פורום ברסלב - רק לשמוח יש

הלכות תשעה באב

רות וידאל

New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='color:purple'>בס"ד

<a href='http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1039221' target='_blank'>http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.a ... Id=1039221</a>



השיר: אהיה אשר אהיה
מבצע: דקלון

לחן: אביהו מדינה
מילים: עממי תימני



אהיה אשר אהיה
רצה על עמך
ושמע תפילתי
ממעון קדשך

הנה אני כוסף לבית מקדשך
לראות גאון עוזך והוד הדרתך

רחם יחידתי
אשר היא נגדך
קצר לגלותי
אני נשען בך

הנה אני כוסף לבית מקדשך
לראות גאון עוזך והוד הדרתך


הלכות של תשעה באב
1}קישור
2)פה
3}כאן

נושא על תשעה באב

הלכות של תשעה באב כאן


תשעה באב ויקיפידה קישור

חב"ד פה</span></span>


<a href='http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1039221' target='_blank'>http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.a ... Id=1039221</a>
 

רות וידאל

New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='color:purple'>בס"ד ובזכות רבנו הקדוש!

הלכות תשעה באב ( מתוך ילקוט יוסף)

* ט' באב אסור באכילה , שתיה , סיכה , נעילת הסנדל (עור) ותשמיש המיטה .והאיסורים הללו הם מהלילה .

*ראוי ונכון שלא לעשן סיגריות בט' באב , אבל לצורך כגון למי שרגיל מאוד בעישון ויש לו צער גדול במניעתו מעישון יש להתיר לו לעשן בתוך ביתו בצנעא אבל לא בפרהסיא (בפני רבים).

* רחיצה אסורה ואפילו להושיט אצבע במים אסור, ובשחרית נוטל ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד ( האצבעות בלבד ללא כף היד ) ואם יש לכלוך על עיניו רוחץ ומנקה עיניו , וכן מי שהיו ידיו מלוכלכות מותר לרחוץ לפי הצורך, וכן היוצא מבית הכסא יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו.

*נשים המבשלות ומדיחות הירקות במים אין לחשוש על זה מותר.

*נעילת הסנדל אסורה בין לאנשים בין לנשים . ודווקא נעלי עור אסור.

*אסור לקרוא בתורה ובנביאים וכתובים וכן בגמראא ומדרש שנאמר פיקודי ה' משמחי לב , ומותר לקרוא דברים שבירמיה, ובאיוב, עם פירוש וספרי מוסר המעוררים לתשובה ...

* עצם חיוב לימוד התורה שייך גם בט' באב ולכן חייב כל אחד לקבוע זמן ללמוד ביום זה .

* אין לקרוא תהילים בט' באב והמקל בזה יש לו על מי לסמוך , אבל חוק לישראל וסדר מעמדות יש להחמיר שלא לקראם.

* אין שאלת שלום בט' באב ומי שהקדים לו שלום מותר להשיב לו בשפה רפב ובכובד ראש.

*אין לטייל ברחוב , פן יבוא לידי שחוק וקלות ראש.

* מנהג ישראל בכל מקום שלא לעשות מלאכה בט' בטב , וכל העושה מלאכה שלא בהתר אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה .

*מותר למכור מצרכי מזון מכולת וירקות במשך כל היום.

* המנהג להניח תפילין בשחרית.

*20 דקות אחרי השקיעה מותר לאכול במוצאי ט' באב ואין צריך להחמיר להמתין לזמן רבנו תם.

* מקדשים הלבנים בט' באב , וטוב שיטעמו דבר מה קודם הברכה .

* מותר לספרדים להתרחץ ולכבס במוצאי ט' באב ואין צריך להחמיר בזה עד למחרת .

*מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי באב (מוצאי תשעה באב ) וכן ביום עשירי באב . ויש נהגו להקל בזה .



</span></span>
 

רות וידאל

New Member
הדגשבס"ד

<a href='http://pedia.walla.co.il/?w=/%D7%A6%D7%95%D7%9D_%D7%92%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94' target='_blank'>http://pedia.walla.co.il/?w=/%D7%A6%D7%95%...%9C%D7%99%D7%94</a>



|במקרא ישנה מצווה להקים מקדש - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמ' כה,ח). במדבר היה המשכן הנייד שהוקם בידי משה, תחליף לבית המקדש. כאשר הגיעו ישראל לארץ הם בנו משכן זמני שנדד במספר מקומות. אחד מהם היה שילה, כמסופר בספר שמואל.

בבית המקדש היו כלי פולחן שונים. העיקריים שבהם: מזבח העולה - שעליו הקריבו הקורבנות והמנחות, מזבח הזהב - שעליו הקטירו קטורת של בשמים. המנורה - שהודלקה מידי יום וסימלה את אור החכמה. וארון הברית - שבו היו לוחות הברית ושברי הלוחות הראשונים. מעל הארון היו הכרובים - שעל פי האמור במסכת יומא, היו פסלים של מלאך ומלאכית מזהב, שמסמלים את הקשר בין הקב"ה לישראל.

המקום הקדוש ביותר במתחם של המקדש היה קודש הקודשים שבו היו הארון והכרובים. בכל ימות השנה היה מקום זה, מובדל בפרוכת בד שעליה היה רקומים הכרובים ואילו בשלושת הרגלים, היו מפשילים את הפרוכת, כדי שהעם יוכלו לראות את את הארון והכרובים. למקום זה היה מותר להכנס רק לאדם אחד לכהן הגדול ורק יום אחד בשנה ביום כיפור. לאחריו בקדושה היה המתחם של הקודש, שבו היו מזבח הזהב והמנורה אחד למול השני. באזור זה היה מותר רק לכהנים מזרע אהרון לשהות. הכהנים היו חייבים ללכת יחפים במקדש מפאת קדושתו, והייתה מערכת חימום תת קרקעית שחיממה את כפות רגליהם בימי החורף.
בנוסף לכהנים, גם ללויים היו תפקידים. בנדודי המדבר הם היו אחראיים על נשיאת כלי המשכן והובלתם. ואילו במקדש היו להם שני תפקידים: הראשון להיות חיל משמר, לאבטח ולשמור על הפתחים, ולהרחיק את מי שאינו ראוי להכנס, והשני לשורר שירי מעלות ולנגן בכלי נגינה. על פי המתואר במסורת שירת הלויים הייתה קסומה ומיוחדת.
על פי המתואר בספר עזרא, כורש החזיר את כלי המקדש מידי נבוכדנצר, אבל חלק מכלי המקדש, ובהם הארון והכרובים נעלמו בחורבן בית ראשון ולא היו קיימים בבית שני. על פי המתואר בשער הניצחון של טיטוס, מנורה וכלי פולחן נוספים היו גם בבית שני. שני בתי המקדש עמדו ביחד על תילם כאלף שנים.

בית המקדש הראשון

דגם של בית המקדש הראשוןבית המקדש הראשון נבנה בירושלים, על הר המוריה, על-ידי שלמה המלך (930-970 לפנה"ס).

דוד המלך עשה את ירושלים למרכז מדיני-דתי לממלכת ישראל, והעביר אליה את ארון האלוהים (שמואל ב ו-ז) ואילו שלמה בנה את המקדש כ"בית זבול" לאלוהים וכסמל לזיקת העם לבית דוד. הוא נבנה במקומו של גורן ארנן היבוסי, שם רכש דוד את הקרקע, והקים בו מזבח לה' (שמ"ב כד,כא-כד).

בנית כל מערכת הבנינים והכלים של בית המקדש ארכה ככל הנראה 16 שנים (מהשנה הרביעית למלכות שלמה ועד לעשרים), כאשר הבית עצמו נבנה במשך שבע שנים. לצורך הבניה גבה שלמה מיסים רבים מהעם, והסתייע בעבודתם ובנסיונם של הצידונים.

במקדש היו 3 חלקים עיקריים:

האולם - המבוא למקדש
ההיכל - המקום העיקרי לעבודת הפולחן הרגילה
הדביר (קודש הקודשים) - משכן ארון הברית והכרובים.
יש חוקרים הסבורים כי הדביר עמד על "אבן השתייה" שיש שסוברים שזוהי אותה האבן השוכנת היום בתוך כיפת הסלע ושימשה לו כדוכן. בחצר המקדש עמד מזבח הנחושת להקרבת קורבנות, ולפני הכניסה לדביר עמד מזבח ארזים מצופה זהב, שעליו היו מקטירים קטורת.

בית המקדש היה סמוך לבית המלך ותפס חלק ניכר משטח העיר. הוא עלה בהדרו על כל בתי הפולחן בישראל. הבנייה מאבני גזית ומעצי ארז וכן מעשי האומנות בתוך המקדש ומערכת כלי הפולחן, היוו חידוש בארכיטקטורה הישראלית בימים ההם. סגנון הבנייה היה מצרי.

עם בניית בית המקדש לא בוטל הפולחן בבמות שבחלקי הארץ השונים, ואלה הוסיפו לשמש לצורכי זבח וקורבן, למרות שהתורה אסרה שימוש בבמות בזמן שבית המקדש קיים. עם פילוג הממלכה (930 לפנה"ס) נותקה ממלכת ישראל מהמקדש בירושלים שהיה מעתה מרכז פולחן לממלכת יהודה בלבד. בממלכת יהודה הוסיפו לזבוח בבמות השונות עד לימי יאשיהו (662 לפנה"ס) כאשר נהרסו הבמות ובית המקדש נהיה למקום היחיד לעבודת אלוהים. בזמן זה אף נאסרה עבודת אלילים איסור גמור והציווי על עבודת האלוהים הפך לייסוד האמונה הישראלית.

בית המקדש הראשון עמד על תלו כארבע מאות שנה עד שהועלה באש ב-586 לפנה"ס ע"י נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל, שכבש את ירושלים והחריבה. חורבן הבית סיים את תקופת "בית ראשון". במהלך גלות בבל, פסק בית המקדש לשמש בית רוחני ליהודים.


בית המקדש השני

איור של בית המקדש השניבית המקדש השני נבנה על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון, בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון במאה הששית לפני הספירה, בתמיכה ועידוד הפרסיים בעקבות הצהרת כורש, כאשר עממי האזור ובראשם "ס
 
חלק עליון