ב"ה,
לחתימה על העצומה:
<a href='http://www.jer1.org/' target='_blank'>My Webpage</a>
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>ירושלים לב האומה
</span>
מאת הרב שלמה אבינר
ירושלים...
מי את
איפה את
מדוע שמך
אינו מוזכר בתורה כולה?
מדוע מקומך
אינו מוזכר בתורה כולה?
וירושלים משיבה בקול דממה דקה:
לא תגיע אלי עד שתקים מדינה,
לא תגיע אלי עד שיהיה שלום בתוכך.
אל תנסה לגלותי
על פי מחקר גיאוגרפי.
אין בי מים,
אין בי שדות,
אין עלי כבישים,
אין עלי הגנה צבאית.
הנני מעל השכל האנושי הקטן,
הנני במקום אשר יבחר ד'.
אני מעל כל הבנה וידיעה.
לכן גם מקומי אינו ידוע.
לך לך, נאמר לאברהם אבינו
התחל ללכת ובסוף תגיע.
***
כמובן לא בנקל מגיעים אל הלב.
קודם יש להגיע אל הגוף,
אם אין גוף אין לב.
הבן, ירושלים אינה מתעלמת
ואינה יכולה להתעלם מכל מלוא רוחב הארץ.
ככל שתיבנה יותר הארץ יותר תתגלה ירושלים.
אכן, יהושע הכובש הגדול, לא הצליח להיכנס לירושלים
ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם
גם דוד לא נכנס מיד לירושלים.
בלב הארץ, בתוך מובלעת נכרית, ישב לו מלך היבוס.
אכן ירושלים לא נחלקה לשבטים.
היא עיר שחוברה לה יחדיו. קודם צריכה להופיע אומה מאוחדת.
כאשר הגיע הזמן לבוא אל ירושלים
התגלה לדוד המלך מקומה
דרך חזון של אהבה ושלום.
מעשה בשני אחים,
אחד עשיר אולם ערירי,
והשני בעל משפחה אולם עני.
הלך העשיר בסתר הליל
ומילא בתבואה את אוצרות אחיו: הלא עני הוא.
גם העני הלך בעלטה עם אותה מחשבה:
ערירי הוא אחי, לפחות יאכל וישבע.
נפגשו שני האחים על אם הדרך,
נפלו זה בזרועות זה ונתחבקו.
אמר דוד המלך: זהו המקום.
***
סוף סוף הגענו.
הגענו ללב, הגענו לתוך.
גם לאדם יש אברים ויש לב.
יש מרכז ומוח.
ארץ גם היא צריכה לב
לב בו מרוכזים כל כוחות האומה
כל כוחותיהם הפנימיים:
מושב הסנהדרין, מקום התורה והאורה
גיא חזיון, מקור הנבואה
משכן המלך
וגם בית המקדש.
ראה זה פלא
בבירת מדינתנו יש מקדש.
רז גילה לנו החכם הגדול הרמב"ם:
ירושלים כולה נקראת מקדש.
בירתה של המדינה היא מקדש.
איזו מדינה מיוחדת היא זאת
שבירתה היא מקדש!
איזה פלא
שמלכות ומקדש יחדיו יילכו.
איזה פלא ששמואל איש המקדש
הוא המקים את המלכות.
באמת אין כאן פלא
הרי אנו עם קודש
לכן בירתנו קודש.
***
שמא תאמר:
בעם ישראל לא כולם קדושים
יש פחות שלמים ויש גם חלושים.
נכון אמרת
אך כל החילוקים האלה קיימים
רק עד שמגיעים לירושלים.
בבואנו לירושלים
נופלות כל המחיצות
כולנו חברים.
זו העיר שחוברה לה יחדיו
העושה כל ישראל חברים.
במקום הליבי של הארץ
מתגלה התוכן הליבי של ישראל
שהוא כולו קודש.
כמה נפלאים היו הימים
ימי שמחה של ישראל
בבירתו ירושלים
עד בית אלהים
בקול רינה ותודה המון חוגג.
צאינה וראינה בנות ציון
במלך שלמה
בעטרה שעיטרה לו אמו
ביום חתונתו
וביום שמחת לבו.
***
אך לא הרבה ארך ירח הדבש.
עם ישראל נפל
ירושלים נפלה
באו גויים בנחלתך
טמאו את היכל קודשך
שפכו דם כמים סביבות ירושלים ואין קובר
היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו.
אך מעולם לא שכחנו את ירושלים
גם אם היה לנו כל טוב
זכרנו כי העיקר חסר לנו:
ירושלים.
בנינו בית -
השארנו מול הפתח מקום ללא סיד.
התחתנו -
שברנו כוס
והנחנו אפר על ראשנו.
אם אשכחך ירושלים
תשכח ימיני
תדבק לשוני לחיכי
אם לא אזכרכי
אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.
ערכנו סעודה -
החסרנו מאכל אחד.
התקשטנו - החסרנו תכשיט אחד.
***
מעשה ברבי עקיבא ואשתו
בימי עניותם, שישנו על התבן
שלא היו להם כרים וכסתות.
בבוקר הוא היה מלקט תבן
מבין שערות אשתו
ומצטער,
אמר לה: אילו היה בידי
הייתי נותן לך
ירושלים של זהב,
עטרה עשוייה בצורת ירושלים ובנייניה.
לימים, קיים הבטחתו.
ראתה שכנה וקנאה בה.
אמר לה בעלה:
וכי כך היית עושה לי את
כמו שעשתה היא
שהייתה מוכרת מקלעות ראשה
כדי שיעסוק בתורה.
***
גם רגש היופי
של בנות ישראל הכשרות
צופה לירושלים.
זהו התכשיט העילאי שלנו:
ירושלים.
אומה טובה. בנות טובים. אומה קדושה. אמהות קדושות.
בנות ציון היקרות החושקות בירושלים.
***
מעשה
באדם אחד
שאכל
וברך אחר מזונו.
כאשר אמר "ובנה ירושלים",
נזכר בחורבן
והצטער.
גבר צערו
עד שלא יכול לו
לקח סכין ותקע בלבו.
התקינו חכמים
שיהו מכסים את הסכין בעת הסעודה.
***
כמה דמעות נשפכו
כמה דמעות.
לקחן הקדוש ברוך הוא
ושמרן בבית גנזיו.
על נהרות בבל
שם ישבנו גם בכינו
בזוכרנו את ציון.
על ערבים בתוכה
תלינו כינורותינו.
כי שם שאלונו שובינו דברי שיר
ותוללינו שמחה.
***
איך נשיר את שיר ד'
על אדמת נכר?!
רק שיר אחד שרנו:
לשנה הבאה בירושלים,
לולא שיר זה
נתעלפנו ומתנו.
את השיר הזה שרנו
ובכינו.
על אלה אני בוכייה
עיני יורדה כמים.
נתמלא כוס הדמעות,
נתמלא ים הדמעות,
הקיץ הקץ.
ראו השומרים,
את האור מתחיל לבקוע קמעא קמעא,
הם השומרים העומדים על חומות ירושלים,
ומצפים בחשכת הליל ליום ירושלים.
שומרים הופקדו לעירך
כל היום וכל הלילה
על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים
כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו:
המזכירים את ד' אל דמי לכם
ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים
את ירושלים תהילה בארץ.
***
מעשה ברבי חייא והחכמים
שראו את עלות השחר בבקעת ארבל.
אמר להם רבי חייא לחכמים:
כך היא גאולתם של ישראל.
קמעא קמעא
ראשית נראית אורה קלושה
אחר כך היא מתרחבת
עד שיוצאת השמש בגבורתה.
***
השומרים צופים לתוך החשיכה
ומבחינים בשביב אורה:
העם חוזר לארצו
אחד מעיר ושנים ממשפחה.
החזון המופלא של שיבת ציון
עולה ומתגלה.
יהודים מכל העולם
נמשכים לירושלים
כאל אבן השואבת
כיונים אל ארובותיהם.
זורמים הנחלים הקטנים
ונעשים לנהרות שוטפים.
אין כאן מקרה
בכלל, אין מקרים
התנערי מעפר קומי,
שובי ירושלים.
***
שביב אורה זה
לא היה מקסם שווא.
השומרים רואים ממרחק
זריחת אור מתגברת
חזיון בניין הארץ
מתחיל בניין הארץ
מתחיל להתרקם בכל עוצמתו.
גם זה אינו מקרה
אתה תקום תרחם ציון
כי עת לחננה כי בא מועד.
ולמה בא מועד?
כי רצו עבדיך את אבניה
ואת עפרה יחוננו.
***
אך האור הולך ומתפוצץ
העולם מתהפך
מלכים נופלים מכיסאותיהם
מלחמות קורעות את האנושות לגזרים
ומתוך כל התמורות
אומות העולם קמות ומודיעות:
ארץ זו שייכת לעם זה
ובה ביתו הלאומי ייבנה.
***
האורה
כבר מסנוורת.
ראשי הצבור
מתמלאים
אומץ וגבורה
ומכריזים:
קמה
מדינת ישראל.
לוחמי ישראל
מוסרים נפשם
על קדושת השם העם והארץ.
ומתגברים על כל שונאינו
הקמים עלינו לכלותנו.
***
אך ירושלים
עדיין רחוקה
עדיה לא הגענו.
שמא
בגלל שהיו לנו שלוש צבאות
וכל אחד
פרץ בשער אחר.
לו נכנסו
כל אחד
היה אומר:
ירושלים שלי היא
אני שחררתיה.
***
אך במלחמת ששת הימים
רואים השומרים את האור מרהיב במתיקותו.
כי כל ישראל
כאיש אחד בלב אחד
פורצים דרך שער האריות
בגבורת אריות.
הגענו ללב!
הרב הראשי לצה"ל
תוקע בשופר
ומברך שהחיינו.
הרב קוק מכריז:
"הננו מודיעים לכל ישראל
ולעולם כולו
שבפקודה אלהית חזרנו הביתה
לעיר קדשנו.
ומהיום והלאה,
לא נזוז מכאן".
אך השומרים מבחינים באור נוסף
שאולי לא ציפו לו
בעת שחרור הכותל
היה רגע מופלא
שהמושגים דתיים חילוניים לאומיים
ניטשטשו
והיינו כולנו סתם יהודים.
נפלו המחיצות
נעלמו אי הבנות.
בשעה גדולה זו ידענו שכולנו כלל ישראל.
***
אולי נפגשנו
במה שנקרא
האור הגנוז שבנשמותינו,
מעבר לגבולות
בין אדם לאדם.
הרגשנו שייכים
להיסתוריה של כל הדורות
לסדרי הדורות
ואולי גם למסדר סדרי הדורות
ורטט של אמונה
עבר בלב כולנו
***
ירושלים... ירושלים...
את כולך תורה.
היהודים נהגו בתפילתם
להתוודות על חטאיהם
וליפול על אפיהם
אך בתנאי שיש ספר תורה.
אמנם בירושלים
נהגו ליפול אפים
אף ללא ספר תורה
כי ירושלים היא כולה ספר תורה,
היא כולה ארון ד'.
ירושלים...את כולך תורה
ירושלים...את כולך מדינה.
***
ירושלים...את כולך שלנו
לא יכולנו בלעדיך
לא נוכל בלעדיך
מדינה
צריכה משק
מדינה
צריכה נשק
מדינה
צריכה מדע
מדינה
צריכה הנהגה
אך מעל הכל
מדינה צריכה לב
מדינה צריכה נשמה
***
מעולם לא שכחנוך ירושלים...
וגם את לא שכחתנו
והנה רק רמז אחד לכך, -
כל המבנים בעיר העתיקה נחרבו
רק בניין אחד נשאר
ישיבת 'תורת חיים'
שמר עליו חסיד אומות העולם
ואחרי שחרור ירושלים
מסר המפתח למושל ירושלים
ואליו חזרה התורה כקדם
בישיבת 'עטרת כוהנים'.
***
ירושלים לא שכחה אותנו
אם אינך חושב כך, חפש.
חיפשנו ומצאנו
מצאנו אבן עליה חקוק:
"וראיתם ושש לבבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה"
הוא הוא ישעיה, נביא הנחמות הפונה אלינו מעבר למרחקי הדורות.
אך ירושלים לוחשת לנו
הידעת שמלכי צדק קרא לעיר זו שלם
כי זה שמה ותהילתה: השלום.
הידעת שאברהם אבינו
קרא לה יראה
כי בה מסר נפשו ועקד בנו
לכן זו שמה יראה - שלם
ירושלים.
הידעת
מה אמרו רבותינו:
נחרבנו ונחרב העולם כולו עמנו
על ידי שנאת חינם.
הידעת מה אמר הרב קוק:
נשוב להיבנות והעולם כולו עמנו
על ידי אהבת חינם.
מתוך אהבה
תיבנה ירושלים יותר עליונה
ירושלים של אמונה.
ירושלים של מעלה...
לחתימה על העצומה:
<a href='http://www.jer1.org/' target='_blank'>My Webpage</a>
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>ירושלים לב האומה
</span>
מאת הרב שלמה אבינר
ירושלים...
מי את
איפה את
מדוע שמך
אינו מוזכר בתורה כולה?
מדוע מקומך
אינו מוזכר בתורה כולה?
וירושלים משיבה בקול דממה דקה:
לא תגיע אלי עד שתקים מדינה,
לא תגיע אלי עד שיהיה שלום בתוכך.
אל תנסה לגלותי
על פי מחקר גיאוגרפי.
אין בי מים,
אין בי שדות,
אין עלי כבישים,
אין עלי הגנה צבאית.
הנני מעל השכל האנושי הקטן,
הנני במקום אשר יבחר ד'.
אני מעל כל הבנה וידיעה.
לכן גם מקומי אינו ידוע.
לך לך, נאמר לאברהם אבינו
התחל ללכת ובסוף תגיע.
***
כמובן לא בנקל מגיעים אל הלב.
קודם יש להגיע אל הגוף,
אם אין גוף אין לב.
הבן, ירושלים אינה מתעלמת
ואינה יכולה להתעלם מכל מלוא רוחב הארץ.
ככל שתיבנה יותר הארץ יותר תתגלה ירושלים.
אכן, יהושע הכובש הגדול, לא הצליח להיכנס לירושלים
ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם
גם דוד לא נכנס מיד לירושלים.
בלב הארץ, בתוך מובלעת נכרית, ישב לו מלך היבוס.
אכן ירושלים לא נחלקה לשבטים.
היא עיר שחוברה לה יחדיו. קודם צריכה להופיע אומה מאוחדת.
כאשר הגיע הזמן לבוא אל ירושלים
התגלה לדוד המלך מקומה
דרך חזון של אהבה ושלום.
מעשה בשני אחים,
אחד עשיר אולם ערירי,
והשני בעל משפחה אולם עני.
הלך העשיר בסתר הליל
ומילא בתבואה את אוצרות אחיו: הלא עני הוא.
גם העני הלך בעלטה עם אותה מחשבה:
ערירי הוא אחי, לפחות יאכל וישבע.
נפגשו שני האחים על אם הדרך,
נפלו זה בזרועות זה ונתחבקו.
אמר דוד המלך: זהו המקום.
***
סוף סוף הגענו.
הגענו ללב, הגענו לתוך.
גם לאדם יש אברים ויש לב.
יש מרכז ומוח.
ארץ גם היא צריכה לב
לב בו מרוכזים כל כוחות האומה
כל כוחותיהם הפנימיים:
מושב הסנהדרין, מקום התורה והאורה
גיא חזיון, מקור הנבואה
משכן המלך
וגם בית המקדש.
ראה זה פלא
בבירת מדינתנו יש מקדש.
רז גילה לנו החכם הגדול הרמב"ם:
ירושלים כולה נקראת מקדש.
בירתה של המדינה היא מקדש.
איזו מדינה מיוחדת היא זאת
שבירתה היא מקדש!
איזה פלא
שמלכות ומקדש יחדיו יילכו.
איזה פלא ששמואל איש המקדש
הוא המקים את המלכות.
באמת אין כאן פלא
הרי אנו עם קודש
לכן בירתנו קודש.
***
שמא תאמר:
בעם ישראל לא כולם קדושים
יש פחות שלמים ויש גם חלושים.
נכון אמרת
אך כל החילוקים האלה קיימים
רק עד שמגיעים לירושלים.
בבואנו לירושלים
נופלות כל המחיצות
כולנו חברים.
זו העיר שחוברה לה יחדיו
העושה כל ישראל חברים.
במקום הליבי של הארץ
מתגלה התוכן הליבי של ישראל
שהוא כולו קודש.
כמה נפלאים היו הימים
ימי שמחה של ישראל
בבירתו ירושלים
עד בית אלהים
בקול רינה ותודה המון חוגג.
צאינה וראינה בנות ציון
במלך שלמה
בעטרה שעיטרה לו אמו
ביום חתונתו
וביום שמחת לבו.
***
אך לא הרבה ארך ירח הדבש.
עם ישראל נפל
ירושלים נפלה
באו גויים בנחלתך
טמאו את היכל קודשך
שפכו דם כמים סביבות ירושלים ואין קובר
היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו.
אך מעולם לא שכחנו את ירושלים
גם אם היה לנו כל טוב
זכרנו כי העיקר חסר לנו:
ירושלים.
בנינו בית -
השארנו מול הפתח מקום ללא סיד.
התחתנו -
שברנו כוס
והנחנו אפר על ראשנו.
אם אשכחך ירושלים
תשכח ימיני
תדבק לשוני לחיכי
אם לא אזכרכי
אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.
ערכנו סעודה -
החסרנו מאכל אחד.
התקשטנו - החסרנו תכשיט אחד.
***
מעשה ברבי עקיבא ואשתו
בימי עניותם, שישנו על התבן
שלא היו להם כרים וכסתות.
בבוקר הוא היה מלקט תבן
מבין שערות אשתו
ומצטער,
אמר לה: אילו היה בידי
הייתי נותן לך
ירושלים של זהב,
עטרה עשוייה בצורת ירושלים ובנייניה.
לימים, קיים הבטחתו.
ראתה שכנה וקנאה בה.
אמר לה בעלה:
וכי כך היית עושה לי את
כמו שעשתה היא
שהייתה מוכרת מקלעות ראשה
כדי שיעסוק בתורה.
***
גם רגש היופי
של בנות ישראל הכשרות
צופה לירושלים.
זהו התכשיט העילאי שלנו:
ירושלים.
אומה טובה. בנות טובים. אומה קדושה. אמהות קדושות.
בנות ציון היקרות החושקות בירושלים.
***
מעשה
באדם אחד
שאכל
וברך אחר מזונו.
כאשר אמר "ובנה ירושלים",
נזכר בחורבן
והצטער.
גבר צערו
עד שלא יכול לו
לקח סכין ותקע בלבו.
התקינו חכמים
שיהו מכסים את הסכין בעת הסעודה.
***
כמה דמעות נשפכו
כמה דמעות.
לקחן הקדוש ברוך הוא
ושמרן בבית גנזיו.
על נהרות בבל
שם ישבנו גם בכינו
בזוכרנו את ציון.
על ערבים בתוכה
תלינו כינורותינו.
כי שם שאלונו שובינו דברי שיר
ותוללינו שמחה.
***
איך נשיר את שיר ד'
על אדמת נכר?!
רק שיר אחד שרנו:
לשנה הבאה בירושלים,
לולא שיר זה
נתעלפנו ומתנו.
את השיר הזה שרנו
ובכינו.
על אלה אני בוכייה
עיני יורדה כמים.
נתמלא כוס הדמעות,
נתמלא ים הדמעות,
הקיץ הקץ.
ראו השומרים,
את האור מתחיל לבקוע קמעא קמעא,
הם השומרים העומדים על חומות ירושלים,
ומצפים בחשכת הליל ליום ירושלים.
שומרים הופקדו לעירך
כל היום וכל הלילה
על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים
כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו:
המזכירים את ד' אל דמי לכם
ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים
את ירושלים תהילה בארץ.
***
מעשה ברבי חייא והחכמים
שראו את עלות השחר בבקעת ארבל.
אמר להם רבי חייא לחכמים:
כך היא גאולתם של ישראל.
קמעא קמעא
ראשית נראית אורה קלושה
אחר כך היא מתרחבת
עד שיוצאת השמש בגבורתה.
***
השומרים צופים לתוך החשיכה
ומבחינים בשביב אורה:
העם חוזר לארצו
אחד מעיר ושנים ממשפחה.
החזון המופלא של שיבת ציון
עולה ומתגלה.
יהודים מכל העולם
נמשכים לירושלים
כאל אבן השואבת
כיונים אל ארובותיהם.
זורמים הנחלים הקטנים
ונעשים לנהרות שוטפים.
אין כאן מקרה
בכלל, אין מקרים
התנערי מעפר קומי,
שובי ירושלים.
***
שביב אורה זה
לא היה מקסם שווא.
השומרים רואים ממרחק
זריחת אור מתגברת
חזיון בניין הארץ
מתחיל בניין הארץ
מתחיל להתרקם בכל עוצמתו.
גם זה אינו מקרה
אתה תקום תרחם ציון
כי עת לחננה כי בא מועד.
ולמה בא מועד?
כי רצו עבדיך את אבניה
ואת עפרה יחוננו.
***
אך האור הולך ומתפוצץ
העולם מתהפך
מלכים נופלים מכיסאותיהם
מלחמות קורעות את האנושות לגזרים
ומתוך כל התמורות
אומות העולם קמות ומודיעות:
ארץ זו שייכת לעם זה
ובה ביתו הלאומי ייבנה.
***
האורה
כבר מסנוורת.
ראשי הצבור
מתמלאים
אומץ וגבורה
ומכריזים:
קמה
מדינת ישראל.
לוחמי ישראל
מוסרים נפשם
על קדושת השם העם והארץ.
ומתגברים על כל שונאינו
הקמים עלינו לכלותנו.
***
אך ירושלים
עדיין רחוקה
עדיה לא הגענו.
שמא
בגלל שהיו לנו שלוש צבאות
וכל אחד
פרץ בשער אחר.
לו נכנסו
כל אחד
היה אומר:
ירושלים שלי היא
אני שחררתיה.
***
אך במלחמת ששת הימים
רואים השומרים את האור מרהיב במתיקותו.
כי כל ישראל
כאיש אחד בלב אחד
פורצים דרך שער האריות
בגבורת אריות.
הגענו ללב!
הרב הראשי לצה"ל
תוקע בשופר
ומברך שהחיינו.
הרב קוק מכריז:
"הננו מודיעים לכל ישראל
ולעולם כולו
שבפקודה אלהית חזרנו הביתה
לעיר קדשנו.
ומהיום והלאה,
לא נזוז מכאן".
אך השומרים מבחינים באור נוסף
שאולי לא ציפו לו
בעת שחרור הכותל
היה רגע מופלא
שהמושגים דתיים חילוניים לאומיים
ניטשטשו
והיינו כולנו סתם יהודים.
נפלו המחיצות
נעלמו אי הבנות.
בשעה גדולה זו ידענו שכולנו כלל ישראל.
***
אולי נפגשנו
במה שנקרא
האור הגנוז שבנשמותינו,
מעבר לגבולות
בין אדם לאדם.
הרגשנו שייכים
להיסתוריה של כל הדורות
לסדרי הדורות
ואולי גם למסדר סדרי הדורות
ורטט של אמונה
עבר בלב כולנו
***
ירושלים... ירושלים...
את כולך תורה.
היהודים נהגו בתפילתם
להתוודות על חטאיהם
וליפול על אפיהם
אך בתנאי שיש ספר תורה.
אמנם בירושלים
נהגו ליפול אפים
אף ללא ספר תורה
כי ירושלים היא כולה ספר תורה,
היא כולה ארון ד'.
ירושלים...את כולך תורה
ירושלים...את כולך מדינה.
***
ירושלים...את כולך שלנו
לא יכולנו בלעדיך
לא נוכל בלעדיך
מדינה
צריכה משק
מדינה
צריכה נשק
מדינה
צריכה מדע
מדינה
צריכה הנהגה
אך מעל הכל
מדינה צריכה לב
מדינה צריכה נשמה
***
מעולם לא שכחנוך ירושלים...
וגם את לא שכחתנו
והנה רק רמז אחד לכך, -
כל המבנים בעיר העתיקה נחרבו
רק בניין אחד נשאר
ישיבת 'תורת חיים'
שמר עליו חסיד אומות העולם
ואחרי שחרור ירושלים
מסר המפתח למושל ירושלים
ואליו חזרה התורה כקדם
בישיבת 'עטרת כוהנים'.
***
ירושלים לא שכחה אותנו
אם אינך חושב כך, חפש.
חיפשנו ומצאנו
מצאנו אבן עליה חקוק:
"וראיתם ושש לבבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה"
הוא הוא ישעיה, נביא הנחמות הפונה אלינו מעבר למרחקי הדורות.
אך ירושלים לוחשת לנו
הידעת שמלכי צדק קרא לעיר זו שלם
כי זה שמה ותהילתה: השלום.
הידעת שאברהם אבינו
קרא לה יראה
כי בה מסר נפשו ועקד בנו
לכן זו שמה יראה - שלם
ירושלים.
הידעת
מה אמרו רבותינו:
נחרבנו ונחרב העולם כולו עמנו
על ידי שנאת חינם.
הידעת מה אמר הרב קוק:
נשוב להיבנות והעולם כולו עמנו
על ידי אהבת חינם.
מתוך אהבה
תיבנה ירושלים יותר עליונה
ירושלים של אמונה.
ירושלים של מעלה...