הרב אברהם גקי
Member
בתורה ישנם שני רבדים: רובד גשמי ורובד רוחני. רובד גשמי, בו התורה והמצוות הינם במסגרות גשמיות של 'ציור מקום וזמן', ה'סוכה' עשויה מקרשים גשמיים, ומצוותה נוהג רק שבעה ימים בשנה, וכן הלולב והאתרוג הם צמחים גשמיים שלאחר שבוע איננו יכולים לשבוע ממצוותם, לנענע לולב ולשבת בסוכה לנצח.
אולם, יש לתורה רובד רוחני, הנקרא 'אורייתא דעתיקא סתימאה', שהיא 'שורש' התורה, שלמעלה מן הגשמיות ולא תלויה ב'ציור זמן ומקום' גשמיים אלא היא נצחית ורוחנית לגמרי. בהבנה רוחנית זו, מהו השורש של מצות 'סוכה', מהי 'בחינת סוכה', ומהו השורש של 'לולב', מהו 'בחינת לולב'.
כלומר: הסוכה הגשמית, היא אמנם מוגבלת ב'ציור מקום וזמן', אולם יש לה גם 'שכל' רוחני, הנשמה של המצוה שהיא האמונה בה' יתברך שהמצוה הזו - כגון 'סוכה' אול 'לולב' - מייצגת, ואמורה להביא אותנו על ידה עד ה' יתברך באופן נצחי, שאינו תלוי ב'זמן מקום וציור'.
'בחינת סוכה', על פי מה שמגלה לנו ה' דרך רבי נחמן (עי' ח"א תו' כ"א, ועוד), היא ה'אמונה' התמידית שה' מקיף אותנו וסוכך עלינו, זכר ל'ענני הכבוד' שהיו 'מקיפים' סביבנו, ואנו כ'עובר' בבטן האם שסוככת על בניה. האמונה הזו היא 'רוחנית' ונצחית, ואינה תלויה ב'ציור זמן ומקום', שכן תמיד ה' יתברך מקיף וסוכך עלינו, ועל כל אדם, ובכל מקום – גם לעתיד לבא ה' יתברך סוכך על נשמתנו ומקיף אותה מכל עבר. כאשר אדם חי באמונה כזו – אזי הוא 'חי' בסוכה בכל רגע, ואף לאחר פטירתו יוכל לקיים מצות סוכה בכל רגע, לעד ולנצח נצחים.
כמו כן במצות 'לולב'. הלולב הגשמי הוא מוגבל ב'ציור זמן ומקום' כאמור. גם בעומק המצוה כפי שגילה לנו ה' דרך האר"י הקדוש, שכוונתה להמשיך ולהוות צינור שפע [לולב, כנגד השדרה] בין דרגת אור עליונה שהיא 'דעת' ו'מוחין', לדרגה הנמוכה המכונה 'מלכות' שבלב [אתרוג הדומה ללב], המסמלת את הבריאה, ובכך לגרום לתיקון מסוים באופן בו השפע אמור לרדת לעולם. אולם גם לדעת האר"י לא ניתן לקיים מצוה זו או לייחד את כוונותיה רק במשך שבעת ימי הסוכות, ב'זמן' מסוים.
אולם למצוות 'לולב' ולכוונותיה יש 'שכל רוחני' שקיים תמיד (עפ"י ליקו"מ ח"א תו' ל"ג, עיי"ש), וביכולתו של כל יהודי לחיות לפיו את כל חייו, בכל מקום ובכל זמן: והיא האמונה והדבקות הנצחית בה' יתברך, שהם חיים ב'אמונה שהוא יתברך רואה אותנו ושומע אותנו ומזיז אותנו וכו' בכל רגע', שהיא מכונה 'אור האהבה שבדעת', שאיננה מוגבלת ב'גשמיות, ואנו מורידים אותה ממוחנו ששם משכן הנשמה 'האמונה' – אל הלב [ל'אתרוג'], ומתחילים לחיות את חיינו עם אמונה זו, אמונה זו היא נצחית, והיא השורש של מצוות 'לולב', לגלות את אורו של ה' יתברך בכל דבר בעולם, ולהוריד בכך שפע והתגלות של ה' לעולם.
עם ה'שכל רוחני' הזה, למצוות 'לולב' יש 'שכל' ו'נשמה' שאיננה מוגבלת בגשמיות, וניתן על ידי האמונה 'שה' מחייה אותי ומנשים אותי' – לקיים מצוות לולב ואתרוג בכל רגע בחיים, ואף עם כוונות האר"י הקדוש, שהם המשכת אור מה'דעת' [הרוחניות – האמונה בה'] ל'מלכות' [לכל נשימה ותנועה שלנו].
אולם, יש לתורה רובד רוחני, הנקרא 'אורייתא דעתיקא סתימאה', שהיא 'שורש' התורה, שלמעלה מן הגשמיות ולא תלויה ב'ציור זמן ומקום' גשמיים אלא היא נצחית ורוחנית לגמרי. בהבנה רוחנית זו, מהו השורש של מצות 'סוכה', מהי 'בחינת סוכה', ומהו השורש של 'לולב', מהו 'בחינת לולב'.
כלומר: הסוכה הגשמית, היא אמנם מוגבלת ב'ציור מקום וזמן', אולם יש לה גם 'שכל' רוחני, הנשמה של המצוה שהיא האמונה בה' יתברך שהמצוה הזו - כגון 'סוכה' אול 'לולב' - מייצגת, ואמורה להביא אותנו על ידה עד ה' יתברך באופן נצחי, שאינו תלוי ב'זמן מקום וציור'.
'בחינת סוכה', על פי מה שמגלה לנו ה' דרך רבי נחמן (עי' ח"א תו' כ"א, ועוד), היא ה'אמונה' התמידית שה' מקיף אותנו וסוכך עלינו, זכר ל'ענני הכבוד' שהיו 'מקיפים' סביבנו, ואנו כ'עובר' בבטן האם שסוככת על בניה. האמונה הזו היא 'רוחנית' ונצחית, ואינה תלויה ב'ציור זמן ומקום', שכן תמיד ה' יתברך מקיף וסוכך עלינו, ועל כל אדם, ובכל מקום – גם לעתיד לבא ה' יתברך סוכך על נשמתנו ומקיף אותה מכל עבר. כאשר אדם חי באמונה כזו – אזי הוא 'חי' בסוכה בכל רגע, ואף לאחר פטירתו יוכל לקיים מצות סוכה בכל רגע, לעד ולנצח נצחים.
כמו כן במצות 'לולב'. הלולב הגשמי הוא מוגבל ב'ציור זמן ומקום' כאמור. גם בעומק המצוה כפי שגילה לנו ה' דרך האר"י הקדוש, שכוונתה להמשיך ולהוות צינור שפע [לולב, כנגד השדרה] בין דרגת אור עליונה שהיא 'דעת' ו'מוחין', לדרגה הנמוכה המכונה 'מלכות' שבלב [אתרוג הדומה ללב], המסמלת את הבריאה, ובכך לגרום לתיקון מסוים באופן בו השפע אמור לרדת לעולם. אולם גם לדעת האר"י לא ניתן לקיים מצוה זו או לייחד את כוונותיה רק במשך שבעת ימי הסוכות, ב'זמן' מסוים.
אולם למצוות 'לולב' ולכוונותיה יש 'שכל רוחני' שקיים תמיד (עפ"י ליקו"מ ח"א תו' ל"ג, עיי"ש), וביכולתו של כל יהודי לחיות לפיו את כל חייו, בכל מקום ובכל זמן: והיא האמונה והדבקות הנצחית בה' יתברך, שהם חיים ב'אמונה שהוא יתברך רואה אותנו ושומע אותנו ומזיז אותנו וכו' בכל רגע', שהיא מכונה 'אור האהבה שבדעת', שאיננה מוגבלת ב'גשמיות, ואנו מורידים אותה ממוחנו ששם משכן הנשמה 'האמונה' – אל הלב [ל'אתרוג'], ומתחילים לחיות את חיינו עם אמונה זו, אמונה זו היא נצחית, והיא השורש של מצוות 'לולב', לגלות את אורו של ה' יתברך בכל דבר בעולם, ולהוריד בכך שפע והתגלות של ה' לעולם.
עם ה'שכל רוחני' הזה, למצוות 'לולב' יש 'שכל' ו'נשמה' שאיננה מוגבלת בגשמיות, וניתן על ידי האמונה 'שה' מחייה אותי ומנשים אותי' – לקיים מצוות לולב ואתרוג בכל רגע בחיים, ואף עם כוונות האר"י הקדוש, שהם המשכת אור מה'דעת' [הרוחניות – האמונה בה'] ל'מלכות' [לכל נשימה ותנועה שלנו].