וזאת הברכה

[אשת נח]

בס"ד

וזאת הברכה

נאמר ברכה-כי כל השבטים הם מכלול אחד שלם.
משה מאציל על כל שבט ושבט ברכה נבואית.
זאת הברכה-זאת הבריכה,בריכת המים. ואין מים אלא תורה.
בריכה אחת ממנה כל השפע

אומר המלבים,שעניין הברכה הוא שהמברך בכוונתו יעלה בדביקות נפשו
אל מקור העליון אשר שם ציווה ה' את הברכה
ויזיל מי הבריכה מדליו על המתברך.
וגם יכין את המתברך שיהיה מוכן אל השפע ההוא
ובזה צריך ג' ענינים:
א. שיכין את המתברך שיהיה מוכן לקבל שפע הברכה;
ב. את עצמו שיעלה בסולם הדבקות עד מקור הברכה;
ג. שיהיה התקרבות וחיבור בין מברך ובין המתברך,
וזה שנאמר 'וזאת הברכה'
שהברכה מצד עצמה תעורר זכות על ישראל.
'אשר ברך משה'
שהיה בו מידת הענווה, ומי שהוא עניו אין בו קנאה ושנאה
יהיה אוהב את הכול ונפשו קשורה בנפשות כל ישראל.

כשמבקשים ברכה מריבונו של עולם
יש את ההבנה שמעצם הפניה אליו
אנו מודים בגדלותו ואין סופיותו
מודים שאין עוד מלבדו
ברכה-לשון ברך
מכופפים ברך כדי לקבל ברכה

ב"וזאת הברכה" נפרד משה "איש האלוהים" מעמו
איש האלוהים כי מחציו ומעלה היה אלוהים
לא שמר טינה וברך.
משה איש האלהים ר"ת מאה, רמז למאה ברכות.
ברך כל שבט בברכה שמתאימה לו
ומתרה בהם
את הלב! <^^<> תשימו.

כשמסיימים בשמחת תורה את חמשה חומשי התורה עד
"לעיני כל ישראל",
מתחילים תיכף ומיד מ"בראשית ברא".
ראשי תיבות לב <^^<>
שזהו המסר שהתורה מסתיימת בה
כי מקום התורה האמיתית היא בלב ונפש של כאו"א מישראל!

מוקדש מכל ה <^^<> לעליה אחותי האהובה שנולדה ב"וזאת הברכה".

 

[alia1]

בס"ד,
תודה אחותי האהובה flowzzx


"אשר עשה משה לעיני כל ישראל"


חכמי ישראל דורשים את המילים:"לעיני כל ישראל"-
עפ"י נוטריקון=כהנים,לויים,ישראלים-
המהווים כולם כאחד
את כלל ישראל.וכן דורשים את מילת סיום "ישראל":
י'ש ש'שים ר'בוא א'ותיות ל'תורה
(כולל התגין שבראשי האותיות-שעטנ'ז ג'ץ).
וכיוון שניתנה התורה בהר סיני לששים רבוא מישראל
(מניין יוצאי מצרים-שמות י"ב,ל'ז)
אנו למדים,שכל נשמה שהיתה בקבלת התורה
זכתה לאות או תג
באחת מפרשיות התורה...


וכדי לראות עוד נוטריקון של "ישראל" הרי
תורה סב של רבנו הקדוש זי"ע(ליקו"מ תניינא)

"אלה מסעי בני ישראל" (במדבר ל"ג).
איתא במדרש (א), שמסעי בני ישראל,
דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין ממקום למקום,
הם מכפרין על אלה אלקיך
ישראל, הינו על פגם עבודה~זרה.
כי אפלו כשאין עובדין עבודה~זרה, יש פגם
עבודה זרה, כי קלקול האמונה היא ג"כ בחינת ע"ז,
וכמו שמובא (בשם הבעש"ט) על פסוק (דברים י"א):
"וסרתם ועבדתם אלקים אחרים", שתכף
כשסרים מהשם ית' הוא בחינת עבודה זרה,
וע"יהנסיעות של ישראל נתכפר.
'וכל זמן שיש עבודה זרה בעולם,
חרון אף בעולם' (ספרי, פרשת ראה ).
נמצא כשנתכפר פגם עבודה זרה , נמתק החרון~אף,
ונמשך רחמנות.
ועקר רחמנות הוא בבחינת (בראשית מ"ג):
"ואל שדי יתן לכם רחמים"
"'לכם' דיקא.
היינו שהשם יתברך יתן לנו הרחמנות,
שימסור את הרחמנות בידינו.
כי אצלו ית' יכול להיות,
שגם החולאת הקשה וכל היסורין הם
הרחמנות שלו, כי בודאי כל מה שהשם ית' עושה לאדם,
אפלו יסורין קשים,
הכל הוא רק רחמנות.
אבל אנו מבקשים, שיתן וימסר בידינו את הרחמנות,
כי אין אנו מבינים הרחמנות שלו
וגם אין אנו יכולין לקבל אותו הרחמנות שלו הנ"ל,
רק שהשם יתברך יתן בידינו את הרחמנות,
שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו,
ואצלנו הרחמנות בפשיטות,
להתרפא מן החלי וכיוצא בזה.
וזהו ישראלראשי תבות:
<span style='colorurple'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>אל שדי יתן לכם רחמים</span></span>,
כי הרחמנות נעשה ע"י מסעי
בני ישראל .

השבת שמסיימים בה אחד מחומשי התורה
קרויה "שבת חזק"-
כי בתום הקריאה בתורה באותה שבת,
קם הקהל על רגליו וקורא
שלש פעמים "חזק"
(בימינו הקריאה היא:"חזק חזק ונתחזק)
קריאה משולשת זו של "חזק"(115*3)
עולה בגימטריה-משה(345).

כי בין שמד(344)לרצון(346)-בא משה!

 

[alia1]

אומר בעל "תורת נתן"(ר' נתן צבי קעניג זצ"ל)
שלכאורה קשה להבין ת דברי רבנו ז"ל,
כי מאחר שבאמת כוונת השי"ת לטובה
וייסורין שעושה לאדם ח"ו הוא
באמת רחמנותו,כי כוונתו ית' לטובת האדם,
א"כ מה זה שכתב שאנו צריכים
שיתן בידינו את הרחמנות וכו'
שאנו בעצמנו נרחם עלינו,ואיך נוכל
לרחם עלינו בעצמינו אם באמת אין זה טובה...

ולמשל ,השם ית' יודע שזה האדם אין צריך ממון רב
שנראה לאדם כטובה,כי אם יהיה לו זה הממון יזיק לו
במקום אחר ובעניין אחר,ובשביל זה אינו נותן לו...
וזו הרחמנות שנותן ביד האדם !או כמו תינוק שרוצה
דבר שאינו טוב לו..האם זו רחמנות שהאב ימלא
תאוותו כשיודע שהדבר באמת יזיק לו?

וכל זה הוא רחמים סתם,רחמים פשוטים(עם צמצום)
ששם יש דין ומשפט,וע"כ יכול להיות שהייסורין ח"ו,
הם הרחמנות עצמה,שע"י יודע ה' ית'
שהוא טובה במקום אחר כי אין הרחמים
מחייב להיטיב לו הכל בכל...כי עדיין יש שם צמצום...

אבל אנו מבקשים שה' ית' ירחם עלינו
בבחי' רחמים גדולים-ושם כולו חסד ורחמים-
ושם ימסר לנו הרחמנות שלא יזיק לנו כלל,
ושם-ברחמים הגדולים אין כלל צמצום ודין
(וכן תורה ק"ה בח"א ליקו"מ)

 

[alia1]

ואומר בליקו"מ ח"א,ק"ה-
ה' ית' ברחמים הפשוטים שלו
מתפלל ומרחם על ישראל ברחמים גדולים
וכשלומד תורה נתעורר הרחמנות שהוא הדעת והתפילה.

כי כל קיומנו וחיותנו הוא רק ע"י תורת ה',
ותפילת ה' ממש(ליקו"א,כב')
מה שהוא ית' מתפלל בעצמו ברחמיו
הפשוטים לעורר רחמיו הרבים והגדולים.

וממה למדו רז"ל שה' ית' מתפלל שנא':
"ושימחתים בבית תפילתי"(ישעיה נו').
תפילתם לא נאמר אלא 'תפילתי'
ועכשיו שחרב ביהמ"ק בעוונותינו
לא היה אפשר לנו להתקיים לולא הצדיקים
הגדולים שיש בכוחם לעורר בחינת
תפילת ה' ית' בכל יום
שמשם נמשכים
לנו כל החסדים!

 

[alia1]

ואומר לנו בעל ה"מעדני מלך"*
על תו' ק"ה בעניין הרחמים-שהקב"ה
עצמו יתפלל ברחמים פשוטים שיעוררו
את הרחמים הגדולים-

שיש לרמז שזה מה שאנו מבקשים
מאתו ית' בשתי הברכות שקודם תפילת
ק"ש שתי פעמים העניין הנ"ל:
פעם בברכת 'יוצר' שבשחרית:
"אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו"וכו'.
וכן בברכת "אהבת עולם וכו',חמלה גדולה ויתרה
חמלת עלינו אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו"
היינו בחי' השבח של רחמים הגדולים,
ואנו מבקשים ממנו ית' שברחמיו הפשוטים
יעורר את הרחמים הגדולים לרחם עלינו,
וכן "ורחמיך ה' אלקינו וחסדיך הרבים
אל יעזבונו לנצח סלה"-וכל זה בזכות
התורה שאנו לומדים,וכל מה שאנו זוכים
יותר לתורה,נזכה יותר לעורר רחמיו,וע"כ
בברכה זו אנו מבקשים לזכות להארת התורה
וללמוד לשמור ולעשות יותר ויותר...

*(ספר"מעדני מלך"הוא על הליקוטי מוהר"ן
מאת הרב אברהם נחמן שמחה ויצהנדלר הי"ו)

 

[אשת נח]

בס"ד

"ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל:"
(דברים לג,ה)
על פסוק זה מפרש רש"י:
"דבר אחר בהתאסף - בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם - הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם".

אחדות.
(דרך ארץ רבה,ז):
"לא ישמח אדם בין הבוכים, ולא יבכה בין השמחים. ולא ער בין הישנים ולא יהא ישן בין הערים ולא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים. כללו של דבר: אל ישנה אדם מדעת חבריו ובני אדם".
אך ורק כאשר יתאחדו כולם..., "איש את רעהו יעזרו" (ישעיה מא,ו)

ובמדרש(תמורה ד)-
"אמרו החזיר וכל מיני בהמה טמאה לבהמה טהורה,
צריכים אתם להחזיק לנו טובה, אילולי אני וחברי - לא נודעתם שאתם טהורים".

וכדברי הגמרא (חולין צב,א):
"אומה זו כגפן נמשלה וכו', אשכולות שבה - אלו תלמידי חכמים,
עלין שבה - אליו עמי הארצות וכו'".
והגמרא באה לומר שיבקשו תלמידי החכמים
רחמים על עמי הארצות,
שללא עמי הארצות לא יתקיימו תלמידי החכמים.
העני מעיד על העשיר והחלש על הגבור והחולה על הבריא
והשוטה על הפקח,
שאין אנו כמו דגים שבים, שכל הגדול מחברו בולע את חבירו