הונאה בכשרות על ידי קייטרינג
הרב אליעזר שמחה ויס
א. כשרות בגני ארועים
לפני זמן מה התקשר אלי בהיסטריה צעיר ערב חופתו. הוא סיפר שהוא עומד לחגוג את חופתו בגן-ארועים סמוך לעמק-חפר, אבל כאשר ביקש לראות את תעודת הכשרות בגן, הוצגה בפניו תעודה של אולם אחר ששמי חתום עליה. הוא שאל האם אני אחראי גם על גן ארועים (הנמצא מחוץ לאזור שבאחריותי) ולא רק על האולם. אמרתי לו שייתכן שהמזון מגיע ממקום שבו יש השגחה שלי, אבל אין לי שום אפשרות לדעת מהיכן מביא בעל גן הארועים את האוכל. החתן נכנס לפאניקה. מה יעשה? מחר מגיעים מאות אורחים לחתונה שלו, ועכשיו מתברר לו שלגן-הארועים אין הכשר. אמרתי לו שאני מוכן לדאוג למשגיח שיגיע למחרת למקום וימנע הכנסת אוכל ממקור לא ידוע. אבל נוצרה עוד בעיה. הבעיה של הכלים. בקשתי הוכחה לכשרותם. בעל הגן שלח לי אישור על הכלים שניתן שנתיים קודם לכן, ובחברת משכירת הציוד השתמשו בו ללא כל פיקוח במשך אותן שנתיים. מי יכול לדעת למה שימשו הכלים - לאוכל כשר או טרף, או כמה כלים נוספים הצטרפו למלאי.
כל זה בגן שבעליו התגאה בכך שרוב לקוחותיו הם יהודים דתיים. במהלך עבודתי כרב המעורה בעניני כשרות גיליתי הרבה בעיות דומות הנוגעות לחברות הסעדה (קייטרינג). מאחר שאנחנו נמצאים בעיצומה של תקופת השמחות, יש לדברים חשיבות מיוחדת. הממצאים שהגיעו לידיעתי מובילים למסקנה שכאשר בודקים אולם או גן-שמחות, חשוב לוודא לא רק האם הם עומדים בתקני הכשרות אלא גם את מצבה של חברת ההסעדה. בציבור רווחות אמירות "כמו כל הקייטרינג כשרים" (רחוק מהאמת לצערי) או - "אם הרב מגיע לערוך חופה, אז ודאי שהכל כשר כאן". אין לאקסיומות הללו כל בסיס.
ב. בעיות כשרות מיוחדות לחברות קייטרינג
אופנת החזרה אל הטבע, שגרמה לכך שגני ארועים צצים כפטריות אחרי הגשם, במיוחד באזורים חקלאיים, מחריפה את הבעיה. אני מכיר זאת היטב גם מהאזור שבו אני חי, עמק-חפר.. לרבים מגני הארועים שבסביבינו אין מטבח מסודר. היזמים רק משכירים את המקום והמארחים דואגים לקייטרינג. כך נוצרות בעיות כשרות קשות. שכן מטבח-האם של חברת הקייטרינג לעיתים קרובות רחוק גאוגרפית מגן השמחות. המטבח נמצא אמנם בפיקוחה של רבנות מקומית, אבל כאשר חברת הקייטרינג מפעילה ארוע מחוץ לתחומי נותן ההכשר, היא מנפנפת באותה תעודה שניתנה למטבח שלה בלבד. זו רק ההתחלה. צוות הקייטרינג לא מביא אתו בדרך כלל את הכלים ואת התנורים, אלא שוכר אותם מחברה המשכירה ציוד לארועים. החברה הזו מביאה גם את המפות, הסכו"ם, הסירים וכדומה. ברוב המקרים אין כל פקוח על הציוד הרב הזה. הרי הרב שנתן את תעודת ההכשר לחברת הקייטרינג עשה זאת, רק בכל הנוגע למטבח של החברה. במקרה הטוב ביותר הוא שולח משגיח ללוות את האוכל - אבל גם אז, אין כל אפשרות לבדוק את מקורם של הכלים.
דוגמה נוספת: חברת קייטרינג המארגנת סעודת חתונה הרחק מבסיסה, מעונינת שהירקות יגיעו טריים למקום הארוע. לשם כך היא מסכמת עם סיטונאי ירקות הסמוך למקום, להביא את הירקות ישירות לגן הארועים. הרב במטבח המרכזי יקפיד נניח שהירקות יהיו מתוצרת גוש קטיף, ושהופרשו מהם תרומות ומעשרות, אבל כיוון שהוא צמוד למטבח, אין לו שום אפשרות לדעת דבר על הירקות שהביאה חברת הקייטרינג ישירות לארוע.. החברות יודעות זאת היטב, ויש בהן כאלה שמנצלות את המצב. במטבח המרכזי הרב יכול להשגיח שלא יהיו למשל, בישולי עכו"ם. הוא יכול לבדוק האם הבישול נעשה על ידי יהודים, אולם כאשר מביאים טבחים נוספים - אין השגחה. גם אם אין לבעלי חברת הקייטרינג כוונות להערים על ההשגחה, לעיתים קרובות מתברר ברגע האחרון שצריך לקנוח "השלמות" לסלטים. על ה-"השלמות" האלה אין שום פקוח.
אופנה חדשה נוספת בחוגים מסוימים של אולם שמחות וחתונה הוא ה-"אפטר-פרטי", כלומר ארוע אחרי ארוע. החתונה הרשמית מסתימת לקראת חצות - ואז רק מתחילה השמחה המאוחרת וזה קורה בדרך כלל אחרי שהמשגיח הולך לביתו ובמקרה הטוב המשגיח נמצא כל זמן החתונה במקום.
במקרים רבים האוכל ל- "ארוע ההמשך" מובא ללא שום השגחה.
ג. "בשר לבן" בכלים מושכרים
הזכרתי אה בעית הציוד המושכר וכדאי להזכיר יותר כיצד פועלות החברות להשכרת ציוד לארועים. חברת הקייטרינג מפנה את משכירי הציוד למזמין. לפעמים אומרים להם שצריכים כלים בשריים או חלביים, אבל לא תמיד. נניח שמציינים זאת והחברה המשכירה שולחת את הכלים המבוקשים. ברוב החברות להשכרת ציוד לא קיים כל נוהל לבדיקה האם שולחים הכלים מחדש בתעודת כשרות בתוקף נכון לזמן הארוע. יש הרי לא מעט חברות קייטרינג שכלל אינן כשרות, ומגישות בשר טרף ואפילו "דבר אחר", אבל החברה להשכרת ציוד שולחת כלים לכל מזמין, בלי לבדוק האם השימוש שייעשה בכלים הללו הוא כשר. גם אם הכלים יוצאים מחברת השכרת הציוד כשהם כשרים, הם בהחלט יכולים לחזור לא כשרים.
בביקורת שנעשתה באחת החברות הגדולות . להשכרת ציוד לארועים נתגלה שלא היה משגיח בתפקיד בזמן הוצאת הכלים. לא היתה כל השגחה בזמן החזרת הכלים המלוכלכים, לא היתה כל השגחה שלא נעשה בכלים שימוש בשבת. יתרה מזו, לאותה חברה יש חברת-אחות שאין לה תעודת כשרות וזאת במוצהר ומכוון כדי לספק שרות למי שמראש רוצים לאכול מזון לא-כשר. בבדיקה מקרית אצל מי ששכר כלים לחתונה בחברה האחת, התגלה כי כלי האוכל "מטיילים" בין שתי החברות זו הכשרה וזו שאינה כשרה. נתגלה כי אדם ששכר תנור מהחברה "הכשרה", קיבל בעצם תנור טרף, שבו עשה שימוש עם מזון כשר.
רק על מעט חברות להשכרת ציוד לארועים יש פיקוח. גם אם בדרך כלל בעלי החברות הללו מחזיקים גם חברה נוספת המספקת ציוד לארועים לא-כשרים, התוצאה - האוכל יכול היה להיות במקורו כשר אולם כלי האוכל - לא.
בהרבה רבנויות דורשים, מהזוג המגיע להירשם לנישואין, שהקייטרינג בחתונה יהיה כשר, שגן הארועים הוא מאלה הסגורים בשבת וכדומה. בדרך כלל מביאים לרבנות צילום של תעודת הכשרות, שעליה כתוב ש-"אין לצלם את התעודה", וש-"התעודה אינה בתוקף עם צולמה".
אבל תעודת הכשרות מתייחסת רק לכשרות של המטבח ולא של הגן. אין שום בעיה לזוג שרוצה להשתמש בקייטרינג לא כשר, להביא תעודה מקייטרינג כשר. קרה כבר מקרה שקייטרינג כשר "מכר" את הזכות להשתמש בתעודה שלו, לחברות קייטרינג שאינן כשרות.
באשר לאישור שהמקום סגור בשבת, לעיתים קרובות הגנים הללו רחוקים מעין,ואין אפשרות לפקח על כך. לשואלים מה מפריע לנו האם הגן פתוח בשבת, אני עונה שברגע שמחללים שם שבת, כל הארוע הוא לא-כשר.
ד. אוכלים טרפות בשגגה
לא קל לעמוד בלחץ של בעלי אולמות וגנים בעונת השמחה. פעם הסרתי את השגחתי מקייטרינג מסויים והנה עוד לא הספקתי לסיים את הודעתי על כך וכבר התקשרו אלי רבנים ואמרו (ובעיקר דרשו) שארשה להם לבוא במקומי ולתת כשרות לאותה חברה. ענין זה אגב לא נמצא כלל בסמכותי, אלא בסמכותה של הרבנות הראשית לישראל. אותם רבנים פנו אלי בבקשה כזו, למרות שהורדת הכשרות שלי היתה בגלל נסיבות חמורות ביותר שנתגלו בחברה. רב אחד אפילו התקשר לאחת מלשכות הרבנות בארץ והודיע להם שלא יתייחסו לעובדה שהורדתי בחברה המסויימת הזו את הכשרות, כי.. שברגע שאני "מפנה את המקום" הוא יתן לה תעודת כשרות.
מה קורה כאן? וממן, כאשר רבנים מקומיים או אזוריים מסירים תעודת כשרות מאחד הגנים או חברות ההסעדה, איכשהו נמצא רב אחר אשר מתוך רחמים (על מי? על צרכני הכשרות, או על אלה שמרמים אותם?) נותן להם "כשרות". לדבר כזה אין תוקף לא על פי חוק, ובוודאי שלא לפי ההלכה. אבל המציאות היא שבמעמד הנשגב של שידוכין וקדושה, אוכלים אנשים בשגגה דברים שהם טרפות. המסקנה היא שיש להסתמך רק על אישורים של רבנים מקומיים, המכירים את המתרחש באזור.
סיפור מיוחד הוא זה של החברות הכפולות. כדי לא להסתבך עם הרבנות, למרות שהן רוצות לעשות ארועים לא-כשרים, ולהרוויח גם בשבתות ובחגים, מקיימות כמה חברות הסעדה חברת-בת לא כשרה, וטוענים שכל הארועים הלא-כשרים אינם שלהם אלא של חברת הבת. ואם חתונה מתקיימת ביום שישי אחר-הצהרים והוא רוצה להמשיך את הארוע לתוך ליל שבת, יש לקייטרקינג פתרון: עד כניסת השבת יהיה לקייטרינג הכשר, ועם כניסת השבת תפעל חברת הקייטרינג הלא-כשרה. פטנט שכזה.
בשיטה דומה של שינוי-שם משתמשים גם גני ארועים החתומים על הסכם כשרות, כדי שיוכלו להמשיך לעבוד בשבת, תחת שם אחר, אבל הציבור הרוצה בכשרות אמינה, כלל אינו יודע על חילופי השמות הללו.
ה.. מומחים לתיירות לא לכשרות..
סעיף אחר של הבעיה הנרחבת הזו שייכת לבר הפועל בשמחה. הרבנות הראשית לישראל מחייבת כל בר להצטייד בתעודת כשרות, כתנאי להכנסתו לאירוע כשר. בפועל, כמעט אין ברים עם תעודות הכשר. בפועל כמעט אין ברים עם תעודות הכשר. בזמן השמחה מכינים הברים קוקטילים שונים, מערבבים חלב באלכוהול או יינות כשרים במשקאות לא-כשרים יש מקרים שהבר מגיע לגן השמחות באופן עצמאי, בנפרד מהקייטרינג. רק לעתים רחוקות מצליח המשגיח למנוע הכנסת משקאות לא-כשרים, אבל כמעט תמיד מוצאים את הרגע שהמשגיח מפנה עורף ומערבבים קוקטייל אסור. אחר-כך אומרים למשגיח שהמארח אשם, הוא הביא את המשקאות.
מכל האמור עד כאן ברור שגם כאשר בעל הגן או הקייטרינג אומרים לכם שארוע שהוא עורך הוא גלאט-כשר או שיש מנות גלאט-כשר - על תסמכו עליו,אלא אם כן יראה לכם תעודה של רבנות מוסמכת המאשרת זאת. אחד מגני הארועים פרסם שיש לו הכשר של אחד הבדצי"ם הידועים. התפלאתי ושאלתי את בעל הקייטרינג בגן, ממתי יש לו השגחה מהבד"ץ, ואפה המשגיח של אותו בד"ץ. הוא ענה: הרי אני קונה בשר בהכשר של הבד"ץ. או שכן או שלא, אבל משגיח לא היה שם.
באותה מידה צריכים לחשוש מפרסומים של סוכני מלונות וטיולים הטוענים שהטיול או הארוע שהם מציעים הוא גלאט-כשר - אם אין אחריות של רבנות מומכת. סוכני הנסיעות הם מומחים לתיירות, לאו דוקא לכשרות. מוזר בעיני גם שמלונות שאינם בהכשר מהדרין של הרבנות, הופכים בין-לילה, בתקופת ביו-הזמנים למשל, למהדרין - בחסותו של מי שמארגן בהם סוף שבוע או כמה ימי נופש. נכון שהם מצרפים רב לנופש הזה, אבל לא לכל רב יש ידע וניסיון בענייני כשרות.
הפתרון הוא לשנן את הכללים הבאים:
לקרא היטב את תעודת הכשרות, כולל האותיות הקטנות. במיוחד לראות היכן נתנה התעודה, והאם היא בכלל בתוקף (לעתים קרובות תלויות במסעדות תעודות כשרות ישנות). להאמין רק בקייטרינג שידוע לך שלבעליו יש נאמנות אישית מוחלטת לנושא הכשרות. כלומר, שהבעלים עצמם מקפידים על כל תנאי הכשרות, שיש להם משגיחים צמודים לכל ארוע, כולל הבישולים, השכרת כלים וכו.להתקשר לרבנות האחראית לארוע, ולשאול האם הם מודעים לקיום הארוע, האם יש משגיח המלווה את הארוע כל הזמן. בשום אופן אין לאכול במקום אם אין משגיח הנוכח בזמן השמחה. לבדוק האם הכשרות ניתנה על ידי הרבנות המקומית. קשה מאד להסתמך על הכשר של רב שאינו חי באזור.
ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.
הרב אליעזר שמחה ויס
א. כשרות בגני ארועים
לפני זמן מה התקשר אלי בהיסטריה צעיר ערב חופתו. הוא סיפר שהוא עומד לחגוג את חופתו בגן-ארועים סמוך לעמק-חפר, אבל כאשר ביקש לראות את תעודת הכשרות בגן, הוצגה בפניו תעודה של אולם אחר ששמי חתום עליה. הוא שאל האם אני אחראי גם על גן ארועים (הנמצא מחוץ לאזור שבאחריותי) ולא רק על האולם. אמרתי לו שייתכן שהמזון מגיע ממקום שבו יש השגחה שלי, אבל אין לי שום אפשרות לדעת מהיכן מביא בעל גן הארועים את האוכל. החתן נכנס לפאניקה. מה יעשה? מחר מגיעים מאות אורחים לחתונה שלו, ועכשיו מתברר לו שלגן-הארועים אין הכשר. אמרתי לו שאני מוכן לדאוג למשגיח שיגיע למחרת למקום וימנע הכנסת אוכל ממקור לא ידוע. אבל נוצרה עוד בעיה. הבעיה של הכלים. בקשתי הוכחה לכשרותם. בעל הגן שלח לי אישור על הכלים שניתן שנתיים קודם לכן, ובחברת משכירת הציוד השתמשו בו ללא כל פיקוח במשך אותן שנתיים. מי יכול לדעת למה שימשו הכלים - לאוכל כשר או טרף, או כמה כלים נוספים הצטרפו למלאי.
כל זה בגן שבעליו התגאה בכך שרוב לקוחותיו הם יהודים דתיים. במהלך עבודתי כרב המעורה בעניני כשרות גיליתי הרבה בעיות דומות הנוגעות לחברות הסעדה (קייטרינג). מאחר שאנחנו נמצאים בעיצומה של תקופת השמחות, יש לדברים חשיבות מיוחדת. הממצאים שהגיעו לידיעתי מובילים למסקנה שכאשר בודקים אולם או גן-שמחות, חשוב לוודא לא רק האם הם עומדים בתקני הכשרות אלא גם את מצבה של חברת ההסעדה. בציבור רווחות אמירות "כמו כל הקייטרינג כשרים" (רחוק מהאמת לצערי) או - "אם הרב מגיע לערוך חופה, אז ודאי שהכל כשר כאן". אין לאקסיומות הללו כל בסיס.
ב. בעיות כשרות מיוחדות לחברות קייטרינג
אופנת החזרה אל הטבע, שגרמה לכך שגני ארועים צצים כפטריות אחרי הגשם, במיוחד באזורים חקלאיים, מחריפה את הבעיה. אני מכיר זאת היטב גם מהאזור שבו אני חי, עמק-חפר.. לרבים מגני הארועים שבסביבינו אין מטבח מסודר. היזמים רק משכירים את המקום והמארחים דואגים לקייטרינג. כך נוצרות בעיות כשרות קשות. שכן מטבח-האם של חברת הקייטרינג לעיתים קרובות רחוק גאוגרפית מגן השמחות. המטבח נמצא אמנם בפיקוחה של רבנות מקומית, אבל כאשר חברת הקייטרינג מפעילה ארוע מחוץ לתחומי נותן ההכשר, היא מנפנפת באותה תעודה שניתנה למטבח שלה בלבד. זו רק ההתחלה. צוות הקייטרינג לא מביא אתו בדרך כלל את הכלים ואת התנורים, אלא שוכר אותם מחברה המשכירה ציוד לארועים. החברה הזו מביאה גם את המפות, הסכו"ם, הסירים וכדומה. ברוב המקרים אין כל פקוח על הציוד הרב הזה. הרי הרב שנתן את תעודת ההכשר לחברת הקייטרינג עשה זאת, רק בכל הנוגע למטבח של החברה. במקרה הטוב ביותר הוא שולח משגיח ללוות את האוכל - אבל גם אז, אין כל אפשרות לבדוק את מקורם של הכלים.
דוגמה נוספת: חברת קייטרינג המארגנת סעודת חתונה הרחק מבסיסה, מעונינת שהירקות יגיעו טריים למקום הארוע. לשם כך היא מסכמת עם סיטונאי ירקות הסמוך למקום, להביא את הירקות ישירות לגן הארועים. הרב במטבח המרכזי יקפיד נניח שהירקות יהיו מתוצרת גוש קטיף, ושהופרשו מהם תרומות ומעשרות, אבל כיוון שהוא צמוד למטבח, אין לו שום אפשרות לדעת דבר על הירקות שהביאה חברת הקייטרינג ישירות לארוע.. החברות יודעות זאת היטב, ויש בהן כאלה שמנצלות את המצב. במטבח המרכזי הרב יכול להשגיח שלא יהיו למשל, בישולי עכו"ם. הוא יכול לבדוק האם הבישול נעשה על ידי יהודים, אולם כאשר מביאים טבחים נוספים - אין השגחה. גם אם אין לבעלי חברת הקייטרינג כוונות להערים על ההשגחה, לעיתים קרובות מתברר ברגע האחרון שצריך לקנוח "השלמות" לסלטים. על ה-"השלמות" האלה אין שום פקוח.
אופנה חדשה נוספת בחוגים מסוימים של אולם שמחות וחתונה הוא ה-"אפטר-פרטי", כלומר ארוע אחרי ארוע. החתונה הרשמית מסתימת לקראת חצות - ואז רק מתחילה השמחה המאוחרת וזה קורה בדרך כלל אחרי שהמשגיח הולך לביתו ובמקרה הטוב המשגיח נמצא כל זמן החתונה במקום.
במקרים רבים האוכל ל- "ארוע ההמשך" מובא ללא שום השגחה.
ג. "בשר לבן" בכלים מושכרים
הזכרתי אה בעית הציוד המושכר וכדאי להזכיר יותר כיצד פועלות החברות להשכרת ציוד לארועים. חברת הקייטרינג מפנה את משכירי הציוד למזמין. לפעמים אומרים להם שצריכים כלים בשריים או חלביים, אבל לא תמיד. נניח שמציינים זאת והחברה המשכירה שולחת את הכלים המבוקשים. ברוב החברות להשכרת ציוד לא קיים כל נוהל לבדיקה האם שולחים הכלים מחדש בתעודת כשרות בתוקף נכון לזמן הארוע. יש הרי לא מעט חברות קייטרינג שכלל אינן כשרות, ומגישות בשר טרף ואפילו "דבר אחר", אבל החברה להשכרת ציוד שולחת כלים לכל מזמין, בלי לבדוק האם השימוש שייעשה בכלים הללו הוא כשר. גם אם הכלים יוצאים מחברת השכרת הציוד כשהם כשרים, הם בהחלט יכולים לחזור לא כשרים.
בביקורת שנעשתה באחת החברות הגדולות . להשכרת ציוד לארועים נתגלה שלא היה משגיח בתפקיד בזמן הוצאת הכלים. לא היתה כל השגחה בזמן החזרת הכלים המלוכלכים, לא היתה כל השגחה שלא נעשה בכלים שימוש בשבת. יתרה מזו, לאותה חברה יש חברת-אחות שאין לה תעודת כשרות וזאת במוצהר ומכוון כדי לספק שרות למי שמראש רוצים לאכול מזון לא-כשר. בבדיקה מקרית אצל מי ששכר כלים לחתונה בחברה האחת, התגלה כי כלי האוכל "מטיילים" בין שתי החברות זו הכשרה וזו שאינה כשרה. נתגלה כי אדם ששכר תנור מהחברה "הכשרה", קיבל בעצם תנור טרף, שבו עשה שימוש עם מזון כשר.
רק על מעט חברות להשכרת ציוד לארועים יש פיקוח. גם אם בדרך כלל בעלי החברות הללו מחזיקים גם חברה נוספת המספקת ציוד לארועים לא-כשרים, התוצאה - האוכל יכול היה להיות במקורו כשר אולם כלי האוכל - לא.
בהרבה רבנויות דורשים, מהזוג המגיע להירשם לנישואין, שהקייטרינג בחתונה יהיה כשר, שגן הארועים הוא מאלה הסגורים בשבת וכדומה. בדרך כלל מביאים לרבנות צילום של תעודת הכשרות, שעליה כתוב ש-"אין לצלם את התעודה", וש-"התעודה אינה בתוקף עם צולמה".
אבל תעודת הכשרות מתייחסת רק לכשרות של המטבח ולא של הגן. אין שום בעיה לזוג שרוצה להשתמש בקייטרינג לא כשר, להביא תעודה מקייטרינג כשר. קרה כבר מקרה שקייטרינג כשר "מכר" את הזכות להשתמש בתעודה שלו, לחברות קייטרינג שאינן כשרות.
באשר לאישור שהמקום סגור בשבת, לעיתים קרובות הגנים הללו רחוקים מעין,ואין אפשרות לפקח על כך. לשואלים מה מפריע לנו האם הגן פתוח בשבת, אני עונה שברגע שמחללים שם שבת, כל הארוע הוא לא-כשר.
ד. אוכלים טרפות בשגגה
לא קל לעמוד בלחץ של בעלי אולמות וגנים בעונת השמחה. פעם הסרתי את השגחתי מקייטרינג מסויים והנה עוד לא הספקתי לסיים את הודעתי על כך וכבר התקשרו אלי רבנים ואמרו (ובעיקר דרשו) שארשה להם לבוא במקומי ולתת כשרות לאותה חברה. ענין זה אגב לא נמצא כלל בסמכותי, אלא בסמכותה של הרבנות הראשית לישראל. אותם רבנים פנו אלי בבקשה כזו, למרות שהורדת הכשרות שלי היתה בגלל נסיבות חמורות ביותר שנתגלו בחברה. רב אחד אפילו התקשר לאחת מלשכות הרבנות בארץ והודיע להם שלא יתייחסו לעובדה שהורדתי בחברה המסויימת הזו את הכשרות, כי.. שברגע שאני "מפנה את המקום" הוא יתן לה תעודת כשרות.
מה קורה כאן? וממן, כאשר רבנים מקומיים או אזוריים מסירים תעודת כשרות מאחד הגנים או חברות ההסעדה, איכשהו נמצא רב אחר אשר מתוך רחמים (על מי? על צרכני הכשרות, או על אלה שמרמים אותם?) נותן להם "כשרות". לדבר כזה אין תוקף לא על פי חוק, ובוודאי שלא לפי ההלכה. אבל המציאות היא שבמעמד הנשגב של שידוכין וקדושה, אוכלים אנשים בשגגה דברים שהם טרפות. המסקנה היא שיש להסתמך רק על אישורים של רבנים מקומיים, המכירים את המתרחש באזור.
סיפור מיוחד הוא זה של החברות הכפולות. כדי לא להסתבך עם הרבנות, למרות שהן רוצות לעשות ארועים לא-כשרים, ולהרוויח גם בשבתות ובחגים, מקיימות כמה חברות הסעדה חברת-בת לא כשרה, וטוענים שכל הארועים הלא-כשרים אינם שלהם אלא של חברת הבת. ואם חתונה מתקיימת ביום שישי אחר-הצהרים והוא רוצה להמשיך את הארוע לתוך ליל שבת, יש לקייטרקינג פתרון: עד כניסת השבת יהיה לקייטרינג הכשר, ועם כניסת השבת תפעל חברת הקייטרינג הלא-כשרה. פטנט שכזה.
בשיטה דומה של שינוי-שם משתמשים גם גני ארועים החתומים על הסכם כשרות, כדי שיוכלו להמשיך לעבוד בשבת, תחת שם אחר, אבל הציבור הרוצה בכשרות אמינה, כלל אינו יודע על חילופי השמות הללו.
ה.. מומחים לתיירות לא לכשרות..
סעיף אחר של הבעיה הנרחבת הזו שייכת לבר הפועל בשמחה. הרבנות הראשית לישראל מחייבת כל בר להצטייד בתעודת כשרות, כתנאי להכנסתו לאירוע כשר. בפועל, כמעט אין ברים עם תעודות הכשר. בפועל כמעט אין ברים עם תעודות הכשר. בזמן השמחה מכינים הברים קוקטילים שונים, מערבבים חלב באלכוהול או יינות כשרים במשקאות לא-כשרים יש מקרים שהבר מגיע לגן השמחות באופן עצמאי, בנפרד מהקייטרינג. רק לעתים רחוקות מצליח המשגיח למנוע הכנסת משקאות לא-כשרים, אבל כמעט תמיד מוצאים את הרגע שהמשגיח מפנה עורף ומערבבים קוקטייל אסור. אחר-כך אומרים למשגיח שהמארח אשם, הוא הביא את המשקאות.
מכל האמור עד כאן ברור שגם כאשר בעל הגן או הקייטרינג אומרים לכם שארוע שהוא עורך הוא גלאט-כשר או שיש מנות גלאט-כשר - על תסמכו עליו,אלא אם כן יראה לכם תעודה של רבנות מוסמכת המאשרת זאת. אחד מגני הארועים פרסם שיש לו הכשר של אחד הבדצי"ם הידועים. התפלאתי ושאלתי את בעל הקייטרינג בגן, ממתי יש לו השגחה מהבד"ץ, ואפה המשגיח של אותו בד"ץ. הוא ענה: הרי אני קונה בשר בהכשר של הבד"ץ. או שכן או שלא, אבל משגיח לא היה שם.
באותה מידה צריכים לחשוש מפרסומים של סוכני מלונות וטיולים הטוענים שהטיול או הארוע שהם מציעים הוא גלאט-כשר - אם אין אחריות של רבנות מומכת. סוכני הנסיעות הם מומחים לתיירות, לאו דוקא לכשרות. מוזר בעיני גם שמלונות שאינם בהכשר מהדרין של הרבנות, הופכים בין-לילה, בתקופת ביו-הזמנים למשל, למהדרין - בחסותו של מי שמארגן בהם סוף שבוע או כמה ימי נופש. נכון שהם מצרפים רב לנופש הזה, אבל לא לכל רב יש ידע וניסיון בענייני כשרות.
הפתרון הוא לשנן את הכללים הבאים:
לקרא היטב את תעודת הכשרות, כולל האותיות הקטנות. במיוחד לראות היכן נתנה התעודה, והאם היא בכלל בתוקף (לעתים קרובות תלויות במסעדות תעודות כשרות ישנות). להאמין רק בקייטרינג שידוע לך שלבעליו יש נאמנות אישית מוחלטת לנושא הכשרות. כלומר, שהבעלים עצמם מקפידים על כל תנאי הכשרות, שיש להם משגיחים צמודים לכל ארוע, כולל הבישולים, השכרת כלים וכו.להתקשר לרבנות האחראית לארוע, ולשאול האם הם מודעים לקיום הארוע, האם יש משגיח המלווה את הארוע כל הזמן. בשום אופן אין לאכול במקום אם אין משגיח הנוכח בזמן השמחה. לבדוק האם הכשרות ניתנה על ידי הרבנות המקומית. קשה מאד להסתמך על הכשר של רב שאינו חי באזור.
ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.