מפניני הרב – "רדיפה עצמית"

[רות וידאל]

<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>בס"ד בזרה"ק



מפניני הרב – "רדיפה עצמית"



אני רוצה להקדיש את סיכום השיעור לרפואת מורנו ורבנו, הצדיק הקדוש – הרב שלום בן ימנה, שאע"פ מחלתו ובריאותו החלשה הגיע לשיעור ולא ויתר, וזאת על מנת לעודד את עם ישראל, לחזק , לשמח ולקרב אותנו לאבינו שבשמיים. והכל באהבת חינם אינסופית.

יהי רצון שבורא עולם ישלח לו רפואה שלמה ואיתנה, בריאות הנפש והגוף, אריכות ימים ושפע נצחי.

אמן כן יהי רצון.



הערה - למען גילוי נאות, הגעתי לשיעור באיחור ולכן הסיכום אינו מלא מתחילתו, לידיעתכם.





בורא עולם יודע מה שהוא עושה. אין טעויות. אל תתבלבלו.

תלמד להיות ענו. אל תחשוב מגיע לי ואני ראוי כי זו גאווה. תהיה ענו. להבל הייתה ענווה ולכן השם קיבל את המנחה שלו, התפילה שלו. קין מנופח מגאווה (שהוא והוא..כוחי ועוצם ידי) ולא זכה שתהיה לו ענווה לכן הקדוש ברוך הוא לא קיבל את המנחה שלו. היה לו יצר רע, נכנסה בו גאווה. אבל הטענה של הקדוש ברוך הוא היא בדבר למה נפלו (חרו) פנייך, כלומר – בסדר, נכשלת בגאווה. ומכאן אתה צריך ללמוד מהכישלון שלך לעשות מנחה (תפילה) טובה, ותעלה מעל הבל. כי הבל הוא צדיק ואתה יכול להיות בעל תשובה שזה יותר מצדיק.



קיימים 2 סוגי יצר הרע :

1. לפני שהאדם חטא – יצר קטן שמטעה את האדם, מבלבל אותו, מכניס בו טעיות. הבל הצליח להתגבר עליו וקין לא.

2. אחרי שאדם חטא – יצר רע גדול ועיקרי, שאומר לאדם אתה לא שווה, אתה לא יוצלח וזהו יצר של רדיפה עצמית. שמטרתו העיקרית והברורה להפיל את האדם לייאוש, לעצבות, לחרון אף, לדיכאון. (בדוגמא של קין והבל, שהבל הגיע לידי רצח בגלל שלא הצליח להתגבר על הרדיפה העצמית שלו).



היצר העיקרי של האדם היא רדיפה עצמית.

וכל הנפילות כולן באות מהרדיפה העצמית.

כמו למשל, שהוא לא שמח, לא מצליח בחיים שלו, לא מצליח להתפלל וללמוד, נופל לתאוות ועברות ← הכל מתחיל מיצר הרע שנקרא רדיפה עצמית.

ואם האדם ימשיך ברדיפה העצמית שלו הוא רק ילך וידרדר, בנוסף, לא תמיד האדם מבין שזהו יצר רע.





שימו לב, קיים הבדל משמעותי בין לדרוש מעצמי לבין לרדוף את עצמי הרבה אנשים מתבלבלים מאוד בין שני המושגים השונים בתכלית :



לדרוש מעצמי – פירושו, שהאדם עדיין שמח, מבקש דברים באמונה ומתקדם ועושה עוד דברים טובים. להתקדם ולשאוף זה תמיד טוב. בעוד ש –

לרדוף את עצמי – שהאדם רואה שחורות, בדיכאון ונופל לייאוש והאשמה עצמית.



וכל אחד צריך להבין שלרדוף את עצמי זה יצר הרע העיקרי של העולם.

רב בני האדם אינם מצליחים בעולם הזה בגלל שמדכאים עצמם, מייאשים עצמם, נכנסים לתוך קנאה ותחרותיות וזוהי כמובן תוצאה של גאווה. אותם האנשים אינם מודים על מה שיש ולא מסתפקים גם במה שיש להם.

כאשר ברור שההפך הוא הנכון והאמיתי, כלומר האדם צריך להיות שמח במה שיש לו, ולבקש מהשם שיקרב אותו. אבל קודם כל עליו להיות שמח ולהפסיק לרדוף את עצמו. להיות שמח בהשגחה של השם.





כשאדם רודף עצמו הוא מאבד את הדבר הכי חשוב שלו – את החשק/ הרצון.

ודעו לכם, "שאין דבר העומד בפני הרצון" משפט אמיתי ונכון.

אדם שיש לו רצון שום דבר לא ימנע ממנו.

רבי נחמן שרצה להגיע לארץ ישראל אמר, אתחיל לנסוע והעולם יתהפך, אני אסע ואגיע שום דבר לא יעצור אותי.

לעומת זאת, שאדם רודף את עצמו הוא מאבד את החשק והרצון.

ושוב, כשאדם דן עצמו לכף זכות הוא שמח, מקבל חשק ורצון, נותן חיוך – ואז הוא גם יצליח, עולה מעלה מעלה.



"פותח פה לשטן" - השטן הוא המקטרג. ושאדם מקטרג על עצמו שהוא לא טוב, השטן מקליט את האדם שהוא בעצמו אמר על עצמו, במילים אחרות, נתן עדות על עצמו שהוא לא שווה, לא יוצלח וכן הלאה, האדם מעיד על עצמו וזה נקרא פותח פה לשטן.

הפה של השטן סתום, וכאדם מדבר ככה על עצמו הוא פותח לו את הפה שילך וידבר עליו, והוא בא עם ראיות מוצקות לקדוש ברוך הוא, שהרי אותו אדם דיבר על עצמו בעצמו.. האדם בורא לעצמו קטרוגים. לא לחינם אמרו חכמנו זצ"ל, לדיבור יש הרבה כוח...



תזכרו היטב, וכשאדם רודף את עצמו הוא מאבד את הכוח שלו, שזה הרצון. וגם מקבל בתוספת ייאוש ודיכאון וממש לא איכפת לו מכלום, מדרדר ממש, נופל לגמרי (עד כדי חלילה התאבדות).





לכן, תקשיבו בבקשה –

הבעיה שיש יצר רע שלא מבינים שהוא יצר רע – שהוא הרדיפה.

וכ"א צריך לעבוד כמה שנים רק על השמחה.

שמחה זה בחירה שלך.

כל מי שלא בשמחה כי הוא לא עבד על זה. שהרי אתה בוחר לתת ליצר הרע להתגבר עליך ברדיפה העצמית.

תמחק את "האני", תשים אותו בצד, תשלח את האני לחלל..

תתחיל לדבר על השם. השם הוא מציאות בעולם. השם שהוא טוב ורחמן ונותן, שהכל מאיתו יתברך ולא ממך.. ותבקש שיטיב איתך ותעלה מעלה מעלה. תראה את המידות שלך ותשמח. כל אחד צריך לעבוד שנים על השמחה.

האדם צריך להבין ולהכיר שזה היצר הרע העיקרי שלנו – הרדיפה העצמית.





רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, היה אומר, "תן לי כוח להודות לך הרבה"

מה פירוש?

אנחנו כל הזמן מקבלים מבורא עולם מתנות חינם ולזה לא צריך כוח. שהרי לקבל משהו בחינם לא מצריך מאתנו שום מאמץ. מה שכן, צריך כוח לתת. ולכן מבקשים לקבל כוח כדי שנוכל להודות.

לאדם יש הרבה ייסורים ואם מקבל אותם באהבה ובשמחה, מודה עליהם – הוא מגיע לדרגה הכי גבוהה באמונה, שמאמין בשלמות בבורא עולם.

היצר הרע בא ומתלבש בכל מיני תחבולות זדוניות שעיקרן רדיפה עצמית, אתה מתבטל, אתה עצלן, אתה לא עושה כלום, אתה לא לומד, אתה לא עובד את השם, ועוד ועוד.. תענה ליצר הרע – שאתה בדרגה הכי גבוהה של האמונה שהאדם יכול להגיע אליה, ואת העוד את השם יתברך בדרגת האמונה הכי גבוהה ואין לי מה לדאוג בכלל, לכן כל הרדיפות העצמיות אינן נכונות. כ"א צריך לבקש תן לי כוח להודות לך. כי הודיה על הכל בבחינת אמונה שלמה והכי גבוהה שקיימת.



כאשר אדם מפסיק להודות, פירושו אין לו אמונה.

ולהיפך,

להאמין בשם זה להגיד תודה.

אם נפל באמונה ויש לו עצבות, אין לו כוח לחיות ואלו הם ייסורים נוראים. מי שאין לו אמונה חייו אינם חיים כך אומר רבי נחמן מברסלב, מי שאין לו אמונה נפל מהחיים.

לכן אדם צריך לדעת שהוא צריך לבקש תן לי כוח להודות לך בורא עולם. אף רגע שלא לעזוב את התודה.



בנוסף, גם עכשיו כשאדם חוטא ונמצא בניסיון של העולם הקשה הזה, אם יזכה לתודות והודאות על הכל, יהיה לו פה, גן עדן בעולם הזה.

אין רע בעולם. השם רק טוב ומטיב. שכ"א יזכה לאמונה האמתית הזו.

אע"פ שהאדם חטא, אם יודה על הכל, יהיה לו גן עדן בעולם הזה.



נקודת סיכום,

האדם צריך ללמוד בראש ובראשונה – ענווה.

להיות ענו ושפל. ולהבין מי אני בחיי בכלל, מה מגיע לי.. כלום.. ולהודות לשם יתברך.

השמחה זה תוצאה של ענווה.

לכו רק עם הכרת הטוב ואז האדם שמח בחלקו ומבין שהוא בסה"כ בן אדם, ושאין לו טעם לרדוף את עצמו גם אם נכשל, להיפך עכשיו צריך להתגבר על הכישלון ולא לעשות טעויות, ולדעת היטב שאם הוא רודף את עצמו זה שיא הגאווה (כי אז הוא גם מתמלא בכוחי ועוצם ידי..).

האדם נכשל מטבע היותו אדם.. ותקבל ענווה בזמן הכישלון ותלמד להוריד את הראש, וכל העבודה היא הענווה.

זוהי הדרגה של האדם – ענווה.

מי שזוכה שיש לו ענווה, השם יגביה אותו עד עדי מרום ולהיפך, לגאוותנים מוריד אותם למטה מטה.

לעצור את המחשבה של אני, אנוכי ועצמי.. לזכור שיש רק את השם בעולם וממנו הכל.

לחיות באהבה, שלום, שיתוף, ענווה, שנצא מהרדיפה העצמית ונזכה ב"ה לענווה אמיתית.</span>