zin7
New Member
חוני המעגל[1], צדיק ואיש מופת, בן דורו של שמעון בן שטח מן המאה הראשונה לפנה"ס.
על פי המשנה (מסכת תענית פרק ג', משנה ח'), היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו יתקיימו. בתלמוד הבבלי (מסכת תענית כג, א) מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל הסבר בהיר, ושהיה מתרץ כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש.
הורדת הגשמים
על פי המשנה (מסכת תענית פרק ג', משנה ח'), נתבקש חוני להתפלל כדי שירדו גשמים, ובמקרה אחד שבו לא נענתה תפילתו לגשמים בשנת בצורת, הקיף עצמו בעיגול, ונשבע שלא יצא מתוכו עד שירד הגשם. לאחר מכן החל לרדת גשם שוטף, ופנו אליו על מנת שיתפלל להפסקת הגשמים. שמעון בן שטח המשיל על חוני את המשל על בן המלך המפונק המטריד את אביו בבקשות שונות וקטנות, (כגון אגוזים, שקדים, אפרסקים ורימונים) וכי עליו נאמר הפסוק "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" (משלי כג, כה).
גרסה מורחבת של הסיפור מופיעה בתלמוד הבבלי (מסכת תענית כג, א):
פעמותו של חוני המעגל
קבריהם של אבא חלקיה וחנן הנחבא, נכדיו של חוני המעגל, סמוך לחצור הגלילית
באשר לסופו של חוני, קיימת אגדה המופיעה בתלמוד הבבלי (תענית כג, א), לפיה כאשר הלך חוני בדרך ראה אדם נוטע חרוב, ושאל אותו מדוע הוא עושה כן, שכן החרוב יישא פרי רק בעוד שבעים שנה. האדם אמר שהוא נוטע את החרובים לדורות הבאים, והוסיף הזקן את האמרה המפורסמת: "כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני". ישב חוני, התנמנם והתעורר כעבור שבעים שנה. כאשר קם משנתו, מצא את נכדו של הזקן כשהוא לוקט מפירות החרוב. משנכנס לבית המדרש, תירץ חוני כל קושיא שעלתה בבית המדרש. אמרו החכמים שהמאמרים מיושבים וברורים משל היה פה חוני המעגל שהיה מיישב ומברר את הדברים בזמנו. כאשר אמר להם כי הוא חוני, איש לא האמין לו, ומרוב צער, התפלל חוני וביקש שימות, ואכן הוא מת. בעקבות כך, טבע רבא את האימרה "או חברותא או מיתותא". (או חבר או מיתה)
גרסה אחרת לסופו של חוני עולה מן הספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו. על פי גרסה זו, בעת הסכסוך בין המתמודדים על ירושת בית חשמונאי, אריסטובולוס השני והורקנוס השני, צר הורקנוס, יחד עם בן בריתו חרתת מלך הנבטים על ירושלים. הדבר היה בימי הפסח של שנת 63 לפנה"ס. בעיר הנצורה שהו המלך אריסטובולוס ועמו הכוהנים. במהלך המצור נתפס חוני על ידי הצרים, ומכיוון שהיה ידוע כי תפילתו נענית, נדרש להתפלל לאובדנם של הנצורים. משסירב, וביקש מהאל כי לא יגרום רעה לאף אחד מן הצדדים, העלה עליו את חמת הצרים, ואלו המיתוהו בסקילה[2].
על אף שמותו של חוני, על פי מקור זה, היה בסמוך לירושלים, הרי שהמסורת מראה את מקום קברו בגליל דווקא, בסמוך לחצור הגלילית, במקום שבו היה קיים כפר ערבי בשם פרעם. ליד הקבר נובע מעיין הקרוי על שמו "עין חוני".
התלמוד מספר כי גם נכדיו של חוני, אבא חלקיה וחנן הנחבא, היו צדיקים שתפילתם נשמעת בעת עצירת גשמים, שאותה ניצלו בני דורם כדי שיתפללו עליהם.
קברו של חוני המעגל
קבר המיוחס לחוני המעגל נמצא בסמוך לחצור הגלילית. אולם ככל הנראה אין קשר בין המקום לבין קברו של חוני המעגל. במשך השנים התפתח פולקלור שלם סביב מערת חוני המעגל וכיום מקובל לחשוב (בטעות) כי חוני המעגל עצמו קבור שם וגם נכדיו.
ם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: "התפלל וירדו גשמים". התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה (מעגל) ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב) "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו'". אמר לפניו: "רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך". התחילו גשמים מנטפין. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך" אמר: "לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות". ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם". אמר לפניו: "לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה". ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: "רבי, כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם". אמר להם: "כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה, אעפ"כ הביאו לי פר הודאה". הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: "רבש"ע, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות. כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם". מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות.
סיפורו של חוני משמש מקור לאמונה בכוחו של הצדיק. על פי התלמוד הבבלי מסכת תענית כג, א, "תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? 'ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור' (איוב כב, כח). ותגזר אומר - אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה". מכאן למדו שצדיק גוזר והקב"ה מקיים. עם זאת, יש במקורות גם נימת בקורת על חוני - 'שלח לו שמעון בן שטח אילמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי.' כיוון שאין ראוי לאדם להתבטא בצורה שכזו כלפי הקב"ה. ('נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן')
על פי המשנה (מסכת תענית פרק ג', משנה ח'), היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו יתקיימו. בתלמוד הבבלי (מסכת תענית כג, א) מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל הסבר בהיר, ושהיה מתרץ כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש.
הורדת הגשמים
על פי המשנה (מסכת תענית פרק ג', משנה ח'), נתבקש חוני להתפלל כדי שירדו גשמים, ובמקרה אחד שבו לא נענתה תפילתו לגשמים בשנת בצורת, הקיף עצמו בעיגול, ונשבע שלא יצא מתוכו עד שירד הגשם. לאחר מכן החל לרדת גשם שוטף, ופנו אליו על מנת שיתפלל להפסקת הגשמים. שמעון בן שטח המשיל על חוני את המשל על בן המלך המפונק המטריד את אביו בבקשות שונות וקטנות, (כגון אגוזים, שקדים, אפרסקים ורימונים) וכי עליו נאמר הפסוק "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" (משלי כג, כה).
גרסה מורחבת של הסיפור מופיעה בתלמוד הבבלי (מסכת תענית כג, א):
פעמותו של חוני המעגל
קבריהם של אבא חלקיה וחנן הנחבא, נכדיו של חוני המעגל, סמוך לחצור הגלילית
באשר לסופו של חוני, קיימת אגדה המופיעה בתלמוד הבבלי (תענית כג, א), לפיה כאשר הלך חוני בדרך ראה אדם נוטע חרוב, ושאל אותו מדוע הוא עושה כן, שכן החרוב יישא פרי רק בעוד שבעים שנה. האדם אמר שהוא נוטע את החרובים לדורות הבאים, והוסיף הזקן את האמרה המפורסמת: "כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני". ישב חוני, התנמנם והתעורר כעבור שבעים שנה. כאשר קם משנתו, מצא את נכדו של הזקן כשהוא לוקט מפירות החרוב. משנכנס לבית המדרש, תירץ חוני כל קושיא שעלתה בבית המדרש. אמרו החכמים שהמאמרים מיושבים וברורים משל היה פה חוני המעגל שהיה מיישב ומברר את הדברים בזמנו. כאשר אמר להם כי הוא חוני, איש לא האמין לו, ומרוב צער, התפלל חוני וביקש שימות, ואכן הוא מת. בעקבות כך, טבע רבא את האימרה "או חברותא או מיתותא". (או חבר או מיתה)
גרסה אחרת לסופו של חוני עולה מן הספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו. על פי גרסה זו, בעת הסכסוך בין המתמודדים על ירושת בית חשמונאי, אריסטובולוס השני והורקנוס השני, צר הורקנוס, יחד עם בן בריתו חרתת מלך הנבטים על ירושלים. הדבר היה בימי הפסח של שנת 63 לפנה"ס. בעיר הנצורה שהו המלך אריסטובולוס ועמו הכוהנים. במהלך המצור נתפס חוני על ידי הצרים, ומכיוון שהיה ידוע כי תפילתו נענית, נדרש להתפלל לאובדנם של הנצורים. משסירב, וביקש מהאל כי לא יגרום רעה לאף אחד מן הצדדים, העלה עליו את חמת הצרים, ואלו המיתוהו בסקילה[2].
על אף שמותו של חוני, על פי מקור זה, היה בסמוך לירושלים, הרי שהמסורת מראה את מקום קברו בגליל דווקא, בסמוך לחצור הגלילית, במקום שבו היה קיים כפר ערבי בשם פרעם. ליד הקבר נובע מעיין הקרוי על שמו "עין חוני".
התלמוד מספר כי גם נכדיו של חוני, אבא חלקיה וחנן הנחבא, היו צדיקים שתפילתם נשמעת בעת עצירת גשמים, שאותה ניצלו בני דורם כדי שיתפללו עליהם.
קברו של חוני המעגל
קבר המיוחס לחוני המעגל נמצא בסמוך לחצור הגלילית. אולם ככל הנראה אין קשר בין המקום לבין קברו של חוני המעגל. במשך השנים התפתח פולקלור שלם סביב מערת חוני המעגל וכיום מקובל לחשוב (בטעות) כי חוני המעגל עצמו קבור שם וגם נכדיו.
ם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: "התפלל וירדו גשמים". התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה (מעגל) ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב) "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו'". אמר לפניו: "רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך". התחילו גשמים מנטפין. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך" אמר: "לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות". ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם". אמר לפניו: "לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה". ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: "רבי, כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם". אמר להם: "כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה, אעפ"כ הביאו לי פר הודאה". הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: "רבש"ע, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות. כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם". מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות.
סיפורו של חוני משמש מקור לאמונה בכוחו של הצדיק. על פי התלמוד הבבלי מסכת תענית כג, א, "תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? 'ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור' (איוב כב, כח). ותגזר אומר - אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה". מכאן למדו שצדיק גוזר והקב"ה מקיים. עם זאת, יש במקורות גם נימת בקורת על חוני - 'שלח לו שמעון בן שטח אילמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי.' כיוון שאין ראוי לאדם להתבטא בצורה שכזו כלפי הקב"ה. ('נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן')