פורום ברסלב - רק לשמוח יש

לפרשת בהעלותך

<span style='color:green'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>"בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות." </span></span> ע"פ ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות ברכת השחר הלכה ה' אות מד'
והלכות ערב ג'




כל מי שחותר ועוסק לנתק עצמו מהרע ולהתקרב אל הטוב, כמו כן מתגרים ומתגברים בו יותר ויותר. וכמו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וכמו שכתוב (תהלים קמ"ה) באורח זו אהלך טמנו פח לי. ועל זה צעק דוד (שם ס"ט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. וכתיב (שם פ"ח) שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות וכו' וכן הרבה.

ועל כל זה עיקר העצה והתחבולה הוא התגברות הרצון דקדושה שכשהאדם מתחזק איך שהוא איך שהוא בכל מה שעובר עליו לבלי להניח את הרצון דקדושה ולהתחיל בכל יום מחדש ברצונות חזקים חדשים להשם יתברך וכו'. אזי הרצון דקדושה שהוא עיקר קדושת הנשמה מאיר לו כמו נר ממש שמאיר בכל מיני חשך שבעולם(כי תוקף הרצון הוא כמו נר דולק בבחינת (שיר השירים ח') כי עזה כמות אהבה וכו' שהוא תוקף הרצון והאהבה וההשתוקקות להשם יתברך ומבאר שם רשפיה רשפי אש שלהבת יה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו'. כי תוקף האהבה והרצון להשם יתברך בוער כמו רשפי אש שלהבת יה)

ועל כן הם בחינת שבעת הנרות...
כי מי שרוצה להתקרב אליו יתברך ובהכרח שיעבור עליו כמה וכמה מיני חשך כמעט בלי שיעור. וכל קיומו בכל מיני נפילות ח"ו הוא על ידי הרצון שנקרא נר ה' שכלול מבחינת שבעת הנרות שמאיר בכל המדות הכלולים בשבעה לעלות מכל הנפילות מחשך לאור גדול בבחינת "כי שבע יפול צדיק וקם"

כי הכלל הוא שאין שום ייאוש בעולם כלל. ואפיל אם האדם הוא כמו שהוא כל זמן שעדין הוא זוכר את הש"י ויש לו רצון לשוב אליו ית'. אע"פ שזה כמה אשר הוא כוסף לשוב אליו ית'. ועדיין לא זכה לתשובה. אדרבא פגם יותר והוסיף חטא על פשע ח"ו אעפ"כ יחזק עצמו בהרצון יותר ויותר. וירגיל עצמו בכל עת לכסוף ולהשתוקק להש"י תמיד בכל עת. ועי"ז בוודאי סוף כל סוף יזכה לצאת משטותיו. ויזכה בוודאי לתשובה בלי ספק ודרך זה הוא עצה טובה ונכונה לכל אדם שבעולם מגדול ועד קטן. הן צדיק גדול מאד או איש כשר באמת הצריך לצאת מדרגא לדרגא גבוה יותר. והן אנשים הקטנים במעלה מאד. ואפילו המונחים בשאול תחתיות המלוכלכים במעשים רעים מאד. אף על פי כן ע"י בחי' רצון הכל יכולים לעלות מתכלית דיוטא התחתונה עד רום המעלות.

וצריך כל אדם כפי מה שהוא להרגיל עצמו מאד בזה לכסוף ולהשתוקק תמיד להשם יתברך ברצון חזק ותקיף ודבר זה יכול בוודאי כל אדם לקיים אפילו הפחות שבפחותים ואי אפשר לקלקל ולסתור עצה הזאת בשום אופן מי שירצה לקיימה. כי בשלמא כל הדברים והעצות שבעולם יכול הבעל-דבר להתגבר לבלי להניח את האדם לעשותם. אבל רצון לבד זה אי-אפשר לסתור בשום אופן כי יהיה איך שיהיה. אעפ"כ אני רוצה לשוב להש"י ברצון חזק כי מי פתי ומשוגע שלא ירצה טוב האמתי והנצחי רק שקשה לו להתגבר על מה שצריך להתגבר. אבל עכ"פ הרצון של כל ישראל המאמינים בהש"י. בוודאי חזק מאד מאד לשוב אליו ית'. רק מחמת שאין יודעין מעלת הרצון שהרצון בעצמו טוב מאד. על-כן כשרואין שכמה פעמים רצו ברצון חזק להש"י ואפע"כ עדיין לא זכו לעבודת הש"י וגם קצת פגמו יותר עד שנתעלם הרצון אצלם. ובאמת זה הפגם קשה יותר מן הכל. כי איך שהוא עכ"פ אל ירפה את הרצון ולא יטוש ולא יעזוב את הרצון. אדרבא ירגיל עצמו לכסוף ולהשתוקק בכל פעם יותר ויותר ברצון חזק יותר ויותר להש"י וזה הרצון בעצמו טוב מאד ויכול לזכות על-ידי זה לתשובה שלימה באמת ולעלות לכל העולמות דקדושה.

אבל אי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי שמקשרים עצמו לצדיקי אמת שהם כלולים בבחינת משה שנסתלק ברעוא דרעווין ברצון שברצונות שהוא עומד בין שמד לרצון ועושה גרים ובעלי תשובה בעולם. כי מעלה אותם משמד לרצון. כי רק הוא מאיר ומכניס תוקף הרצון דקדושה בכל אחד ואחד אפילו אם נפל ח"ו למקום שנפל הוא מכניס בו גם כן שיתגבר בתוקף הרצון הטוב ועל ידי זה הוא מעליהו משמד לרצון וכנ"ל. וזהו בהעלותך את הנרות כשתרצה להדליק ולהעלות את הנרות הקדושות שהם בחינת נפשות ישראל שיבערו להשם יתברך ונרם יהיה הולך ומאיר בכל מיני חשך כנ"ל. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. פני המנורה זה בחינת הצדיק שהוא בחינת משה שהוא בחינת פני המנורה שכל המנורה הטהורה שהם כלל נשמות ישראל מאירים ממנו. כי הוא שורש כולם ועל כן נקרא פני המנורה. כי פנים לשון רצון. ועל כן הזהיר את הכהנים...שיכוונו תמיד להעלות ולקשר את שבעת הנרות שהם כלל הנשמות הכלולים בשבעה כתות וכל נשמה ונשמה כלולה מז' מדות וכנ"ל. שיעלה ויקשר כולם אל מול פני המנורה שהוא הצדיק בחינת משה שמכניס תוקף הרצון דקדושה בלב כל אחד לבל יניח את הרצון הטוב לעולם ועל ידי זה יעלו וידליקו ויאירו ושום חשך לא יוכל להחשיך להם. כי נרם לא תכבה כי מקושרים בהצדיק בחינת משה שהוא בחינת משיח שנאמר עליו כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם

<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>אשרנו</span> שזכינו להתקרב לרבנו שמאיר בנו רצון כזה שאין שום יאוש בעולם כלל, ושהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח ויהי רצון שתיבער בליבנו
 

alia1

New Member
מקשה זהב, עד ירכה עד פרחה מקשה היא (ח,ד)



מובא בדברי רבנו ז"ל שצריכים להיות עקשן גדול בעבודת ה'. ומי שהתחיל מעט בעבודת ה' יודע זאת, שאי אפשר להיות איש ישראל באמת כי אם על ידי עקשנות גדול, כי הרבה הרפתקאות ועליות וירידות צריכין לעבור על כל אחד ואחד בלי שיעור. ואם לא יהיה עקשן גדול לבלי להניח על ידי זה מעט עבודתו שהתחיל, אי אפשר לו שישאר על עמדו. וזה עקר ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל, כי ה' יתברך מתפאר מאד בהעזות והעקשנות של איש הישראלי שמפילים אותו בכל פעם, והוא מתחזק בכל עת, והוא עקשן גדול. ואינו מניח להפיל עצמו בשום אופן. וזה עקר התפארותו יתברך בבחינת תנו עוז לאלקים על ישראל גאוותו. 'עוז' זה בחינת עזות ועקשנות של ישראל שהם עזים וחזקים בעבודתם שעל ידי זה עיקר קבלת התורה שהוא כלל ההתפארות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין (ביצה כה), על ידי זה על ישראל גאוותו, דהיינו גאות והתפארות. כי זה עיקר התפארותו יתברך. וכמו שכתוב: כי תפארת עוזמו אתה (תהלים פט), כי עיקר ההתפארות הוא העזות והעקשנות. וזה בחינת וזה מעשה המנורה מקשה זהב. 'מעשה המנורה' זה בחינת כלל ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל, שמשם עיקר האור. ועל כן בנרות המנורה היה עדות שה' יתברך אוהב עמו ישראל ומשרה שכינתו בהם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על נר המערבי, שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, שזה בחינת התפארות, שמחמת התפארותו ואהבתו בנו הוא משרה שכינתו בתוכנו. נמצא שכל מעשי המנורה הוא בחינת התפארות שה' יתברך מתפאר בישראל. וזה בחינת כל הציורים הנפלאים שהיו במנורה: גביעים וכפתורים משוקדים ופרחים וכו', כל זה מרמז על כמה מיני גווני ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל שכלולים מגוונין סגיאין. וכל אלו ההתפארות שהם בחינת מעשה המנורה אין זוכין כי אם על ידי עקשנות גדול, שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה' כנ"ל. וזה בחינת וזה מעשה המנורה מקשה זהב. מקשה לשון עקשנות, שצריכין להיות עז וקשה בעבודת ה' בעקשנות גדול מאד. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכל הציורים והפרחים שבמנורה עד ירכה עד פרחה שהוא כלל ההתפארות של ישראל, הכל זוכין על ידי עקשנות דייקא בחינת עד ירכה עד פרחה מקשה היא, היינו שבכל עבודות איש הישראלי מתחלה ועד סוף שמכולם מקבל ה' יתברך התפארות, שהוא בחינת מעשה המנורה, כל זה נעשה רק על ידי עקשנות, בחינת עד ירכה עד פרחה מקשה וכו' שמתחלה ועד סוף צריכין עקשנות ועזות גדול.

(שם, אורח חיים, ברכת המזון, ד,יב)



(באדיבות"שער ברסלב")
 

alia1

New Member
ויהי העם כמתאוננים (י,לו)



הכלל, שהעיקר הוא האמת. כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמיתו,
בודאי יחתור להשם יתברך עד שישוב באמת כי אף על פי כן, מה יהיה בסופו, כי סוף כל סוף יהיה מוכרח להתתקן על ידי עונשים קשים ומרים אלפים שנים ה' יצילנו, [ואם כן] הלא טוב לו שישוב מיד, כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כמה פעמים. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מהאמת, שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשוב כמו שנאמר לא יאמין שוב מני חושך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך. וכל זה מחמת השקר, כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת השם יתברך, כמו שפירש רש"י על הפסוק ויהי העם כמתאוננים: מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת השם יתברך, וצריך לסבול צער ויגיעות לשבור זה הרע, ועל כן הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת השם יתברך מחמת הרע שבטבעו. אבל אף על פי כן אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו, כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה. ועל כן אין לו שום התנצלות לפרוש מהשם יתברך, רק על ידי שרואה שמתחיל כמה פעמים להתקרב להשם יתברך, ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל, אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר 'מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להשם יתברך, אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם, ומה אועיל ומה אוחיל עוד, כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שאי אפשר לשוב עוד' חס ושלום. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצר הרע והסתת הבעל דבר, מעוצם הרע שבטבעו, שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהשם יתברך על ידי דחיה וטעות זו. ובאמת הוא מטעה את עצמו כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו, כי אין חושך ואין צלמוות להסתר שם כל פועלי אוון. ובודאי יהיה מוכרח ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם חכם [אפילו] מעט, ראוי לו לבלי להניח להטעות את עצמו. כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל, ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו, ואם הוא רואה שאף על פי שהוא חותר ימים ושנים להשם יתברך, ועדיין לא שב מטעותו, אף על פי כן יהיה עקשן גדול מאד, ויתאחז בעבודת ה' יתברך בדרך עקשנות, כמו שאמר רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת השם יתברך ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו יתברך, או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל, כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהיה מרוצה שאפילו אם לא יפעל בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שעל ידי עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שעל ידי עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר היה לו אם לא היה חותר ומתפלל להנצל מהם, גם זה היה כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעולם הזה כי אם מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. ואי אפשר להאריך בענין זה, כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שהעיקר הוא האמת. כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות את עצמו ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא, כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים.


(שם, חושן משפט, שלוחין, ג)

(באדיבות "שער ברסלב")
 

alia1

New Member
הפטרת בהעלותך


ראיתי והנה מנורת זהב (זכריה ד,ב)



זהו בחינת מראה המנורה של זכריה שמפטירין בפרשת בהעלותך ובשבת חנוכה, שראה את המנורה וכו' (זכריה ד) ושנים זיתים עליה אחד מימין ואחד משמאל ואומר מה אלה אדוני, ויאמר לו הלא ידעת מה אלה, ויאמר לא ידעתי. היינו שגם זכריה נתקשה על עסק תיקון המנורה מאד, מחמת שראה ששניים זיתים עליה, שהם שני אילנות אחד מימין ואחד משמאל, שהם בחינת אילנא דחיי ואילנא דמותא [=עץ החיים ועץ המוות], שהם בחינת סטרא דקדושה וסטרא אחרא שכנגדה, שמתגבר בכל פעם רע לעומת טוב וכו'. על כן שאל מה אלה ב' פעמים, כי לא היה יכול להשיג איך יכולין לכבוש הר כזה, מאחר שהסטרא אחרא מתגברת כנגד כל אדם כל כך, כל כך, בכל פעם. והשיב לו המלאך לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, בחינת רצון שנקרא רוח ה' כמו שכתוב (יחזקאל כ') העולה על רוחכם, היינו על ידי תוקף הרצון דקדושה הנמשך מרוח ה' על ידי הצדיקי אמת בחינת משה, על ידי זה יתגבר כל אחד לא בחיל ולא בכח כי אם על ידי תוקף הרצון. וזהו (זכריה ד') מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור, שאפילו ההר הגדול שהוא בחינת השונאים והמונעים הגדולים (וכעין שפירש רש"י שם) לפני זרובבל למישור כי כולם יתבטלו לפני הצדיק האמת בחינת זרובבל שהוא בחינת משיח על ידי תוקף הרצון שיאיר בישראל וכנ"ל. וזה שכתב אדוננו מורנו ורבינו ז"ל בספר הא"ב [=ספר המידות], שעל ידי הדלקת נר תמיד ניצולין מגזירת שמד. כי נר תמיד הוא בחינת הרצון שעל ידי זה נתבטל בחינת שמד כי עולים משמד לרצון

(ליקוטי הלכות, אורח חיים, ברכות השחר ה,מז)

(מ"שער ברסלב")
 
חלק עליון