חידוש על פסוק מתהילים פ"ז

[רות וידאל]

<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>בס"ד ובזרה"ק
תהילים פרק פ"ז :"אזכיר רהב ובבל ליודעי"

אדרוש בלי נדר את הפסוק מסופו לתחילתו בבחינת : "טוב אחרית דבר מראשיתו" שטוב היה לי בס"ד לדרוש פסור זה מסופו מאשר מראשיתו.

כי ע"י התלמוד שהוא הגמרא מבטל את הקליפה שמחטאת בפגם הברית שעל ידו נמשך פגם הדעת כי תלמוד עולה כמניין שמה של הקליפה (ל-י-ל-י-ת) (מתוך דברי המוהרא"ש)

וע"י שלומד הגמרא מבטל הקליפה ואז נמשך לו תיקון הברית ותיקון הדעת וע"י תיקון הברית זורק תיקונים למקומות הצרים וע"י תיקון הברית שהוא תיקון הכללי נתקן הכל ממילא ונטהר מעוונותיו וע"י זה תיקון הברית יש לו זיכרון.

וכך הפירוש:

ובבל ליודעי: ע"י תלמוד הבבלי שהוא לימוד הגמרא מבטל את הקליפה המחטאת את האדם בפגם הברית שעל ידו נמשך קילקול הדעת. וזה מה שאמר ובבל- דהיינו תלמוד הבבלי שעל ידו מבטל את הקליפה כי תלמוד עולה כמניין שמה שהיא (ל-י-ל-י-ת) וע"י זה ליודעי- שממשיך לעצמו תיקון הדעת כי ע"י שמבטל את הקליפה מתקן את בריתו ואז ממילא נמשך לו תיקון הדעת כי כתוב בזוהר: "סילוקא דיסודא עד אבא ואמא" שהיסוד מגיע עד אבא ואמא שהם חוכמה ובינה שהם הדעת והמוחין, וממילא שמתקן את היסוד שהוא הברית מגיע תיקונו עד הדעת.

וע"י תיקון הברית נמשך רהב- כי רהב אותיות הרב בחינת : "הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני" שנרחץ ונטהר מחטאו ע"י תיקון הברית כי כותב רבינו בליקוטי מוהר"ן חלק א` סימן כ"ט האי גברא: "ולתקן כל העבירות בפרטיות הם רבים מאוד, וכבד על האדם , ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דיקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו. בכן צריך לתקן כלליות הגידים, שהוא בחינת "ויגד לכם את בריתו" (עיין זוהר וישלח קע"ו, ואז, ע"י תקון הברית שהוא כלליות הגידין נתתקן ממילא כל הלאוין שעבר, ונמשך להם לבנוניות. נמצא שע"י תיקון הברית נקנים כל העבירות והעוונות שלו ונרחץ מהם.

וגם כתוב שם אות י`: "והנה הכלל- שצריך לתקן תחילה `תיקון הכללי`, ועל ידי זה ממילא יתקן הכל בפרט. ואז ע"י תיקון הברית שהוא תיקון הכללי שמתקן הכל מתקן כל העבירות שעשה בחינת : "הרב כבסני מעווני ומחטאתי טהרני" ש"הרב" הם אותיות "רהב".

וע"י זה שנרחץ מעוונותיו ע"י תיקון הברית יש לו בחינת : אזכיר- דהיינו שע"י שנרחץ מעוונותיו ע"י תיקון הברית יש לו זיכרון כי השכחה היא במקום הסטרא אחרא (אוצרות חיים לבן איש חי) וע"י שנפרד מעוונותיו דהיינו מהסטרא אחרא נכלל במקום הקדושה ,נהיה לו זיכרון בבחינת "אין שכחה לפני כסא כבודך" כי במקום הקדושה אין שיכחה מצוייה (אוצרות חיים לבן איש חי).</span>