במה שיודעים ומודיעים בכמה לשונות ואזהרות וכרוזים הרבה בלי מספר -
שהשם יתברך עדיין עימנו, עם כל אחד ואחד,
א פ י ל ו ע ם ה ח ו ט א ה ג ר ו ע ש ב כ ל ה ע ו ל ם כ ו ל ו ,
כי "מלכותו בכל משלה", בחינת "ואציעה שאול הינך".
וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו וליבו, ומכניס זאת בליבו
באמת בבחינת "וידעת היום והשבות אל לבבך,
כי ה' הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת" (דברים ד' ל"ט) וכו',
אזי בודאי יש לו תקוה גדולה כל ימי חייו לזכות לדרך התשובה באמת -
כי זה עיקר דרך התשובה שעשה משה והצדיקים שאחריו
בחינת "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבו" (ישעיהו מ"ג ט"ז),
שזה הפסוק הוא סוד כוונת אלול כמובא.
שהכוונה הפשטיות שיוצא מזה לכל בני אדם הפשוטים,
הוא שהשם יתברך ברחמיו הודיע לנו
על ידי צדיקיו האמיתיים שהוא נותן בים דרך,
דהיינו שאפילו בתוך מצולות הים הרבים מאד מאד
השוטפים על האדם כהמון גלי הים ממש,
בבחינת "כל משבריך וגליך עלי עברו" (יונה ב' ד'),
בבחינת "ותשליכני מצולה בלבב ימים" (יונה ב' ד')
בחינת "שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות" (תהילים פ"ח ז')
וכן בפסוקים הרבה, מכל שכן כמו שיודע האדם בעצמו
מה שעבר עליו ולהיכן ירד ונשלך על ידי מעשיו,
אף על כפי כן גם שם יש דרך ונתיב תמיד לשוב אליו יתברך,
ועיקר הדרך נעשה על ידי בחינת הנ"ל, שיודע ומאמין
כי מלכותו בכל משלה בחינת "אם אסק שמיים שם אתה ואציעה שאול הינך"
שזהו סוד כוונת אלול, בחינת הדרך הנ"ל שכל אדם יכול לזכות אליו בכל מקום שהוא,
ב פ ר ט ב א ל ו ל , אם יאמין בכל זה באמת ובפשטות".

וזוהי ה"חרב" שאיתה אנו צריכים למול את ערלת הלב -
האמונה שגם לנו, לכל אחד ואחד, יהיה מי שיהיה,
יש תקוה - ואם נתאזר בסבלנות ונמשיך לרצות
ולנסות להכנס בשערי הקדושה, לבטח נזכה לזה,
כמובן בפרוש מתוך דברי רבי נחמן ותלמידו רבי נתן.
 

alia1

New Member
"אני לדודי ודודי לי"

אך לזכות להטהר ולהוושע באמת
מרשת החטאים והעוון בה הסתבכנו, אין די בכוחות אנוש.
כמו שאומרים חז"ל (סוכה נ"ב)
"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו - אינו יכול לו"
וקל וחומר לאחר שחטא - שהוא זקוק לסיוע לשוב.
נמצא, שהשלמת תקוננו תלוי במדה רבה,
בתפילה ותחנונים לסיוע אלוקי, וכמרומז בפסוק "אני לדודי ודודי לי", ראשי תיבות אלול,
שדוקא באלול שערי השמים ושערי התשובה פתוחים,
ובהתרצות האדם בתפילה לאלוקיו ("אני לדודי") ישוב ה' ויתרצה אליו ("ודודי לי").
וזהו טעם מנהגם של ישראל קדושים להרבות בסליחות באשמורת הבוקר דווקא בחודש אלול,
ולהרבות באמירת תהילים, המסוגל לתשובה, דווקא בחודש אלול.
(וכמובא ב"משנה ברורה" תקפ"א סעיף א' בשם ה"מטה אפרים"
המנהג לסיים אמירת תהילים שלוש פעמים מראש חודש אלול עד יום הכפורים).
ובענין מעלת תהילים כתב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ע"ג)
"מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהילים, כי אמירת תהילים מסוגל לתשובה".
וכפי שהוא מבאר שם, שדוד המלך אמר את פסוקי תהילים
"בהתעוררות גדול מאד וברוח הקודש, עד שכל אחד ואחד,
כפי מה שהוא, יכול למצוא את עצמו בתוך ספר תהילים,
ולזכות לתשובה על ידי אמירת תהילים".ו
מקשה רבי נחמן (שם באותה תורה)
"והנה הכל חפצים ליראה את שמך,
ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה".
 

alia1

New Member
כלומר, בעומק ליבו, חפץ כ ל א ד ם להתקן,
להתקרב לטוב ולקדוש, ולהתקשר לבוראו.
מדוע, אם כן, לא רבים זוכים לכך בפועל?
ומתרץ רבי נחמן: "כי יש אחד, שאין לו התעוררות כלל לתשובה,
ואפילו מי שיש לו התעוררות לתשובה,
אינו זוכה להגיע אל האות והשער של תשובה השייך לו,
ואפילו אם מגיע לשם, יכול להיות שהשער של תשובה סגור,
ומחמת כל זה אין האדם זוכה לתשובה".
גם מי שמבין שעליו לשפר ולהיטיב דרכיו - אין די בכך.
כי יש, לעיתים, שאין לו התעוררות.
הוא מבין בשכל, אבל ליבו - אטום ואדיש.ויש אחר,
שיש לו התעוררות וחשק,
אבל "אינו זוכה להגיע אל האות והשער של תשובה השייך לו".
הוא רוצה, אבל אינו יודע איך, ומה בדיוק רוצים ממנו משמיים.
והשלישי, אף שיש לו חשק וגם יודע מה מוטל עליו לעשות,
"אפילו אם מגיע לשם - יכול להיות שהשער של תשובה סגור"
כי אין די גם ברצון ובהשתדלות האדם,
ואם לא "יפתחו" לו משמים את השער לא תועיל השתדלותו.

לשלשת הקשיים הללו, לשלשת המניעות היסודיות הנמנות כאן להכנס בשערי התשובה,
מציב רבי נחמן פ ת ר ו ן א ח ד !"ועל ידי אמירת תהילים,
אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה - הוא מתעורר לעשות תשובה.
וגם זוכה על ידי תהילים להגיע אל השער ואות השייך לו, ולפתוח השער!"
ומסיים "וזה שאנו רואין, שבימי תשובה,
דהיינו באלול ועשרת ימי תשובה,
כל ישראל עוסקין אז באמירת תהילים,
כי אמירת תהילים מסוגל לתשובה,
ועל כן הוא דבר גדול מאד לעסוק תמיד באמירת תהילים,
כי תהילים הוא התעוררות גדול מאד מאד להשם יתברך, אשרי שיאחז בו".
 

alia1

New Member
"איש לרעהו ומתנות לאביונים"

עוד מ"עבודותיו" המיוחדות של חודש הרחמים - צדקה.
כמרומז בפסוק (מגילת אסתר ט' כ"ד) "איש לרעהו ומתנות לאביונים" ראשי תיבות אלול.
כי "במדה שאדם מודד - בה מודדין לו" (מסכת מגילה י"ב, סוטה ח').
ואם חפצים אנו לצאת זכאין בדין ושיעשו עימנו חסד,
מן הראוי שנקדים גם אנחנו באלול, ונאחז במידת החסד, ונרבה בצדקה.
וכן מובא במעלת הצדקה (קצור שולחן ערוך סימן ל"ד סעיף א')
"גדול העושה צדקה, יותר מכל הקרבנות ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה.
לעולם אין אדם מעני (נהיה עני) מן הצדקה,
ואין דבר רע ולא הזק בא בשביל הצדקה.
"כל המרחם על הבריות - מרחמין עליו מן השמיים" (מסכת שבת קנ"א),
ויתן האדם אל ליבו, שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקדוש ברוך הוא,
וכמו שהוא מבקש, שהקדוש ברוך הוא ישמע שוועתו ותפילתו,
כך ישמע הוא שוועת העניים...והצדקה דוחה גזרות רעות ומוספת חיים".

אך עיקר מעלת הצדקה, אומר רבי נחמן,
היא דווקא כשאדם שובר את אכזריותו ונותן יותר מכפי טבעו
ונטיית ליבו וכלשונו (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ד' סעיף א')
"כי בתחילה, כשמתחילין להתנדב לצדקה,
אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו, להפכו לרחמנות.
וזהו עיקר עבודת הצדקה.
כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות שבטבעו, אין זה עבודה,
כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם.
רק עיקר העבודה - לשבר ה א כ ז ר י ו ת להפכו לרחמנות " .

ודווקא עתה, באלול, על פתח שנה חדשה,
ואנו מבקשים שיפתחו לנו שערים רבים,
שערי חיים, שערי פרנסה, שערי בריאות, שערי קדושה,
נוגעת עבודת הצדקה לפתיחת שערים,
וכמובא בדברי רבי נחמן שצדקה היא היא המפתח הראשון והחשוב - ל כ ל ה ש ע ר י ם !
(ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ד' סעיף ב')."ובחינה זו, דהיינו התחלת הצדקה,
היא קשה וכבדה מאד. כי כל העבודות וכל התשובות,
כל מה שרוצין לעשות איזה עובדה בעבודת ה', כמה קלין (קולות)
של אוי ואבוי וכמה כפילות וכמה הטיות צריכין לעשות קודם שעושין איזה עובדה.
ועיקר, בהתחלה, שאז קשה מאד, כי כל ההתחלות קשות,
וצריכין כמה קלין וכמה גניחות וכו' קודם שמתחילין איזהו התחלה.
וגם אחר כך, לאחר ההתחלה, גם כן אינו בא בנקל עבודת השם,
וצריכין כמה יגיעות וכמה תנועות כנ"ל קודם שזוכין לעשות איזה עובדה שיש לה הידור...
ו צ ד ק ה היא תמיד התחלה , בבחינת (דברים ט"ו) "פתוח תפתח",
שאפילו כשיש פתח והתחלה,
הצדקה היא פותחת יותר ויותר ומרחבת הפתח יותר,
כי כל דבר ודבר מעבודת השם, כשרוצין להכנס באותו הדרך ואותו העבודה,
צריכין לפתוח שם פתח להכנס באותו הדרך.
וזה בחינת - כל התחלות קשות,
מחמת שבהתחלה צריכין לשבר ולפתוח פתח מחדש.
על כן קשה מאד.וסגולת כח הצדקה - להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר,
כשעושין איזהו פתח באיזה עבודה ונותנין צדקה,
אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפתח יותר ויותר,
כי הצדקה היא ההתחלה של כל ההתחלות,
כי היא פותחת ומרחבת כל הפתחים, וגם בצדקה עצמה יש התחלה,
דהיינו כשמתחילין ליתן צדקה, ועל כן התחלת הצדקה היא קשה וכבדה מאד,
כי היא בחינת ההתחלה של כל ההתחלות...
אך ה תועל ת של הצדקה גדול מאד מאד " .

וכמובא בהמשך אותה תורה,
שכשאדם זוכה ומשבר טבעו ואכזריותו ומרבה בצדקה,
הוא שובר בזה גם את הרוגז והדין שלמעלה,
וממתיק הדין ברחמים כי
"מאחר שמתגבר ומהפך אכזריות שבטבעו לרחמנות על ידי זה נתהפך הרוגז לרצון"
ולזה בודאי אנו מייחלים קודם יום הדין.
 
חלק עליון