בין חושך לאור לגויים
האם הרגש הדתי נעצר בכניסה לכותל המערבי? איזה עומק של ציניות מבטא המעשה הרע הזה? האם יש כאן חוסר אמון מצד אברכים לכנות הדתית של בן דת אחרת? האם פתק של מועמד יהודי גם היה זוכה למציצנות הגסה הזו? הרב ד"ר בני לאו סבור שפגיעה ברגש הדתי תקפה לגבי בני כל הדתות
הרב ד''ר בני לאו | 27/7/2008 17:00
נכנסנו לשבוע השני שב"שלשת השבועות" והמחשבות על הקלקולים הגדולים של "בית ראשון" וההחמצה הצורבת של "בית שני" מתגמדות לעומת הבושה שאוחזת בנו לנוכח ההתנהלות של החברה הישראלית בכלל והדתית בפרט בימינו אנו, ימי בית שלישי.
המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית ברק אובמה בביקורו בישראל. צילום: אי-פי
אין יום טוב מקודמו.
כל פעם חדשה אחרת מאיימת לשבור את שיא השפל. ממעלליו של נשיא לחמדנות שר אוצר, מגחמיו של חבר קבינט למעטפותיו של ראש ממשלה - פצע וחבורה, אין בה מתום.
אך הנה באה לה תמונה קטנה - לכאורה אינה אלא פגיעה קטנה בשולי השוליים של החברה - ומבהירה לנו באחת שהכתם עמוק, שמא עמוק מדי.
מבקר לו מועמד לנשיאות ארה"ב בישראל ובמהלך ביקורו טומן פתק אישי בכותל. והנה חוברים להם כמה "בני תורה" ומפתים עיתון מוביל בישראל לפרסם את הפתק ברבים. שובבות ישראלית.
ואני שומע וחושב על המושג "פגיעה ברגש דתי". כל כך הרבה פעמים שומעים את המושג הזה מתגלגל במחוזות הציבוריים שלנו. כמעט כל מעשה שאינו עומד ברף החיים הדתיים זוכה למאבק ציבורי תחת הכותרת פגיעה ברגשות דתיים.
בשם הרגש הדתי
הדוגמא הקלאסית היא "מלחמות השבת" של ירושלים. כביש בר אילן הובער באש המחלוקת הזו בשם הפגיעה ברגש הדתי, שהרי לאדם דתי, תושב השכונה הסמוכה קשה מנשוא לראות מכונית שבה יהודי מחלל שבת.
חברת התעופה אל על מתמודדת עם דרישה חרדית לאיסור שימוש במסכים מרכזיים בטיסות בגלל פגיעה ברגש הדתי. הרגש הדתי, מושג חמקמק כשלעצמו פועל כל פעם שיש איזה איום על האקלים הטהור שבו אנו חיים. האם הרגש הדתי נעצר בכניסה לכותל?
כשנערך הערעור על פסילת הסרט "הפיתוי האחרון של ישו" הסביר השופט שמגר (אז נשיא בית המשפט העליון) ש"פגיעה ברגשות הדת היא אנטי תיזה של סובלנות".
הכנסת פתק לכותל אינה מעשה דתי פולחני אלא ביטוי אינטימי לסוג של תפילה חרישית בין אדם לאלקיו. לקיחתו של הפתק הזה הוא מעשה של פריצות בוטה. כיצד גסות זו מתיישבת עם "הצנע לכת עם אלקיך"?
איזה עומק של ציניות מבטא המעשה
הרע הזה? האם יש כאן חוסר אמון מצד אברכים לכנות הדתית של בן דת אחרת? האם פתק של מועמד יהודי גם היה זוכה למציצנות הגסה הזו?
למען האמת אני חושש משתי התשובות גם יחד: אם זוהי גסות כלפי מי שאינו יהודי - הרי שחטאנו בגזענות דתית מחפירה. אך אני סבור שהאלימות הזו אינה מופנית כלפי הגוי אלא באה ממקום של העדר אמונה.
לא יכול להיות שאדם מאמין ומרגיש יפגע באינטימיות הזו. הפתק הקטן הזה מלמד אותי שהדת עצמה איבדה את כוחה. שמה שנראה כדתי אינו אלא קליפה חלולה.
עולות מול עיני מילותיו של הנביא ירמיהו, הרואה את התור הנשרך בכניסה לבית המקדש, תורים של אנשים הבאים לעשות את פולחנם אך במעשיהם משחיתים את הארץ, והוא מתפרץ כלפיהם (ירמיהו פרק ז): ה
האם הרגש הדתי נעצר בכניסה לכותל המערבי? איזה עומק של ציניות מבטא המעשה הרע הזה? האם יש כאן חוסר אמון מצד אברכים לכנות הדתית של בן דת אחרת? האם פתק של מועמד יהודי גם היה זוכה למציצנות הגסה הזו? הרב ד"ר בני לאו סבור שפגיעה ברגש הדתי תקפה לגבי בני כל הדתות
הרב ד''ר בני לאו | 27/7/2008 17:00
נכנסנו לשבוע השני שב"שלשת השבועות" והמחשבות על הקלקולים הגדולים של "בית ראשון" וההחמצה הצורבת של "בית שני" מתגמדות לעומת הבושה שאוחזת בנו לנוכח ההתנהלות של החברה הישראלית בכלל והדתית בפרט בימינו אנו, ימי בית שלישי.
המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית ברק אובמה בביקורו בישראל. צילום: אי-פי
אין יום טוב מקודמו.
כל פעם חדשה אחרת מאיימת לשבור את שיא השפל. ממעלליו של נשיא לחמדנות שר אוצר, מגחמיו של חבר קבינט למעטפותיו של ראש ממשלה - פצע וחבורה, אין בה מתום.
אך הנה באה לה תמונה קטנה - לכאורה אינה אלא פגיעה קטנה בשולי השוליים של החברה - ומבהירה לנו באחת שהכתם עמוק, שמא עמוק מדי.
מבקר לו מועמד לנשיאות ארה"ב בישראל ובמהלך ביקורו טומן פתק אישי בכותל. והנה חוברים להם כמה "בני תורה" ומפתים עיתון מוביל בישראל לפרסם את הפתק ברבים. שובבות ישראלית.
ואני שומע וחושב על המושג "פגיעה ברגש דתי". כל כך הרבה פעמים שומעים את המושג הזה מתגלגל במחוזות הציבוריים שלנו. כמעט כל מעשה שאינו עומד ברף החיים הדתיים זוכה למאבק ציבורי תחת הכותרת פגיעה ברגשות דתיים.
בשם הרגש הדתי
הדוגמא הקלאסית היא "מלחמות השבת" של ירושלים. כביש בר אילן הובער באש המחלוקת הזו בשם הפגיעה ברגש הדתי, שהרי לאדם דתי, תושב השכונה הסמוכה קשה מנשוא לראות מכונית שבה יהודי מחלל שבת.
חברת התעופה אל על מתמודדת עם דרישה חרדית לאיסור שימוש במסכים מרכזיים בטיסות בגלל פגיעה ברגש הדתי. הרגש הדתי, מושג חמקמק כשלעצמו פועל כל פעם שיש איזה איום על האקלים הטהור שבו אנו חיים. האם הרגש הדתי נעצר בכניסה לכותל?
כשנערך הערעור על פסילת הסרט "הפיתוי האחרון של ישו" הסביר השופט שמגר (אז נשיא בית המשפט העליון) ש"פגיעה ברגשות הדת היא אנטי תיזה של סובלנות".
הכנסת פתק לכותל אינה מעשה דתי פולחני אלא ביטוי אינטימי לסוג של תפילה חרישית בין אדם לאלקיו. לקיחתו של הפתק הזה הוא מעשה של פריצות בוטה. כיצד גסות זו מתיישבת עם "הצנע לכת עם אלקיך"?
איזה עומק של ציניות מבטא המעשה
הרע הזה? האם יש כאן חוסר אמון מצד אברכים לכנות הדתית של בן דת אחרת? האם פתק של מועמד יהודי גם היה זוכה למציצנות הגסה הזו?
למען האמת אני חושש משתי התשובות גם יחד: אם זוהי גסות כלפי מי שאינו יהודי - הרי שחטאנו בגזענות דתית מחפירה. אך אני סבור שהאלימות הזו אינה מופנית כלפי הגוי אלא באה ממקום של העדר אמונה.
לא יכול להיות שאדם מאמין ומרגיש יפגע באינטימיות הזו. הפתק הקטן הזה מלמד אותי שהדת עצמה איבדה את כוחה. שמה שנראה כדתי אינו אלא קליפה חלולה.
עולות מול עיני מילותיו של הנביא ירמיהו, הרואה את התור הנשרך בכניסה לבית המקדש, תורים של אנשים הבאים לעשות את פולחנם אך במעשיהם משחיתים את הארץ, והוא מתפרץ כלפיהם (ירמיהו פרק ז): ה