רות וידאל
New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>בס"ד
שבת קודש כ"א סיון תשס"ט
דברי התורה שבגליון מוקדשים
לברכת זיווג אמת של יוסף בן מזל
השם שולח לנו כל הזמן רמזים.
מאותת לנו. קורא לנו. מדבר אלינו.
קודם כל שנתקרב אליו, שנתחיל להכיר אותו,
שנדע שיש לנו אבא בשמים.
השם מחכה לכולם, רוצה את כולם, לא מוותר על אף אחד מבניו.
כל אדם מחפש בשלב מסויים בחיים את המשמעות של חייו, את האמת של החיים. וה`, מראה לו אותה.
הוא נתקל בהשגחות פרטיות על כל צעד ושעל.
בהתחלה הוא אולי אומר "איזה מזל" אחר כך אולי "איזה צירוף מקרים", אך בסוף הוא מבין שיש פה יד ה`,
יש פה כוח עליון שמסדר הכל בצורה כל כך מופלאה והוא לא מפסיק להתפעל. הוא רואה את השמחה של יהודים בשבתות ובחגים, גם הוא היה רוצה להרגיש כך.
הוא פוגש בני אדם שהתחילו לשמור תורה ומצוות, הוא רואה את השינוי: את החיות, את ההתלהבות, את השמחה,
את המרגוע, הוא מבין שיש פה משהו. מזדמן לו לשמוע שיעור תורה והוא מגלה פתאום שהתורה מדברת בדיוק עליו, על החיים שלו, על דברים שהוא מחפש כבר כל כך הרבה שנים ולא מוצא, והוא רוצה לשמוע עוד.
הוא זוכה כמו כל יהודי לקיים מצוות: ביקור חולים, והכנסת אורחים, וגמילות חסדים, וניחום אבלים, וכשהוא מבין פתאום שגם הוא עושה מצוות, זה נותן לו כזאת שמחה, שהוא רוצה עוד מצוות ועוד מצוות.
פתאום הוא מרגיש שאיזה כוח עליון לוקח אותו ביד ומוליך אותו, כזה אור אלוקי שזה בכלל לא דרך שכל של בן אדם, מאיר לו את הנשמה, גורם לו לרצות לעזוב את הכל, כל מה שמוכר לו ולהתחיל חיים חדשים לגמרי שהוא בכלל לא מכיר.
ובכל זאת יש בחירה. לא כולם זוכים. יש מי שקופץ לתוך המים הצלולים האלה, ויש מי שממשיך לעמוד מן הצד.למה? כי הוא מעדיף ללכת בדרך הנוחה והמוכרת לו, כי קשה לו לעמוד בלחץ של משפחה וחברים, כי יש גם ענין של כבוד וגאווה.
"כי כן דרך השם יתברך, שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים. אך, אף על פי כן, הוא מניח לו מקום להסתפק קצת (לשון ספק) בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלמה על ידי שמסתכל על האמת, על כל החסדים שעשה לו השם יתברך, והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים, להודיעו היכן האמת, בודאי יזכה לכל טוב אמיתי ונצחי. אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרוש, נותן לו השם יתברך מקום לטעות יותר ויותר. וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות מאד ביותר קודם שיזכה אל האמת. והבן היטב אם תרצה לחוס על חייך הנצחיים". (ליקו"ה שבועות ב,טז).
ה` שולח לנו אין ספור רמזים. דרך דברים ש
ראיתי, וקראתי, ושמעתי, והרגשתי, ואמרו לי, וקרו לי, ה` מדבר אלינו בכל כך הרבה דרכים. ועדיין יש לנו בחירה.
הפרשה מתחילה ב"שלח לך אנשים ויתורו את הארץ".
ה` לא מצווה את משה לשלוח מרגלים. אם היה מצווה היה אומר שלח. ולמה שלח לך? לך = לדעתך. אתה תחליט.
ה` תולה את השליחות של המרגלים כפי שיקול דעתו של משה, אין ה` מעכבו, אך לא מוכן שהשליחות תהיה על
שמו יתברך, לצד מה שי
שבת קודש כ"א סיון תשס"ט
דברי התורה שבגליון מוקדשים
לברכת זיווג אמת של יוסף בן מזל
השם שולח לנו כל הזמן רמזים.
מאותת לנו. קורא לנו. מדבר אלינו.
קודם כל שנתקרב אליו, שנתחיל להכיר אותו,
שנדע שיש לנו אבא בשמים.
השם מחכה לכולם, רוצה את כולם, לא מוותר על אף אחד מבניו.
כל אדם מחפש בשלב מסויים בחיים את המשמעות של חייו, את האמת של החיים. וה`, מראה לו אותה.
הוא נתקל בהשגחות פרטיות על כל צעד ושעל.
בהתחלה הוא אולי אומר "איזה מזל" אחר כך אולי "איזה צירוף מקרים", אך בסוף הוא מבין שיש פה יד ה`,
יש פה כוח עליון שמסדר הכל בצורה כל כך מופלאה והוא לא מפסיק להתפעל. הוא רואה את השמחה של יהודים בשבתות ובחגים, גם הוא היה רוצה להרגיש כך.
הוא פוגש בני אדם שהתחילו לשמור תורה ומצוות, הוא רואה את השינוי: את החיות, את ההתלהבות, את השמחה,
את המרגוע, הוא מבין שיש פה משהו. מזדמן לו לשמוע שיעור תורה והוא מגלה פתאום שהתורה מדברת בדיוק עליו, על החיים שלו, על דברים שהוא מחפש כבר כל כך הרבה שנים ולא מוצא, והוא רוצה לשמוע עוד.
הוא זוכה כמו כל יהודי לקיים מצוות: ביקור חולים, והכנסת אורחים, וגמילות חסדים, וניחום אבלים, וכשהוא מבין פתאום שגם הוא עושה מצוות, זה נותן לו כזאת שמחה, שהוא רוצה עוד מצוות ועוד מצוות.
פתאום הוא מרגיש שאיזה כוח עליון לוקח אותו ביד ומוליך אותו, כזה אור אלוקי שזה בכלל לא דרך שכל של בן אדם, מאיר לו את הנשמה, גורם לו לרצות לעזוב את הכל, כל מה שמוכר לו ולהתחיל חיים חדשים לגמרי שהוא בכלל לא מכיר.
ובכל זאת יש בחירה. לא כולם זוכים. יש מי שקופץ לתוך המים הצלולים האלה, ויש מי שממשיך לעמוד מן הצד.למה? כי הוא מעדיף ללכת בדרך הנוחה והמוכרת לו, כי קשה לו לעמוד בלחץ של משפחה וחברים, כי יש גם ענין של כבוד וגאווה.
"כי כן דרך השם יתברך, שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים. אך, אף על פי כן, הוא מניח לו מקום להסתפק קצת (לשון ספק) בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלמה על ידי שמסתכל על האמת, על כל החסדים שעשה לו השם יתברך, והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים, להודיעו היכן האמת, בודאי יזכה לכל טוב אמיתי ונצחי. אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרוש, נותן לו השם יתברך מקום לטעות יותר ויותר. וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות מאד ביותר קודם שיזכה אל האמת. והבן היטב אם תרצה לחוס על חייך הנצחיים". (ליקו"ה שבועות ב,טז).
ה` שולח לנו אין ספור רמזים. דרך דברים ש
ראיתי, וקראתי, ושמעתי, והרגשתי, ואמרו לי, וקרו לי, ה` מדבר אלינו בכל כך הרבה דרכים. ועדיין יש לנו בחירה.
הפרשה מתחילה ב"שלח לך אנשים ויתורו את הארץ".
ה` לא מצווה את משה לשלוח מרגלים. אם היה מצווה היה אומר שלח. ולמה שלח לך? לך = לדעתך. אתה תחליט.
ה` תולה את השליחות של המרגלים כפי שיקול דעתו של משה, אין ה` מעכבו, אך לא מוכן שהשליחות תהיה על
שמו יתברך, לצד מה שי