חזרה בתשובה

[שמעון רפאל]

בס"ד

לכב' הרב שלום וגמר חתימה טובה!
אני בחור כבן 28 (אי"ה בעוד חודש). נכה, הסובל נבעיות נפשיות הכי קשות וגם ממספר בעיות בריאות.
חיי, עד כה לפחות, היו מאוד, אבל מאוד קשים.
היום, החלטתי שאני רוצה לחזור בתשובה. אם כי "חזרה בתשובה" זהו מושג בעיניי. אני רוצה להתקרב לקב"ה בכל דרך אפשרית מבחינתי. מאוד התחברתי למשנת חסידות ברסלב וכמובן שהתקרבותי לדת תלווה, אם וכאשר, בקריאת ספרי רבי נחמן זצ"ל ועל פי משנתו. (אגב, אמי שתהיה בריאה ותבדל לחיים ארוכים,ילידת טומשפיל, עיירה בסמוך לברסלב). אני עומד גם לפני שינוי בחיים וכנראה בקרוב אעבור מהרצליה, שם אני מתגורר מאז היותי ילד רך לאילת. כך שאני רוצה להתחיל מחדש הכל הכל.
כר שנים שאני מניח תפילין (מודה אני, נטילת ידיים, תפילות השחר, קריאת שמע ו-18, תהילים, ברכות ועוד). אך זה לא מספק אותי, אני רוצה הרבה יותר. הבעיה שלי היא המחלה הנפשית. קשה לי להתמודד איתה. היא מסיחה לי את הדעת, אני לא יכול, פשוט לא יכול , להסתגל למסגרת ולמשהו מוגדר.
מה היית מציע לי לעשות, אילו צעדים? ומהיכן להתחיל?
בתודה מראש וגמר חתימה טובה,
שמעון

נ.ב. האם יש סניף של חסידות ברסלב, או מישהו שמרכז אנשים כמוני באילת?

 

[breslav]

בעזרהי"ת

שלום שמעון.
הצעד הראשון הוא לשנן את דברי רביז"ל: "יאוש אינו בנמצא אין יאוש בעולם כלל". כוונתי ברצינות, חזור על המשפט הזה, נגן אותו אם תרצה עד שיטרטר לך במוח.

אומר לך את העצה שעל פי הבנתי היא הסם חיים המתאים לעניינך מתוך ארון התרופות של רביז"ל. הבנתי תיסתור את הבנתך, כי לפי דעתך איך שאתה נוהג כיום היא הדרך, ע"כ אני מסתפק אם תקבל את העצה. ועצה הניתנת לזולת ואינה יוצאת לפועל היא בחינת 'זרע לבטלה', כי העצה היא טיפת מוח. לכן אצמצם מאוד את טיפי השכל של רביז"ל שאעביר אליך.

הדבר היחידי שהייתי משאיר מהדרך בה אתה הולך: ...תפילין (מודה אני, נטילת ידיים, תפילות השחר, קריאת שמע ו-18, תהילים, ברכות'. רק שבהמשך הזמן תצטרך לשנות את הגישה למצוות הנ"ל. כי בתורה יש גם סם המות כדברי חז"ל. ומה שכתבת 'ועוד' איני יכול להתייחס אליהם ואולי בהם טמונה הבעיה, כמו כן שאר הרעיונות שעלו על דעתך אינם מועילים לרפואתך.
רפואתך היא השמחה!!!
הנקודה המרכזית המונעת אותך מהשמחה היא הזילזול בעצמך, בעיניך הנך נחשב אפס. עליך להסתכל על עצמך באותם עיניים שבה רואה אותך בוראך הקב"ה.
אתה יצירה נפלאה שייצר הפלא העליון יתברך, ובעיניו אתה יחיד ומיוחד, אין עוד בכל הבריאה עוד יצירה כמותך, כי "ה

 

[שמעון רפאל]

בס"ד

כב' הרב הנכבד, ראשית אני מודה לך מקרב לך על עיצותיך אשר נפלו על אזניים קשובות,
ושוב גמר חתימה טובה!

לעצם העיניין. אני מודע היטב שהבעיה העיקרית שלי, הינה מחסור בשמחת חיים. כמו כן אינני אפיקורס ומודע למשנתו של רבי נחמן זצ"ל שמדבר על שמחה כעל שורש קיומנו כאן. השאלה המתבקשת כיצד להגיע לאותה שמחה? אהיה גלוי ואפרט לך מה מעיק עליי.
ראשית המצב הבריאותי/נפשי. כשאתה סובל ממחלת נפש קשה כמו דיכאון קליני ומחשבות אובססיביות, קשה מאוד, עד בלתי אפשרי (לעיתים), "להרים את עצמך" ולהיות השולט על מצבך ולא הנשלט. כאן האמונה שלי בקב"ה "מחזיקה אותי עם הראש מעל המים" ובכל זאת אני מוצא את עצמי הנשלט בעל כורחי.
אני בן יחיד, להורים גרושים. ואמי שתהיה בריאה ותבדל לחיים ארוכים בס"ד, היא יותר חשובה ויקרה לי ממני עצמי. לראות אותה מדוכאת גם כן, זה כמו חץ בלב, בלשון המעטה. גם המצב הכלכלי שלנו לא מזהיר, דר שמונע מאיתנו הרבה. אני נכה ואמי מתפרנסת מ-4 אלף ש"ח (ממוצע) ומשכנתא של יותר מ-2000 ש"ח רובצת עלינו. אין לי חברים. השגרה שלי זה 4 קירות. ולא, אני לא מרחם על עצמי, אני פשוט כנה איתך ומבהיר את המציאות בה אני חי.
ובכל זאת אני נלחם, חורק שיניים ונושך שפתיים ונלחם ונאבק. כאשר החרב והמגן שלי זה הקב"ה.
אז איך בתוך כל המציאות העכשווית הזו, אני יכול (ואני מאוד רוצה, בשיא הכנות) לבגיע למצב של שמחה? זו השאלה המרכזית.

נ.ב. נדרתי להפסיק לעשן בשבת ואני הוספתי מס' מצוות ומשתדל לעשות את זה בשמחה, כמו שכתוב ב"ליקותי עצות".

 

[breslav]

בעזרהי"ת

שלום שמעון

אי אפשר לשער את הייסורים העוברים עליך, אעפ"כ אני ממש מעריך מאוד את הסתכלותך על החיים ואיך אתה בכל זאת מחזיק מעמד ומחזק עצמך, חזק ואמץ ויישר כח גדול.

דע שלרביז"ל יש כזה כח נפלא שהוא יכול בתורתו לגאול אפילו את האדם הכי הכי מדוכא (כמוני) ולהעלותו לעולם שכולו טוב כולו שמחה. המרחק אינו גדול לשם, כי השכל הזה והתרופה הזו כבר נמצאת וכתובה בדברי תורתו, ומה שנשאר זה רק לקחת אותה ולהפנים אותה. עיין בסיפור של השבעה קבצנים, מעשה יום השישי, ושם רביז"ל מגלה שהבת מלך נפגעה מעשרה מיני חיצים מורעלים בכל סוגי העצבות שיש בעולם, והרפואה שלה זה השמחה "ואני רופא אותה".
מכל זה אני רוצה לומר לך, שהגלות הכללית של האנושות כולה (ולא רק אתה) היא הגלות לתוך העצבות, כך דברי רביז"ל שגלות השכינה היא גלות הלב לתוך העצבות, והגאולה היא השמחה. וכל האנושות צריכה את הגאולה הזו והוא כבר דאג לרפא את כולם, בתנאי שיקחו את התרופות שלו.
להוי ידוע שאי אפשר ליקח תרופה במינון גבוה בבת אחת כדי לרפא בבת אחת, אלא מעט ועוד מעט וכו', וצריך רק סבלנות ואורך רוח ובנתיים לא להתייאש. אני מבטיח לך שאם תקח את התרופות של רביז"ל עוד אזכה ליראות אותך רוקד בשווקים וברחובות. אבל זכור בלי פילוסופיות, פשוט לקחת את העצות של רביז"ל ליישם אותם, להתמיד בהן ולא להפסיק באמצע הדרך מטעם שאינך רואה תוצאות. זכור גם באנטביוטיקה לא רואים תוצאות אלא עד גמר המנה.
אני נותן לך ידידי את כל הזמן שבעולם, מתי שתרצה בכל עת וזמן לפנות אלי לשאול להתייעץ וכו' וכו' אני איתך לאורך כל הדרך. ההצלחה שלך היא ההצלחה שלי השמחה שלך היא השמחה שלי. כך לימד אותנו רביז"ל, שמי שמשפיע לזולת אליו בא אור חוזר.
זכור אם לא תציית לעצות של רביז"ל או שתעשה אותם 'בערך' רק לצאת ידי חובה, אזי זה לא יעבוד, והמסקנה תהיה שח"ו טוב לך במקומך.

תתחיל ללכת יום יום בלי להפסיד אפילו יום אחד למקום פנוי מבני אדם, (שדה, יער, ים, גן ציבורי, וכדומה) תתייחד עם הקב"ה תשתדל לדבר עמו, כל מה שעולה בדעתך. ספר לו את לבך כפי שמספרים לפני אוהב . תשתדל לעשות זאת בשעה קבועה, ואם אפשר בלילה כשהעולם שקט ונח, מינימום שעה אחת. ואפילו אם אין לך מה לדבר איתו, שב בשקט ותחשוב עליו.
תוך שלוש שבועות תתחיל להרגיש קצת שיפור במצב רוח אם תתמיד בזה כנ"ל. ואז תכנס בך הערכה לכלי הזה הנקרא התבודדות ותדע שיש לך כבר קצה חבל להגיע איתו לתכלית.

בהצלחה וספר לי מה קורה איתך בינתיים.

אגב, האם כבר קיימת את העצות מהאימייל הקודם: ..." הצעד הראשון הוא לשנן את דברי רביז"ל: "יאוש אינו בנמצא אין יאוש בעולם כלל".

אברהם

 

[שמעון רפאל]

בס"ד

ראשית תודה על התייחסותך! דבריך בהחלט מעודדים ומפיחים רוח חיים. אני מודע להיותי אדם לא בריא בסיטואציה לא פשוטה, אך עצם הקרבה שלי לבורא עולם, אין זה כדי לצאת לידי חובה. נכון שיש בזה מן יראת שמיים, אך הכל נולד מלכתחילה ובא מאהבה. על אף שאני טרוד מדי יום ביומו, אני מחזיק מעמד בזכות האמונה ולכן לעניות דעתי אני אכן ממש את המצווה: "אין יאוש בעולם". בשל דבריו של רבינו ז"ל, אני לא מתיאש. עובדה כי לא הלכתי לחפש את עצמי ואת מקומי בעולם הזה במקומות מגונים, שזה לעיתים קרובות לצערי הפתרון שמוצאים אנשים אבודים. נשארתי אדם בעל ערכים, לא נכנעתי לכולם החומרי, המכני והמלאכותי של היום ופיניתי מקום בלב לקב"ה.
לגבי ההתבודדות. אני אכן מקיים את המצווה הזו. אם כי עד כה זה היה בגדר "פה ושם". אני אעשה השתדלות לאמץ את עיצתך.
כמו שלבטח שמת לב, אני חדש פה באתר. ואם לשמחתי הגענו למצב של קיום שיחה, ברצוני לשאולך, האם את השיעורים שלך ניתן לשמוע דרך האינטרנט. כי אני ממש ממש "צמא" לשמוע לפחות פעם בשבוע שיעור של חסיד ברסלב. ובשנה הבאה, בלי נדר, אם תהיה לי את האפשרות הכלכלית בעזרת השם, אני מקוה להיות באומן.
ולסיום, אני שמח לבשר לך שהוספתי מצוות נוספות, אותן אני מקיים כבר כמה ימים. לאחר התפילין אני קורא את כל התהילים של אותו היום, את התיקון הכללי וברכות לבריאות, פרנסה , שמירה וכו'.
שוב, אשמח אם תענה לי לגבי האזנה לשיעורים.
בברכה ותודה גדולה,
שמעון

 

[breslav]

בעזרהי"ת

שלום שמעון
אני לא יכול לתאר לך את השמחה שאתה גורם לי בדבריך, אני פשוט המום מהמהירות שהקב"ה מוביל אותך אל הגאולה, לא עוד הרבה זמן ואתה רוקד משמחה עד שלא ישארו לך שום משקעים מהעבר, אני לא יודע בזכות מה, אבל הקב"ה אוהב אותך מעל ומעבר לאהבה הרגילה אלא לאהבה שמעל הדעת כמובא בדברי רביז"ל.'
צמצם את ההתלהבות ותשתדל אתה בעצמך להנמיך את עצמך כדי שלא יהיה בבחינת ריבוי אור ששובר ח"ו את הכלים. כוונתי לומר, שברגע שיתחיל להאיר לך אור רביז"ל אור השמחה, אני מפחד שתכנס לאופוריה ותאבד ח"ו את ה'צפון', לכן אני מבקש ממך צמצם את עצמך כי מאוד מאוד בקרוב תזכה לשמחה שהיא מעל הדעת והשכל.
השתדל לצפות בשיעורי הוידאו באתר כי שם גנוזה כל תורת הגאולה והשמחה.
בנתיים צפה בשיעורים שבאתר זה עד שנחדש את השיעורים ואקווה שנפגש פנים בפנים.
<a href='http://www' target='_blank'>http://www</a>. breslav.co.il

גמר חתימה טובה
אברהם

 

[שמעון רפאל]

בס"ד

שוב, דל אוצר מילותיי בכדי להודות לך מקרב לב על התייחסותך ועל העידוד החם.
גם לי מתחשק עד מאוד להפגש איתך פנים אל מול פנים ולדעתי זה אפשרי. קראתי שאתה מעביר את שיעוריך בהוד-השרון ואני כתושב הרצליה, אגיע בלי נדר ובעזרת השם לפגוש אותך.
ואני אכן מצמצם את עצמי, כפי עיצתך. אני מאוד משתדל להכניע עד כדי ביטול כללי את הגאווה והכבוד. להיות אדם טוב (דרך ארץ קודמת לתורה) עם כל הסובבים אותי, לא להכנע לתכתיבי העולם החומרי של היום וכו'. כאחד שמכיר את עצמו, אם ארגיש טוב יותר בעזרת השם, אני לא חושב שאאבד את הצפון, כיוון שחשוב לדעת מאיפה אתה בא ויהי מה.

בינתיים אני מאחל לך יהודי יקר, גמר חתמה טובה!
שמעון

 

[שמעון רפאל]

בס"ד

כבוד הרב היקר!
אני כותב לך מייד עם צאת הצום. תחילה, אני חש צורך לספר לך איך עבר עלי יום הכיפורים. בערב הצום, הייתי בבית הכנסת הגדול של הרצליה עם חבר קרוב, לשמחתי ידעתי להתפלל את מרבית התפילות וימאתי בתחושה נהדרת, תחושה שנבעה מכך שהיית חלק מן המניין וידעתי להתפלל. לאחר שחזרתי מבית הכנסת, שכבתי לי בחדר וקיימתי התבודדות בה סיפרתי לקב"ה מה מעיק עלי באופן כללי וביקשתי ממנו בקשות. אני חושב, תקן אותי אם אני טועה, שלקיים התבודדות כנה ביום הכיפורים זו מעלה שזכיתי לקיימה ועל כך אני מאושר.
ביום לאחר מכן, יום הכיפורים, נשארתי בבית. מייד כשניעורתי משנתי קראתי כהרגלי את ברכות השחר. התפללתי שחרית של יום כיפור (קרית שמע+18), קראתי תהילים של יום חמישי, את התיקון הכללי ומס' ברכות אותן אני קורא מדי יום. בגדול, היום הזה עבר עלי די בקלות. כמעט ולא הרגשתי רעב וכו'. רק קצת לחץ נפשי, אך עלי לקבל את היותי כמו שאני-אדם לא בריא ולכן אינני מתרגש מכך יתר על המידה.
לא סיפרתי לך זאת בהתכבתויות הקודמות, אך גם אמא שלי לא הכי בריאה בנפשה. לקראת הצהריים, היא התחילה לבכות בכי מר, לדבר ולהאשים את כל העולם. זה היה כמו חץ בלב כי את אמא שלי אני אוהב יותר מעצמי והיא כל מה שיש לי בעולם הזה. מצב הכלכלי "הורג" אותה וזו הייתה הסיבה העיקרית להתפרצותה בבכי. אך לעניות דעתי, כאחד שלא בקיא בתורה ומצוות לעומק, אני חושב שבכי מר וכנה ביום כיפור, זה גם כן מעלה.
אני ממש לא יודע איך האם עברתי/עברנו את היום הזה בסדר על פי ההלכה, אבל לא אשקר, יש לי הרגשה טובה עכשיו, בתום דקות אחדות לאחר צאת הצום.
דבר שמפיח בי רוח טובה, זה שהחלטתי והתחלתי להתקרב לקב"ה ולמשנתו של רבי נחמן זצ"ל בעשרת ימי תשובה.
כמו שסיפרתי לך, החלטתי גם להפסיק לעשן בשבת, על אף זה שאני מעשן בשבת לא להנאתי אלא בגלל הלחץ הנפשי. אבל גם את זה אני מקבל בשמחה. כי צריך לתת משהו לקב"ה ולהוכיח לו אהבתי על יד צעד כלשהו ורצוי שיהיה משמעותי.
עכשיו אני קצת ב"דאון" נפשי, אם כי אני מאמין שמחר יהיה טוב יותר. אומר מודה אני, אנטול ידיים, אתפלל ברכות השחר, אניח תפילין, אקרא את פרק התהילים של היום הולדת שלי, אקרא את התיקון הכללי ואת הברכות. אאמץ, לפחות אשתדל בכל כוחי ומאודי לאמץ, את ההמשפט "דרך ארץ קודמת לתורה" ואהיה בס"ד אדם טוב יותר לא רק עם הקב"ה, אלא גם עם הסובבים אותי ואדון את כולם, גם כאלה שלא אראה אותם בעין יפה, לכף זכות.
קל זה לא יהיה. אל אני מאמין שעם האמונה החזקה שלי, זה יילך.
לעצם העיניין. אולי אני חצוף משהו ואם כן אנא סלח לי. אך לבי נפתח כלפיך, נפתח בתמימות. ארצה להפגש איתך פנים אל מופנים מתישהו לשיחה מעמיקה. אשמח אם תמצא לזה זמן. אמנם אין לי אוטו, אבל אם אתה בהוד השרון ואני בהרצליה, זו לא בעיה.

 

[שמעון רפאל]

נ.ב.

אשמח מאוד אם תעריך האם קיימתי את יום הכיפורים כהלכה.
ולגבי הפגישה. אין זה צריך להיות מהיום למחר. הינך רב וזה אומר אדם עסוק. אני אשמח להפגש איתך שלא במהלך שיעור, אלא לשיחה ב-4 עיניים. אני מרגיש שאני צריך שיחה מעמיקה. אם תוכל כמובן וזה לא יגזול מזמנך. גם אם לא תוכל, עקב סיבה זו או אחרת, אני אבין זאת ואקבל זאת בברכה.

 

[breslav]

בעזרהי"ת
שבוע טוב ידידי היקר
עברת את כיפור מצויין ועוד יותר כי הוספתה את העצה הנפלאה של שיחה אישית בלשונך עם הקב"ה. עלה והצלח ותתחיל את השנה בהרבה שמחה.
תעודד את האמא ותשמח אותה בעיקר ע"י שתראה לה תמיד פנים שוחקות, כי עיקר הצער שלה נובע מזה שאתה עצוב.
טיפ: אל תזכיר יותר לא לעצמך ולא לאף אחד שאתה חולה בנפשך או אמך חולה. כי הדיבור יש לו כח גדול, תאמר אני בריא ב"ה ותיראה איך הדיבור יוציא לפועל דברים, זה סוד אמיתי והשתמש בו.
אל תתרגש מה'דאון', כך היא הדרך ירידה ועליה ירידה ועליה עד סוף החיים.
אודיע לך על מועד הפגישה.
אברהם

 

[שמעון רפאל]

בס"ד

תודה רבה! שמחת אותי מאוד, עד אין חקר!
מחכה בקוצר רוח לפגישה עמך!
אני כאן, גולש באתר ואעקוב אחר הודעותיך ואשמח לכל מועד בו יהיה לך נח.
בברכה,
שמעון

 

[שמעון רפאל]

בס"ד

כבוד הרב שלום ושבוע טוב!

האמת היא, שאני לא יודע למה אני שוטח את זה כאן, לפניך ולפני הקוראים. אולי בגלל שאני חייב להוציא את הרעל הזה מהבטן וכיוון שאני אנונימי כאן זה מקל עלי. אולי בגלל שמצאתי בך אדם פשוט וטוב, מעבר להיותך אדם הנושא את התואר המכובד "רב". לא יודע. ממש לא יודע. אך אני חייב להיפתח ולפתוח את "הקופסה השחורה" שלי.
אמש, יום שישי והיום, עברו עלי ימים קשים מנשוא. אמש, בשעת לילה, כבר וכמעט יצאתי לשלוותא. איבדתי את עצמי. כאילו התנתקתי מהעולם. היה לי רע מאוד. ממש נחנקתי. מחשבות אוהססיביות שלחצו עלי כאילו היו מלחציים, דיכאון מר ממר. התפוצצתי, התפרצתי, הייתי כהר געש. לא ידעתי מי ומה אני. אין לי מילים לתאר את מה שעבר עלי אתמול וההמשך היום לא היה מלבב במיוחד. אני עמוק בתוך הבור, במעמקים. לעיתים מרגיש כאילו הייתי לכפילו של איוב. הרגשתי עד כדי כך גרוע, שלקחתי סיגריות לעשן במהלך השבת ואני נשבע לך שזה לא היה בכדי להנות, אלא בכדי להרגע. זאת על אף שנדרתי לפני יום כיפור, בעת שהנחתי תפילין, שאני מפסיק לעשן בתמורה למה שאני הכי רוצה בעולם. אך לא יכולתי. כמו חולה שלא יכול בלי תרופה.
אני מודה, עם כל הצער שבדבר, שהיום, באיזשהו מקום אני אדם מיואש, שמחפש את עצמו בעולם, רוצה לעום את העולם הזה, אך מרגיש כי העולם הזה דוחה אותו. אני רוצה לחיות והאמונה היא הדבר העיקרי שמחזק אותי, אך אני מרגיש זר בעולם, כועס על העולם ה"לא נקי" של היום.
כבוד הרב, זה שהפרתי נדר מעיק עלי. אך מכיון שזה היה לפני יום כיפור ובכיפור נוכחתי בתפילת כל נדרי, מקווה שזה בסדר. בכל מקרה, סיפרתי לקב"ה בהתבודדות שקיימתי ממה נבע הצעד הזה.
אני לא מוצא בי דרך. אני לא יודע מה לעשות. אני לא יודע מאיפה ולאן. אני מרגיש כאילו הייתי ציור של עיפרון שמוחקים אותו עם מחק. והכי חורה לי שאני גורם צער לאמא שלי. ואני לא יודע מה לעשות. להתאשפז אני לא רוצה. ומאידך, אני לא מוצא את עצמי "בעולם הפתוח". מילא אני, אך אמא שלי יותר יקרה לי ממני עצמי, אני אוהב אותה יותר מעצמי וכשאני רואה את הצער שלה, הרבה מזה בגללי, זה כמו חץ בלב. זה הורג אותי בעודי בחיים. כי הייתי מוכן לתת לה את החיים.
אני אוהב מאוד את בורא העולם. מאוד מאוד. ספק אם הצדיקים הכי גדולים היום מרגישים קרובים אליו כמוני. כשאני מדבר איתו, אני כמעט ונוגע בו. אני מרגיש שאני פואש כנפיים, עף מתוך גופי ומתיישב על ברכיו. כבן אומלל ומסכן אל אביו. אני אוהב אותו ויהי מה!!! עד יומי האחרון... אבל איך אחיה?! מה יהיה עלי?! מילא אני, אבל אמא שלי. אני בן יחיד לה, היא גרושה, אין לנו אף אחד בעולם. אני לא גדול בתורה, לא אדם מלומד, ולכן אני מרשה לעצמי לאמר שעד מתי?! הייסורים שלנו, שעוברים הן מעלי והן מעל אמי, מאז היינו עוברים בבטן (עברנו כל אחד חיים קשים מנשוא), לא נגמרים. קשה לי כבוד הרב, אני "גמור". אני רק רוצה לראות את מכתב התשובה, מה יש לך לאמר. כי אין לי עם מי לדבר, עם מי להתייעץ. ואני כבר "מצפוצץ".
שמעון

 

[breslav]

בעזרהי"ת
שבוע טוב שמעון

"שבע יפול צדיק וקם" - זו הדרך אי אפשר לקבל את התיקון ב'זבנג' וגמרנו.
אתה מטפס קצת ונופל, ושוב מטפס יותר גבוה ממקודם ושוב נופל וכו' וכו' , כך מיתנהל התיקון. והנפילה היא דבר ניפלא כדי שלא יתפוצצו לנו המוחין. הנפילה מצמצמת אותנו ומחזירה אותנו למציאות - להיות בן אדם אנושי ולא מלאך.
אני מבקש ממך מאוד לעזור לי. צמצם עצמך!!! ציית לדברי אלה אע"פ שאולי אינך מבין אותם.
אשתדל להסביר עצמי, כי לפי דעתך אתה מאוד מצומצם ואין לך יותר לאן להצטמצם.
כל השבר העובר עליך נובע מחוסר סבלנות, ואני מבין אותך, אתה רוצה כבר לצאת מהחושך שהנך שרוי בו שנים על גבי שנים לאור החדש, אבל דע שהמהירות והפזיזות וחוסר הסבלנות גורמים להחמיר את הבעיה ולהתרחק מהתיקון. התיקון שלנו מתנהל לאורך 70 או שמונים שנה ולפעמים לאורך של שלוש ארבע גילגולים, דהיינו לאורך של חמש מאות שנה. לכן עליך להבין שתיקון כזה רציני לא יכול להתנהל בפזיזות.
ואמר מוהרנ"ת:
ש

 

[שמעון רפאל]

אתה כל כך צודק, אתה פגעת "בול". בימים האחרונים רציתי וד ועוד, עד שהרגשתי מעמסה כבדה ומזה בא הדיכאון ו"ההתפוצצות". ככל שהתקרבי הרגשתי טוב ושמח עם זה, אך גם מעמסהועול כבד, לא אשקר לך.
כנכה, אני מנוע מעבודה פיזית. (אני נכה לא רק בגלל הבעיות הנפשיות). אך בוודאי אמצא עיסוק כלשהו שירפה ממני את המתח. בינתיים, אני אמשיך להתפלל ואקווה לטוב. מעיק עלי עיניין הנדר, אך היה יום כיפור ונוכחתי בתפילת כל נדרי (נדרנא לא נדרי) וגם הסברתי לבורא עולם את עצמי. גם עכשיו, עת אשכב למיטתי, אקיים התבודדות. זה מקל עליי לדעת שמישהו שומע ומקשיב, ומבין לשם שינוי. בגדול, אני לא מרגיש טוב ומילא, אך אני גם לא יודע מה לעשות. אך אצמד לעיצותיך ואתן למח שלי להתרפא. אני יודע שהוא פצוע.
תודה לך,
שמעון

 

[שמעון רפאל]

בס"ד

כבוד הרב שלום!
היום נרגעתי מעט, אם כי המרירות עדיין ניכרת.
ממחר, עת אקום אי"ה בבוקר, אני רוצה לפתוח מן דף חדש. אני מקבל בהכנעה את הבעיות שלי וממה שאני סובל, שיהיה מה שהם רוצה שיהיה. אבל אני רוצה להרגע קצת, לשמוח עד כמה שניתן ולחיות את היום ללא טרדות. לגבי העבודה הפיזית עניתי לך. חוץ מזה, איך אתה מציע לי לנהוג ומה אתה מציע לי לעשות, כדי להתחיל את הדף החדש הזה כדי לרפא את המח, כמו ייעצת לי?

 

[אלזם]

בעזרהי"ת
שלום שמעון
חזור לקרוא את כל האשכול הזה מתחילתו עד סופו ותרשום לך בצד את כל העצות למעשה, וזה בדיוק מה שאתה צריך לעשות. בנתיים הנך שואל ושואל ולמעשה אינך מתחיל לקחת התרופה. אל תתחיל ממחר בבקר את הדף החדש אלא עכשיו תתחיל. קיים את העצות כפשוטו ואל תסמוך על הרעיונות שהמוח שלך מציע לך לעשות, כי הרי המוח הזה צריך טיפול והוא לא רלוונטי במקרה זה שים אותו בצד לטיפול אצל רביז"ל, דהיינו אל תעבוד איתו אל תחשוב איתו עזוב אותו לנוח בלי שום מחשבות זה יתן לו רפואה ומנוחה לנפשך. בנתיים קח בהלוואה את המוח של רביז"ל תעשה מה שהמוח שלו אומר עד שיגמור לטפל לך במוח שלך.
דע שהבעיה שאתה מדבר עליה, היא הבעיה של כל בני אנוש, רביז"ל אומר (ליקו"א ע"ד) כל אדם צריך לרפא נפשו. כל אדם צריך לבנות את מוחו מחדש, לשכוח את כל הפרמטרים שהוכנסו בו מעת לידתו ולהתחיל להכניס את הנתונים שרביז"ל מכניס. בפעם הראשונה שמוהרנ"ת הגיע ללמוד אצל רביז"ל, אע"פ שהוא כבר היה גאון בתורה, רביז"ל אמר לו זרוק את השכל שלך, כלומר שכח את כל הנתונים שעליהם תוכנת השכל שלך ותקבל ממני שכל חדש, וכן כך עשה מוהרנ"ת. השכל של רביז"ל הוא השכל של האושר של הגאולה השכל של משיח השכל שנקרא אורייתא דעתיקא סתימאה .
שוב, אל תחשוב בשכל שלך תן לו לנוח תתעסק בעניינים גשמיים גופניים ולא ענייני שכל, כלומר עניינים שיאמצו לך את המחשבה, גם בספרי הקודש אל תלמד בנתיים, רק תעסוק בתפילות, תהלים כפשוטו בלי לאמץ המוח. ובנתיים קיים את העצות. ומבטיח לך אם תנהג כך, לא תהיה מדרגה ששייכת לשורש נפשך שרביז"ל לא יביא אותך אליה. רק אתה אל תעזור לרביז"ל לפי מה שעולה במוחך, אל תסמוך על זה אע"פ שנדמה לך שזה יסייע לעצה של רביז"ל, תהיה בראש קטן, מה שאמר רביז"ל תעשה בלי להוסיף או לגרוע דבר. ואע"פ שאתה לא רואה תוצאה, חכה עד שהתרופא תעשה פעולתה. כי רביז"ל אמר, יש דיבור שלי שיעשה פעולתו רק אחרי כמה שנים.
חג שמח
אברהם

 

[שמעון רפאל]

תודה, תודה ושוב פעם תודה.
ממחר, אני "מבטל" את המוח שלי. מתפלל וחי לי את הרגע בכייף, ככל שניתן.
חג שמח!