רות וידאל
New Member
<span style='color:blue'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='color:blue'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>בס"ד
אמירת המלך
הקדוש והמלך
המשפט ואם
טעה בהם
ג כל השנה אומרים בתפילה "האל הקדוש", "מלך אוהב צדקה
ומשפט", חוץ מן ראש השנה עד לאחר יום הכפורים, שצריכין לומר
"המלך הקדוש", המלך המשפט", לפי שבימים אלו הקדוש ברוך הוא
מראה מלכותו לשפט את העולם. אם טעה ואמר "האל הקדוש", או
מראה מלכותו לשפט את העולם. אם טעה ואמר "האל הקדוש",
או שהוא מספק אם אמר "האל הקדוש" או "המלך הקדוש" - אם נזכר
תוך כדי דבור, אומר "המלך הקדוש" ואינו צריך לחזור לראש, וכן
הדין ב"המלך המשפט"; אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דבור, אזי
ב"המלך הקדוש" צריך לחזר לראש התפילה (אפילו מספקא), מפני
ששלש ברכות הראשונות נחשבות כאחת (כמו שנתבאר בסימן יט, סעיף
ב). ואפילו השליח צבור בחזרת התפלה צריך לחזר לראש, וצריכין
לומר קדשה שנית; אבל ב"המלך המשפט", אפילו יחיד אינו צריך
לחזור אפילו לאותה ברכה, כיון שהזכיר תבת "מלך" בברכה זאת. בכל
השנה אם טעה ואמר "המלך הקדוש" \"המלך המשפט" - אינו צריך
לחזר (סי' קיח, תקפב).
הזכרת
"מלך"
בברכה
מעין שבע
ד בשבת ערבית, בברכת "מעין שבע", "מגן אבות וכו'", אומרים
גם כן במקום "האל הקדוש" "המלך הקדוש". ואם טעה השליח ציבור
ואמר "האל הקדוש" - אם נזכר מיד תוך כדי דיבור, חוזר ואומר
"המלך הקדוש וכו'"; אבל לאחר כך, אינו חוזר (פר"ח ופרמ"ג).
טעה
בהוספות
אחרות
שבתפילה
ה אם שכח "זכרנו" או "מי כמוך", "וכתב", "בספר חיים", ולא
נזכר עד שאמר "בארוך אתה ה' "- כיון שאמר את השם, גומר את
הברכה ומתפלל כסדר ואינו צריך לחזור. וכן אם שכח לומר "ובכן
תן פחדך" וחתם "המלך הקדוש", ואפילו לא אמר עדין רק "ברוך
אתה ה' " - חותם "המלך הקדוש" ואומר "אתה בחרתנו וכו'".
אמירת
עושה
השלום
ו בסיום השמונה עשרה יש מסימים "עושה שלום", ויש שאינם
משנים, אלא אומרים "המברך את עמו ישראל בשלום"; ואך
בקדישים אומרים "עושה השלום במרומיו וכו'" (מטה-אפרים)
מזמורי
קבלת
שבת
ז אם חל ראש השנה בשבת, יש מקומות שאומרים "לכו נרננה"
כמו בשאר שבת, ויש מקומות שמתחילין "מזמור לדוד", ויש מקומות
שמתחילין "מזמור שיר ליום השבת". וכל מקום יחזיק מנהגיו.
אחולי ברכה
בליל ראש
השנה
ח לאחר גמר תפלת מעריב בליל ראשון, נוהגין לומר כל אחד
לחברו: לשנה טוב תכתב ותחתם! ולנקבה אומרים: תכתבי ותחתמי!
אבל ביום אין אומרים, לפי שכבר נגמרה הכתיבה קדם חצות היום.
ובליל שני יש נוהגין לאמרו, כי לפעמים נדונים ביום שני
(סימן תקפב).
דברים
הנאכלים
בליל ראש
השנה
לסימן טוב
דברים שאין
לאכל בראש
השנה
ט בסעודת הלילה נוהגים לעשות סימנים לשנה טובה: טובלין
פרוסת "המוציא" בדבש, ואחר שאכל כזית , אומר: "יהי רצון שתחדש
עלינו שנה טובה ומתוקה". אחר כך טובל קצת תפוח מתוק בדבש ומברך
עליו "בורא פרי העץ" ואוכלו, ואחר כך אומר גם כן: "יהי רצון
וכו'". ונוהגים לאכול ראש של בעל חי ואומרים: "יהי רצון שנהיה
לראש". ויש להדר אחר ראש-כבש, שיהיה גם כן זכר לאילו של יצחק.
וגם אוכלים אותן הירקות שיש להן במדינה ההיא שם המורה לטובה,
כמו במדינתנו "מעהרען" (גזר), ואומרים: "יהי רצון שירבו
זכויותינו". ויש נוהגין גם כן להדר לאכל דגים, שיש רמז לפרות
ולרבות כמו הדגים.
ואין לבשל אותם בחמץ, כי אין אוכלים דברים חמוצים או מרירים
בראש השנה. ואוכלין בשר שמן וכל מיני מתיקה. גם נוהגין שלא
לאכל אגוזים ולוזים, כי "אגוז" בגימטריה "חט", וגם מרבים כיחה
וניעה המבטלים את התפילה (סימן תקפג).
ויש ללמוד על השולחן תורה, ונוהגין קצת ללומד משניות מסכת
ראש השנה (חיי אדם).
עונה
בראש
השנה
י נכון שלא לשמש מטתו בשני לילות דראש השנה, אפילו כשחל
בשבת. אך אם הוא ליל טבילתה, אל יבטל עונתה, ויטבל את עצמו
בבוקר מטמאתו (סימן תקפא).
תפלת
"אבינו
מלכנו"
יא בראש השנה, כשאומר "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", אין להכות
באגרוף על החזה כמו בחל וביום הכפורים, כי אין אומרים ודוי
בראש השנה, שהוא יום טוב; אלא יכון הפרוש: "אבינו מלכנו חטאנו
לפניך", כלומר, אבותינו חטאו לפניך, שעבדו עבודה זרה, אבל
אנחנו "אין לנו מלך אלא אתה", לכן "אבינו מלכנו עשה עמנו למען
שמך" (סימן תקפד).
י"ג מדות
בהוצאת
ספר תורה
יב בשעת הוצאת ספר תורה נוהגין לומר שלש עשרה מידות, ויש
להתחיל מן "ויעבר"; ויאמר: "ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה'
וגו'" (עי' מג"א סימן תכב; ועי' בנ"א כלל ה, סימן ב). ובשבת,
יש מקומות שאין אומרים שלש עשרה מידות ולא "רבונו של עולם"
(מטרה-אפרים).
דיני
התקיעות
ושעורן
יג שעור התקיעות, לכתחלה צריך להיות כך: התרועה היא תשעה
כחות קצרים; והשברים, יעשה שלשה שברים זה אחר זה, כל שבר יהא
ארוך כמו שלשה כוחות קצרים מן התרועה; ונמצא, שגם השברים הם
כמו תשעה כוחות. ויזהר מאוד שלא להאריך בשברים עד שיהא כל שבר
כמו תשעה כוחות, כי בזה אפילו בדיעבד אינו יוצא. והתקיעות המה
הברות פשוטות. ובסדר 'תקיעה שברים תרועה תקיעה', תהא
כל תקיעה ארוכה כמו השברים עם התרועה, דהיינו כמו ח"י כוחות;
ובסדר 'תקיעה שברים תקיעה' תהא כל תקיעה ארוכה כמו השברים,
דהיינו כמו תשעה כוחות, וכן בסדר 'תקיעה תרועה תקיעה'. בתקיעות
שקדם תפלת מוסף, יש לעשות השברים עם התרועה בנשימה אחת;
ולכן המקריא יקרא בפעם אחת נשימות, ומכל מקום לא יפסיק
ביניהן, אלא יהיו תכופות זו לזו, והמקריא יקרא גם כן שתיהן
בפעם אחת (סימן תקצ).
דינים השיכים
לברכות
התקיעות
יד כשהתוקע אומר את הברכות, אל יאמרו הקהל "ברוך הוא וברוך
שמו" (עין לעיל סימן ו, סעיף ט); אך ישמעו היטב את הברכות,
ואחר כך ברכה יאמרו בכונה אמן. ואסור להפסיק מכאן עד לאחר כל
התקיעות שבחזרת התפלה (סי' קכד, תקצב); ועל כן אין להשמש
להכריז: "שתיקה יפה בשעת התפלה", אף שהוא נוהג כן בפעם אחרת
(מטה אפרים).
אמירת תחנות
בין התקיעות
טו נוהגין העולם לומר בין הסדרים "יהי רצון וכו'" כמו שנדפס
במחזורים. וצריכין להיזהר מאוד שלא להוציא בפה שמות המלאכים
הנזכרים שם. ובהרבה קהילות אין אומרים כלל את ה"יהי רצון", וכן
נכון יותר. והעיקר הוא להתעורר אז בתשובה בלב שלם
(סי' תקצב, תקפד, ובסד"ה); וכמו שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה
(בהלכות תשובה, פרק ג, הלכה ד), וזה לשונו: "אף על פי שתקיעת
שופר בראש השנה גזרת הכתוב - רמז יש בה, כלומר,
עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, האמת בהבלי
הזמן ושוגים כל שנתים בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו
לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם, יעזב כל אחד מכם דרכו
הרעה ומחשבתו אשר לא טובה וכו'". עד כאן לשונו.
הכריעות
בחזרת
מוסף
טז בחזרת התפלה, כשאומר השליח צבור "ואנחנו כורעים", נוהגין
שגם הצבור אומרים עמו, וגם כורעים ומשתחוים; אבל אין נופלין
על פניהם, רק ביום הכפורים בסדר העבודה. וגם השליח צבור כורע
על ברכיו, אבל אסור לעקר ממקומו בשעת התפילה, ולכן נוהגין
שיעמד קצת רחוק מן העמוד, כדי שיוכל לכרוע על ברכיו בלי עקירה
ממקומו, והעומדים אצלו מסייעים אותו לעמוד, שלא יצטרך לעקר
רגליו. התקיעות שבתוך חזרת התפילה אין להשליח צבור לתקוע,
אלא אם כן הוא בטוח שלא תתבלבל דעתו על ידי כך
(סי' קלה, תקפה, תרכא).
מנהגים
שונים
בתקיעות
דמעמד
יז בתקיעות שבתוך חזרת התפילה יש מנהגים שונים כמה תוקעין,
וכל מקום יחזיק מנהגו. וכן בתקיעות שלאחר התפילה יש מנהגים
שונים. ולאחר שגמרו כל התקיעות כפי מנהג המקום, יש להצניע את
השופר ולא יתקעו יותר. אפילו מי שרוצה להיות תוקע ביום שני,
אין לו לתקע ביום ראשון להתלמד (סי' תקצב, תקצו).
מילה
בראש
השנה
יח אם יש מילה, מלין לאחר ההפטרה, קודם תקיעת שופר. והרמז:
"זכר ברית אברהם" (זו מילה) "ועקדת יצחק" (זה שופר). ובשבת
מלין אחר "אשרי". ואם צריכין למול אצל היולדת - מלין אחר
היציאה מבית הכנסת (סימן תקפד).
התוקע
להוציא
אחרים ידי
חובתן
יט מי שיצא בתקיעת שופר וצריך לתקע בשביל אחרים, יכול גם כן
לברך את הברכות, אלא שהאישה תברך, כיון דמצד הדין נשים פטורות
מתקיעת שופר, משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא. ויש אומרים, דמי
שיצא לא יתקע כלל בשביל נשים; והרוצה לתקע בשביל נשים, יתקע
קודם שישמע התקיעות בבית הכנסת, אלא שיכון שלא לצאת בתקיעות
אלו, אלא בתקיעות שהוא יתקע לפני האשה, ויברך עליהן. ואף על
גב שהולך אחר כך לבית הכנסת להתפלל מוסף ולשמוע התקיעות
שבתפילה, אין ההפסק מצריכו לברך שנית, דכלהו תקיעות חדא מצוה
נינהו. ואם האשה חלושה וצריכה לאכול קודם התקיעות - יכולה
לאכול (סי' תקפה, תקפט).
השמחה והבטחון
הסעודה והשנה
בראש השנה
כ כשיוצאין בית הכנסת, יש ללכת בשובה ונחת, שמח וטוב לב
בבטחון, כי אם שמע השם קול תפילתנו ותקיעותינו ברחמים.
ואוכלין ושותין כיד השם הטובה. ומכל מקום יזהר שלא לאכול
אכילה גסה, ותהא יראת השם על פניו. ויש ללמוד תורה על השולחן.
לאחר ברכת המזון אין לישון, אלא הולכים לבית הכנסת ואומרים
תהילים בצבור עד תפילת מנחה. ואך מי שראשו כבד עליו, יכול
לישון מעט קודם שהולך לבית הכנסת.
מנהג
וסדר
תשליך
כא לאחר תפילת מנחה הולכין אל הנהר (לזכר זכות העקדה.
דאיתא במדרש (תנחומא פ' וירא): כשהלך אברהם אבינו עם יצחק
בנו לעקדה, עשה השטן את עצמו כמו נהר לעכבו, ועבר אברהם
אבינו, עליו השלום, בנהר עד צוארו ואמר: "הושיעני אלוקים כי
באו מים עד נפש" (תהילים ט, ב). ועוד יש טעם: מפני שאנו
ממליכים היום את הקדוש ברוך הוא עלינו, והדרך הוא למשוח
את המלכים אצל הנהר, לרמז שתמשך מלכותו. וטוב שיהיה מחוץ
לעיר, ויש בו דגים (לזכר שאנו משולים כדגים חיים הללו,
שנאחזים במצודה, כך אנו נאחזים במצודת המות והדין; ומתוך כך
נהרהר יותר בתשובה. עוד טעם: לסימן, שלא ישלוט בנו עין הרע,
כמו בדגים, ונפרה ונרבה כדגים. ויש אומרים הטעם: כי לדגים אין
גבינים (עפעפיים), ועיניהם תמיד פקוחות, כדי להתעורר עינא
לבאר, ואומרים הפסוקים: "מי אל כמוך" וכו'. ככתוב בסדורים סדר
תשליך. ומנערים שולי הבגדים, והוא לרמז בעלמא לתן לב להשליך
את החטאים ולחפש ולחקר דרכיו מהיום והלאה, שיהיו בגדיו לבנים
ונקיים מכל חטא. אם חל יום ראשון בשבת - הולכין ביום שני
(סימן תקפג ובסידור).
זהירות
מן
הבטלה
כב לאחר שחוזרין לבית הכנסת ועדין לא הגיע זמן ערבית, יזהר
מחברת מרעים, שלא יבוא, חס ושלום, לדברים בטלים; אך יעסוק
בתורה או בתהילים או בספרי מוסר, כי קדוש היום לאדוננו.
</span></span></span></span>
אמירת המלך
הקדוש והמלך
המשפט ואם
טעה בהם
ג כל השנה אומרים בתפילה "האל הקדוש", "מלך אוהב צדקה
ומשפט", חוץ מן ראש השנה עד לאחר יום הכפורים, שצריכין לומר
"המלך הקדוש", המלך המשפט", לפי שבימים אלו הקדוש ברוך הוא
מראה מלכותו לשפט את העולם. אם טעה ואמר "האל הקדוש", או
מראה מלכותו לשפט את העולם. אם טעה ואמר "האל הקדוש",
או שהוא מספק אם אמר "האל הקדוש" או "המלך הקדוש" - אם נזכר
תוך כדי דבור, אומר "המלך הקדוש" ואינו צריך לחזור לראש, וכן
הדין ב"המלך המשפט"; אבל אם לא נזכר עד לאחר כדי דבור, אזי
ב"המלך הקדוש" צריך לחזר לראש התפילה (אפילו מספקא), מפני
ששלש ברכות הראשונות נחשבות כאחת (כמו שנתבאר בסימן יט, סעיף
ב). ואפילו השליח צבור בחזרת התפלה צריך לחזר לראש, וצריכין
לומר קדשה שנית; אבל ב"המלך המשפט", אפילו יחיד אינו צריך
לחזור אפילו לאותה ברכה, כיון שהזכיר תבת "מלך" בברכה זאת. בכל
השנה אם טעה ואמר "המלך הקדוש" \"המלך המשפט" - אינו צריך
לחזר (סי' קיח, תקפב).
הזכרת
"מלך"
בברכה
מעין שבע
ד בשבת ערבית, בברכת "מעין שבע", "מגן אבות וכו'", אומרים
גם כן במקום "האל הקדוש" "המלך הקדוש". ואם טעה השליח ציבור
ואמר "האל הקדוש" - אם נזכר מיד תוך כדי דיבור, חוזר ואומר
"המלך הקדוש וכו'"; אבל לאחר כך, אינו חוזר (פר"ח ופרמ"ג).
טעה
בהוספות
אחרות
שבתפילה
ה אם שכח "זכרנו" או "מי כמוך", "וכתב", "בספר חיים", ולא
נזכר עד שאמר "בארוך אתה ה' "- כיון שאמר את השם, גומר את
הברכה ומתפלל כסדר ואינו צריך לחזור. וכן אם שכח לומר "ובכן
תן פחדך" וחתם "המלך הקדוש", ואפילו לא אמר עדין רק "ברוך
אתה ה' " - חותם "המלך הקדוש" ואומר "אתה בחרתנו וכו'".
אמירת
עושה
השלום
ו בסיום השמונה עשרה יש מסימים "עושה שלום", ויש שאינם
משנים, אלא אומרים "המברך את עמו ישראל בשלום"; ואך
בקדישים אומרים "עושה השלום במרומיו וכו'" (מטה-אפרים)
מזמורי
קבלת
שבת
ז אם חל ראש השנה בשבת, יש מקומות שאומרים "לכו נרננה"
כמו בשאר שבת, ויש מקומות שמתחילין "מזמור לדוד", ויש מקומות
שמתחילין "מזמור שיר ליום השבת". וכל מקום יחזיק מנהגיו.
אחולי ברכה
בליל ראש
השנה
ח לאחר גמר תפלת מעריב בליל ראשון, נוהגין לומר כל אחד
לחברו: לשנה טוב תכתב ותחתם! ולנקבה אומרים: תכתבי ותחתמי!
אבל ביום אין אומרים, לפי שכבר נגמרה הכתיבה קדם חצות היום.
ובליל שני יש נוהגין לאמרו, כי לפעמים נדונים ביום שני
(סימן תקפב).
דברים
הנאכלים
בליל ראש
השנה
לסימן טוב
דברים שאין
לאכל בראש
השנה
ט בסעודת הלילה נוהגים לעשות סימנים לשנה טובה: טובלין
פרוסת "המוציא" בדבש, ואחר שאכל כזית , אומר: "יהי רצון שתחדש
עלינו שנה טובה ומתוקה". אחר כך טובל קצת תפוח מתוק בדבש ומברך
עליו "בורא פרי העץ" ואוכלו, ואחר כך אומר גם כן: "יהי רצון
וכו'". ונוהגים לאכול ראש של בעל חי ואומרים: "יהי רצון שנהיה
לראש". ויש להדר אחר ראש-כבש, שיהיה גם כן זכר לאילו של יצחק.
וגם אוכלים אותן הירקות שיש להן במדינה ההיא שם המורה לטובה,
כמו במדינתנו "מעהרען" (גזר), ואומרים: "יהי רצון שירבו
זכויותינו". ויש נוהגין גם כן להדר לאכל דגים, שיש רמז לפרות
ולרבות כמו הדגים.
ואין לבשל אותם בחמץ, כי אין אוכלים דברים חמוצים או מרירים
בראש השנה. ואוכלין בשר שמן וכל מיני מתיקה. גם נוהגין שלא
לאכל אגוזים ולוזים, כי "אגוז" בגימטריה "חט", וגם מרבים כיחה
וניעה המבטלים את התפילה (סימן תקפג).
ויש ללמוד על השולחן תורה, ונוהגין קצת ללומד משניות מסכת
ראש השנה (חיי אדם).
עונה
בראש
השנה
י נכון שלא לשמש מטתו בשני לילות דראש השנה, אפילו כשחל
בשבת. אך אם הוא ליל טבילתה, אל יבטל עונתה, ויטבל את עצמו
בבוקר מטמאתו (סימן תקפא).
תפלת
"אבינו
מלכנו"
יא בראש השנה, כשאומר "אבינו מלכנו חטאנו לפניך", אין להכות
באגרוף על החזה כמו בחל וביום הכפורים, כי אין אומרים ודוי
בראש השנה, שהוא יום טוב; אלא יכון הפרוש: "אבינו מלכנו חטאנו
לפניך", כלומר, אבותינו חטאו לפניך, שעבדו עבודה זרה, אבל
אנחנו "אין לנו מלך אלא אתה", לכן "אבינו מלכנו עשה עמנו למען
שמך" (סימן תקפד).
י"ג מדות
בהוצאת
ספר תורה
יב בשעת הוצאת ספר תורה נוהגין לומר שלש עשרה מידות, ויש
להתחיל מן "ויעבר"; ויאמר: "ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה'
וגו'" (עי' מג"א סימן תכב; ועי' בנ"א כלל ה, סימן ב). ובשבת,
יש מקומות שאין אומרים שלש עשרה מידות ולא "רבונו של עולם"
(מטרה-אפרים).
דיני
התקיעות
ושעורן
יג שעור התקיעות, לכתחלה צריך להיות כך: התרועה היא תשעה
כחות קצרים; והשברים, יעשה שלשה שברים זה אחר זה, כל שבר יהא
ארוך כמו שלשה כוחות קצרים מן התרועה; ונמצא, שגם השברים הם
כמו תשעה כוחות. ויזהר מאוד שלא להאריך בשברים עד שיהא כל שבר
כמו תשעה כוחות, כי בזה אפילו בדיעבד אינו יוצא. והתקיעות המה
הברות פשוטות. ובסדר 'תקיעה שברים תרועה תקיעה', תהא
כל תקיעה ארוכה כמו השברים עם התרועה, דהיינו כמו ח"י כוחות;
ובסדר 'תקיעה שברים תקיעה' תהא כל תקיעה ארוכה כמו השברים,
דהיינו כמו תשעה כוחות, וכן בסדר 'תקיעה תרועה תקיעה'. בתקיעות
שקדם תפלת מוסף, יש לעשות השברים עם התרועה בנשימה אחת;
ולכן המקריא יקרא בפעם אחת נשימות, ומכל מקום לא יפסיק
ביניהן, אלא יהיו תכופות זו לזו, והמקריא יקרא גם כן שתיהן
בפעם אחת (סימן תקצ).
דינים השיכים
לברכות
התקיעות
יד כשהתוקע אומר את הברכות, אל יאמרו הקהל "ברוך הוא וברוך
שמו" (עין לעיל סימן ו, סעיף ט); אך ישמעו היטב את הברכות,
ואחר כך ברכה יאמרו בכונה אמן. ואסור להפסיק מכאן עד לאחר כל
התקיעות שבחזרת התפלה (סי' קכד, תקצב); ועל כן אין להשמש
להכריז: "שתיקה יפה בשעת התפלה", אף שהוא נוהג כן בפעם אחרת
(מטה אפרים).
אמירת תחנות
בין התקיעות
טו נוהגין העולם לומר בין הסדרים "יהי רצון וכו'" כמו שנדפס
במחזורים. וצריכין להיזהר מאוד שלא להוציא בפה שמות המלאכים
הנזכרים שם. ובהרבה קהילות אין אומרים כלל את ה"יהי רצון", וכן
נכון יותר. והעיקר הוא להתעורר אז בתשובה בלב שלם
(סי' תקצב, תקפד, ובסד"ה); וכמו שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה
(בהלכות תשובה, פרק ג, הלכה ד), וזה לשונו: "אף על פי שתקיעת
שופר בראש השנה גזרת הכתוב - רמז יש בה, כלומר,
עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, האמת בהבלי
הזמן ושוגים כל שנתים בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו
לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם, יעזב כל אחד מכם דרכו
הרעה ומחשבתו אשר לא טובה וכו'". עד כאן לשונו.
הכריעות
בחזרת
מוסף
טז בחזרת התפלה, כשאומר השליח צבור "ואנחנו כורעים", נוהגין
שגם הצבור אומרים עמו, וגם כורעים ומשתחוים; אבל אין נופלין
על פניהם, רק ביום הכפורים בסדר העבודה. וגם השליח צבור כורע
על ברכיו, אבל אסור לעקר ממקומו בשעת התפילה, ולכן נוהגין
שיעמד קצת רחוק מן העמוד, כדי שיוכל לכרוע על ברכיו בלי עקירה
ממקומו, והעומדים אצלו מסייעים אותו לעמוד, שלא יצטרך לעקר
רגליו. התקיעות שבתוך חזרת התפילה אין להשליח צבור לתקוע,
אלא אם כן הוא בטוח שלא תתבלבל דעתו על ידי כך
(סי' קלה, תקפה, תרכא).
מנהגים
שונים
בתקיעות
דמעמד
יז בתקיעות שבתוך חזרת התפילה יש מנהגים שונים כמה תוקעין,
וכל מקום יחזיק מנהגו. וכן בתקיעות שלאחר התפילה יש מנהגים
שונים. ולאחר שגמרו כל התקיעות כפי מנהג המקום, יש להצניע את
השופר ולא יתקעו יותר. אפילו מי שרוצה להיות תוקע ביום שני,
אין לו לתקע ביום ראשון להתלמד (סי' תקצב, תקצו).
מילה
בראש
השנה
יח אם יש מילה, מלין לאחר ההפטרה, קודם תקיעת שופר. והרמז:
"זכר ברית אברהם" (זו מילה) "ועקדת יצחק" (זה שופר). ובשבת
מלין אחר "אשרי". ואם צריכין למול אצל היולדת - מלין אחר
היציאה מבית הכנסת (סימן תקפד).
התוקע
להוציא
אחרים ידי
חובתן
יט מי שיצא בתקיעת שופר וצריך לתקע בשביל אחרים, יכול גם כן
לברך את הברכות, אלא שהאישה תברך, כיון דמצד הדין נשים פטורות
מתקיעת שופר, משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא. ויש אומרים, דמי
שיצא לא יתקע כלל בשביל נשים; והרוצה לתקע בשביל נשים, יתקע
קודם שישמע התקיעות בבית הכנסת, אלא שיכון שלא לצאת בתקיעות
אלו, אלא בתקיעות שהוא יתקע לפני האשה, ויברך עליהן. ואף על
גב שהולך אחר כך לבית הכנסת להתפלל מוסף ולשמוע התקיעות
שבתפילה, אין ההפסק מצריכו לברך שנית, דכלהו תקיעות חדא מצוה
נינהו. ואם האשה חלושה וצריכה לאכול קודם התקיעות - יכולה
לאכול (סי' תקפה, תקפט).
השמחה והבטחון
הסעודה והשנה
בראש השנה
כ כשיוצאין בית הכנסת, יש ללכת בשובה ונחת, שמח וטוב לב
בבטחון, כי אם שמע השם קול תפילתנו ותקיעותינו ברחמים.
ואוכלין ושותין כיד השם הטובה. ומכל מקום יזהר שלא לאכול
אכילה גסה, ותהא יראת השם על פניו. ויש ללמוד תורה על השולחן.
לאחר ברכת המזון אין לישון, אלא הולכים לבית הכנסת ואומרים
תהילים בצבור עד תפילת מנחה. ואך מי שראשו כבד עליו, יכול
לישון מעט קודם שהולך לבית הכנסת.
מנהג
וסדר
תשליך
כא לאחר תפילת מנחה הולכין אל הנהר (לזכר זכות העקדה.
דאיתא במדרש (תנחומא פ' וירא): כשהלך אברהם אבינו עם יצחק
בנו לעקדה, עשה השטן את עצמו כמו נהר לעכבו, ועבר אברהם
אבינו, עליו השלום, בנהר עד צוארו ואמר: "הושיעני אלוקים כי
באו מים עד נפש" (תהילים ט, ב). ועוד יש טעם: מפני שאנו
ממליכים היום את הקדוש ברוך הוא עלינו, והדרך הוא למשוח
את המלכים אצל הנהר, לרמז שתמשך מלכותו. וטוב שיהיה מחוץ
לעיר, ויש בו דגים (לזכר שאנו משולים כדגים חיים הללו,
שנאחזים במצודה, כך אנו נאחזים במצודת המות והדין; ומתוך כך
נהרהר יותר בתשובה. עוד טעם: לסימן, שלא ישלוט בנו עין הרע,
כמו בדגים, ונפרה ונרבה כדגים. ויש אומרים הטעם: כי לדגים אין
גבינים (עפעפיים), ועיניהם תמיד פקוחות, כדי להתעורר עינא
לבאר, ואומרים הפסוקים: "מי אל כמוך" וכו'. ככתוב בסדורים סדר
תשליך. ומנערים שולי הבגדים, והוא לרמז בעלמא לתן לב להשליך
את החטאים ולחפש ולחקר דרכיו מהיום והלאה, שיהיו בגדיו לבנים
ונקיים מכל חטא. אם חל יום ראשון בשבת - הולכין ביום שני
(סימן תקפג ובסידור).
זהירות
מן
הבטלה
כב לאחר שחוזרין לבית הכנסת ועדין לא הגיע זמן ערבית, יזהר
מחברת מרעים, שלא יבוא, חס ושלום, לדברים בטלים; אך יעסוק
בתורה או בתהילים או בספרי מוסר, כי קדוש היום לאדוננו.
</span></span></span></span>