מצוה גוררת,עבירה גוררת.
"... הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה,
שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה,
ששכר מצוה מצוה
ושכר עבירה עבירה" (פרק ד', משנה ב').
אומר הרמבם, שאם אדם מקיים מקצת המצוות באהבה ובחריצות,
הקב"ה עוזרו לקיים את כולם, ע"י כך שמסיר ממנו את כל המכשולים והמעכבים,
שהבא ליטהר - מסייעין בידו.
וגם, המצווה הנגררת באה מכח הטבע,
כפי שמכנה זאת רבינו יונה במשנה שם באבות:
"כי בעשות האדם מצוה קטנה פעם אחת,
הוא מתקרב את השם ומרגיל את רוחו לעבודתו,
ונקלה בעיניו לעשות מצוה אחרת שיש בה טורח כנגד הראשונה
או יותר מעט, מפני שכבר הורגל טבעו למלאכת המצוה..
והעבירה גוררת עבירה, גם זה מן הטבע,
אחר שעשה עבירה אחת ונתרחק מעבודת השם יתברך,
כי תבוא לידיו עבירה אחרת
אף כי אין היצר מתאווה אליה כבראשונה,
יעשנה כי רוחו עלול אל היצר ותוקף עליו...".