מה זאת אהבה?
לפי הקבלה, גבר שמשכיל להעמיד את צרכיה של אשתו לפני רצונותיו שלו - ירוויח קשר זוגי מוצלח. מי שנותן זוכה גם לקבל
יצחק אהרון פורסם: 01.11.06, 14:50
מאז ימי קדם ניסה האדם להגדיר נכונה את הרגש הזוגי החמקמק המקשר בין איש לאישה. אותו רגש שמהווה מכנה משותף הכרחי לקיום המערכת הזוגית וליציבותה לאורך זמן. כידוע, לאהבה עוצמות שונות ופנים רבות והיא משתנה תדיר כיצור חי ונושם. חבלי הקסם המקשרים בין בני זוג הינם ייחודיים להם בלבד ומשקפים נכונה את מהות הקשר. מכאן שאין לומר כי אהבה אחת זהה לאחרת בעוצמתה, בעומקה הרגשי ובאיכותה.
לעניין זה התייחס שלמה המלך בספר משלי באופן הבא: "מצא אישה, מצא טוב". לעומת זאת בקהלת נאמר: " ומוצא אני מר ממוות את האישה". לכאורה, קיימת סתירה מהותית בין שני הפסוקים שנכתבו על ידי אותו אדם ומצביעים על דבר והיפוכו. אולם, אם נבחן ונתבונן היטב לעומקם של דברים, נגלה מסר רעיוני חשוב השופך אור בהיר על הנושא, כך שהסתירה תיושב באופן מלא ומניח את הדעת. בפסוק הראשון מופיעה המילה " מצא" בזמן עבר ובפסוק השני נאמר "מוצא" בזמן הווה. השימוש בזמן עבר מלמד על כך שהאיש מצא את בת זוגו המיועדת לו מכוח זיווגו העליון. כלומר, האיש והאישה הינם שני חצאי נשמה אחת משותפת, אשר התפצלה טרם ירידתם לעולם הזה ומשתוקקת לאיחוד שני חלקיה כבראשונה. הזוהר מתייחס לעניין הזוגיות ומלמד כי הן האיש והן האישה נקראים: "פלגא דגופא" (חצי גוף) עד ליום הנישואים (נישואים מלשון נישאים, כלומר, עולים אל על), בו מתחברים שניהם ונקראים גוף אחד. ברם, אם הקשר הזוגי נשען על זמן ההווה בלבד ומושתת על בסיס סיפוק תאוות ויצרים רגעיים, הוא יהפוך חיש מהרה לקשר רדוד ומריר.
בסיטואציה הנכונה מופיעה המילה "אישה" מיד לאחר המילה "מצא" ולעומת זאת בתיאור הקשר השלילי נאמר: ומוצא אני...את האישה". ברעיון זה נרמז כי "מוצא אני, לתועלתי האישית, את האישה". ללמדנו כי כאשר האיש מחפש את "האני" שלו בזוגיות, דהיינו: דואג לסיפוק צרכיו האישיים מתוך מניעים אנוכיים רדודים, אזי מתקבלת תוצאה מרה והקשר הזוגי יהפוך חיש מהרה לגל חורבות. אולם, אם האיש ישכיל להעניק לאשתו את תשומת הלב הראויה, להרעיף עליה חום ואהבה ולדאוג לכל צרכה ולסיפוקה אף יותר לסיפוקו שלו ולצרכיו האישיים, ודאי שטיבו של הקשר להיות שריר ובר קיימא. אף הרמב"ם בספרו " היד החזקה" (קודקס הלכתי המכיל 14 כרכים) בהלכות אישות, מביא את דברי חכמי הקבלה על האופן שבו חייבים בני הזוג לנהוג איש ברעהו, על מנת שזיווגם יהיה נאה ומשובח. אציין כי, דבריו מובאים בבהירות רבה ומומלץ ליישמם בכל בית בישראל.
בתלמוד הבבלי מסופר כי בליל הנישואין מתחת לחופה החתן היה נשאל על ידי הנוכחים: "מצא או מוצא? " (ברכות, ח'). בשאלה זו מרמזים לו לשני הפסוקים לעיל ומודיעים לו שתוצאות הנישואין לטוב או לרע, תהיינה תלויות בו ובגישתו לרעייתו. אם "מצא" יראה טוב; אם "מוצא" יראה רע. מכאן שהיהדות כדת מחנכת, תולה את תוצאות האיחוד הזוגי בעיקר באיש ובהשקפת עולמו הפרטית. היא נשענת בין השאר על השונות הביולוגית והנפשית המאפיינת כל מין ומחייבת את הגבר לנהוג ברעייתו במידת הכבוד וההערכה הגבוהים ביותר, אף מעל ומעבר לכבודו שלו.
בחיי המקצועיים כמטפל בענייני אהבה וזוגיות מזה שנים רבות, אני נתקל לא פעם בזוגות שחייהם התנהלו כספינה במים סוערים. פעמים רבות בשל חוסר תשומת לב הדדית ושימת דגשים על הפרטים הקטנים שהם אלה הבונים קשר בריא, או לחילופין חוסר התאמה זוגית מוחלטת, המובילה ליחסים מעורערים ולחורבן. יובן למעיין בנאמר כי אין כל כוונה בדברי להציג את הגבר באופן מפלה וכמי שאחראי באופן אבסולוטי על קיום מוצלח של הקשר הזוגי. ודאי שייחסה של האישה לטוב ולרע מהווה גורם מכריע אף הוא. אך במאמר זה אני מבקש לפנות דווקא לגברים שבחבורה ולהציג ללא משוא פנים את שנדרש מהם בזוגיות. גבר יקר, זכור כי ביתך הוא ממלכה לכל דבר ועניין. רוצה לשבת על כס המלוכה? עשה מזוגתך מלכה וממילא תהיה מלך!!
מוגש בברכה,
יצחק אהרון,
איש קבלה, ראש מרכז "חכמה",
כותב ומרצה על סודות הקבלה.
לפי הקבלה, גבר שמשכיל להעמיד את צרכיה של אשתו לפני רצונותיו שלו - ירוויח קשר זוגי מוצלח. מי שנותן זוכה גם לקבל
יצחק אהרון פורסם: 01.11.06, 14:50
מאז ימי קדם ניסה האדם להגדיר נכונה את הרגש הזוגי החמקמק המקשר בין איש לאישה. אותו רגש שמהווה מכנה משותף הכרחי לקיום המערכת הזוגית וליציבותה לאורך זמן. כידוע, לאהבה עוצמות שונות ופנים רבות והיא משתנה תדיר כיצור חי ונושם. חבלי הקסם המקשרים בין בני זוג הינם ייחודיים להם בלבד ומשקפים נכונה את מהות הקשר. מכאן שאין לומר כי אהבה אחת זהה לאחרת בעוצמתה, בעומקה הרגשי ובאיכותה.
לעניין זה התייחס שלמה המלך בספר משלי באופן הבא: "מצא אישה, מצא טוב". לעומת זאת בקהלת נאמר: " ומוצא אני מר ממוות את האישה". לכאורה, קיימת סתירה מהותית בין שני הפסוקים שנכתבו על ידי אותו אדם ומצביעים על דבר והיפוכו. אולם, אם נבחן ונתבונן היטב לעומקם של דברים, נגלה מסר רעיוני חשוב השופך אור בהיר על הנושא, כך שהסתירה תיושב באופן מלא ומניח את הדעת. בפסוק הראשון מופיעה המילה " מצא" בזמן עבר ובפסוק השני נאמר "מוצא" בזמן הווה. השימוש בזמן עבר מלמד על כך שהאיש מצא את בת זוגו המיועדת לו מכוח זיווגו העליון. כלומר, האיש והאישה הינם שני חצאי נשמה אחת משותפת, אשר התפצלה טרם ירידתם לעולם הזה ומשתוקקת לאיחוד שני חלקיה כבראשונה. הזוהר מתייחס לעניין הזוגיות ומלמד כי הן האיש והן האישה נקראים: "פלגא דגופא" (חצי גוף) עד ליום הנישואים (נישואים מלשון נישאים, כלומר, עולים אל על), בו מתחברים שניהם ונקראים גוף אחד. ברם, אם הקשר הזוגי נשען על זמן ההווה בלבד ומושתת על בסיס סיפוק תאוות ויצרים רגעיים, הוא יהפוך חיש מהרה לקשר רדוד ומריר.
בסיטואציה הנכונה מופיעה המילה "אישה" מיד לאחר המילה "מצא" ולעומת זאת בתיאור הקשר השלילי נאמר: ומוצא אני...את האישה". ברעיון זה נרמז כי "מוצא אני, לתועלתי האישית, את האישה". ללמדנו כי כאשר האיש מחפש את "האני" שלו בזוגיות, דהיינו: דואג לסיפוק צרכיו האישיים מתוך מניעים אנוכיים רדודים, אזי מתקבלת תוצאה מרה והקשר הזוגי יהפוך חיש מהרה לגל חורבות. אולם, אם האיש ישכיל להעניק לאשתו את תשומת הלב הראויה, להרעיף עליה חום ואהבה ולדאוג לכל צרכה ולסיפוקה אף יותר לסיפוקו שלו ולצרכיו האישיים, ודאי שטיבו של הקשר להיות שריר ובר קיימא. אף הרמב"ם בספרו " היד החזקה" (קודקס הלכתי המכיל 14 כרכים) בהלכות אישות, מביא את דברי חכמי הקבלה על האופן שבו חייבים בני הזוג לנהוג איש ברעהו, על מנת שזיווגם יהיה נאה ומשובח. אציין כי, דבריו מובאים בבהירות רבה ומומלץ ליישמם בכל בית בישראל.
בתלמוד הבבלי מסופר כי בליל הנישואין מתחת לחופה החתן היה נשאל על ידי הנוכחים: "מצא או מוצא? " (ברכות, ח'). בשאלה זו מרמזים לו לשני הפסוקים לעיל ומודיעים לו שתוצאות הנישואין לטוב או לרע, תהיינה תלויות בו ובגישתו לרעייתו. אם "מצא" יראה טוב; אם "מוצא" יראה רע. מכאן שהיהדות כדת מחנכת, תולה את תוצאות האיחוד הזוגי בעיקר באיש ובהשקפת עולמו הפרטית. היא נשענת בין השאר על השונות הביולוגית והנפשית המאפיינת כל מין ומחייבת את הגבר לנהוג ברעייתו במידת הכבוד וההערכה הגבוהים ביותר, אף מעל ומעבר לכבודו שלו.
בחיי המקצועיים כמטפל בענייני אהבה וזוגיות מזה שנים רבות, אני נתקל לא פעם בזוגות שחייהם התנהלו כספינה במים סוערים. פעמים רבות בשל חוסר תשומת לב הדדית ושימת דגשים על הפרטים הקטנים שהם אלה הבונים קשר בריא, או לחילופין חוסר התאמה זוגית מוחלטת, המובילה ליחסים מעורערים ולחורבן. יובן למעיין בנאמר כי אין כל כוונה בדברי להציג את הגבר באופן מפלה וכמי שאחראי באופן אבסולוטי על קיום מוצלח של הקשר הזוגי. ודאי שייחסה של האישה לטוב ולרע מהווה גורם מכריע אף הוא. אך במאמר זה אני מבקש לפנות דווקא לגברים שבחבורה ולהציג ללא משוא פנים את שנדרש מהם בזוגיות. גבר יקר, זכור כי ביתך הוא ממלכה לכל דבר ועניין. רוצה לשבת על כס המלוכה? עשה מזוגתך מלכה וממילא תהיה מלך!!
מוגש בברכה,
יצחק אהרון,
איש קבלה, ראש מרכז "חכמה",
כותב ומרצה על סודות הקבלה.