בס"ד
מתוך שאלה שנשאל אחד מגדולי חסידי ברסלב צדיק נסתר צדיק הדור!!
שאלה: מליקו"מ בתורה ל' מובא כי צריכין לחפש אחר הצדיק הגדול ביותר ולא להסתפק בצדיק פשוט וכו' כי ככל שהאדם חולה הוא צריך רופא גדול יותר, כמו"כ בעבודת הבורא, וכן מהאמור בליקו"מ תורה רפב מובן כי צריכין תמיד לחפש אחר נקודות טובות יוצא מכאן שההרגשה היומיומית שלינו צריכה להיות שאנחנו כביכול "חולים ופצועים" ולכן צריכים להחיות את עצמינו בנקודות טובות וכו' שהיא אחת העצות שיעץ הרופא הגדול רבה"ק? היתכן??
תשובה: שאלה חשובה ביותר שאלתה, רבים טועים וחושבים שהעצה של "נקודות טובות" היא המעמד היומיומי של האדם לכל אורח החיים, צריכים להבין שנקודות טובות היא עצה לשעתה בזמן שהאדם נופל למוחין דקטנות וכד' כמובא בסיפורי מעשיות מעשה ג' בזה"ל "וְהַבֵּן הַנַּ"ל כָּל זְמַן שֶׁהָיָה לוֹ הַמַּאֲכָל שֶׁלָּקַח מִבֵּיתוֹ לֶחֶם יָבֵשׁ שֶׁהָיָה בָּעֲגָלָה אָכַל אוֹתָם וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁכָּלָה וְלא הָיָה לוֹ לֶאֱכל יִשֵּׁב עַצְמוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ מֵהָעֲגָלָה לֶאֱכל עֲשָׂבִים" כי כן הוא בעבודת ה' שכל זמן שאתה יכול להיות כולך בעבודת ה' דהיינו כולך נקודה טובה אחת גדולה, אשריך, ורק שיש לך איזה נפילה וקטנות מוחין אזי תחיה את עצמך מכל דבר אפילו מעשבים, היינו נקודות טובות, וכן מובא בספר ימי שמואל {ח"ב סימן ר} להרה"ח ר' שמואל הורוויץ זצ"ל וז"ל "ואח"כ מתחילין מה התכלית, שלא רק נקודות טובות של עבודת ה' צריכין לחטוף....אלא צריך להיות כולו לעבודת ה' ואפילו ההכרח בדברים גשמיים יהיה בקדושה...ואחר שהייתי אח"כ בארץ הקודש זכיתי להבין הכח של האדם, שיכול לזכות בזה העולם בפיו ובליבו שתמיד יהרהר במוחו עבודת ה' וידבר בפיו תורה ותפילה בתמידות גדול...." עכ"ל.
והנה לשון השיחה של רבה"ק בשיחות הר"ן שיחה יט "וְאָמַר: נִכְסַפְתִּי מְאד לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִלְמוֹד כָּךְ וְכָךְ בְּכָל יוֹם וְלא יַעֲבר וְכַיּוֹצֵא וְאָמַר: שֶׁאֲפִילּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הַקְּדֻשָּׁה מְאד שֶׁנִּלְכְּדוּ בִּמְצוּדָה רָעָה עַד שֶׁרְגִילִין בַּעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, רח"ל אַף עַל פִּי כֵן הַכּחַ שֶׁל הַתּוֹרָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁרְגִילִין בָּהֶם ח"ו וְאִם יַעֲשׂוּ לָהֶם חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִזְכּוּ לָצֵאת מִמְּצוּדָתָם הָרָעָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה כִּי כּחַ הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאד
וְכָל עִקַּר מְגַמָּתוֹ וְחֶפְצוֹ הָיָה תָּמִיד רַק לְעֻבְדּוֹת וַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל רַק שֶׁנַּעֲסֹק תָּמִיד בַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה בִּפְשִׁיטוּת דְּהַיְנוּ לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד וְהַכּל בִּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת
וְהִזְהִיר מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְהִרְבָּה מְאד לְדַבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה מֵעִנְיַן שִׂמְחָה כַּמְבאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים אַךְ יוֹתֵר מִזֶּה הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּעַל פֶּה וְהִזְהִיר מְאד בְּכַמָּה אַזְהָרוֹת כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד"
יוצא מפורש משיחה זו שעיקר רצון רבינו הוא שנהיה בעלי עשייה שנהיה נקודה טובה אחת גדולה, ורק כאשר האדם נופל בדעתו מחמת ריבוי פשעיו וכו' יחיה עצמו בנקודות טובות כמבואר בפירוש בתורה רפב בעצמה בסוגריים שהביא שם מוהרנ"ת והנה קיצור הדברים מלשונו "כִּי רב בְּנֵי אָדָם שֶׁרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִקַּר רִחוּקָם הוּא מֵחֲמַת מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים בְּעַצְמָם גּדֶל קִלְקוּלָם שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו וּמֵחֲמַת זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, וְרֻבָּן מְיָאֲשִׁים עַצְמָן לְגַמְרֵי וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה כְּלָל וְאֵינָם עוֹשִׂים אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עֲדַיִן...." ובליקו"מ תורה י' ח"ב מובא שם בסופו בלשון זה "...וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים כַּמְבאָר עַל פָּסוּק: "אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי{תורה רפב}. ושם רבינו מדבר על אדם שרחוק מה' ית' והוא בעצבות, ע"כ איך יבוא לשמחה? ע"י הנקודות הטובות שיש בו ודאי, ולא שכל החיים להיות מסכן ועני שחי רק מפירורי נקודות טובות הלו רבינו כבר אמר לנו בזה"ל " חִדְלוּ עוֹד "מִלִּהְיוֹת עֲנִיִּים ! שׁוּבוּ אֶל הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּכֶם, וְהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאוֹצָרוֹת שֶׁלָּכֶם" {סיפורי מעשיות מעשה יג} כי רבינו הוא אוצר של יראת שמים {חיי"מ רצה} ומי שמאמין באמת ברבינו שהוא הרופא הגדול שיכול לרפאות אפילו חולה מסוכן כמוני {כמובא בתורה ל'} צריך להאמין שהרופא הזה כ"כ גדול שהוא יודע גם לרפאות ולא להשאיר אותי חולה עד מאה ועשרים שנה, כי מי שעדיין מרוחק מה' וממשיך בפשעיו ומבלה כל חייו בסיסמאות של "אנחנו פצועים חולים רבינו יתקן אותנו" אז באמת כך תהיה אחריתו כי רבינו הוא בדרך שאדם הולך מוליכים אותו, ואם האדם תוקע את עצמו בכל מיני מבואות וצועק כל היום "אזמרה" בלי לעשות עם זה משהו באמת ולעורר עצמו לרצות יותר ויותר את ה' ולהשתוקק יותר ולהתחרט על העבר ולהתחיל בכל פעם מחדש וללחום כל הזמן מלחמת ה' לבלי לייאש עצמו ח"ו אזי בסוף ודאי יתרפה ע"י הרופא הגדול רבה"ק, כי במה גדול כוחו של הצדיק שאנחנחו נשארים כל החיים "חולים" גם רבינו אמר בזה"ל " אָמַר כַּמָּה צֶלֶם אֱלהִים הָיוּ מֻנָּחִים בָּרֶפֶשׁ שֶׁאֲנִי הוֹצֵאתִים מֵהָרֶפֶשׁ וְכוּ' וְכוּ' כִּי נִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהַמִּתְקָרְבִים אֵלַי נִשְׁתַּנָּה פְּנֵיהֶם
וּבָא עֲלֵיהֶם פָּנִים שֶׁל יְהוּדִי בְּחִינַת צֶלֶם אֱלהִים. הֲלא יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה דַּי לָהֶם כִּי גַּם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה קָטָן לִפְנֵיהֶם שֶׁאִם הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לַחְתּר תַּחַת שְׁאוֹל תַּחְתִּית הָיוּ חוֹתְרִים וְעַל יָדִי נִתְקָרְבוּ" וְכוּ' {חיי"מ שי}
שימו לב! רבינו מדגיש "שאני הוצאתים" "ועל ידי נתקרבו" ולא ח"ו נשארו ברפש וטיט ובשאול תחתיות!! אדרבה הם רק מתעלים עוד ועוד, כי אצל רבינו אפשר להגיע לכל המדרגות כמו שאמר במפורש " כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיֶה עֵת בְּעֵת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מֻנָּח עַל הָאָרֶץ עִם רַגְלָיו אֶל הַדֶּלֶת אָז יִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב וְיִתְחָרֵט מְאד מְאד עַל שֶׁלּא זָכָה לְהִתְקָרֵב אֵלַי, אוֹ שֶׁלּא קִיֵּם אֶת דְּבָרַי. כִּי אָז יֵדְעוּ שֶׁאִם הָיוּ מְקרָבִים אֵלַי וּמְקַיְּמִים אֶת דְּבָרַי לא הָיָה שׁוּם דַּרְגָּא בָּעוֹלָם שֶׁלּא הָיִיתִי מְבִיאָם לְאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה. אֲבָל לא יוֹעִיל אָז. {חיי"מ שנד} וא"כ עלינו לפתוח את העניים ולהבין באיזה רופא מדובר, ואם ח"ו נמשיך להבין שאנחנו חולים ומסכנים {חוץ מהשעה התבודדות כל אחד כפי כוחו שאז הוא עת וזמן נכון לפרש שיחתו כפי עניינו ויכולתו} אזי אנחנו ממעיטים את ערכו של הצדיק וח"ו מסתרים את הודו והדרו שהלו מוהרנ"ת הק' אמר "אל תסתירו את היופי של רבה"ק בקטנות שלכם"! וע"כ עלינו להעריךאת עצמינו מצד נשמתינו ומצד רבינו וכן מצד עצמינו ולשמוח בזה בעצמו שיש לנו הרבה על מה לשמוח שיש לנו רופא גדול ונאמן שודאי ירפה אותי ויוציא אותי חיש קל מהרה לישועה ולנחלה ולא ח"ו כדרך הרופאים שמרפים פה ומקלקלים במקום אחר. והבן. ויש עוד הרבה לדבר מזה...
מתוך שאלה שנשאל אחד מגדולי חסידי ברסלב צדיק נסתר צדיק הדור!!
שאלה: מליקו"מ בתורה ל' מובא כי צריכין לחפש אחר הצדיק הגדול ביותר ולא להסתפק בצדיק פשוט וכו' כי ככל שהאדם חולה הוא צריך רופא גדול יותר, כמו"כ בעבודת הבורא, וכן מהאמור בליקו"מ תורה רפב מובן כי צריכין תמיד לחפש אחר נקודות טובות יוצא מכאן שההרגשה היומיומית שלינו צריכה להיות שאנחנו כביכול "חולים ופצועים" ולכן צריכים להחיות את עצמינו בנקודות טובות וכו' שהיא אחת העצות שיעץ הרופא הגדול רבה"ק? היתכן??
תשובה: שאלה חשובה ביותר שאלתה, רבים טועים וחושבים שהעצה של "נקודות טובות" היא המעמד היומיומי של האדם לכל אורח החיים, צריכים להבין שנקודות טובות היא עצה לשעתה בזמן שהאדם נופל למוחין דקטנות וכד' כמובא בסיפורי מעשיות מעשה ג' בזה"ל "וְהַבֵּן הַנַּ"ל כָּל זְמַן שֶׁהָיָה לוֹ הַמַּאֲכָל שֶׁלָּקַח מִבֵּיתוֹ לֶחֶם יָבֵשׁ שֶׁהָיָה בָּעֲגָלָה אָכַל אוֹתָם וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁכָּלָה וְלא הָיָה לוֹ לֶאֱכל יִשֵּׁב עַצְמוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת וְהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ מֵהָעֲגָלָה לֶאֱכל עֲשָׂבִים" כי כן הוא בעבודת ה' שכל זמן שאתה יכול להיות כולך בעבודת ה' דהיינו כולך נקודה טובה אחת גדולה, אשריך, ורק שיש לך איזה נפילה וקטנות מוחין אזי תחיה את עצמך מכל דבר אפילו מעשבים, היינו נקודות טובות, וכן מובא בספר ימי שמואל {ח"ב סימן ר} להרה"ח ר' שמואל הורוויץ זצ"ל וז"ל "ואח"כ מתחילין מה התכלית, שלא רק נקודות טובות של עבודת ה' צריכין לחטוף....אלא צריך להיות כולו לעבודת ה' ואפילו ההכרח בדברים גשמיים יהיה בקדושה...ואחר שהייתי אח"כ בארץ הקודש זכיתי להבין הכח של האדם, שיכול לזכות בזה העולם בפיו ובליבו שתמיד יהרהר במוחו עבודת ה' וידבר בפיו תורה ותפילה בתמידות גדול...." עכ"ל.
והנה לשון השיחה של רבה"ק בשיחות הר"ן שיחה יט "וְאָמַר: נִכְסַפְתִּי מְאד לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִלְמוֹד כָּךְ וְכָךְ בְּכָל יוֹם וְלא יַעֲבר וְכַיּוֹצֵא וְאָמַר: שֶׁאֲפִילּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הַקְּדֻשָּׁה מְאד שֶׁנִּלְכְּדוּ בִּמְצוּדָה רָעָה עַד שֶׁרְגִילִין בַּעֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, רח"ל אַף עַל פִּי כֵן הַכּחַ שֶׁל הַתּוֹרָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁרְגִילִין בָּהֶם ח"ו וְאִם יַעֲשׂוּ לָהֶם חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִזְכּוּ לָצֵאת מִמְּצוּדָתָם הָרָעָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה כִּי כּחַ הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאד
וְכָל עִקַּר מְגַמָּתוֹ וְחֶפְצוֹ הָיָה תָּמִיד רַק לְעֻבְדּוֹת וַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל רַק שֶׁנַּעֲסֹק תָּמִיד בַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה בִּפְשִׁיטוּת דְּהַיְנוּ לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד וְהַכּל בִּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת
וְהִזְהִיר מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְהִרְבָּה מְאד לְדַבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה מֵעִנְיַן שִׂמְחָה כַּמְבאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים אַךְ יוֹתֵר מִזֶּה הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּעַל פֶּה וְהִזְהִיר מְאד בְּכַמָּה אַזְהָרוֹת כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד"
יוצא מפורש משיחה זו שעיקר רצון רבינו הוא שנהיה בעלי עשייה שנהיה נקודה טובה אחת גדולה, ורק כאשר האדם נופל בדעתו מחמת ריבוי פשעיו וכו' יחיה עצמו בנקודות טובות כמבואר בפירוש בתורה רפב בעצמה בסוגריים שהביא שם מוהרנ"ת והנה קיצור הדברים מלשונו "כִּי רב בְּנֵי אָדָם שֶׁרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִקַּר רִחוּקָם הוּא מֵחֲמַת מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים בְּעַצְמָם גּדֶל קִלְקוּלָם שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו וּמֵחֲמַת זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, וְרֻבָּן מְיָאֲשִׁים עַצְמָן לְגַמְרֵי וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה כְּלָל וְאֵינָם עוֹשִׂים אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עֲדַיִן...." ובליקו"מ תורה י' ח"ב מובא שם בסופו בלשון זה "...וְלָבוֹא לְשִׂמְחָה הוּא עַל יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים כַּמְבאָר עַל פָּסוּק: "אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי{תורה רפב}. ושם רבינו מדבר על אדם שרחוק מה' ית' והוא בעצבות, ע"כ איך יבוא לשמחה? ע"י הנקודות הטובות שיש בו ודאי, ולא שכל החיים להיות מסכן ועני שחי רק מפירורי נקודות טובות הלו רבינו כבר אמר לנו בזה"ל " חִדְלוּ עוֹד "מִלִּהְיוֹת עֲנִיִּים ! שׁוּבוּ אֶל הָאוֹצָרוֹת שֶׁלָּכֶם, וְהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּאוֹצָרוֹת שֶׁלָּכֶם" {סיפורי מעשיות מעשה יג} כי רבינו הוא אוצר של יראת שמים {חיי"מ רצה} ומי שמאמין באמת ברבינו שהוא הרופא הגדול שיכול לרפאות אפילו חולה מסוכן כמוני {כמובא בתורה ל'} צריך להאמין שהרופא הזה כ"כ גדול שהוא יודע גם לרפאות ולא להשאיר אותי חולה עד מאה ועשרים שנה, כי מי שעדיין מרוחק מה' וממשיך בפשעיו ומבלה כל חייו בסיסמאות של "אנחנו פצועים חולים רבינו יתקן אותנו" אז באמת כך תהיה אחריתו כי רבינו הוא בדרך שאדם הולך מוליכים אותו, ואם האדם תוקע את עצמו בכל מיני מבואות וצועק כל היום "אזמרה" בלי לעשות עם זה משהו באמת ולעורר עצמו לרצות יותר ויותר את ה' ולהשתוקק יותר ולהתחרט על העבר ולהתחיל בכל פעם מחדש וללחום כל הזמן מלחמת ה' לבלי לייאש עצמו ח"ו אזי בסוף ודאי יתרפה ע"י הרופא הגדול רבה"ק, כי במה גדול כוחו של הצדיק שאנחנחו נשארים כל החיים "חולים" גם רבינו אמר בזה"ל " אָמַר כַּמָּה צֶלֶם אֱלהִים הָיוּ מֻנָּחִים בָּרֶפֶשׁ שֶׁאֲנִי הוֹצֵאתִים מֵהָרֶפֶשׁ וְכוּ' וְכוּ' כִּי נִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהַמִּתְקָרְבִים אֵלַי נִשְׁתַּנָּה פְּנֵיהֶם
וּבָא עֲלֵיהֶם פָּנִים שֶׁל יְהוּדִי בְּחִינַת צֶלֶם אֱלהִים. הֲלא יֵשׁ אֶצְלִי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה דַּי לָהֶם כִּי גַּם הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת הָיָה קָטָן לִפְנֵיהֶם שֶׁאִם הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לַחְתּר תַּחַת שְׁאוֹל תַּחְתִּית הָיוּ חוֹתְרִים וְעַל יָדִי נִתְקָרְבוּ" וְכוּ' {חיי"מ שי}
שימו לב! רבינו מדגיש "שאני הוצאתים" "ועל ידי נתקרבו" ולא ח"ו נשארו ברפש וטיט ובשאול תחתיות!! אדרבה הם רק מתעלים עוד ועוד, כי אצל רבינו אפשר להגיע לכל המדרגות כמו שאמר במפורש " כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיֶה עֵת בְּעֵת שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מֻנָּח עַל הָאָרֶץ עִם רַגְלָיו אֶל הַדֶּלֶת אָז יִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב וְיִתְחָרֵט מְאד מְאד עַל שֶׁלּא זָכָה לְהִתְקָרֵב אֵלַי, אוֹ שֶׁלּא קִיֵּם אֶת דְּבָרַי. כִּי אָז יֵדְעוּ שֶׁאִם הָיוּ מְקרָבִים אֵלַי וּמְקַיְּמִים אֶת דְּבָרַי לא הָיָה שׁוּם דַּרְגָּא בָּעוֹלָם שֶׁלּא הָיִיתִי מְבִיאָם לְאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה. אֲבָל לא יוֹעִיל אָז. {חיי"מ שנד} וא"כ עלינו לפתוח את העניים ולהבין באיזה רופא מדובר, ואם ח"ו נמשיך להבין שאנחנו חולים ומסכנים {חוץ מהשעה התבודדות כל אחד כפי כוחו שאז הוא עת וזמן נכון לפרש שיחתו כפי עניינו ויכולתו} אזי אנחנו ממעיטים את ערכו של הצדיק וח"ו מסתרים את הודו והדרו שהלו מוהרנ"ת הק' אמר "אל תסתירו את היופי של רבה"ק בקטנות שלכם"! וע"כ עלינו להעריךאת עצמינו מצד נשמתינו ומצד רבינו וכן מצד עצמינו ולשמוח בזה בעצמו שיש לנו הרבה על מה לשמוח שיש לנו רופא גדול ונאמן שודאי ירפה אותי ויוציא אותי חיש קל מהרה לישועה ולנחלה ולא ח"ו כדרך הרופאים שמרפים פה ומקלקלים במקום אחר. והבן. ויש עוד הרבה לדבר מזה...