אלזם
Administrator
בס"ד ערב ט' באב
<span style='font-size:21pt;line-height:100%'><span style='font-family:Times'>לחיילים שלי-חיילי צה"ל !!!</span></span>
אני כותבת אליכם בעיצומה של המלחמה הנוראה הזו.
אולי אני רק ילדה קטנה שלא מבינה הרבה בענייני צבא ומלחמות אבל אני מבינה שהמצב נורא...שהמצב הזה לא יכול להימשך יותר.
המלחמה הזו היא רק פרק בספר מלחמות ישראל שכל יום אני מתפללת שיחתם כבר.
כאדם מאמין אני מייחלת ומקווה שכל הרוע שמסביבנו,כל האויבים שמנסים לכלות אותנו פעם אחרי פעם בכל זמן ועת יתייאשו לבסוף ויניחו לנו.
כל פעם שאני מדליקה את הטלוויזיה ישנו מבזק חדשות אחר..וכל מבזק אינו מבשר טובות יותר מקודמו. פעילות מבצעית,מחבלים,מסוקים,טילים וטנקים הפכו מושגים שכל ילד כבר מכיר.
כשתשאל כל ילד קטן בארץ מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול הוא יענה בגאווה: "אני רוצה להיות חייל בצבא הגנה לישראל". ואז מגיעה הקלישאה המוכרת "כשתגדל ילד כבר לא נצטרך חיילים,כשתגדל לא יהיו מלחמות, כשתגדל כבר יהיה שלום."
כשאני רואה בטלוויזיה את תמונות החיילים שנהרגו,את צילום הלוויות,את המשפחות השכולות לא נותר לי אלא למחות את הדמעות ולקוות שזהו החלל האחרון שנפל בשביל הארץ הזו,בשבילי,בשביל כל אחד ואחד מאיתנו...
והפצועים שמגיעים לבתי-חולים ישר משדה הקרב? ילדים בני 19 שנאלצו להתבגר מהר במציאות המטורפת הזו...הם רק רוצים להבריא ולחזור ללחום לצד החברים שנותרו אי-שם. הם גאים ללחום למען הארץ שלהם. הם גאים בצבא בו הם משרתים. הם יודעים שהאויב יודע להילחם-ולא חוששים,לא פוחדים אפילו מלהקריב את עצמם.
נתקלתי לא מזמן בציטוט הבא:
"האם היה אי-פעם עולם טוב?
ואם כן-האם הוא הולך ונעלם?!
או שמא העולם מלא רשע אינסופי,שרק הפוגות קצרות קוטעות אותו?
ואם כן-האם כדאי בכלל להמשיך לחיות,לאהוב,לבנות,להסתכן...?!
האם המאבק לחיים שווה את המאמץ?
איזו חשיבות יש בעצם לתשובה?!
אנחנו חיים. מוטלת עלינו אחריות."
אחריות,אחריות שאנו מנסים לעמוד בה בכבוד,בגבורה,למרות הקושי.
אנחנו שואבים המון המון עידוד וחיזוק מכם,מהעמידה האיתנה שלכם,עמידה ללא פשרות אל מול אויב חסר אנושיות.
אין עוד מדינה בעולם שיש לה צבא כמו שלנו !!!
שהילדים שלה נותנים הכל למענה !!! נותנים את הכל לצבא שמגן עליה !!!
חיילים שלי,של כולנו...חיזקו ואימצו !
אנחנו מחזיקים לכם אצבעות !
מעריכים אתכם ואומרים תודה ענקית !
סומכים עליכם בעיניים עצומות !
אוהבים אתכם המון !
ואסיים בתפילה:
"מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב,הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל,העומדים על משמר ארצנו וערי אלוקינו,מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים,ומן הים הגדול עד לבוא הערבה,ביבשה באוויר ובים.
ייתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם,הקב"ה ישמור ויציל את חיילנו ואותנו מכל צרה וצוקה,ומכל נגע ומחלה,וישלח ברכה והצלחה בכך מעשיי ידיהם. ידבר שונאינו תחתיהם,ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון..."
(מתוך מי שברך לחיילי צה"ל)
~ אנונימי ~
אודה לכם מאוד אם תפיצו מכתב זה.
<span style='font-size:21pt;line-height:100%'><span style='font-family:Times'>לחיילים שלי-חיילי צה"ל !!!</span></span>
אני כותבת אליכם בעיצומה של המלחמה הנוראה הזו.
אולי אני רק ילדה קטנה שלא מבינה הרבה בענייני צבא ומלחמות אבל אני מבינה שהמצב נורא...שהמצב הזה לא יכול להימשך יותר.
המלחמה הזו היא רק פרק בספר מלחמות ישראל שכל יום אני מתפללת שיחתם כבר.
כאדם מאמין אני מייחלת ומקווה שכל הרוע שמסביבנו,כל האויבים שמנסים לכלות אותנו פעם אחרי פעם בכל זמן ועת יתייאשו לבסוף ויניחו לנו.
כל פעם שאני מדליקה את הטלוויזיה ישנו מבזק חדשות אחר..וכל מבזק אינו מבשר טובות יותר מקודמו. פעילות מבצעית,מחבלים,מסוקים,טילים וטנקים הפכו מושגים שכל ילד כבר מכיר.
כשתשאל כל ילד קטן בארץ מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול הוא יענה בגאווה: "אני רוצה להיות חייל בצבא הגנה לישראל". ואז מגיעה הקלישאה המוכרת "כשתגדל ילד כבר לא נצטרך חיילים,כשתגדל לא יהיו מלחמות, כשתגדל כבר יהיה שלום."
כשאני רואה בטלוויזיה את תמונות החיילים שנהרגו,את צילום הלוויות,את המשפחות השכולות לא נותר לי אלא למחות את הדמעות ולקוות שזהו החלל האחרון שנפל בשביל הארץ הזו,בשבילי,בשביל כל אחד ואחד מאיתנו...
והפצועים שמגיעים לבתי-חולים ישר משדה הקרב? ילדים בני 19 שנאלצו להתבגר מהר במציאות המטורפת הזו...הם רק רוצים להבריא ולחזור ללחום לצד החברים שנותרו אי-שם. הם גאים ללחום למען הארץ שלהם. הם גאים בצבא בו הם משרתים. הם יודעים שהאויב יודע להילחם-ולא חוששים,לא פוחדים אפילו מלהקריב את עצמם.
נתקלתי לא מזמן בציטוט הבא:
"האם היה אי-פעם עולם טוב?
ואם כן-האם הוא הולך ונעלם?!
או שמא העולם מלא רשע אינסופי,שרק הפוגות קצרות קוטעות אותו?
ואם כן-האם כדאי בכלל להמשיך לחיות,לאהוב,לבנות,להסתכן...?!
האם המאבק לחיים שווה את המאמץ?
איזו חשיבות יש בעצם לתשובה?!
אנחנו חיים. מוטלת עלינו אחריות."
אחריות,אחריות שאנו מנסים לעמוד בה בכבוד,בגבורה,למרות הקושי.
אנחנו שואבים המון המון עידוד וחיזוק מכם,מהעמידה האיתנה שלכם,עמידה ללא פשרות אל מול אויב חסר אנושיות.
אין עוד מדינה בעולם שיש לה צבא כמו שלנו !!!
שהילדים שלה נותנים הכל למענה !!! נותנים את הכל לצבא שמגן עליה !!!
חיילים שלי,של כולנו...חיזקו ואימצו !
אנחנו מחזיקים לכם אצבעות !
מעריכים אתכם ואומרים תודה ענקית !
סומכים עליכם בעיניים עצומות !
אוהבים אתכם המון !
ואסיים בתפילה:
"מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב,הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל,העומדים על משמר ארצנו וערי אלוקינו,מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים,ומן הים הגדול עד לבוא הערבה,ביבשה באוויר ובים.
ייתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם,הקב"ה ישמור ויציל את חיילנו ואותנו מכל צרה וצוקה,ומכל נגע ומחלה,וישלח ברכה והצלחה בכך מעשיי ידיהם. ידבר שונאינו תחתיהם,ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון..."
(מתוך מי שברך לחיילי צה"ל)
~ אנונימי ~
אודה לכם מאוד אם תפיצו מכתב זה.