שמעתי שיעור של הרב ארז משה דורון ושם הוא מסביר שכל ההתרחקות היא לצורך התקרבות ולכן אין להבהל מדברים רעים שאני מגלה על עצמי כי רק כך אפשר להתקדם ואם אני אתמקד בדברים הרעים אני אגיע לייאוש לכן אסור להתעסק ברע. אני מנסה ליישם את זה ולהיות בשמחה אבל אני מפחדת שאני אולי מתעלמת יותר מידי מהרע ולפעמים היצר הרע משתמש בזה כטענה.
עד איזה גבול צריך להתמקד בטוב ולהיות בשמחה? ואיך במצב כזה של התעלמות אני באמת יכולה ל"טפל" במחשבות הרעות האלו( לעמים אפילו מחשבות של חוסר אמונה וכפירה!)?
תודה
עד איזה גבול צריך להתמקד בטוב ולהיות בשמחה? ואיך במצב כזה של התעלמות אני באמת יכולה ל"טפל" במחשבות הרעות האלו( לעמים אפילו מחשבות של חוסר אמונה וכפירה!)?
תודה