בס"ד
(מתוך פרשת השבוע של הרבנית ימימה מזרחי שתחיה)
"אהבה ופחד, אהבה ומריבה. גוונים באהבה
למה צריכה התורה לומר שיצחק אהב את רבקה? - משום שזה לא היה ברור כמו במקרה של האהבה של אברהם ושרה.
יצחק הוא דמות ענקית. אנחנו שומעים עליו רק דברים רוחניים, החל מלידתו הניסית והמשך בעקידתו. כאשר רבקה מגיעה, היא רואה אותו הדור בתפילתו , מחובר לגמרי לקב"ה. היא פשוט נופלת, נופלת מהגמל ומכסה את פניה. מאותו זמן, רבקה כל הזמן מכוסה. כל התקשורת שלה עם יצחק בעלה הוא בכיסוי.
רבקה לא באה לבעלה ואומרת לו משהו בסגנון "תקשיב, יצחק., הבן שלך, עשו, הוא פושטק". בין יצחק לרבקה אין סוג כזה של דיאלוג. התקשורת ביניהם היא דרך מעשים ותחבולות.
למה זה ככה?
הנצ"יב, רבי צבי יהודה ברלין, אומר משהו שקשה לשמוע: למה נפלה מהגמל? מרוב פחד ואימה. ותקח את הצעיף ותתכס מרוב פחד ובושה, כמי שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה. ומאז והלאה נקבע בלבה פחד, ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב . בפשטות, רבקה פחדה מהבעל שלה. היא ראתה אותו ענק רוחני, ואת עצמה קטנה ומלאת בושה לידו.
כיצד הנצי"ב יודע זאת? איך הוא יודע שהם לא היו קרובים כמו רחל ויעקב, כמו שרה ואברהם? התשובה שלו מיוחדת מאד: רבקה ויצחק לא רבים.
אברהם רב עם שרה. היא אומרת לו: ח
