'כי תבוא'

[אשת נח]

ב"ה

שבוע טוב!
בפרשה מצוות ביכורים.
מצוות ביכורים מסמלת את הכרת הטוב, כמו שנאמר:
"וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה...
וירעו אותנו המצרים... ונצעק אל ה' אלהי אבותינו...ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה..
ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש,
ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'"
(דברים, כי תבוא כו, ה-י).
על ה'גמי מפורש
שזה חוט של קנה סוף,שככה היו מסמנים את הפירות.
וגמי לשון גמילה.
גמילה מהתאווה לאכול את הפרי מיד.
האדם מתאווה לאכול מפרי עמלו
בא יצר הכרת הטוב ואומר:
לפרי הראשון תכרוך "גמי" –
ראשי תיבות "גדולים מעשי ה'"
ואותו תביא לה' כהכרת תודה
שמא תחטא ב-"כוחי ועוצם ידי עשה לי זאת".

 

[אשת נח]

בכר-השרש של ביכורים
ויש בו
ברך
ברכה
בכור
ידוע שילד בכור מקבל יותר
?איך
ב=2
כ=20
ר=200
על ידי מצוות ביכורים (הבכורות של הפרי)
אנו מכופפים ברך
להודות שאין עוד מלבדו
ומתברכים.

 

[alia1]

והיה כי תבוא אל הארץ..."

פר'"כי תבוא",נקראת תמיד באלול,ורמז לכך

מוצאים במס' מגילה(לא',עב')-עזרא הסופר

תיקן להם לישראל שיהיו קוראים קללות שבמשנה תורה

(צ"ח קללות בפרשה)קודם ראש השנה,כדי שתכלה שנה

וקללותיה.שאם ח"ו גזרו מן השמים גזירות על ישראל-יהא

קיומן והתגשמותן ע"י קריאת 98 הקללות שבפרשה בחינת

"כי נשלמה פרים שפתינו"-שיאמרו רק בשפתיים ולא יתקיימו בפועל,

וכך יקוימו בנו,בפרוס השנה החדשה:"תכלה שנה וקללותיה-

תחל שנה וברכותיה".אמן.

וכן,בפרשת"בחקותי"(סוף "ויקרא" יש מ"ט קללות,

ובפרשתנו-יש צ"ח קללות-וביחד 147 ועולה"טוב עין"-

יש "טוב עין "קללות-מכאן נובע הכח להפוך קללה לברכה

ככתוב"טוב עין הוא יבורך"-אל תהי קורא "יבורך"אלא "יברך".

שהכל תלוי בכח הרצון:"כי אהבך הוי"ה אלקיך".

 

[alia1]

"והיה כי תבוא אל הארץ.."

אומרים חז"ל-צא וראה שלא נאמר "והיה כי תבואו",

אלא "והיה כי תבוא"-בלשון יחיד,שמצוות העלייה

לארץ וההתנחלות בה,חובת כל אדם בישראל.

ועוד אומרים חז"ל,בתחילת הפרשה נאמר"והיה כי תבוא אל הארץ",

ואח"כ מדבר הכתוב על הקניין"אשר תביא בארצך"-כי לפני שהאיכר

מתיישב על האדמה ומעבד אותה בזיעת אפו,אין היא

אלא סתם "ארץ",אולם,משחרש בה והרווה אותה

בזיעת אפו,נעשתה האדמה שלו וראוייה להיקרא "ארצך".

כך מצאנו גם בתחום הרוחני,ככתוב בתהלים:"כי אם

בתורת ה' חפצו,ובתורתו יהגה יומם ולילה"(א',ב')--

בתחילה נקראת התורה על שמו של הקב"ה-תורת ה'-

אולם,לאחר שהגה ולמד בה האדם,היא קרויה

על שם הלומד-"תורתו".

 

[alia1]

"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב..."

"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב,את השמים

לתת מטר ארצך בעתו"--אומר המידרש(ר' יוחנן)-

שלשה מפתחות בידיו של הקב"ה,שלא נמסרו ביד שליח,

ואלו הם:מפתח של גשמים,מפתח של יולדת ומפתח של תחיית המתים.

מפתח של גשמים,שכתוב:"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב,

את השמים,לתת מטר ארצך בעתו"(דבר',כ"ח,י"ב).

מפתח של יולדת-שכתוב:"ויזכור אלקים את רחל...

ויפתח את רחמה,ותהר ותלד בן"(בראשית ל",כב').

מפתח של תחיית המתים-שכתוב:"וידעתם כי אני ה',

בפתחי את קברותיכם"(יחזקאל,ל"ו,יג').

ובארץ ישראל אומרים אף מפתח של פרנסה ביד ה',

שכתוב:"פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"(תהלים,קמ"ה,ט"ז)

 

[אשת נח]

עליה אחותי
כתבת:
בפרשת"בחקותי"(סוף "ויקרא" יש מ"ט קללות,

ובפרשתנו-יש צ"ח קללות-וביחד 147 ועולה"טוב עין"-

יש "טוב עין "קללות-מכאן נובע הכח להפוך קללה לברכה

ככתוב"טוב עין הוא יבורך"-אל תהי קורא "יבורך"אלא "יברך".

טוב עין,נפלא!
... יצו ה' איתך את הברכה באסמיך
אסמיך-מקום שאינו נראה,סמוי,
כך היא הברכה, סמויה מן העין
ומה שנראה כקללה,בעצם זו ברכה
שעוד לא הגיעה לגילוי
הקללה היא ברכה סמויה
כל קללה בפרשה נאמרה גם בצורה הפוכה, כברכה.
ברוך אתה בעיר, ברוך אתה בשדה.
ארור אתה בעיר, ארור אתה בשדה.
זה מול זה
חז"ל אומרים, שכל הקללות בפרשה הן בעצם ברכות
קללה השורש-קל
מה שנראה קל הוא קללה
הברכה באה מתוך קושי
והכל תלוי בהסתכלות
"ישלח ה' בך את המ

 

[alia1]

בכי של שמחה

אמר ר' נחמן מברסלב זיע"א,

שגם הבכיות של אדם לפני ה'-צריכות להיות

מתוך שמחה ולא מתוך עצבות חלילה,ורמז לדבר

ר"ת של ב כ י ה-
"ב'שמך י'גילון כ'ל ה'יום",

ובכך מקיימים את מצוות עשה של שמחה,

שנאמר"עבדו את ה' בשמחה"(תהלים ק').

וזה שנאמר בפרשה:"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך".

 

[alia1]

"ושמחת בכל הטוב.."

כתב האורח חיים הקדוש(בן-עטר זצ"ל)-

"ירמוז באומרו בכל הטוב"-אל התורה

כמאמר חז"ל:"ואין טוב אלא תורה".

שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות

טוב התורה היו רצים

ומתלהטים אחריה,ולא יהיה חשוב

בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה,

כי התורה כוללת את כל

הטובות שבעולם.

 

[alia1]

"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך..."


מכפל הלשון שבפסוק זה:"ובאו עליך,והשיגוך",

למדו הפרשנים שהברכות המובטחות לישראל

תבואנה בלא יגיעה וטרחה.

האבן עזרא:-"ובאו"-שיבואו מעצמן.

"והשיגוך"-שלא תתאמץ.

אף על פי שלא תשתדל כלל להשיגן,וזה

כשתהיה תורתך קבע ומלאכתך עראי.

אפילו יברח אדם מן הברכות מחוסר דעה

ושכל טוב,ישיגו אותו בירכות השמים כמובטח

מפי הגבורה.על זה אמר נכדו של הבעש"ט-ר'

משה חיים,לעתים אין אדם יודע מה טוב בשבילו,

ופעמים רבות בורח מן הטוב,בחושבו בטעות שזה רע.

לכך התפלל דוד הע"ה:"אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי"(תהלים כג',ו')

אפילו בשעה שלא אדע מהו: "טוב וחסד"-

ואברח מהם בטעות-

ישיגוני הברכות על כרחי.

אמן כן יהי רצון לכל עמ"י.

אבל הפסוק כלו הוא כזה:

"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך,כי תשמע בקול ה' אלקיך"

החפץ חיים היה אומר:הרבה ברכות מצויות

באמתחתו של הקב"ה,אך ברכת כל הברכות היא

"כי תשמע בקול ה' אלקיך"-כי מי שמתברך בכך מן השמים,

וזוכה בברכה זו,ממילא זוכה גם בשאר

הברכות שבעולם.

ואם כן,אז יקוימו דברי הנביא מלאכי:"אם לא אפתח לכם...

והריקותי לכם ברכה עד בלי די.."(ג').אמר רמי בר חמא

אמר רב:"עד שייבלו שפתותיכם מלומר די"(שבת,לב',עב')

 

[אשת נח]

ו

 

[אשת נח]

טבען של הברכות, כמו גם של הקללות,
שהן
שורשים זהים בעלי מובן שונה
אם שומעים בקול ה'-ברכה
ואם אין שומעים-קללה
למשל:
"והותירך ה' לטובה..."
השורש י.ת.ר. מתייחס כאן ל"יותר". יותר מהטוב.
מנגד, אנו קוראים:
"האיש הרך בך והענוג מאד תרע עינו באחיו ובאשת אחיו
וביתר בניו אשר יותיר מתת לאחד מהם
מבשר בניו אשר יאכל..."
בברכה יותר,
בקללה מיותר..

 

[alia1]

" ו

 

[אשת נח]

"היום"
בפרשת כי תבוא בולטת המילה "היום":
היום הזה ה' אלוהיך מצוך לעשות את החוקים והמשפטים...
את ה' האמרת היום להיות לך לאלוהים...
וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה...
...שמר את כל המצוה אשר אנוכי מצוה אתכם היום...
...הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלוהיך

על הפסוק
"היום הזה ה' אלקיך מצווך לעשות את החוקים האלה
ואת המשפטים, ושמרת לעשות אותם, בכל לבבך ובכל נפשך"
דרשו חז"ל
"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.
כאילו קבלתים היום מהר סיני.
כאילו בו ביום נצטווית עליהם".

 

[alia1]

"ו

 

[אשת נח]

ו

 

[alia1]

"ולקח הכהן הטנא מידך"

"טנא"--גימטר'--"שישים",רמז לביכורים,

כמו שאמרו חז"ל:הנותן אחד מששים יש לו עין טובה.

"ושמת בטנא"--נוטריקון ט'עמים,נ'קודות,א'ותיות.

"ושמת" בטנא--ש'ניים מ'קרא ו'אחד ת'רגום.

שחייבים לדקדק בקריאת התורה על תקינותם

של אלו(טעמים נקודות וכו') כסלסלה מקושטת.

 

[alia1]

"ולקח הכהן הטנא מידיך..."

שנינו במסכת ביכורים(ג',ח'):
"העשירים מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף וזהב,
והעניים מביאים אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה,
והסלים והביכורים ניתנים לכהנים"
(=סלי הנצרים של העניים ניתנו לכהן עם פירות הביכורים,
ואילו סלי העשירים,המצופים זהב וכסף
הוחזרו לבעליהם).

במסכת בבא קמא(צב',ע"א)מובאת ראיה לפתגם:
"בתר עניא אזלא עניותא"(אחרי העני הולכת העניות).
שדווקא העניים נאלצו להשאיר את סלי הביכורים
בידי הכהנים.

לדעת כמה מחכמי ישראל,טמון סימן ברכה
בהבחנה זו שבין עניים לעשירים:בהשבת סלי הכסף
והזהב לעשירים,נרמז להם שיעמדו בעשרם
גם בשנה הבאה.

לעומת זאת נלקחו סלי הנצרים
מן העניים לרמוז להם,
שעתידים הם להיפטר מן העניות,
ובשנה הבאה
יביאו ביכורים בסלי זהב וכסף.