"<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>הושענא רבה</span>"
"הושענא רבה" הוא היום האחרון של חוה"מ סוכות,
והוא היום שבו מסתיימות למעשה מצוות הישיבה בסוכה,
מצוות "ארבעת המינים"-ובימים שביהמ"ק עמד על תלו,
נסתיימה גם מצוות "ניסוך המים".
משמעות מיוחדת במינה נודעת לתאריך זה,הנחשב
בתודעה היהודית כיום האחרון של "הימים הנוראים" כולם-
ולא רק כיום האחרון של חג הסוכות.יום זה נודע בקבלה
כיום "משלוח הפתקים" בשמים,בו כלולים גזרי-הדין של
כ"א מאיתנו לשנה הבאה.
ואכן לאור מסורת זו מאחלים אנו ביום זה איש לרעהו
"פתקה טובה!"
("א גוט קוויטעל"!
)
מדוע נתייחד יום "הושענא רבה" כיום האחרון,המסמל
את תום "הימים הנוראים"?מדרש חז"ל מסביר זאת
באגדה,לפיה יום זה הוא מתנתו של הקב"ה לאברהם אבינו,
כדי שזה יעבירנה לבניו לדורות עולם.
"אמר לו הקב"ה לאברהם:אני יחיד ואתה יחיד,אתן לבניך
יום מיוחד,שיוכלו לכפר בו עוונותיהם.אם יתכפרו בראש-
השנה-מה טוב.אם לאו-יתכפרו ביום הכיפורים.ואם גם
ביום זה לא זכו לכפרה,הריני מעניק לך את יום הושענא
רבה"
לכאורה,מה הקשר בין יום זה לאברהם אבינו?-אברהם היה
הדור ה-21 לבריאת העולם:עשרה דורות היו מאדם ועד נח,
ועשרה דורות נוספים מנח ועד אברהם.רק אברהם שהיה
בדור ה-21,הכיר את בוראו,ניפץ את האלילים והפיץ את
האמונה במי שאמר "והיה העולם".בזכות אברהם בן הדור
ה-21,ניתן לבניו היום ה-21 של השנה החדשה-כ"א בתשרי-
"הושענא רבה" כמענק מיוחד,בו ניתנת ההזדמנות
האחרונה בשנה המתחדשת לכפר על עוונות
ולפתוח דף חדש.
אווירת "הימים הנוראים" מהולה באווירת שמחה
מהולה ביום זה.בליל "הושענא רבה" נוהגים
להתכנס בביה"כ לאמירת "תיקון ליל הושענא רבה".
קוראים את ספר "משנה תורה",הוא ספר דברים,
ומסיימים את ספר תהלים.
בבקרו של יום "הושענא רבה" עובר שליח הציבור
לפני התיבה לבוש בגדי לבן("קיטל")כמו בראש-השנה
ויום הכיפורים."פסוקי דזמרה" כמו בשבתות וימים-
טובים(למעט תפילת "נשמת כל חי").
עם פתיחת ארון הקודש אומר הציבור את פסוקי "שלש-
עשרה מידות הרחמים" ואת תפילת "ריבונו של עולם",
כמו ב"ימים הנוראים",והדי ימים אלה חוזרים להדהד
גם עם הוצאת ספר התורה,כשהחזן מכריז:
"אחד הוא אלוקינו,גדול אדוננו,קדוש ונורא שמו".
גם תפילת "מוסף" שונה משאר ימי חול-המועד:
ה"קדושה",הנאמרת בחזרת הש"ץ היא קדושת
"כתר יתנו לך",כמו בשבתות ובימים טובים.
אולם השוני הבולט ביותר,המייחד יום זה משאר
ימי החג,הוא בסדר ההקפות ובמנהג חיבוט הערבה.
סדר ההקפות ביום זה שונה בכך,שאין מסתפקים בהקפה
חד-פעמית של בימת בית-הכנסת,אלא מקיפים אותה
שבע פעמים,ואומרים פיוטים שונים של "הושענות".
גם בבית המקדש נהגו להקיף את המזבח שבע פעמים
ביום זה,כאשר העם נושא את ארבעת המינים בידיו.
כל שבעת הפיוטים בנויים בשיטת אקרוסטיכון,לפי
סדר הא'-ב':מהם פיוטים שנאמרו בימי חול המועד,ומהם
פיוטים הנאמרים רק ביום זה.
"הושענא רבה" הוא היום האחרון של חוה"מ סוכות,
והוא היום שבו מסתיימות למעשה מצוות הישיבה בסוכה,
מצוות "ארבעת המינים"-ובימים שביהמ"ק עמד על תלו,
נסתיימה גם מצוות "ניסוך המים".
משמעות מיוחדת במינה נודעת לתאריך זה,הנחשב
בתודעה היהודית כיום האחרון של "הימים הנוראים" כולם-
ולא רק כיום האחרון של חג הסוכות.יום זה נודע בקבלה
כיום "משלוח הפתקים" בשמים,בו כלולים גזרי-הדין של
כ"א מאיתנו לשנה הבאה.
ואכן לאור מסורת זו מאחלים אנו ביום זה איש לרעהו
"פתקה טובה!"
("א גוט קוויטעל"!
)מדוע נתייחד יום "הושענא רבה" כיום האחרון,המסמל
את תום "הימים הנוראים"?מדרש חז"ל מסביר זאת
באגדה,לפיה יום זה הוא מתנתו של הקב"ה לאברהם אבינו,
כדי שזה יעבירנה לבניו לדורות עולם.
"אמר לו הקב"ה לאברהם:אני יחיד ואתה יחיד,אתן לבניך
יום מיוחד,שיוכלו לכפר בו עוונותיהם.אם יתכפרו בראש-
השנה-מה טוב.אם לאו-יתכפרו ביום הכיפורים.ואם גם
ביום זה לא זכו לכפרה,הריני מעניק לך את יום הושענא
רבה"
לכאורה,מה הקשר בין יום זה לאברהם אבינו?-אברהם היה
הדור ה-21 לבריאת העולם:עשרה דורות היו מאדם ועד נח,
ועשרה דורות נוספים מנח ועד אברהם.רק אברהם שהיה
בדור ה-21,הכיר את בוראו,ניפץ את האלילים והפיץ את
האמונה במי שאמר "והיה העולם".בזכות אברהם בן הדור
ה-21,ניתן לבניו היום ה-21 של השנה החדשה-כ"א בתשרי-
"הושענא רבה" כמענק מיוחד,בו ניתנת ההזדמנות
האחרונה בשנה המתחדשת לכפר על עוונות
ולפתוח דף חדש.
אווירת "הימים הנוראים" מהולה באווירת שמחה
מהולה ביום זה.בליל "הושענא רבה" נוהגים
להתכנס בביה"כ לאמירת "תיקון ליל הושענא רבה".
קוראים את ספר "משנה תורה",הוא ספר דברים,
ומסיימים את ספר תהלים.
בבקרו של יום "הושענא רבה" עובר שליח הציבור
לפני התיבה לבוש בגדי לבן("קיטל")כמו בראש-השנה
ויום הכיפורים."פסוקי דזמרה" כמו בשבתות וימים-
טובים(למעט תפילת "נשמת כל חי").
עם פתיחת ארון הקודש אומר הציבור את פסוקי "שלש-
עשרה מידות הרחמים" ואת תפילת "ריבונו של עולם",
כמו ב"ימים הנוראים",והדי ימים אלה חוזרים להדהד
גם עם הוצאת ספר התורה,כשהחזן מכריז:
"אחד הוא אלוקינו,גדול אדוננו,קדוש ונורא שמו".
גם תפילת "מוסף" שונה משאר ימי חול-המועד:
ה"קדושה",הנאמרת בחזרת הש"ץ היא קדושת
"כתר יתנו לך",כמו בשבתות ובימים טובים.
אולם השוני הבולט ביותר,המייחד יום זה משאר
ימי החג,הוא בסדר ההקפות ובמנהג חיבוט הערבה.
סדר ההקפות ביום זה שונה בכך,שאין מסתפקים בהקפה
חד-פעמית של בימת בית-הכנסת,אלא מקיפים אותה
שבע פעמים,ואומרים פיוטים שונים של "הושענות".
גם בבית המקדש נהגו להקיף את המזבח שבע פעמים
ביום זה,כאשר העם נושא את ארבעת המינים בידיו.
כל שבעת הפיוטים בנויים בשיטת אקרוסטיכון,לפי
סדר הא'-ב':מהם פיוטים שנאמרו בימי חול המועד,ומהם
פיוטים הנאמרים רק ביום זה.