דִּינָה יוֹצֵאת מִבֵּיתָהּ./ שיר מאת: אהובה קליין (c)

[אהובה קליין]

דִּינָה יוֹצֵאת מִבֵּיתָהּ.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

שָׁמַיִם קָדְרוּ הִגִּיעַ הַיּוֹם

דְּמָמָה הוּפְרָה פִּתְאוֹם

בְּמֶרְכַּז שְׁכֶם מְהוּמָה

צְלִילִים מְחוֹלְלִים הֲמֻלָּה.



דִּינָה בְּבֵיתָהּ יוֹשְׁבָהּ

לְלֵאָה כֹּה דּוֹמָה

אֶת דַּרְכָּהּ אִמְּצָה

לַשּׁוּק תָּמִיד יָצְאָה.



כָּעֵת הֲדוּרָה וּמְקֻשֶּׁטֶת

לְכִוּוּן הַמְּחוֹלוֹת נִמְשֶׁכֶת

יוֹרֶדֶת בְּמַעֲלוֹת בֵּיתָהּ

יוֹצֵאת אֶל הַלֹּא נוֹדָע.



רוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת

אֶת צְעָדֶיהָ מְחַשֶּׁבֶת

שִׁעֲרָה מַבְלִיט יָפְיָהּ

כֻּלָּהּ דְּרוּכַה צִפיִּיָּה.



מַבְחִינָה בִּבְנוֹת הָאָרֶץ

כְּנָחָשׁ , שׁוֹלְחוֹת אֶרֶס

לְפֶתַע נִלְכְּדָה בפיתיון

בִּידֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וְיִשְׁלַח [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]