שגרת חיי המשפחה נקטעה כשהיה לפיד כבן שתים-עשרה שנים וחצי, בסמוך לסוף מלחמת העולם השנייה. בבוקר 19 במרץ 1944 נלקח האב על ידי הנאצים, רגע שלימים תאר לפיד כ"זה הרגע שבשבילי אלוהים מת". תחילה הועבר האב לבית מלון מקומי בו רוכזו היהודים, משם למחנה ריכוז הונגרי בבצקה טופולה ומשם לאושוויץ. לקראת שלהי המלחמה הוצעד האב מאושוויץ למחנה מאוטהאוזן, שם נפטר מהתקף לב שבועיים לפני תום המלחמה [1]. לפיד ואמו נלקחו לגטו בבודפשט; הם שרדו את התופת, בשונה מרבים מבני משפחתם שנספו בשואה. בשנת 1948 עלו לישראל.