מות שרה
פרשה זו קרויה ``חיי שרה``, אף-על-פי שמסופר בה על מות שרה אימנו. בדומה לכך נקראת הפרשה האחרונה בספר ``בראשית``: ``ויחי``, אף כי היא מספרת בעיקר על מות יעקב. בכך יש רמז לדברי חכמינו ז``ל: ``צדיקים במיתתם קרויים חיים`` (ברכות י``ח, ע``ב; ועוד).
במדרש זה מוכיחים חז``ל בדוגמאות שונות, שהקדוש-ברוך-הוא משגיח על עמו ומקים לו בכל דור מנהיג חדש, קודם הסתלקותו של המנהיג הקיים. משום כך מספרת לנו התורה בסוף הפרשה הקודמת על הולדת רבקה, לפני סיפור מותה של שרה אימנו.
``ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים``
מכל ארבע האימהות של בית ישראל (שרה, רבקה, רחל ולאה) מיוחדת שרה אימנו בכך, שהתורה מציינת את שנות חייה עלי-אדמות. חכמינו הקדמונים תהו על מיעוט שנות חיי שרה לעומת שנות חיי אברהם. כך שנינו בבראשית רבה; ראויה היתה שרה להגיע לשנותיו של אברהם (שחי מאה שבעים וחמש שנים - כ``ה, ז); ועל-ידי שאמרה: ``ישפט ה ביני וביניך`` (ט``ז, ו), נמנעו (=נגרעו) מחייה ארבעים ושמונה שנים. לדברי כמה מחכמי ישראל, הגיעו שנות חייה של שרה בדיוק לשנות חיי אברהם ``העברי``, לאחר הכרת אל עליון. שכן שנינו בפסיקתא רבתי, שאברהם היה בן מ``ח שנים כשהכיר את בוראו. והרי הורונו חז``ל במסכת יבמות (צ``ז, ע``ב): ``גר שנתגייר כקטן שנולד דמי``. ואם נחשב את שנותיו של אברהם מן היום שהכיר את הקדוש-ברוך-הוא, נמצא שאף הוא חי מאה עשרים ושבע שנים, כשנות חיי שרה...
הפסוק הראשון בפרשת ``חיי שרה`` מתחיל במלה ``ויהיו``, ומסתיים במלים ``שני חיי שרה``. מעיר על כך רבי אברהם מנחם בן יעקב רפא בפירושו ``מנחה בלולה``: ``ויהיו`` בגימטרייא שלושים ושבע - רמז לשלושים ושבע השנים האחרונות של שרה אימנו, הנקראות ``חיי שרה``. כידוע, היתה שרה בת תשעים, כשילדה את יצחק בנה; וכל אותן השנים קודם שילדה את יצחק אינן נחשבות אצלה כשנות חיים, כי מי שאין לו בנים חשוב כמת. נמצאנו אפוא למדים, ששנות חיי שרה היו רק שלושים ושבע, כמניו אותיות ``ויהיו``.
``ותמת שרה...ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה``
בפסוק זה מציינת התורה, שאברהם בלבד בא לספוד ולבכות את שרה במותה. נשאלת השאלה: היכן היו אותה שעה שאר באי-ביתה של שרה אימנו? מדוע אין הכתוב מזכיר את כל הבנים שהיניקה שרה, שגם הם ספדו לה וביכו את מותה? והיכן היו במעמד עצוב זה ``כל הנפש אשר עשו - אברהם ושרה - בחרן``? ותמוה לא במעט, שאפילו הבן יצחק אינו מוזכר כמשתתף באבל הגדול על מות שרה, כי אם אברהם לבדו. דבר זה מאמת את מאמרם של חכמינו ז``ל במסכת סנהדרין (כ``ב, ע``ב): ``אין איש מת אלא לאשתו, ואין אישה מתה אלא לבעלה``. יותר מכל שאר בני המשפחה, חש האיש את גודל האסון במות אשתו; והאישה חשה יותר מבן-משפחה אחר מלוא הכאב והצער במות בעלה. ויפה ביטא רבי יוחנן את צער הפרידה, שבין איש לאשתו: ``כל אדם שמתה אשתו ראשונה בחייו, כאילו חרב בית המקדש בימיו``.
``ואברהם זקן, בא בימים``
שנו רבותינו: ``אשת חיל מי ימצא`` וגו (משלי ל``א, י) - זו שרה הצדקת. כל זמן שהיתה שרה בחיים, לא נזרקה שיבה וזקנה באברהם; אלא לאחר מיתתה של שרה.
``וה ברך את אברהם בכל``
באברהם נאמר: ``וה בירך את אברהם בכל``. ביצחק נאמר: ``ויבא לי ואוכל מכל`` (כ``ז, ל``ג). וביעקב נאמר: ``כי חנני אלהים, וכי יש לי כל`` (ל``ג, י``א). הוא שאנו אומרים בברכה הרביעית של ברכת המזון: ``כמו שנתברכו אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב: בכל, מכל, כל - כן יברך אותנו כולנו יחד בברכה שלמה``.
מעיר כאן רש``י: ``בכל`` עולה בגימטרייא ``בן`` (52); ומאחר שהיה לו בן, היה צריך להשיאו אישה. במסכת בבא בתרא (ט``ז, ע``ב) אומרים חז``ל: בת היתה לו לאברהם ו``בכל`` שמה. נשאלת השאלה: מהיכן הסיקו חכמינו ז``ל, שלאברהם אבינו היתה גם בת - דבר שאינו מוזכר במפורש במקרא? מסבירים זאת חכמי ישראל, על-פי מחלוקת התנאים בעניין קיום מצוות פרייה ורבייה (יבמות ו, ו): ``בית שמאי אומרים: שני זכרים (=מי שהוליד שני בנים קיים בכך מצוות פרייה ורבייה. לפי הגמרא, למדים זאת בית שמאי ממשה רבנו, שהיו לו שני בנים בלבד ופרש מאשתו); ובית הילל אומרים: זכר ונקבה, שנאמר: ,זכר ונקבה בראם`` (בראשית ה, ב - ובדומה לבריאה, מקיימים מצוות פרייה ורבייה בהולדת בן ובת). במחלוקת זו נקבעה ההלכה כבית הילל; וכוון שלפי מסורת חז``ל קיים אברהם אבינו כל מצוות התורה - מן הסתם קיים גם את הראשונה בתרי``ג המצוות...
פרשת ``חיי שרה`` מסתיימת בפסוק הבא: ``וישכנו (בני ישמעאל) מחוילה עד שור...על-פני כל אחיו נפל`` (כ``ה, י``ח); ופרשת ``תולדות`` מתחילה בכתוב: ``ואלה תולדות יצחק בן אברהם`` (כ``ה, י``ט).
אומרים חכמי ישראל: יש קש ענייני בין סוף פרשת ``חיי שרה`` לתחילת פרשת ``תולדות``, בחינת הא בהא תליא. בסדר זה של הפסוקים באה התורה לרמז לנו את החזון הבא: כשיקוים בישמעאל ``על-פני כל אחיו נפל`` - כשיפלו בני ישמעאל מגדולתם באחרית הימים - יצמח ויעלה משיח בן-דויד, גואל ישראל, שהוא מתולדות יצחק בן אברהם.
elzam009
מתוך אתר שופר
