רות וידאל
New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>בס"ד בזרה"ק
"מפניני הרב - חיים באמת או חיים בשקר"
שקר מזיק ברוחניות, וכך לא יכולים רואים את האמת, מאבד את עיני השכל.
עיני השכל נפגמים, הוא מאבד את היכולת לראות את האמת ואת השקר, לראות את החושך ואת האור.
טועה בעולם הזה ובבא.
שקר זה שקר כפשיטא.
הרבה דיבורים זה גם שקר; כל דיבור שאינו אמת = שקר, לשון הרע, רכילות, דברי חנופה, דברי כעס, גם ההורים נכשלים, שאימא או אבא אומרים אני יעשה לך ככה, מאיים להפחיד את הילד אבל משקר.. דברים בטלים זה שקר.
גם תפילה יכולה להיות שקר, שאומר משהו ולא באמת מתכוון.
אם אדם חי כדי לנפח את האני שלו ומדמיין שיש אני בעולם, אז גם אם ילמד תורה ויהיה בישיבה הוא כבר חי בטעות ובשקר. הוא מנפח, מעצב, מפסל, מגדל את האני שלו.
יש אחד שמנפח את הגוף שלו והשני מנפח בלימודי תורה, שניהם נחשבים כעבודה זרה.
הרבה יגידו אין עוד מלבד, חוץ מהאני שלו...
חז"ל לימדו, שאדם חושב אני, הקדוש ברוך הוא אומר; "אין אני והוא יכולים לדור יחד", אין אנוכי.
אדם צרך לדעת שזה לא ענווה בכלל, זה רק אמת. אדם עושה עם עצמו חשבון נפש שאני לא שווה כלום בלי השם, אבל עם השם שווה הרבה מאוד. אני אפס וזה המציאות.
תלוי איפה מוסיפים את האפס לאחד שהוא הקדוש ברוך הוא :
1. אם מוסיפים לאפס אחד = 10, האפס נשאר אפס והאחד נשאר אחד. אחד זה השם יתברך. וביחד עשר וזה שילוב מנצח.
אבל תדע שאתה יודע את הידיעה הפשוטה הזו, להיות כל הזמן עם השם, זוהי הבחירה.
(משה אף פעם לא חשב להיות משה, גם אברהם אבינו, הם רק רצו להיות אפס, וכך גם כל צדיק וצדיק, רוצה לחיות עם השם, והשם יעשה איתך מה שצריך וימליך אותך).
2. אם מוסיפים את האפס לפני האחד, זה השם יתברך לבד והאדם לבד.
מה פירוש שאדם אפס? (חי כאפס)
פירושו, כל דבר מבקש מהשם, חי כאפס הוא לא יכול לעשות כלום בלי השם, בלי השם לא יכול, עם השם אני כל יכול, מבקש שיוליך אותי, ידריך אותי, תציל אותי, לפי העניין מבקש.
עוד נקודה,
שניתן לראות שהאדם חי שהוא אפס, על כל דבר אומר תודה, כי השם נתן לי את זה. על כל דבר אומר תודה וכל דבר מבקש.
עוד נקודה,
האדם מבטל רצונו לרצון השם. לדוגמא, אם יש לך עיכוב, כי זה ככה השם רוצה, תבטל רצונך לרצונו. מי הרי מעכב אותך? הקדוש ברוך הוא.
אם תחיה את האפסיות שלך יהיו לך חיים מתוקים, כי אתה מתחבר עם השם.
ברגע שאתה חושב אני, השם עוזב אותך.
תזכור תמיד, שהקדוש ברוך הוא מקור השמחות, המתיקות, כל הטוב והשפע בעולם, נועם, אור ← תתחבר לבורא עולם.
דע לך, שאינך מפסיד אם אתה מוחק את האני, אדרבא רק אז אתה מתחיל לקבל שמחת חיים, הצלחה, מקבל הארות וכל טוב. אור עולם יהיה לך, מתיקות, נועם, טוב של העולם.
↓
כל הסבל של העולם נגרם כי מתנתקים מהמקור של הטוב והשפע, ורק מחפשים לנפח את האני.
"ישמרו לכם פן יפתה ללבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים"
מה המשפט מזהיר?
הישמרו לכם. שתחשוב שאתה משהו; אתה למדן, איזה תפילה אתה מתפלל, איזה טוב לב וכדומה.
לדעת שזוהי נקודת הבחירה, פה.
יש 2 אפשרויות, אך ורק 2 אפשרויות:
1. אם אתה חי את האפסיות שלך כל הזמן אתה מזכיר את שם השם בכל נקודה בחיים
2. אם אתה חי את עצמך והאני שלך, זה רק אני, אנוכי ועצמי.
בורא עולם רוצה להכניס את הדעת הזו בעולם.
כשאדם עובר מבחן ונבחן אצל בורא עולם יש 2 ציונים אני = 0, השם = 10.
מתי זה המבחן של האדם? בירידות. המבחן כשלא הולך לך.
כשאדם יורד, נכשל, שלא הולך לא כפי רצונו, פה זה המבחן באמת, האם אתה חי את האפסיות שלך או רק אי ואני. זה המבחן היומיומי.
כל דבר שלא הולך לך, אתה נכנס לעצבות, כי אתה כבר מגלה שאתה לא משהו, ואני זה לא אני, ואתה בדיכאון ובייאוש.
לעומת אם אתה יודע שאתה עם השם, אתה 10. תצליח. אז כשנכשלת, ירדת ונוכל להבין מה רבנו הקדוש אומר, "ירידה לצורך עלייה". כי הירידה מביאה אותך לנקודת האמת.
בירידה אתה מודה שאתה אפס בלי השם, הירידה כבר הפכה לעלייה, כי בירידה התחברת עם השם, וכל הדמיון של אני נעלם. השם יוליך אותך למסלול שלך, תתחבר לבורא עולם ישר. לכן לא שייך קנאות, שנאה, בלבולים, תחרות, ומי שחי את האני שלו, הוא קנאי, שונא, מבולבל, תחרותי וכן הלאה, כי הוא חושב שיש לו מציאות בכוחי ועוצם ידי. כלומר מתחבר עם האני, מה יהיה איתי, אין שום סיכוי, רודף את עצמו, נכנס לייאוש ועצמו נופל לגמרי.
מי שהבין את השכל של היום ויש לו את הרצון ליישם את זה, ההתבודדות שלו תקבל מפנה, כי עכשיו הוא יעשה תשובה על השורש. הוא נכשל, וזו רק התוצאה, כי שכח שהוא אפס ושכח לחיות באמונה וחשב שיכל להיות משהו בלי השם יתברך,ולכן גם לא היה נכשל, נופל, יורד. אין יצר הרע, אבל כיוון שאתה חיית באני שלך נפלת.
התשובה לעשות תשובה על שאין עוד מלבדו, אמונה. ולא יש גם אני. כי כשאתה חושב שיש אני, השם עוזב אותך והאדם מימלא נופל ויורד, כי בלעדי בורא עולם אי אפשר. "לולא השם עוזרו לא יכול לו".
התשובה כולה על האמונה. העוון, הכישלון זה התוצאה של החוסר האמונה. מטרת הנפילה שתחזור אל השם, לבטל רצונך מרצוני, על כל דבר תתפלל ותודה.
ומה העיצה להצליח?
שעת התבודדות כל יום.
הרב ברלנד אמר שכל יום שעושים שעת התבודדות מקבלים נקודת ענווה, 365 נקודות במשך כל השנה כבר רואים קצת, וככה על זו הדרך במהלך החיים, עד שזוכים לדעת שאני אפס.
רבי נתן, שזה נקודת האמת לדעת שהוא כלום ואז אפשר להתחיל לבנות (ואם בונה על דמיונות, זה מגדלים פורחים באוויר).
בניין חזק חופרים עמוק. וכמה שהבניין יותר גבוה חופרים עוד יותר עמוק שהיסודות יהיו יותר עמוקים בקרקע ולפיכך יש למחוק את האני. ולדעת שאני הכי קטן בעולם, כלום.
בספר המידות כתוב, שכשעם ישראל יתחילו לחיות את האמת הזו, אז יבוא משיח.
</span>
"מפניני הרב - חיים באמת או חיים בשקר"
שקר מזיק ברוחניות, וכך לא יכולים רואים את האמת, מאבד את עיני השכל.
עיני השכל נפגמים, הוא מאבד את היכולת לראות את האמת ואת השקר, לראות את החושך ואת האור.
טועה בעולם הזה ובבא.
שקר זה שקר כפשיטא.
הרבה דיבורים זה גם שקר; כל דיבור שאינו אמת = שקר, לשון הרע, רכילות, דברי חנופה, דברי כעס, גם ההורים נכשלים, שאימא או אבא אומרים אני יעשה לך ככה, מאיים להפחיד את הילד אבל משקר.. דברים בטלים זה שקר.
גם תפילה יכולה להיות שקר, שאומר משהו ולא באמת מתכוון.
אם אדם חי כדי לנפח את האני שלו ומדמיין שיש אני בעולם, אז גם אם ילמד תורה ויהיה בישיבה הוא כבר חי בטעות ובשקר. הוא מנפח, מעצב, מפסל, מגדל את האני שלו.
יש אחד שמנפח את הגוף שלו והשני מנפח בלימודי תורה, שניהם נחשבים כעבודה זרה.
הרבה יגידו אין עוד מלבד, חוץ מהאני שלו...
חז"ל לימדו, שאדם חושב אני, הקדוש ברוך הוא אומר; "אין אני והוא יכולים לדור יחד", אין אנוכי.
אדם צרך לדעת שזה לא ענווה בכלל, זה רק אמת. אדם עושה עם עצמו חשבון נפש שאני לא שווה כלום בלי השם, אבל עם השם שווה הרבה מאוד. אני אפס וזה המציאות.
תלוי איפה מוסיפים את האפס לאחד שהוא הקדוש ברוך הוא :
1. אם מוסיפים לאפס אחד = 10, האפס נשאר אפס והאחד נשאר אחד. אחד זה השם יתברך. וביחד עשר וזה שילוב מנצח.
אבל תדע שאתה יודע את הידיעה הפשוטה הזו, להיות כל הזמן עם השם, זוהי הבחירה.
(משה אף פעם לא חשב להיות משה, גם אברהם אבינו, הם רק רצו להיות אפס, וכך גם כל צדיק וצדיק, רוצה לחיות עם השם, והשם יעשה איתך מה שצריך וימליך אותך).
2. אם מוסיפים את האפס לפני האחד, זה השם יתברך לבד והאדם לבד.
מה פירוש שאדם אפס? (חי כאפס)
פירושו, כל דבר מבקש מהשם, חי כאפס הוא לא יכול לעשות כלום בלי השם, בלי השם לא יכול, עם השם אני כל יכול, מבקש שיוליך אותי, ידריך אותי, תציל אותי, לפי העניין מבקש.
עוד נקודה,
שניתן לראות שהאדם חי שהוא אפס, על כל דבר אומר תודה, כי השם נתן לי את זה. על כל דבר אומר תודה וכל דבר מבקש.
עוד נקודה,
האדם מבטל רצונו לרצון השם. לדוגמא, אם יש לך עיכוב, כי זה ככה השם רוצה, תבטל רצונך לרצונו. מי הרי מעכב אותך? הקדוש ברוך הוא.
אם תחיה את האפסיות שלך יהיו לך חיים מתוקים, כי אתה מתחבר עם השם.
ברגע שאתה חושב אני, השם עוזב אותך.
תזכור תמיד, שהקדוש ברוך הוא מקור השמחות, המתיקות, כל הטוב והשפע בעולם, נועם, אור ← תתחבר לבורא עולם.
דע לך, שאינך מפסיד אם אתה מוחק את האני, אדרבא רק אז אתה מתחיל לקבל שמחת חיים, הצלחה, מקבל הארות וכל טוב. אור עולם יהיה לך, מתיקות, נועם, טוב של העולם.
↓
כל הסבל של העולם נגרם כי מתנתקים מהמקור של הטוב והשפע, ורק מחפשים לנפח את האני.
"ישמרו לכם פן יפתה ללבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים"
מה המשפט מזהיר?
הישמרו לכם. שתחשוב שאתה משהו; אתה למדן, איזה תפילה אתה מתפלל, איזה טוב לב וכדומה.
לדעת שזוהי נקודת הבחירה, פה.
יש 2 אפשרויות, אך ורק 2 אפשרויות:
1. אם אתה חי את האפסיות שלך כל הזמן אתה מזכיר את שם השם בכל נקודה בחיים
2. אם אתה חי את עצמך והאני שלך, זה רק אני, אנוכי ועצמי.
בורא עולם רוצה להכניס את הדעת הזו בעולם.
כשאדם עובר מבחן ונבחן אצל בורא עולם יש 2 ציונים אני = 0, השם = 10.
מתי זה המבחן של האדם? בירידות. המבחן כשלא הולך לך.
כשאדם יורד, נכשל, שלא הולך לא כפי רצונו, פה זה המבחן באמת, האם אתה חי את האפסיות שלך או רק אי ואני. זה המבחן היומיומי.
כל דבר שלא הולך לך, אתה נכנס לעצבות, כי אתה כבר מגלה שאתה לא משהו, ואני זה לא אני, ואתה בדיכאון ובייאוש.
לעומת אם אתה יודע שאתה עם השם, אתה 10. תצליח. אז כשנכשלת, ירדת ונוכל להבין מה רבנו הקדוש אומר, "ירידה לצורך עלייה". כי הירידה מביאה אותך לנקודת האמת.
בירידה אתה מודה שאתה אפס בלי השם, הירידה כבר הפכה לעלייה, כי בירידה התחברת עם השם, וכל הדמיון של אני נעלם. השם יוליך אותך למסלול שלך, תתחבר לבורא עולם ישר. לכן לא שייך קנאות, שנאה, בלבולים, תחרות, ומי שחי את האני שלו, הוא קנאי, שונא, מבולבל, תחרותי וכן הלאה, כי הוא חושב שיש לו מציאות בכוחי ועוצם ידי. כלומר מתחבר עם האני, מה יהיה איתי, אין שום סיכוי, רודף את עצמו, נכנס לייאוש ועצמו נופל לגמרי.
מי שהבין את השכל של היום ויש לו את הרצון ליישם את זה, ההתבודדות שלו תקבל מפנה, כי עכשיו הוא יעשה תשובה על השורש. הוא נכשל, וזו רק התוצאה, כי שכח שהוא אפס ושכח לחיות באמונה וחשב שיכל להיות משהו בלי השם יתברך,ולכן גם לא היה נכשל, נופל, יורד. אין יצר הרע, אבל כיוון שאתה חיית באני שלך נפלת.
התשובה לעשות תשובה על שאין עוד מלבדו, אמונה. ולא יש גם אני. כי כשאתה חושב שיש אני, השם עוזב אותך והאדם מימלא נופל ויורד, כי בלעדי בורא עולם אי אפשר. "לולא השם עוזרו לא יכול לו".
התשובה כולה על האמונה. העוון, הכישלון זה התוצאה של החוסר האמונה. מטרת הנפילה שתחזור אל השם, לבטל רצונך מרצוני, על כל דבר תתפלל ותודה.
ומה העיצה להצליח?
שעת התבודדות כל יום.
הרב ברלנד אמר שכל יום שעושים שעת התבודדות מקבלים נקודת ענווה, 365 נקודות במשך כל השנה כבר רואים קצת, וככה על זו הדרך במהלך החיים, עד שזוכים לדעת שאני אפס.
רבי נתן, שזה נקודת האמת לדעת שהוא כלום ואז אפשר להתחיל לבנות (ואם בונה על דמיונות, זה מגדלים פורחים באוויר).
בניין חזק חופרים עמוק. וכמה שהבניין יותר גבוה חופרים עוד יותר עמוק שהיסודות יהיו יותר עמוקים בקרקע ולפיכך יש למחוק את האני. ולדעת שאני הכי קטן בעולם, כלום.
בספר המידות כתוב, שכשעם ישראל יתחילו לחיות את האמת הזו, אז יבוא משיח.
</span>
