להיות יהודי זה יחודי
New Member
בס"ד
שובה ישראל
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='color
urple'> * הכנסת אורחים *</span></span>
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>מנהג היה לו, לבעל ה"אור החיים" הקדוש, להזמין אורחים אל שולחנו בסעודות החגים והמועדים. תלמידי חכמים בצד בורים ועמי הארצות, עשירים בצד עניים, כל אלו היו סמוכים אל שולחנו בימי חג ומועד וככל שרבו האורחים, כן גדלה והלכה שמחתו של ה"אור החיים".
ובעת הסעודות, הייתה נשמתו של ה"אור החיים" מרחפת בעולמות העליונים ונשמתו דבוקה בבורא העולם.
היה זה בערב חג, הכל טרודים בהכנות האחרונות לכניסת החג ואילו רבנו נפשו אינה יודעת רוגע, החג עומד בפתח ואין כל אורח שיבוא לסעוד עמו על שולחנו. פני הרב עטו עננת דאגה ועצב. הוא קרא לשמשו הנאמן ובקש: "אנא, צא לרחובה של עיר וחפש, אולי בכל אופן תצליח למצוא מאן דהו.
אם תמצא כזה אמור לו בשמי כי הוא מוזמן לבוא ולחוג עמנו את החג בשמחה ובטוב לבב!".ידע השמש עד כמה מצטער הרב ועל כן אץ במסירות למלא את המשימה אך לשווא. רחובות העיר היו ריקים ואף בבתי הכנסת לא מצא אדם שלא הוזמן כבר לסעוד אצל אחד מתושבי העיר.
חזר השמש אל רבנו ובישר לו בצער כי לא מצא אורח. רבינו ה"אור החיים" לא אמר נואש ודמותו של אברהם אבינו ע"ה עלתה כנגד עיניו ונזכר כיצד הצטער אברהם על שלא מצא אורחים להכניסם לביתו עד שריחם עליו הקב"ה ושלח לו את המלאכים. התחזק רבינו וביקש מן השמש שיסתובב פעם נוספת ויחפש בכל פינה אולי ימצא איזה אורח. והוא רבינו ניגש אל פינת החדר והתפלל אל הקב"ה שלא ישאיר אותו בחג ללא אורח סמוך על שולחנו.
השמש שיצא לשליחות רבינו חיפש וחקר עד שהגיע לפאתי העיר, לאזניו הגיע קול בכי מכיוון בית הקברות. מיד שם את פעמיו לבית הקברות ושם בין הקברים ראה אדם שיושב ומיילל בבכי עצום, ניגש אליו השמש ושאל אותו האם יש לו מקום להתארח בחג ועל שום מה הוא עצב כל כך? התעורר האיש מבכיו והביט בשמש ואמר לו כי אינו מעוניין להתארח אצל שום אדם ובכלל אין רצונו בחיים!
השמש שראה כי האיש איתן בדעתו פנה מיד לביתו של רבינו וסיפר לו את המעשה, רבינו נטל את בגדיו ומיד הזדרז לבית הקברות לדבר על ליבו של אותו אדם, רבינו ניגש מיד לעניין ופנה אליו בתחנונים כי יועיל לבוא ולהתארח בביתו בימי החג ולאחר מכן ישתדל לעזור לו בצרתו.
אך, אותו אדם סירב לעזוב את בית הקברות באמרו שאין רצונו בחיים. רבינו ששמע את הדברים נסער מאד ופנה אל אותו יהודי והוכיחו: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים" ומה לך לדבר בדרך כזו!
התבונן היהודי ברבנו והחל מספר את הקורות אותו:
"עני מרוד הייתי ולא יכולתי לכלכל את בני משפחתי. בצר לי החלטתי לצאת לארץ רחוקה ולנסות שם את מזלי ואכן הקב"ה היה עמי והיתה לי הצלחה גדולה וב"ה לאחר כמה שנים הצלחתי לחסוך סכום כסף רב ופניתי לשוב לביתי אך מה איום ונורא היה הרגע בו שמתי את רגלי על כבש הספינה בעת שהגעתי למקום מגוריי.
מרוב שמחה ואושר על שהגעתי לביתי לא הבחנתי במדריגה קטנה ומעדתי והתיק... בו היו כל אוצרותיי, נשמט מידי ונפל למעמקי הים. אין בכוחי עוד לסבול ולהתמודד עם העוני שהיה בחלקי ולכן, טוב מותי מחיי".
הביט ה"אור החיים" בפניו של היהודי והבין שבכדי שיוכל לעזור לאותו יהודי צריך הוא כוחות עצוצים אך רצונו הרב לשמח את היהודי ולזכות בו כאורח בביתו גבר על הכל ומדי פנה אל אותו יהודי וביקש ממנו שיראה לו את המקום בו נפל תיקו לים, בהגיעם למזח תפס רבנו את היהודי בכתפו ואמר לו: "דע לך כי בעוד רגעים מספר יעלו הגלים ממעמקי הים מציאות לרוב אך היזהר לבל תיקח מכל אלה, רק את התיק השייך לך רשאי הנך לקחת."
ניגש רבנו לקרן זוית והתפלל בכוונה עצומה עד שהחל הים לזעוף והגלים שהתרוממו אל על הוציאו ממעמקי הים מציאות לרוב. התבונן היהודי המום ומפוחד כולו מכוחו הגדול של רבינו,
והנה עיניו רואות את התיק בו נמצאים אוצרותיו עולה ובא לקראתו, מיד הושיט את ידו ומשה את התיק מן המים. כעבור דקות מספר סיים רבינו את תפילתו והים שב לאיתנו. נטל רבינו את ידו של אותו יהודי ופנה והוליכו לביתו בשמחה ובטוב לבב על שזיכהו הקב"ה באורח שיסב עמו בימי החג.</span> clappp
שובה ישראל
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='color
urple'> * הכנסת אורחים *</span></span><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>מנהג היה לו, לבעל ה"אור החיים" הקדוש, להזמין אורחים אל שולחנו בסעודות החגים והמועדים. תלמידי חכמים בצד בורים ועמי הארצות, עשירים בצד עניים, כל אלו היו סמוכים אל שולחנו בימי חג ומועד וככל שרבו האורחים, כן גדלה והלכה שמחתו של ה"אור החיים".
ובעת הסעודות, הייתה נשמתו של ה"אור החיים" מרחפת בעולמות העליונים ונשמתו דבוקה בבורא העולם.
היה זה בערב חג, הכל טרודים בהכנות האחרונות לכניסת החג ואילו רבנו נפשו אינה יודעת רוגע, החג עומד בפתח ואין כל אורח שיבוא לסעוד עמו על שולחנו. פני הרב עטו עננת דאגה ועצב. הוא קרא לשמשו הנאמן ובקש: "אנא, צא לרחובה של עיר וחפש, אולי בכל אופן תצליח למצוא מאן דהו.
אם תמצא כזה אמור לו בשמי כי הוא מוזמן לבוא ולחוג עמנו את החג בשמחה ובטוב לבב!".ידע השמש עד כמה מצטער הרב ועל כן אץ במסירות למלא את המשימה אך לשווא. רחובות העיר היו ריקים ואף בבתי הכנסת לא מצא אדם שלא הוזמן כבר לסעוד אצל אחד מתושבי העיר.
חזר השמש אל רבנו ובישר לו בצער כי לא מצא אורח. רבינו ה"אור החיים" לא אמר נואש ודמותו של אברהם אבינו ע"ה עלתה כנגד עיניו ונזכר כיצד הצטער אברהם על שלא מצא אורחים להכניסם לביתו עד שריחם עליו הקב"ה ושלח לו את המלאכים. התחזק רבינו וביקש מן השמש שיסתובב פעם נוספת ויחפש בכל פינה אולי ימצא איזה אורח. והוא רבינו ניגש אל פינת החדר והתפלל אל הקב"ה שלא ישאיר אותו בחג ללא אורח סמוך על שולחנו.
השמש שיצא לשליחות רבינו חיפש וחקר עד שהגיע לפאתי העיר, לאזניו הגיע קול בכי מכיוון בית הקברות. מיד שם את פעמיו לבית הקברות ושם בין הקברים ראה אדם שיושב ומיילל בבכי עצום, ניגש אליו השמש ושאל אותו האם יש לו מקום להתארח בחג ועל שום מה הוא עצב כל כך? התעורר האיש מבכיו והביט בשמש ואמר לו כי אינו מעוניין להתארח אצל שום אדם ובכלל אין רצונו בחיים!
השמש שראה כי האיש איתן בדעתו פנה מיד לביתו של רבינו וסיפר לו את המעשה, רבינו נטל את בגדיו ומיד הזדרז לבית הקברות לדבר על ליבו של אותו אדם, רבינו ניגש מיד לעניין ופנה אליו בתחנונים כי יועיל לבוא ולהתארח בביתו בימי החג ולאחר מכן ישתדל לעזור לו בצרתו.
אך, אותו אדם סירב לעזוב את בית הקברות באמרו שאין רצונו בחיים. רבינו ששמע את הדברים נסער מאד ופנה אל אותו יהודי והוכיחו: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים" ומה לך לדבר בדרך כזו!
התבונן היהודי ברבנו והחל מספר את הקורות אותו:
"עני מרוד הייתי ולא יכולתי לכלכל את בני משפחתי. בצר לי החלטתי לצאת לארץ רחוקה ולנסות שם את מזלי ואכן הקב"ה היה עמי והיתה לי הצלחה גדולה וב"ה לאחר כמה שנים הצלחתי לחסוך סכום כסף רב ופניתי לשוב לביתי אך מה איום ונורא היה הרגע בו שמתי את רגלי על כבש הספינה בעת שהגעתי למקום מגוריי.
מרוב שמחה ואושר על שהגעתי לביתי לא הבחנתי במדריגה קטנה ומעדתי והתיק... בו היו כל אוצרותיי, נשמט מידי ונפל למעמקי הים. אין בכוחי עוד לסבול ולהתמודד עם העוני שהיה בחלקי ולכן, טוב מותי מחיי".
הביט ה"אור החיים" בפניו של היהודי והבין שבכדי שיוכל לעזור לאותו יהודי צריך הוא כוחות עצוצים אך רצונו הרב לשמח את היהודי ולזכות בו כאורח בביתו גבר על הכל ומדי פנה אל אותו יהודי וביקש ממנו שיראה לו את המקום בו נפל תיקו לים, בהגיעם למזח תפס רבנו את היהודי בכתפו ואמר לו: "דע לך כי בעוד רגעים מספר יעלו הגלים ממעמקי הים מציאות לרוב אך היזהר לבל תיקח מכל אלה, רק את התיק השייך לך רשאי הנך לקחת."
ניגש רבנו לקרן זוית והתפלל בכוונה עצומה עד שהחל הים לזעוף והגלים שהתרוממו אל על הוציאו ממעמקי הים מציאות לרוב. התבונן היהודי המום ומפוחד כולו מכוחו הגדול של רבינו,
והנה עיניו רואות את התיק בו נמצאים אוצרותיו עולה ובא לקראתו, מיד הושיט את ידו ומשה את התיק מן המים. כעבור דקות מספר סיים רבינו את תפילתו והים שב לאיתנו. נטל רבינו את ידו של אותו יהודי ופנה והוליכו לביתו בשמחה ובטוב לבב על שזיכהו הקב"ה באורח שיסב עמו בימי החג.</span> clappp
