<span style='color:red'>כבר נודע מגודל האזהרה שהזהיר רבינו לבוא אליו לימי ראש השנה בלשונות מיוחדים ומופלאים אשר גילה לפני מקורביו ובקשם לפרסמם. ואמר: "הראש השנה שלי עולה על הכל, והיה פלא אצלי, מאחר שהמקורבים אלי, שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל העניין שלי הוא רק ראש השנה, והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש". (חיי מוהר"ן ת"ג) </span>
<span style='color
urple'>עוד ענה ואמר "הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותיי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה, אתם כולכם בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו, תלוי בראש השנה שלי". (חיי מוהר"ן ת"ה)
"אצלי העיקר הוא ראש השנה, ותיכף כשחולף ועובר ראש השנה, אני מטה אזני ושומע אם מכין בכותל לעורר לסליחות לשנה הבאה, כי אין שום זמן כלל כי השנה חולף ועובר כהרף עין".</span>
אולם כגודל רום העניין הנשגב הזה, והתיקון לנצח האצור והמובטח בזה, כך גם גודל המניעות ובפרט "מניעות המוח" אשר מנת חלקם של רבים מן הנוסעים לראש השנה, טרדת הלב, ספקות ובלבול מוח, וחלישות הדעת אשר הבעל דבר מסבך ומרפא את רוחו של האדם, בתואנות ובדמיונות שווא ממש, ולכל אחד זה מופיע בצורה שונה, ובאופן אחר.
כנגד כל זה עומדים לנו דבריו של רבינו (בחיי מהור"ן ת"ד), אשר צפה זאת מראש, והקדים לנו בשיחתו אשר השיב לאחד שאמר לפניו, שהיה ניחא לו יותר להיות אצלו על שבת תשובה ולא על ראש השנה, כי אין לו מקום לעמוד שם בבית המדרש וגם אין לו אכסניה טובה לאכול וללון, ומחמת זה דעתו מבולבלת מאוד ואינו יכול להתפלל בכוונה. על כן היה טוב לפניו יותר להיות אצלו בזמן אחר ולא בראש השנה, השיב לו רבינו זכרונו לברכה בזו הלשון: "אם לאכול, אם שלא לאכול, אם לישון, אם שלא לישון. אם להתפלל, אם שלא להתפלל (רצונו לומר שלא להתפלל בכוונה כראוי) אך ורק שתהיו אצלי על ראש השנה, יהיה איך שיהיה".
והוסיף על זה תלמידו רבי נתן. וזה לשונו: "ובאמת כל דברים אלו הנ"ל הם רק דמיונות ופיתויים של הבעל דבר. כי תהילה לאל נראה בחוש, שעל פי הרוב מתפללין יותר בכוונה בכלל הקיבוץ הקדוש על ראש השנה, ממה שהיה מתפלל בביתו".
עד כמה תפס העניין של ראש השנה מקום מרכזי אצל רבינו הקדוש, תמחיש השיחה הבאה אשר שח ואמר: "אצלי העיקר הוא ראש השנה, ותיכף כשחולף ועובר ראש השנה, אני מטה אזני ושומע אם מכין בכותל לעורר לסליחות לשנה הבאה, כי אין שום זמן כלל כי השנה חולף ועובר כהרף עין".
לאלו שזכו לבוא אליו לראש השנה אמר רבינו: "ראוי לכם לשמוח מאוד מאוד, אכלו מעדים ושתו ממתקים כי חדוות ה` היא מעוזכם".כשנבצר מאחד מגדולי תלמידיו להיות אצלו בימי ראש השנה, אמר לו רבינו "איני יכול לצייר לעצמי הצער הזה מה שאתה לא תהיה אצלי על ראש השנה". בהזדמנות אחרת הוסיף ואמר, בקול חזק מעומק הלב: "מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה, היינו מלהיות אצלו על ראש השנה".
ביותר התבטא רבינו הקדוש על ההכרח והחיוב להתאסף ולהיות אצלו על ראש השנה, בערב ראש השנה האחרון לימי חייו, כשבועיים לפני הסתלקותו, וכפי שמביא את הדברים רבי נתן (בחיי מוהר"ן ת"ו) וזה לשונו: "ומכלל דבריו הקדושים שדיבר אז עמנו, למדנו כמה דברים, למדנו עוד פעם עוצם גודל החיוב להיות אצלו על ראש השנה. כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן מריבוי דבריו הקדושים בזה ומתנועותיו הנוראות אז, הבנו עוצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבטא זאת בכתב. וגם אז למדנו, שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש השנה תמיד, גם לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה".
לאחר עליית רבינו בסערה השמיימה, עסק רבי נתן ויגע הרבה מדי שנה בשנה לקבץ את כל התלמידים ולזרזם במכתביו מאד, אשר איש בל יעדר, ובל יפקד, מלבוא אל ציון רבינו, על ראש השנה, כאשר בעת חיים חיותו של רבינו. ברבות הימים אף בנה לשם כך את בניין "הקלוייז" המפורסם בעיר אומן אשר שם היו מתאספים יחד באהבה, ובהתקשרות להצדיק האמת. כל זה בא לידי ביטוי רב, בספר מכתביו "עלים לתרופה" אשר הותיר אחריו ברכה. באחד המכתבים הוא מזרז את בנו וכותב לו (מכתב ש"כ): "הזהר והזהר בני ותלמידי וחביבי, לבל יעלה עליך רעיון ח"ו שלא כרצון האמת, רק בוא תבוא ברנה עם אנשי שלומנו לפה על ראש השנה הבא עלינו לטובה וכן כל ימיך, עד יבוא מורה צדק למעט ייטיב לך לנצח, ובחסדו יתברך תחזיק לי טובה לנצח נצחים".
גם לאורך כל השנה כשמצא לנחוץ לחזקו ולעודדו, היה תופס את הזכיה שזכה לבוא לראש השנה לדבר ראשון במעלה, כמובא במכתב (ר"נ): "ואל תשכח שתהילה לאל היית על ראש השנה הזה, בתוך עדה קדושה ונוראה כזאת, וכבר הזהירנו הוא ז"ל שמי שהוא אצלו על ראש השנה, צריך לשמוח בכל השנה...".
<span style='colorurple'>"הראש השנה שלי חידוש גדול השם יתברך נתן לי זאת במתנה..." </span>
<span style='color
urple'>עוד ענה ואמר "הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותיי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה, אתם כולכם בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו, תלוי בראש השנה שלי". (חיי מוהר"ן ת"ה) "אצלי העיקר הוא ראש השנה, ותיכף כשחולף ועובר ראש השנה, אני מטה אזני ושומע אם מכין בכותל לעורר לסליחות לשנה הבאה, כי אין שום זמן כלל כי השנה חולף ועובר כהרף עין".</span>
אולם כגודל רום העניין הנשגב הזה, והתיקון לנצח האצור והמובטח בזה, כך גם גודל המניעות ובפרט "מניעות המוח" אשר מנת חלקם של רבים מן הנוסעים לראש השנה, טרדת הלב, ספקות ובלבול מוח, וחלישות הדעת אשר הבעל דבר מסבך ומרפא את רוחו של האדם, בתואנות ובדמיונות שווא ממש, ולכל אחד זה מופיע בצורה שונה, ובאופן אחר.
כנגד כל זה עומדים לנו דבריו של רבינו (בחיי מהור"ן ת"ד), אשר צפה זאת מראש, והקדים לנו בשיחתו אשר השיב לאחד שאמר לפניו, שהיה ניחא לו יותר להיות אצלו על שבת תשובה ולא על ראש השנה, כי אין לו מקום לעמוד שם בבית המדרש וגם אין לו אכסניה טובה לאכול וללון, ומחמת זה דעתו מבולבלת מאוד ואינו יכול להתפלל בכוונה. על כן היה טוב לפניו יותר להיות אצלו בזמן אחר ולא בראש השנה, השיב לו רבינו זכרונו לברכה בזו הלשון: "אם לאכול, אם שלא לאכול, אם לישון, אם שלא לישון. אם להתפלל, אם שלא להתפלל (רצונו לומר שלא להתפלל בכוונה כראוי) אך ורק שתהיו אצלי על ראש השנה, יהיה איך שיהיה".
והוסיף על זה תלמידו רבי נתן. וזה לשונו: "ובאמת כל דברים אלו הנ"ל הם רק דמיונות ופיתויים של הבעל דבר. כי תהילה לאל נראה בחוש, שעל פי הרוב מתפללין יותר בכוונה בכלל הקיבוץ הקדוש על ראש השנה, ממה שהיה מתפלל בביתו".
עד כמה תפס העניין של ראש השנה מקום מרכזי אצל רבינו הקדוש, תמחיש השיחה הבאה אשר שח ואמר: "אצלי העיקר הוא ראש השנה, ותיכף כשחולף ועובר ראש השנה, אני מטה אזני ושומע אם מכין בכותל לעורר לסליחות לשנה הבאה, כי אין שום זמן כלל כי השנה חולף ועובר כהרף עין".
לאלו שזכו לבוא אליו לראש השנה אמר רבינו: "ראוי לכם לשמוח מאוד מאוד, אכלו מעדים ושתו ממתקים כי חדוות ה` היא מעוזכם".כשנבצר מאחד מגדולי תלמידיו להיות אצלו בימי ראש השנה, אמר לו רבינו "איני יכול לצייר לעצמי הצער הזה מה שאתה לא תהיה אצלי על ראש השנה". בהזדמנות אחרת הוסיף ואמר, בקול חזק מעומק הלב: "מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה, היינו מלהיות אצלו על ראש השנה".
ביותר התבטא רבינו הקדוש על ההכרח והחיוב להתאסף ולהיות אצלו על ראש השנה, בערב ראש השנה האחרון לימי חייו, כשבועיים לפני הסתלקותו, וכפי שמביא את הדברים רבי נתן (בחיי מוהר"ן ת"ו) וזה לשונו: "ומכלל דבריו הקדושים שדיבר אז עמנו, למדנו כמה דברים, למדנו עוד פעם עוצם גודל החיוב להיות אצלו על ראש השנה. כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן מריבוי דבריו הקדושים בזה ומתנועותיו הנוראות אז, הבנו עוצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבטא זאת בכתב. וגם אז למדנו, שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש השנה תמיד, גם לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה".
לאחר עליית רבינו בסערה השמיימה, עסק רבי נתן ויגע הרבה מדי שנה בשנה לקבץ את כל התלמידים ולזרזם במכתביו מאד, אשר איש בל יעדר, ובל יפקד, מלבוא אל ציון רבינו, על ראש השנה, כאשר בעת חיים חיותו של רבינו. ברבות הימים אף בנה לשם כך את בניין "הקלוייז" המפורסם בעיר אומן אשר שם היו מתאספים יחד באהבה, ובהתקשרות להצדיק האמת. כל זה בא לידי ביטוי רב, בספר מכתביו "עלים לתרופה" אשר הותיר אחריו ברכה. באחד המכתבים הוא מזרז את בנו וכותב לו (מכתב ש"כ): "הזהר והזהר בני ותלמידי וחביבי, לבל יעלה עליך רעיון ח"ו שלא כרצון האמת, רק בוא תבוא ברנה עם אנשי שלומנו לפה על ראש השנה הבא עלינו לטובה וכן כל ימיך, עד יבוא מורה צדק למעט ייטיב לך לנצח, ובחסדו יתברך תחזיק לי טובה לנצח נצחים".
גם לאורך כל השנה כשמצא לנחוץ לחזקו ולעודדו, היה תופס את הזכיה שזכה לבוא לראש השנה לדבר ראשון במעלה, כמובא במכתב (ר"נ): "ואל תשכח שתהילה לאל היית על ראש השנה הזה, בתוך עדה קדושה ונוראה כזאת, וכבר הזהירנו הוא ז"ל שמי שהוא אצלו על ראש השנה, צריך לשמוח בכל השנה...".
<span style='color
urple'>"הראש השנה שלי חידוש גדול השם יתברך נתן לי זאת במתנה..." </span>