רות וידאל
New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>"מפניני הרב יופי פנימי ויופי חיצוני"
--------------------------------------------------------------------------------
בס"ד בזרה"ק
"מפניני הרב יופי פנימי ויופי חיצוני"
התורה מספרת לנו על אישה גדולה וענקית מאוד, שרה אמנו.
"ויהיו חייה שרה מאה ועשרים שנים, ועשרים שנים, ושבע שנים." (כלומר חיי שרה 127 שנים).
המדרש אומר על הצדקת, רש"י למה כתוב מאה שנים ועשרים שנה ושבע שנים, ולא 127?למה רשום שנה כל פעם מחדש?
לומר שכ"א נדרש לעצמו. בת 100 כבת 20, כמו שבת 20 לא היה לה שום חטא, כך גם בת 100 ובת 7 ליופי.
הרבי מסלוט שואל שאלה גדולה, לא מובן איך התורה משבחת את שרה אמנו לעניין יופי? שהרי מה זה שייך יופי, היא עשתה את עצמה יפה? יופי ה מעשה אלוקים, אז מה יש לשבח אותה בכלל? השאלה נותנת לנו התבוננות, שאדם מתגאה ביופי שלו. על מה אתה מתגאה? שהרי זה מעשה אלוקים. בורא עולם עשה ככה.
הגמרא הקדושה אומרת ששרה אמנו הייתה בין הנשים היפיפיות בעולם. (בת 80 ופרעה לקח אותה, זה יופי שלא מבינים..) הייתה עד כדי כך יפה, "הכול בפני שרה כקוף בני אדם.."
(כזו אימא יפה יש לנו, לא סתם יצאו בני ישראל יפים.. אימא הכי יפיפייה בעולם... J
ז"א שרה אמנו יפיפייה. אז מה שייך שאישה תתגאה ביופי שלה? "שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם היא תתהלל.."
מכאן נבין, גם אם בורא עולם עשה אותך יפה איך לך על מה להתגאות.
חיצוניות זה שטויות והבל, בייחוד אם יש לך צבי טמבור על הפנים והשיער..
נחזור לעניין שרה אמנו, למה הכוונה 20 כבת 7? שהרי בת 7 היא ילדה ובת 20 יותר יפה מבת 7.
על שרה אמנו נאמר "יזכה" :
1) זכתה ברוח הקודש, נביאה יותר גדולה מאברהם בינו עניין פנימי, רוחני גבוהה
2) שהכול זוכים ביופייה עניין חיצוני, שגמי ונמוך
↓
לכאורה איך אותה מילה אחת ("יזכה") שני פירושים שונים ונוגדים; האחד רוחני והשני גשמי ונמוך, איך מתיישב באותו המשפט?
תירוץ אחד יש לכל השאלות.
שרה אמנו הייתה כ"כ דבוקה בתכלית ולכן הגיעה להיות מי שהיא, בת 20 כבת 7, כמו שילדה בת 7 לא מתייחסת ליופי שלה כך גם היא. ככה שרה אמנו לא התייחסה ליופייה; זכתה לרוח הקודש כי מאסה ביופי, בחיצוניות והשקיעה את חייה על התכלית והעיקר.
אישה צריכה להיות נאה בשביל בעלה, נאה במעשיה. אבל אין טעם לשרוף שעות מול המראה.
מעשים של אישה, עוד פרק תהילים, עוד התבודדות, זה מה שיישאר מהאישה, ולא הצבע וההתגנדרות. יש ללמוד משרה אמנו היקרה. לא לבזבז סתם את החיים, להדבק בעיקר ולא בתפל, להבין את התכלית של העולם הזה.
העיקר להשקיע את החיים, שתהיה בעלת אמונה, תפילה, הכנסת אורחים, לקרב אנשים ולדבר אמונה. להתקרב אל התכלית, בעלת מעשים עצומה.
בנות ישראל היקרות יידעו שהרבה מאוד תלוי בצניעות שלהן. הרבה מאוד. צניעות של האישה (הכוונה צניעות לא רק בלבוש, אלא בדיבור, בהתנהגות, במעשים, בדרך ארץ ונועם) מטהר ומביא שפע על כל הבית.
מו"ר הרב שלום, ראה אצל גדולי ישראל בעיניו, אצל הרבנים והרבניות במובן של העולם הזה, אינן יפות. למה? כי השקיעו את החיים שלהם ברוחניות. ומי שעומדת מול המראה לא יכולה להיות נשואה לגדול ישראל. אין מציאות כזו. הכול אמת ויציב אין טעויות בעולם הזה.
אשיה צריכה לעמוד מול המראה מעט, אבל להבין שזו לא התכלית והמטרה. המושג של יופי תפל.
רבקה אמנו הייתה אישה גדולה. שרה אמנו אמרה לגרש את אמה, אבל רבקה אמנו בנה עשו והיא ידעה להבחין. כאשר חיפשו אישה ליצחק אבינו ביקשו למצוא לו אשיה בעלת חסד, מידות טובות ולא יופי.
לשרה אמנו הייתה עננה מעל האוהל (פירושו השכינה), כל ימי חייה לא זזה השכינה מהאוהל שלה.. רק תנסו להבין מי זו שרה אמנו.. ולא בגלל שצבעה את עצמה וקישטה עצמה בצבעי טמבור.. אלא זכתה שהשכינה באוהל שלה בזכות שדבקה בקדוש ברוך הוא 24 שעות ביממה.
כיוון שמתה פסק אותו ענן. כיוון שחזרה רבקה אמנו שב אותו ענן.
הנר של שרה אמנו היה דולק משבת לשבת וכשהיא נפטרה הפסיק לדלוק, כשרבקה באה לאוהל הנר שב לדלוק.
יצחק אבינו התאבל על אמו 3 שנים והבין איזו אישה צדיקה הייתה.. הוא היה נכנס לאוהל וכשראה שהאור כבוי היה תולש שערו, וכשנשא את רבקה האור שב לאוהל. רבקה אמנו הייתה צדקת ענקית בעצמה, מי הבאר היו עולים לקראתה כשהייתה באה לשאוב מים.
תבינו איזו גדולה של נשים ולא בשל ישיבתן מול המראה..
ü אימותנו הקדושות טיפחו את הנשמה ולא את הגוף.
ü האישה צריכה לדעת את הנשמה היקרה והעצומה שלה, ואת זה צריך לפתח ולהעצים, פה להשקיע.
ü אם תשקיע ביופי האמיתי, היופי הפנימי, יראו באמת את היופי שלך.
ü שהיצר הרע לא ישרוף את החיים לשווא, שלא יטעה ויבלבל (רבנו אמר לא להתבלבל מזה העולם) לשים דגש על העיקר, הכול מתבלה בעפר.
ü היופי שלא ירמה אתכן ואתכם בעולם הזה ובבא.
ü להתחזק על צניעות, צריך להתפלל על זה.
ü מידת הצניעות בא לידי ביטוי בלבוש, בהתנהגות, בדיבור, במעשים, בהליכות וכן הלאה..
איזה שיעור עצום ניתן ללמוד מאברה ם אבינו עליו השלום, שחיפש ללמד עוד ועוד אמונה בעולם הזה. אברהם אבינו, אבא של כול העולם, שממנו נבנה כול העולם, לא בכדי, שהרי ידע מה צריך לעשות בזה העולם, ידע מה התכלית. ידע שהעיקר זה להפיץ את האמונה בעולם. ידע שיותר מכל הדרגות שבעולם וכל השגת אלוקות, ללמד אדם אפילו גוי, כל שכן ללמד יהודי אמונה, דעת השם, זה העיקר.
לא לחינם אומר "חובת הלבבות" שמי שמחזיר בתשובה הוא יותר גדול מנביאים. (תנאים, נביאים, אמוראים יקנאו בו.. היש לנו בכלל השגה בדבר, מי נביא? תנא? אמורא?)
אדם שמקרב אנשים יותר מהכול.
ברם, אז תהיה למדן, צדיק, חסיד ויתר האנשים לא יודעים מה זה השם.. אז מה עשית עם כל הלימוד שלך?? פה זה עולם העשייה, צריך לעשות מעשים. לקרב, להפיץ, לעזור לאנשים, להמליך את השם יתברך על כולם. לא רק עלייך. להמליך את השם יתברך על כל העולם. "גלה כבודו בכל העולם" ← תלך, תפיץ, זה עולם העשייה פה, תזוז, תעשה..
אם בליבך שינה נקודת אמת, הלב שלך יבער איך להצליח בהפצה, איך להכניס עוד נקודת דיבור על הקדוש ברוך הוא, איך שעוד אנשים יכירו אותו, ידעו אותו, ישמעו עליו.
"אלוקי השמיים" כשאברהם אבינו היה בבית אבו, הקדוש ברוך הוא היה אלוקי השמיים, כי אף איחד עדיין לא שמע עליו, לא ידע אותו ולא הכיר אותו. הקדוש ברוך הוא לא הומלך בארץ. לא הייתה אמונה לא הייתה הפצה. לא הייתה דעת השם בעולם.
"אלוקי השמיים והארץ" אחרי שאברהם אבינו הרגלתיו בפי הבריות, הקדוש ברוך הוא נהיה גם בשמיים וגם בארץ. אברהם אבינו הוא ראש העולם, התחיל להפיץ את האמונה בבורא עולם.
כלומר, להפיץ את שם השם יתברך והאמת בעולם הינה חשובה יותר מכל השגה אלוקית.
כולם להתעורר להפיץ את הספרים והדיסקים, את אור האמונה, מחייה מתים ממש. יש להגיע לכל אדם, לכל בית חולים, לכל בית דין/רבנויות. (תנסו לחשוב, איך כל חולה יכול לקבל את הספר בגן האמונה, או כל המתחתנים וחלילה מתגרשים מקבלים בגן השלום וחכמת נשים, איך נבעיר את הלב להציל את העולם??). להגיע לסוכנויות תיירות, מדריכי תיירים, יש עניין גם לגויים, הרבה מגדולי ישראל היו גרים או בני גרים, כדוגמת, משיח צדקנו, משיח בן דוד (דוד בן רות המואבייה), רבי עקיבא, רבי מאיר בעל הנס, אונקלוס ועוד.
תתעוררו, זה עולם העשייה, הפצה זה הדבר הכי גדול מכל ההשגות שבעולם!!
להפיץ את האמונה, הדת של בורא עולם השם שמח בוץ
מה הנקודה שבה זכה אברהם אבינו? היה הענו הראשון. "אנוכי עפר ואפר.." כ"כ היה שפל בפני עצמו, עד שחשב בליבו שאינו ראוי להשראת השכינה. בכלל לא מגיע לי כל החזיק בעצמו אברהם אבינו.
↓
אמונה = ענווה = אפס
("אנוכי עפר ואפר..") שאדם ידע שהוא אפס.
כמה שתלמד שאתה יותר אפס, כך תגדל יותר.
השפל עצמך ויגביהך המקום.. השם מגביה עד מרום
גם שמפיל גאים עד עדי ארץ..
שכל אדם ידע את מקומו שהוא אפס.
יש אמת אחת בעולם, שהאדם אפס. כל מחשבה אחרת מביאה גאווה ומחלות נפש, אדם חושב "אני ואני", האם שלך משהו? ממך משהו? דע מאין אתה בא ולאין אתה הולך.
לחיות באמונה שאדם יודע שלא יכול להיות שום דבר וכלום בלי בורא עולם. דע שלך אין שום כוח ושום יכולת בלי בורא עולם. זו האמת. וזה העבודה של האדם.
בעל שם טוב היה בדרכו לעיר ברד, ולפני כניסתו לעיר, התגלה אליו רבו-אחיה השילוני (הבעל"ט זכה שיהיו לו כמה רבנים, אחד מהם אליהו הנביא באופן קבוע, וגם אחיה השילוני) והזהיר אותו בדבר, שאמורים לתת לו כבוד גדול ביר כמו שלא היה לו אף פעם בחיים, ובגלל הרהור גדולות אחד אתה תפסיד את כל דרגותייך. תבינו עד כמה חשובה מידת הצניעות והענווה, שמסתלקת רוח הקודש בגלל גאווה. ואפילו בגלל הרהור אחד קטנטן..
↕
היצר הרע היחידי שיש בעולם זה גאווה.
הוא יודע שכל הזמן שהשם איתך הוא לא יכול לנצח אותך. ומתי השם יתברך נמצא עם האדם? כאשר האדם חי בענווה, בצניעות, בשפלות, בלי כוחי ועוצם ידי. ברם, כאשר היצר הרע רוצה לנצח אותך, הוא מכניס בך מחשבה קטנה (מחשבה אחת קטנה ומפסיד את כל העולם), מחשבה קטנטנה של גאווה שאתה משהו. ואז הקדוש ברוך הוא עוזב אותך, ואז היצר הרע יכול על האדם בקלות.
היצר הרע הראשוני זה הגאווה שמסלקת ממך את בורא עולם, ומה שקורה אח"כ זה התוצאות של המצב הזה.
זוהי המציאות היחידה ועבודה של האדם.
כשאדם מצליח לעשות מצוות בסתר, החשיבות שלהם הרבה יותר גדולה. מדוע? כשפלוני יודע מה עשה אלמוני זה מכניס בוא אפילו טיפונת גאווה כבר משהו ברוחניות מתקלקל ויורד. העיקר זה הענווה, כשזה נעשה בגלוי נכנסות מחשבות של "אני ואני.." ואלו כאמור מקטינות את ערך המצווה.
שוב, העיקר זה הענווה. האדם יכול לעשות מעשה גדול עם טיפונת גאווה והערך ירד, לעומת מעשה קטן בלי גאווה וערכו יהיה עצום. גאווה מזיק מאוד מאוד.
בספר המידות כתוב, לעיתים, האדם אומר לעצמו אני אעשה כך וכך.. מתכנן כל מיני תכנונים.. אבל לא יעלה בידו לעשות כן. האדם צריך להתפלל הרבה על אמונה ולדעת שככה השם רוצה. בין אם הוא מצליח ובים אם לאו.
ולסיום, סיפור נחמד על גאווה עם מוסר השכל חשוב ;
בעל התניא שכתב את ספרו, נתן העתק למגיד ממזעריטש, שאל המגיד, מי כתב, ענה בעל התניא, "אני".
חלפו כמה שעות, ובעל התניא יצא לדרכו ולעת ערב נכנס למלון כדי להעביר שם את הלילה. באמצע הלילה רב אחד המתאכסנים עם בעלת המלון, והיא בתגובה חטפה לו את הכיפה, ראה זאת האיש, והבין שעכשיו יוכלו לזהותו שהרי כולם חובשים כיפה. מה עשה? הלך והסתובב בין החדרים לחפש כיפה, נכנס לחדר של בעל התניא ולקח לו את הכיפה.
חזר בעל המלון ואשתו סיפרה לו את אשר ארע, ואמרה לו שיוכל לזהות את אותו פלוני שרב איתה, שנמצא ללא כיפה, הלך וחיפש ומצא את בעל התניא, העיר אותו משנתו, ואמר לו מה עשית.. אתה לא מתבייש? ענה בעל התניא, זה לא אני, ובעל המלון ממשיך, מה עשית...? משיב בחזרה בעל התניא, זה לא אני, זה לא אני..." אחרי מספר שניות, אמר בעל התניא לבעל המלון, הכיפה שלי מיוחדת יש בה קמע מוסתר שרק אני מכיר. הלכו וחיפשו ומצאו את הווכחן.
חזר בעל התניא למגיד ממזעריטש וסיפר לו את אשר קרה, ענה לו המגיד הצדיק :"נו, סידרתי לך שתגיד הרבה זה לא אני.. זה לא אני..."
תבינו עד כמה גדולה היא מידת הענווה... </span>
__________________
--------------------------------------------------------------------------------
בס"ד בזרה"ק
"מפניני הרב יופי פנימי ויופי חיצוני"
התורה מספרת לנו על אישה גדולה וענקית מאוד, שרה אמנו.
"ויהיו חייה שרה מאה ועשרים שנים, ועשרים שנים, ושבע שנים." (כלומר חיי שרה 127 שנים).
המדרש אומר על הצדקת, רש"י למה כתוב מאה שנים ועשרים שנה ושבע שנים, ולא 127?למה רשום שנה כל פעם מחדש?
לומר שכ"א נדרש לעצמו. בת 100 כבת 20, כמו שבת 20 לא היה לה שום חטא, כך גם בת 100 ובת 7 ליופי.
הרבי מסלוט שואל שאלה גדולה, לא מובן איך התורה משבחת את שרה אמנו לעניין יופי? שהרי מה זה שייך יופי, היא עשתה את עצמה יפה? יופי ה מעשה אלוקים, אז מה יש לשבח אותה בכלל? השאלה נותנת לנו התבוננות, שאדם מתגאה ביופי שלו. על מה אתה מתגאה? שהרי זה מעשה אלוקים. בורא עולם עשה ככה.
הגמרא הקדושה אומרת ששרה אמנו הייתה בין הנשים היפיפיות בעולם. (בת 80 ופרעה לקח אותה, זה יופי שלא מבינים..) הייתה עד כדי כך יפה, "הכול בפני שרה כקוף בני אדם.."
(כזו אימא יפה יש לנו, לא סתם יצאו בני ישראל יפים.. אימא הכי יפיפייה בעולם... J
ז"א שרה אמנו יפיפייה. אז מה שייך שאישה תתגאה ביופי שלה? "שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם היא תתהלל.."
מכאן נבין, גם אם בורא עולם עשה אותך יפה איך לך על מה להתגאות.
חיצוניות זה שטויות והבל, בייחוד אם יש לך צבי טמבור על הפנים והשיער..
נחזור לעניין שרה אמנו, למה הכוונה 20 כבת 7? שהרי בת 7 היא ילדה ובת 20 יותר יפה מבת 7.
על שרה אמנו נאמר "יזכה" :
1) זכתה ברוח הקודש, נביאה יותר גדולה מאברהם בינו עניין פנימי, רוחני גבוהה
2) שהכול זוכים ביופייה עניין חיצוני, שגמי ונמוך
↓
לכאורה איך אותה מילה אחת ("יזכה") שני פירושים שונים ונוגדים; האחד רוחני והשני גשמי ונמוך, איך מתיישב באותו המשפט?
תירוץ אחד יש לכל השאלות.
שרה אמנו הייתה כ"כ דבוקה בתכלית ולכן הגיעה להיות מי שהיא, בת 20 כבת 7, כמו שילדה בת 7 לא מתייחסת ליופי שלה כך גם היא. ככה שרה אמנו לא התייחסה ליופייה; זכתה לרוח הקודש כי מאסה ביופי, בחיצוניות והשקיעה את חייה על התכלית והעיקר.
אישה צריכה להיות נאה בשביל בעלה, נאה במעשיה. אבל אין טעם לשרוף שעות מול המראה.
מעשים של אישה, עוד פרק תהילים, עוד התבודדות, זה מה שיישאר מהאישה, ולא הצבע וההתגנדרות. יש ללמוד משרה אמנו היקרה. לא לבזבז סתם את החיים, להדבק בעיקר ולא בתפל, להבין את התכלית של העולם הזה.
העיקר להשקיע את החיים, שתהיה בעלת אמונה, תפילה, הכנסת אורחים, לקרב אנשים ולדבר אמונה. להתקרב אל התכלית, בעלת מעשים עצומה.
בנות ישראל היקרות יידעו שהרבה מאוד תלוי בצניעות שלהן. הרבה מאוד. צניעות של האישה (הכוונה צניעות לא רק בלבוש, אלא בדיבור, בהתנהגות, במעשים, בדרך ארץ ונועם) מטהר ומביא שפע על כל הבית.
מו"ר הרב שלום, ראה אצל גדולי ישראל בעיניו, אצל הרבנים והרבניות במובן של העולם הזה, אינן יפות. למה? כי השקיעו את החיים שלהם ברוחניות. ומי שעומדת מול המראה לא יכולה להיות נשואה לגדול ישראל. אין מציאות כזו. הכול אמת ויציב אין טעויות בעולם הזה.
אשיה צריכה לעמוד מול המראה מעט, אבל להבין שזו לא התכלית והמטרה. המושג של יופי תפל.
רבקה אמנו הייתה אישה גדולה. שרה אמנו אמרה לגרש את אמה, אבל רבקה אמנו בנה עשו והיא ידעה להבחין. כאשר חיפשו אישה ליצחק אבינו ביקשו למצוא לו אשיה בעלת חסד, מידות טובות ולא יופי.
לשרה אמנו הייתה עננה מעל האוהל (פירושו השכינה), כל ימי חייה לא זזה השכינה מהאוהל שלה.. רק תנסו להבין מי זו שרה אמנו.. ולא בגלל שצבעה את עצמה וקישטה עצמה בצבעי טמבור.. אלא זכתה שהשכינה באוהל שלה בזכות שדבקה בקדוש ברוך הוא 24 שעות ביממה.
כיוון שמתה פסק אותו ענן. כיוון שחזרה רבקה אמנו שב אותו ענן.
הנר של שרה אמנו היה דולק משבת לשבת וכשהיא נפטרה הפסיק לדלוק, כשרבקה באה לאוהל הנר שב לדלוק.
יצחק אבינו התאבל על אמו 3 שנים והבין איזו אישה צדיקה הייתה.. הוא היה נכנס לאוהל וכשראה שהאור כבוי היה תולש שערו, וכשנשא את רבקה האור שב לאוהל. רבקה אמנו הייתה צדקת ענקית בעצמה, מי הבאר היו עולים לקראתה כשהייתה באה לשאוב מים.
תבינו איזו גדולה של נשים ולא בשל ישיבתן מול המראה..
ü אימותנו הקדושות טיפחו את הנשמה ולא את הגוף.
ü האישה צריכה לדעת את הנשמה היקרה והעצומה שלה, ואת זה צריך לפתח ולהעצים, פה להשקיע.
ü אם תשקיע ביופי האמיתי, היופי הפנימי, יראו באמת את היופי שלך.
ü שהיצר הרע לא ישרוף את החיים לשווא, שלא יטעה ויבלבל (רבנו אמר לא להתבלבל מזה העולם) לשים דגש על העיקר, הכול מתבלה בעפר.
ü היופי שלא ירמה אתכן ואתכם בעולם הזה ובבא.
ü להתחזק על צניעות, צריך להתפלל על זה.
ü מידת הצניעות בא לידי ביטוי בלבוש, בהתנהגות, בדיבור, במעשים, בהליכות וכן הלאה..
איזה שיעור עצום ניתן ללמוד מאברה ם אבינו עליו השלום, שחיפש ללמד עוד ועוד אמונה בעולם הזה. אברהם אבינו, אבא של כול העולם, שממנו נבנה כול העולם, לא בכדי, שהרי ידע מה צריך לעשות בזה העולם, ידע מה התכלית. ידע שהעיקר זה להפיץ את האמונה בעולם. ידע שיותר מכל הדרגות שבעולם וכל השגת אלוקות, ללמד אדם אפילו גוי, כל שכן ללמד יהודי אמונה, דעת השם, זה העיקר.
לא לחינם אומר "חובת הלבבות" שמי שמחזיר בתשובה הוא יותר גדול מנביאים. (תנאים, נביאים, אמוראים יקנאו בו.. היש לנו בכלל השגה בדבר, מי נביא? תנא? אמורא?)
אדם שמקרב אנשים יותר מהכול.
ברם, אז תהיה למדן, צדיק, חסיד ויתר האנשים לא יודעים מה זה השם.. אז מה עשית עם כל הלימוד שלך?? פה זה עולם העשייה, צריך לעשות מעשים. לקרב, להפיץ, לעזור לאנשים, להמליך את השם יתברך על כולם. לא רק עלייך. להמליך את השם יתברך על כל העולם. "גלה כבודו בכל העולם" ← תלך, תפיץ, זה עולם העשייה פה, תזוז, תעשה..
אם בליבך שינה נקודת אמת, הלב שלך יבער איך להצליח בהפצה, איך להכניס עוד נקודת דיבור על הקדוש ברוך הוא, איך שעוד אנשים יכירו אותו, ידעו אותו, ישמעו עליו.
"אלוקי השמיים" כשאברהם אבינו היה בבית אבו, הקדוש ברוך הוא היה אלוקי השמיים, כי אף איחד עדיין לא שמע עליו, לא ידע אותו ולא הכיר אותו. הקדוש ברוך הוא לא הומלך בארץ. לא הייתה אמונה לא הייתה הפצה. לא הייתה דעת השם בעולם.
"אלוקי השמיים והארץ" אחרי שאברהם אבינו הרגלתיו בפי הבריות, הקדוש ברוך הוא נהיה גם בשמיים וגם בארץ. אברהם אבינו הוא ראש העולם, התחיל להפיץ את האמונה בבורא עולם.
כלומר, להפיץ את שם השם יתברך והאמת בעולם הינה חשובה יותר מכל השגה אלוקית.
כולם להתעורר להפיץ את הספרים והדיסקים, את אור האמונה, מחייה מתים ממש. יש להגיע לכל אדם, לכל בית חולים, לכל בית דין/רבנויות. (תנסו לחשוב, איך כל חולה יכול לקבל את הספר בגן האמונה, או כל המתחתנים וחלילה מתגרשים מקבלים בגן השלום וחכמת נשים, איך נבעיר את הלב להציל את העולם??). להגיע לסוכנויות תיירות, מדריכי תיירים, יש עניין גם לגויים, הרבה מגדולי ישראל היו גרים או בני גרים, כדוגמת, משיח צדקנו, משיח בן דוד (דוד בן רות המואבייה), רבי עקיבא, רבי מאיר בעל הנס, אונקלוס ועוד.
תתעוררו, זה עולם העשייה, הפצה זה הדבר הכי גדול מכל ההשגות שבעולם!!
להפיץ את האמונה, הדת של בורא עולם השם שמח בוץ
מה הנקודה שבה זכה אברהם אבינו? היה הענו הראשון. "אנוכי עפר ואפר.." כ"כ היה שפל בפני עצמו, עד שחשב בליבו שאינו ראוי להשראת השכינה. בכלל לא מגיע לי כל החזיק בעצמו אברהם אבינו.
↓
אמונה = ענווה = אפס
("אנוכי עפר ואפר..") שאדם ידע שהוא אפס.
כמה שתלמד שאתה יותר אפס, כך תגדל יותר.
השפל עצמך ויגביהך המקום.. השם מגביה עד מרום
גם שמפיל גאים עד עדי ארץ..
שכל אדם ידע את מקומו שהוא אפס.
יש אמת אחת בעולם, שהאדם אפס. כל מחשבה אחרת מביאה גאווה ומחלות נפש, אדם חושב "אני ואני", האם שלך משהו? ממך משהו? דע מאין אתה בא ולאין אתה הולך.
לחיות באמונה שאדם יודע שלא יכול להיות שום דבר וכלום בלי בורא עולם. דע שלך אין שום כוח ושום יכולת בלי בורא עולם. זו האמת. וזה העבודה של האדם.
בעל שם טוב היה בדרכו לעיר ברד, ולפני כניסתו לעיר, התגלה אליו רבו-אחיה השילוני (הבעל"ט זכה שיהיו לו כמה רבנים, אחד מהם אליהו הנביא באופן קבוע, וגם אחיה השילוני) והזהיר אותו בדבר, שאמורים לתת לו כבוד גדול ביר כמו שלא היה לו אף פעם בחיים, ובגלל הרהור גדולות אחד אתה תפסיד את כל דרגותייך. תבינו עד כמה חשובה מידת הצניעות והענווה, שמסתלקת רוח הקודש בגלל גאווה. ואפילו בגלל הרהור אחד קטנטן..
↕
היצר הרע היחידי שיש בעולם זה גאווה.
הוא יודע שכל הזמן שהשם איתך הוא לא יכול לנצח אותך. ומתי השם יתברך נמצא עם האדם? כאשר האדם חי בענווה, בצניעות, בשפלות, בלי כוחי ועוצם ידי. ברם, כאשר היצר הרע רוצה לנצח אותך, הוא מכניס בך מחשבה קטנה (מחשבה אחת קטנה ומפסיד את כל העולם), מחשבה קטנטנה של גאווה שאתה משהו. ואז הקדוש ברוך הוא עוזב אותך, ואז היצר הרע יכול על האדם בקלות.
היצר הרע הראשוני זה הגאווה שמסלקת ממך את בורא עולם, ומה שקורה אח"כ זה התוצאות של המצב הזה.
זוהי המציאות היחידה ועבודה של האדם.
כשאדם מצליח לעשות מצוות בסתר, החשיבות שלהם הרבה יותר גדולה. מדוע? כשפלוני יודע מה עשה אלמוני זה מכניס בוא אפילו טיפונת גאווה כבר משהו ברוחניות מתקלקל ויורד. העיקר זה הענווה, כשזה נעשה בגלוי נכנסות מחשבות של "אני ואני.." ואלו כאמור מקטינות את ערך המצווה.
שוב, העיקר זה הענווה. האדם יכול לעשות מעשה גדול עם טיפונת גאווה והערך ירד, לעומת מעשה קטן בלי גאווה וערכו יהיה עצום. גאווה מזיק מאוד מאוד.
בספר המידות כתוב, לעיתים, האדם אומר לעצמו אני אעשה כך וכך.. מתכנן כל מיני תכנונים.. אבל לא יעלה בידו לעשות כן. האדם צריך להתפלל הרבה על אמונה ולדעת שככה השם רוצה. בין אם הוא מצליח ובים אם לאו.
ולסיום, סיפור נחמד על גאווה עם מוסר השכל חשוב ;
בעל התניא שכתב את ספרו, נתן העתק למגיד ממזעריטש, שאל המגיד, מי כתב, ענה בעל התניא, "אני".
חלפו כמה שעות, ובעל התניא יצא לדרכו ולעת ערב נכנס למלון כדי להעביר שם את הלילה. באמצע הלילה רב אחד המתאכסנים עם בעלת המלון, והיא בתגובה חטפה לו את הכיפה, ראה זאת האיש, והבין שעכשיו יוכלו לזהותו שהרי כולם חובשים כיפה. מה עשה? הלך והסתובב בין החדרים לחפש כיפה, נכנס לחדר של בעל התניא ולקח לו את הכיפה.
חזר בעל המלון ואשתו סיפרה לו את אשר ארע, ואמרה לו שיוכל לזהות את אותו פלוני שרב איתה, שנמצא ללא כיפה, הלך וחיפש ומצא את בעל התניא, העיר אותו משנתו, ואמר לו מה עשית.. אתה לא מתבייש? ענה בעל התניא, זה לא אני, ובעל המלון ממשיך, מה עשית...? משיב בחזרה בעל התניא, זה לא אני, זה לא אני..." אחרי מספר שניות, אמר בעל התניא לבעל המלון, הכיפה שלי מיוחדת יש בה קמע מוסתר שרק אני מכיר. הלכו וחיפשו ומצאו את הווכחן.
חזר בעל התניא למגיד ממזעריטש וסיפר לו את אשר קרה, ענה לו המגיד הצדיק :"נו, סידרתי לך שתגיד הרבה זה לא אני.. זה לא אני..."
תבינו עד כמה גדולה היא מידת הענווה... </span>
__________________