הסוף לרגשי האשם ההוריים?
חשבתם שאתם לא משקיעים מספיק זמן בילדים? מחקר חדש בארצות הברית קובע שהורים נמצאים היום יותר זמן עם ילדיהם מאשר הורים לפני ארבעים שנה. אבל לא כדאי להתלהב... יש שיטענו שהסיבה היא שבארצות הברית פשוט יותר קל להיות הורים
גלית לוי פורסם: 22.10.06, 07:45
אם חשבתם שדור ההורים של היום משקיע פחות זמן איכות בילדים יכול מאוד להיות שהעובדות הן בדיוק הפוכות. ספר חדש שיצא לאחרונה בארצות הברית מפרסם נתוני מחקרים עם מסקנות מפתיעות: למרות שיש יותר נשים בשוק העבודה ויום העבודה לא התקצר, אמהות מבלות עם ילדיהן כמות זמן דומה לכמות הזמן שאותה נהגו אמהות לבלות עם ילדיהן לפני ארבעים שנה! אבות מקדישים היום יותר שעות לעבודות הבית ולטיפול בילדיהם, בהשוואה ללפני ארבעים שנה. הספר Changing Rhythms of American Family Life שחיברו שלושה סוציולוגים מאוניברסיטת מרילנד מפרסם מסקנות של מחקרים, הנשענים על ניתוח אלפי יומנים של משפחות שונות במשך 16 שנים, שאלונים וראיונות, שביקשו לשרטט את סדר היום של הנשאלים.
המספרים מראים שבשנת אלפיים הקדישו אמהות בממוצע כ-12.9 שעות בשבוע לטיפול בילדים. כארבעים שנים לפני כן, הממוצע עמד על 10.6 שעות בשבוע. אבות נשואים הכפילו במהלך ארבעים השנים האחרונות את הזמן המוקדש לילדים מ-2.6 שעות ל-6.5 שעות בממוצע.
שם ההורות יותר נוחה
דיאנה אידלמן, מנהלת תחום הורות ברשת "דיאדה" ומחברת הספר "הכנה להורות", בהוצאת "כתר", אומרת: "אינני מתווכחת עם תוצאות המחקר, אך הוא מדויק לארצות הברית ואני לא מאמינה שהוא מתאים לארץ. נורמות העבודה בארץ הן מהקשות בעולם המערבי.
כל מי שעובד בהיי-טק יודע שקולגות בתפקידים מקבילים בעולם: בארצות הברית, צרפת, גרמניה, עובדים פחות שעות ביום ונוהגים לצאת לחופשות ארוכות יותר. אנשים עובדים כאן 12 שעות ביום כדבר שבשגרה. יום עבודה קצר נחשב ליום עבודה בן תשע שעות. איפה נשאר זמן למשפחה ולילדים, לתרבות של פנאי?", היא שואלת.
עיקרי המחקרים פורסמו השבוע ב"ניו יורק טיימס" ומהם עולה כי אמהות בחרו לצמצם את שעות הפעילות שלהן בבית ולא את הזמן שבו הן מבלות עם הילדים. הן אמנם משקיעות פי שניים זמן בטיפול בילדים ובעבודות הבית, בהשוואה לאבות, אבל העובדה שזמן הילדים לא נפגע הוא תוצאה של סדרי עדיפויות שונים שמעמידים את הילדים בראש הסולם ודוחקים את מעמד עבודות הבית והניקיון לתחתית הרשימה, מסבירים החוקרים.
אידלמן חושבת שאמנם נפלאות המיקרו והאוכל המוכן פינו לנו קצת זמן, "אבל אנחנו לא תמיד יודעים כיצד לנהל אותו בצורה נכונה. אני פוגשת יותר מדי הורים שמנסים לדחוס רשימת מטלות שמספיקה ל-36 שעות ב-24 שעות. אני חושבת שההורה המודרני והמשכיל מבין את ההשפעה הגדולה שיש לו על חיי ילדיו, במיוחד בשנים הראשונות, אבל זה הזמן שהורים אינם מצליחים להיות עם הילדים שלהם במידה סבירה. אני רואה אבות ואמהות מתוסכלים. אלה לא סדרי העדיפויות שהשתנו, כמו הרף הגדול שהצבנו לעצמנו להיות הורים מצטיינים ואנשי קריירה, לבקר במכון כושר כדי להיות חטובים ויפים וגם להחזיק בית מושלם שיתאים למגזין עיצוב".
הורים יותר בוגרים
באמצע שנות השישים במאה שעברה ברוב המשפחות היה רק מפרנס אחד והאם היתה עקרת בית. רק שלושים אחוז מהילדים היום חיים במשפחות מן הסוג הזה. כשיותר ויותר אמהות עובדות סביר היה להניח שלהורים יהיה פחות זמן לשהות בחברת ילדיהם. המסקנות הפתיעו מאוד את החוקרים שציפו לראות ירידה במספר השעות שמוקדשות לילדי האלף השלישי, אך גילו שהורים מבלים היום יותר זמן במשחק, הוראה וטיפול בילדיהם, בהשוואה לזמן שהוקדש לכך על ידי הורים, לפני ארבעים שנה.
אידלמן אומרת שהמחקר שעוסק בהשוואה בין הזמן שהיה להורים לבלות עם ילדיהם לפני ארבעים שנה לבין הזמן שיש להורים היום, מחמיץ את העובדה שאנחנו חיים בעולם אחר. "חלק מבני ה-30 וה-40 שהופכים להורים כבר בדרך כלל הספיקו לעשות יותר ממה שהוריהם קיוו להספיק בחיים שלמים".
אבות, כך על פי המחקר האמריקאי, עוסקים היום יותר בעבודות הבית ואם אתם רוצים את זה במספרים, מדובר בממוצע של 9.7 שעות בשבוע (בהשוואה ל-4.4 שעות בשנות השישים). כתוצאה מכך, משקיעות היום נשים חצי מהזמן שאותו נהגו להשקיע בעבר בכביסה, גיהוץ, בישול וכלים. והממוצע, עומד על 19.4 שעות לעומת 34.5 שעות בשנות השישים. אמהות חד הוריות דיווחו על 11.8 שעות שמוקדשות לילדים בהשוואה ל-7.5 שעות באמצע שנות השישים.
מי משלם את המחיר?
ניתוח התוצאות זוכה אולי לאנחת רווחה מצד השמרנים בארצות הברית, שמטיפים לשמירת מוסד המשפחה המסורתי, אבל נראה כי מי שנאלצות לשלם את מחיר חלוקת הזמן החדשה, הן בעיקר הנשים. למרות ששעות העבודה שלהן מחוץ לבית גדלו, שעות ההורות שלהן בחברת הילדים לא הצטמצמו. השאלה היא על חשבון מה?
ד"ר רבקה ריב"ק מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, אשר חוקרת את התקשורת בין הורים וילדים בעידן המודרני, אומרת שהנשים הן שמשלמות את המחיר הכבד של הלהטוטנות והדרישות הגבוהות. "הצורך של הורים היום להיות באינטימיות רצופה של עשרים וארבע שעות עם ילדיהם הוא חסר תקדים. הורים מרגישים שהם לבד נושאים בנטל האחריות המוחלטת על הילדים. פעם, מערכת החינוך ואפילו טיפת חלב היו שותפים, היום ההורים, הם שנושאים בתפקיד לבד ומוסדות הקהילה והמדינה לא נחשבים חלק ממערך התמיכה ולא עוזרים או מקילים באופן משמעותי. ההורים אינם מרגישים שהם יכולים לסמוך על המוסדות הקיימים ולחלוק איתם את נטל האחריות".
החוקרים ממרילנד מצביעים על כך שההורים מלהטטים בין חובות העבודה לצרכי המשפחה ומשלבים את הילדים בשעות הפנאי שלהם יותר מבעבר. ד"ר ריב"ק מכנה את זה "משמרת שנייה" ומוסיפה: "במקרה שלנו זו הופכת ל"משמרת מקבילה" (כמו שקראה לה חוקרת התקשורת לאנה ראקו, הודות לטלפון שמאפשר להיות בחוץ ולטפל בבית בו-זמנית. הבית עבור הנשים הוא אתר של עבודה שאליו הן שבות מן ה'עבודה' בתשלום ל'משמרת השנייה'. בעצם אמהות הן שעושות את מירב ההתאמות בחיים שלהן על מנת ללהטט בין המשרה התובענית לשעות של המעון. יש להן פחות זמן לעצמן והן נדחקות לתחתית רשימת סדרי העדיפויות", אומרת ד"ר ריב"ק.
היא מוטרדת מרוח הדברים של המחקר שממנו עולה כי המשמעות של הורות טובה נמדדת בכמות הזמן ובמספר השעות שבהן הורים מבלים עם ילדיהם. "השאלה שצריכה להיות היא אילו מוסדות איכותיים יכולים לעזור להורים לשאת בנטל. יש כאן אידיאולוגיה חזקה שמעודדת נשים לחזור הביתה ומודדת את התפקוד שלהן על פי הזמן שהן משקיעות במשפחה. מחקרים כגון אלה מפספסים את הדיון בחשיבותה של הקהילה והמדינה בעזרה להורים, במתן אפשרויות בטוחות שיתנו לאמהות לצאת לעבוד, במוסדות שיחשבו על ידי ההורים כראויים וטובים עבור ילדיהם".
חשבתם שאתם לא משקיעים מספיק זמן בילדים? מחקר חדש בארצות הברית קובע שהורים נמצאים היום יותר זמן עם ילדיהם מאשר הורים לפני ארבעים שנה. אבל לא כדאי להתלהב... יש שיטענו שהסיבה היא שבארצות הברית פשוט יותר קל להיות הורים
גלית לוי פורסם: 22.10.06, 07:45
אם חשבתם שדור ההורים של היום משקיע פחות זמן איכות בילדים יכול מאוד להיות שהעובדות הן בדיוק הפוכות. ספר חדש שיצא לאחרונה בארצות הברית מפרסם נתוני מחקרים עם מסקנות מפתיעות: למרות שיש יותר נשים בשוק העבודה ויום העבודה לא התקצר, אמהות מבלות עם ילדיהן כמות זמן דומה לכמות הזמן שאותה נהגו אמהות לבלות עם ילדיהן לפני ארבעים שנה! אבות מקדישים היום יותר שעות לעבודות הבית ולטיפול בילדיהם, בהשוואה ללפני ארבעים שנה. הספר Changing Rhythms of American Family Life שחיברו שלושה סוציולוגים מאוניברסיטת מרילנד מפרסם מסקנות של מחקרים, הנשענים על ניתוח אלפי יומנים של משפחות שונות במשך 16 שנים, שאלונים וראיונות, שביקשו לשרטט את סדר היום של הנשאלים.
המספרים מראים שבשנת אלפיים הקדישו אמהות בממוצע כ-12.9 שעות בשבוע לטיפול בילדים. כארבעים שנים לפני כן, הממוצע עמד על 10.6 שעות בשבוע. אבות נשואים הכפילו במהלך ארבעים השנים האחרונות את הזמן המוקדש לילדים מ-2.6 שעות ל-6.5 שעות בממוצע.
שם ההורות יותר נוחה
דיאנה אידלמן, מנהלת תחום הורות ברשת "דיאדה" ומחברת הספר "הכנה להורות", בהוצאת "כתר", אומרת: "אינני מתווכחת עם תוצאות המחקר, אך הוא מדויק לארצות הברית ואני לא מאמינה שהוא מתאים לארץ. נורמות העבודה בארץ הן מהקשות בעולם המערבי.
כל מי שעובד בהיי-טק יודע שקולגות בתפקידים מקבילים בעולם: בארצות הברית, צרפת, גרמניה, עובדים פחות שעות ביום ונוהגים לצאת לחופשות ארוכות יותר. אנשים עובדים כאן 12 שעות ביום כדבר שבשגרה. יום עבודה קצר נחשב ליום עבודה בן תשע שעות. איפה נשאר זמן למשפחה ולילדים, לתרבות של פנאי?", היא שואלת.
עיקרי המחקרים פורסמו השבוע ב"ניו יורק טיימס" ומהם עולה כי אמהות בחרו לצמצם את שעות הפעילות שלהן בבית ולא את הזמן שבו הן מבלות עם הילדים. הן אמנם משקיעות פי שניים זמן בטיפול בילדים ובעבודות הבית, בהשוואה לאבות, אבל העובדה שזמן הילדים לא נפגע הוא תוצאה של סדרי עדיפויות שונים שמעמידים את הילדים בראש הסולם ודוחקים את מעמד עבודות הבית והניקיון לתחתית הרשימה, מסבירים החוקרים.
אידלמן חושבת שאמנם נפלאות המיקרו והאוכל המוכן פינו לנו קצת זמן, "אבל אנחנו לא תמיד יודעים כיצד לנהל אותו בצורה נכונה. אני פוגשת יותר מדי הורים שמנסים לדחוס רשימת מטלות שמספיקה ל-36 שעות ב-24 שעות. אני חושבת שההורה המודרני והמשכיל מבין את ההשפעה הגדולה שיש לו על חיי ילדיו, במיוחד בשנים הראשונות, אבל זה הזמן שהורים אינם מצליחים להיות עם הילדים שלהם במידה סבירה. אני רואה אבות ואמהות מתוסכלים. אלה לא סדרי העדיפויות שהשתנו, כמו הרף הגדול שהצבנו לעצמנו להיות הורים מצטיינים ואנשי קריירה, לבקר במכון כושר כדי להיות חטובים ויפים וגם להחזיק בית מושלם שיתאים למגזין עיצוב".
הורים יותר בוגרים
באמצע שנות השישים במאה שעברה ברוב המשפחות היה רק מפרנס אחד והאם היתה עקרת בית. רק שלושים אחוז מהילדים היום חיים במשפחות מן הסוג הזה. כשיותר ויותר אמהות עובדות סביר היה להניח שלהורים יהיה פחות זמן לשהות בחברת ילדיהם. המסקנות הפתיעו מאוד את החוקרים שציפו לראות ירידה במספר השעות שמוקדשות לילדי האלף השלישי, אך גילו שהורים מבלים היום יותר זמן במשחק, הוראה וטיפול בילדיהם, בהשוואה לזמן שהוקדש לכך על ידי הורים, לפני ארבעים שנה.
אידלמן אומרת שהמחקר שעוסק בהשוואה בין הזמן שהיה להורים לבלות עם ילדיהם לפני ארבעים שנה לבין הזמן שיש להורים היום, מחמיץ את העובדה שאנחנו חיים בעולם אחר. "חלק מבני ה-30 וה-40 שהופכים להורים כבר בדרך כלל הספיקו לעשות יותר ממה שהוריהם קיוו להספיק בחיים שלמים".
אבות, כך על פי המחקר האמריקאי, עוסקים היום יותר בעבודות הבית ואם אתם רוצים את זה במספרים, מדובר בממוצע של 9.7 שעות בשבוע (בהשוואה ל-4.4 שעות בשנות השישים). כתוצאה מכך, משקיעות היום נשים חצי מהזמן שאותו נהגו להשקיע בעבר בכביסה, גיהוץ, בישול וכלים. והממוצע, עומד על 19.4 שעות לעומת 34.5 שעות בשנות השישים. אמהות חד הוריות דיווחו על 11.8 שעות שמוקדשות לילדים בהשוואה ל-7.5 שעות באמצע שנות השישים.
מי משלם את המחיר?
ניתוח התוצאות זוכה אולי לאנחת רווחה מצד השמרנים בארצות הברית, שמטיפים לשמירת מוסד המשפחה המסורתי, אבל נראה כי מי שנאלצות לשלם את מחיר חלוקת הזמן החדשה, הן בעיקר הנשים. למרות ששעות העבודה שלהן מחוץ לבית גדלו, שעות ההורות שלהן בחברת הילדים לא הצטמצמו. השאלה היא על חשבון מה?
ד"ר רבקה ריב"ק מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, אשר חוקרת את התקשורת בין הורים וילדים בעידן המודרני, אומרת שהנשים הן שמשלמות את המחיר הכבד של הלהטוטנות והדרישות הגבוהות. "הצורך של הורים היום להיות באינטימיות רצופה של עשרים וארבע שעות עם ילדיהם הוא חסר תקדים. הורים מרגישים שהם לבד נושאים בנטל האחריות המוחלטת על הילדים. פעם, מערכת החינוך ואפילו טיפת חלב היו שותפים, היום ההורים, הם שנושאים בתפקיד לבד ומוסדות הקהילה והמדינה לא נחשבים חלק ממערך התמיכה ולא עוזרים או מקילים באופן משמעותי. ההורים אינם מרגישים שהם יכולים לסמוך על המוסדות הקיימים ולחלוק איתם את נטל האחריות".
החוקרים ממרילנד מצביעים על כך שההורים מלהטטים בין חובות העבודה לצרכי המשפחה ומשלבים את הילדים בשעות הפנאי שלהם יותר מבעבר. ד"ר ריב"ק מכנה את זה "משמרת שנייה" ומוסיפה: "במקרה שלנו זו הופכת ל"משמרת מקבילה" (כמו שקראה לה חוקרת התקשורת לאנה ראקו, הודות לטלפון שמאפשר להיות בחוץ ולטפל בבית בו-זמנית. הבית עבור הנשים הוא אתר של עבודה שאליו הן שבות מן ה'עבודה' בתשלום ל'משמרת השנייה'. בעצם אמהות הן שעושות את מירב ההתאמות בחיים שלהן על מנת ללהטט בין המשרה התובענית לשעות של המעון. יש להן פחות זמן לעצמן והן נדחקות לתחתית רשימת סדרי העדיפויות", אומרת ד"ר ריב"ק.
היא מוטרדת מרוח הדברים של המחקר שממנו עולה כי המשמעות של הורות טובה נמדדת בכמות הזמן ובמספר השעות שבהן הורים מבלים עם ילדיהם. "השאלה שצריכה להיות היא אילו מוסדות איכותיים יכולים לעזור להורים לשאת בנטל. יש כאן אידיאולוגיה חזקה שמעודדת נשים לחזור הביתה ומודדת את התפקוד שלהן על פי הזמן שהן משקיעות במשפחה. מחקרים כגון אלה מפספסים את הדיון בחשיבותה של הקהילה והמדינה בעזרה להורים, במתן אפשרויות בטוחות שיתנו לאמהות לצאת לעבוד, במוסדות שיחשבו על ידי ההורים כראויים וטובים עבור ילדיהם".