בס"ד
"איש על-דיגלו באתת לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" במדבר ב'ב'
רש"י- כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו ציבעו של זה לא כציבעו של אחר כגון אבנו הקבועה בחושן ומתוך כך יכיר כל אחד את דיגלו.
מבאר ר´ נתן בליקוטי הלכות נטילת ידים לסעודה ו´:
"מעלת הדגלים של ישראל שהלכו בדגלים סביב המשכן- כי המשכן בחינת הבית המקדש שם עיקר הארת הדעת של משה רבנו, כי שם קיבל כמה מצוות התורה שנדבר ה´ יתברך עמו באהל מועד שהם עיקר הדעת על כן הלכו כל ישראל סביב למשכן כולם כאחד חברים ונשאו הדגלים שהיה מצויר עליהם הגונין של שתים עשרה אבני החשן שהם בחינת הגונין עלאין גונין קדישין שיש בכל אחד ואחד מישראל בבחינת ישראל אשר בך אתפאר שהם כלולים מגונין סגיאין. וכל אלו הגונין של ישראל היו כלולים בהציורים הקדושים של הדגלים שנשאו לאות ולנס שהם היו הפאר והיופי וההידור הנפלא והנורא של מחנות ישראל הקדושים, כמובאר במדרשים מעוצם הפלגת נוראות מעלת הדגלים.
וכל זה היה כדי שכל גון וגון הקדוש של כל אחד מישראל יאיר בחברו וחברו בחברו ויקבלו דין מן דין כדי שעל כל אחד יהיה נמשך הדעת הקדוש של משה רבנו. שצריך כל אחד מהחברים שהם התלמידים של משה להאיר זה בזה וזה בזה...
...ועיקר המשכת הדעת הקדוש הנ"ל הוא להאיר בלב כל אחד מישראל איך שהוא בעומק הגלות בגוף ונפש וממון שאף על פי כן לא יתיאש עצמו מן הרחמים. כי עדין ה´ עמו ואצלו וקרוב לו ממש כי מלא כל הארץ כבודו ואל ישמע לשום הסתה ודחיה שרוצים אחרים או המחשבות שבלבו להסית ולהדיח אותו חס ושלום, מה´ יתברך כאלו כבר אפס תקוה חס ושלום וכו´. כי לא כן הוא כי גם עתה עדין ה´ יתברך עמך וכו´. ועל כן כשהעובדי כוכבים והסטרין אחרנין אומרים לישראל "שובי שובי השולמית וכו´" (שיר השירים). שמסיתים אותם שישובו חס ושלום אליהם כמו שפירש רש"י שם משיבין ישראל: "מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים" שנאמר על מחנה הדגלים, כמו שפירש רש"י שם, הינו כנ"ל. כי ישראל משיבין להם: איך אתם יכולים לפתות אותנו להתרחק מה´ יתברך חס ושלום מחמת מרירת עומק הגלות הלא כבר יש לנו קדושת מחלת המחנים שהם קדושת הדגלים שמשם נמשך הקדושה מה שכל אחד ואחד מדבר עם חברו ביראת שמים ומאירין זה לזה וזה לזה וכו´ כנ"ל. ועל כן שוב אין אתם יכולין להסית ולהדיח אותנו חס ושלום, מאמתת האמת, כי כבר האיר בנו דעת נפלא כל כך וכל אחד ואחד מאיר בחברו שזהו בחינת קדשת הדגלים שעל ידי זה נשארים קימים באמתת קדשת ישראל כנ"ל:
כי גם עתה שאין לנו לא משכן ולא דגלים ולא בית המקדש וכו´, אף על פי כן זה ידוע שהתורה הקדושה שנשארה לנו היא כלולה מהכל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן על ידי שאנו קורין בתורה סמוך לשבועות פרשת הדגלים, על ידי זה אנו ממשיכין עלינו נפלאות נוראות קדושת הדגלים שהם בחינת כלליות הגונין וכו´ כנ"ל. וצריך כל אחד לכון לזה שיזכה להמשיך על עצמו קדושת הדגלים כדי שיזכה להתגבר לדבר עם חברו ביראת שמים בכל יום כדי להאיר הדעת הקדוש בעולם על ידי שיאירו זה בזה ויקבלו דין מן דין וכו´. שזהו בחינת קדושת הדגלים כנ"ל"
וכדי לראות שם מסעיף מז´ ואילך איך זה קשור לירושלים שחוברה לה יחדיו שעושה כל ישראל חברים ולא נתחלקה לשבטים...
"איש על-דיגלו באתת לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" במדבר ב'ב'
רש"י- כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו ציבעו של זה לא כציבעו של אחר כגון אבנו הקבועה בחושן ומתוך כך יכיר כל אחד את דיגלו.
מבאר ר´ נתן בליקוטי הלכות נטילת ידים לסעודה ו´:
"מעלת הדגלים של ישראל שהלכו בדגלים סביב המשכן- כי המשכן בחינת הבית המקדש שם עיקר הארת הדעת של משה רבנו, כי שם קיבל כמה מצוות התורה שנדבר ה´ יתברך עמו באהל מועד שהם עיקר הדעת על כן הלכו כל ישראל סביב למשכן כולם כאחד חברים ונשאו הדגלים שהיה מצויר עליהם הגונין של שתים עשרה אבני החשן שהם בחינת הגונין עלאין גונין קדישין שיש בכל אחד ואחד מישראל בבחינת ישראל אשר בך אתפאר שהם כלולים מגונין סגיאין. וכל אלו הגונין של ישראל היו כלולים בהציורים הקדושים של הדגלים שנשאו לאות ולנס שהם היו הפאר והיופי וההידור הנפלא והנורא של מחנות ישראל הקדושים, כמובאר במדרשים מעוצם הפלגת נוראות מעלת הדגלים.
וכל זה היה כדי שכל גון וגון הקדוש של כל אחד מישראל יאיר בחברו וחברו בחברו ויקבלו דין מן דין כדי שעל כל אחד יהיה נמשך הדעת הקדוש של משה רבנו. שצריך כל אחד מהחברים שהם התלמידים של משה להאיר זה בזה וזה בזה...
...ועיקר המשכת הדעת הקדוש הנ"ל הוא להאיר בלב כל אחד מישראל איך שהוא בעומק הגלות בגוף ונפש וממון שאף על פי כן לא יתיאש עצמו מן הרחמים. כי עדין ה´ עמו ואצלו וקרוב לו ממש כי מלא כל הארץ כבודו ואל ישמע לשום הסתה ודחיה שרוצים אחרים או המחשבות שבלבו להסית ולהדיח אותו חס ושלום, מה´ יתברך כאלו כבר אפס תקוה חס ושלום וכו´. כי לא כן הוא כי גם עתה עדין ה´ יתברך עמך וכו´. ועל כן כשהעובדי כוכבים והסטרין אחרנין אומרים לישראל "שובי שובי השולמית וכו´" (שיר השירים). שמסיתים אותם שישובו חס ושלום אליהם כמו שפירש רש"י שם משיבין ישראל: "מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים" שנאמר על מחנה הדגלים, כמו שפירש רש"י שם, הינו כנ"ל. כי ישראל משיבין להם: איך אתם יכולים לפתות אותנו להתרחק מה´ יתברך חס ושלום מחמת מרירת עומק הגלות הלא כבר יש לנו קדושת מחלת המחנים שהם קדושת הדגלים שמשם נמשך הקדושה מה שכל אחד ואחד מדבר עם חברו ביראת שמים ומאירין זה לזה וזה לזה וכו´ כנ"ל. ועל כן שוב אין אתם יכולין להסית ולהדיח אותנו חס ושלום, מאמתת האמת, כי כבר האיר בנו דעת נפלא כל כך וכל אחד ואחד מאיר בחברו שזהו בחינת קדשת הדגלים שעל ידי זה נשארים קימים באמתת קדשת ישראל כנ"ל:
כי גם עתה שאין לנו לא משכן ולא דגלים ולא בית המקדש וכו´, אף על פי כן זה ידוע שהתורה הקדושה שנשארה לנו היא כלולה מהכל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן על ידי שאנו קורין בתורה סמוך לשבועות פרשת הדגלים, על ידי זה אנו ממשיכין עלינו נפלאות נוראות קדושת הדגלים שהם בחינת כלליות הגונין וכו´ כנ"ל. וצריך כל אחד לכון לזה שיזכה להמשיך על עצמו קדושת הדגלים כדי שיזכה להתגבר לדבר עם חברו ביראת שמים בכל יום כדי להאיר הדעת הקדוש בעולם על ידי שיאירו זה בזה ויקבלו דין מן דין וכו´. שזהו בחינת קדושת הדגלים כנ"ל"
וכדי לראות שם מסעיף מז´ ואילך איך זה קשור לירושלים שחוברה לה יחדיו שעושה כל ישראל חברים ולא נתחלקה לשבטים...