רות וידאל
New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>מפניני הרב - קריעת ים סוף אישית מפניני הרב - קריעת ים סוף אישית בס"ד בזרה"ק
ספר שמות זה הספר הגאולה של עם ישראל.
הקדמה שיש לקחת אותה לתשומת הלב לכל החיים, צריך ללמוד חומש, חמישה חומשי תורה כספרי הוראה על עצמך, אם נלמד את זה כספר היסטוריה כאירועים שהיו פעם, לא יצאנו בכלל ידי חובתנו, נהפוך הוא. חומש לא לומדים כדי לדעת ולהבין מה היה פעם כדוגמת ספר היסטוריה אלא לעשות השלכה על עצמי, מה שהשם רוצה ממני, מה אני יכול ללמוד מזה. מדובר לא רק בחומש, אלא בכל התורה, בגמרא, בנביאים ואנו צריכים ללמוד אותם כדי להשליך על עצמנו. תורה מלשון הוראה ללמוד על עצמנו.
התורה הקדושה מספרת לנו איך משה רבנו ממש מנהיג את עם ישראל ואז נהיה להם קשה. משה רבנו שואל את הקדוש ברוך הוא "למה הריעותה לעם הזה?" מאז שבאתי אל פרעה להם נהיה להם יותר קשה, יותר צרות, יותר ייסורים, כפשוטו נהיה יותר גרוע.
בהמשך הפרשה כתוב, "וידבר אלוקים אל משה, ויאמר אני השם" - המשפט אומר דרשני.
ר' נתן מברסלב כותב שפה הקדוש ברוך הוא הוכיח את ע"י. ויאמר לו אני י.ק.ו.ק המורה על מידת הרחמים. אתה אומר לי שנאי עושה רע לע"י ואני כולי רחמים. גם הייסורים הללו שנהיה יותר קשה, זה הרחמים שלי.
לכ"א יש שאלות על השם, למה מתעכב הזיווג שלי, למה לא הולך לי, למה אין לי ילדים, מה עשיתי רע, נהיה לי קשה. כפי שלמשה רבנו הייתה שאלה, כך לכ"א על עצמו לפי הבחינה שלו.
אם אדם לא חי באמונה שלמה יש לו שאלות על השם יתברך.
כל פעם שהאדם עצוב (מיואש,מדוכא וכן הלאה) זו שאלה מאוד גדולה על השם.
הרי מה פשר המילה אדם בעצבות? לא טוב לו.
אם כן, מה לא טוב לך? הכל הרי ברצון השם.
אדם ששמח מקבל את הכל באהבה ומבין שהכל מאיתו יתברך.
רבי נחמן מברסלב כותב שהשם יתברך ברא את העולם כדי לגלות את רחמנותו יתברך. בורא עולם לא צריך אף אחד אלא כדי לרחם עלינו. אם לא הייתה בריאת עולם על מי היה מרחם?
כל נברא צריך לומר לעצמו אם התכלית שבורא עולם ברא אותי כדי לרחם עליי אז הכל טוב. סימן שכל מה שעובר עלי זה רחמים. רע זה כפירה של האדם. אין רע בעולם. אתה מאשים את עצמך, את האדם האחר.
לעומת זאת, אם תאמין שככה השם רוצה והכל לטובה, אז אינך יכול לומר אני מאמין אבל זה רע.
אמונה אומרת שהכל בהשגחה פרטית והכל, כל מה שהשם עושה, טוב עושה.
דבר שמקרב אותך אל בורא עולם זה רע או טוב? אם תסתכל במשקפי האמונה, וודאי זה טוב לכן אין רע.
למה אתה חושב שזה רע? מפני שאתה לא רוצה להתקרב לשם, אלא פה ושם. וזה לא תכלית החיים שלך. יש לך עניין לחיות בעולם הזה טוב, וגם להאמין בשם, אבל גם העולם הזה.
דע, שכל דבר שיעבור עליך יקרב אותך לשם.
כמה אנחנו צריכים להתבייש אם דוד מלך ישראל, שהרמב"ם מעיד עליו שכל התורה עברה דרכו והוא היה עובד את השם ולמה לא זכה... הכיר את שמואל הנביא, אביו ישי, שלעולם לא חטא ונגזר עליו מיתה כי היה צריך למות, אבל מעולם לא חטא.
דוד המלך אומר, "הדריכני דרכך, רחם עליי, הודיעני, הייתי כשה אובד, למדני, רחם עליי." בגלל שאדם לא מכניע את עצמו וטיפת ענווה, היה אומר לבורא עולם תודה רבה, תקרב אותי אליך שאלך בדרך האמת, אני לא ידוע איפה אני עומד, מה דרגתי, מה מקומי, ואתה הכל גלוי לפניך, מתחנן אלייך תקרב אותי כך אדם צריך להתפלל יום יום ויראה ניסים ונפלאות.
לעומת אדם שהולך עם גאווה וחושב שיודע הכל...
תבקש מהשם בתפילה אישית, במילים שלך, בשפה שלך, שידריך אותך מפה והלאה מה לעשות, דבר עם השם הוא רואה את כל המפה, הכל גלוי וידוע לפניו, איפה אתה עומד ולאן אתה הולך.
זוהי נקודה ראשונה אמונה.
השם הוא הישועה והוא הכתבות היחידה
מדבר עם השם = מאמין בשם.
לא מדבר בשם = לא מאמין.
בספר "בגן האמונה" מובהר שצריך לחיות לפי שלושת כליי האמונה:
1. ככה השם רוצה
2. הכל לטובה
3. לחפש מה השם רוצה ממני
יש לחיות לפני שלושת כללי האמונה הבסיסיים לאורך כל הדרך ובכל מצב שהוא.
אחד המודדים כדי לדעת מהי האמונה שלך, זה התפילה. כי אדם שמאמין מדבר עם השם בלי סוף עד שנפתרת הבעיה. אדם שיש לו אמונה לא עוזב את השם.
כאשר האדם חי את האמת שהוא אפס, "אפס זולתו", "אין עוד מלבדו", יתברך שמו. אין כלום חוץ מהשם. "שמע ישראל השם אלוקינו, השם אחד".
כולנו אפסים. כשאנחנו אפס מחוברים לאחד, לקדוש ברוך הוא, אנחנו הכל.
כי אשפר להצליח אך ורק עם השם ולעשות הכל איתו. בלי השם אנחנו כלום. לא יכולים להצליח ולא לעשות כלום.
כאשר חשובים שניתן להסתדר לבד, שהם עוזב אותנו ואנחנו מיד נופלים.
לעומת זאת, כשאנחנו מחוברים אל השם יתברך אנחנו כל יכול, כי השם איתנו. בלי השם כפשיטה, שאל ילך לך כלום בחיים.
החיים בעולם הזה מתוקים כאשר חיים באמונה אמיתית, כאשר רוצים נושמים וחיים את השם, הולכים עם השם.
שוב, המודד העיקרי לאמונה זו התפילה. תפילה במילים שלך, בשפה שלך אל בורא עולם.
אתה מאמין תדבר עם השם במילים שלך, בשפה שלך וכך תוכל לפתור את כל הבעיות שלך.
לכן, עיקר היצר הרע של האדם שמסית אותו לא לדבר עם השם. שכל הזמן מחליש את האדם לא להתפלל מספיק.
דעו לכם, שאמונה ותפילה זה דבר אחד.
אפשר לחיות חיים טובים בכך שתדבר עם בורא עולם ולהרבות בתפילה, לדבר עם השם בפשטות, במילים שלך, איך אני יכול לפתור את הבעיה, מה עליי לעשות וכן הלאה.
שוש המלך שחי כ"כ את אפסיותו ביקש מבורא עולם אפילו שיפתח לו את השפתיים...
ואם אדם היה מרגיש וחי את אפסיותו, היה מרבה בתפילה. "ריבנו של עולם, רחם עליי, עזור לי בזיווג, בפרנסה, בחינוך ילדים, בעבודה על המידות... ברור שאין ייסורים ללא עוון, אני עושה התחלה חדשה, הרי אתה כל יכול ושום דבר אינו תלוי בי, איני יכול לעשות כלום. חטאתי, עוויתי, פשעתי, אני רוצה לעשות התחלה חדשה, תתקן לי ותפתח לי פתח ואם משהו לא הולך לי זה וודאי מגיע לי, בראת אותי כדי לרחם עליי, תרחם עליי ותעשה עימי חסד.... יצר הרע מנסה להסית אותי ולבלבל אותי שלא אתפלל ולא אדבר איתך בורא עולם..."
העיקר שאנחנו צריכים להיות דבוקים, קרובים לשם. חיים את מציאות השם.
בפרשת השבוע, עם ישראל עמדו מול הים ומאחוריהם באים המצרים (עם ישראל התחלקו ל3 כיתות) ונמצאו במבחן הכי קשה בעולם. מקדימה ים ומאחורה מצרים עם טנקים.
"קשה מזונותיו (זיווגו) כקריעת ים סוף.." קיימים מספר ניסיונות שמקבלים לים סוף, כמו למשל, מזונות, זיווג.
וזה המצב שאדם עומד בו לפעמים ממש בחיי היום יום. שאין מנוס, והמצב קשה מאוד. אתה עומד מול הים.. אבל תזכור תמיד, שהשם הוא כל יכול, קרע את הים! וזה הנקודה שאדם לא מאמין שהשם כל יכול, להזיז את השמש, הירח ולקרוע את הים, בורא עולם הוא שליט על כל העולם! ברא את הכל. ופה המבחן של האמונה.
בפרנסה, מאין יבוא עזרי? אין כלום, לא יודע מה לעשות, ואין לי שום כיוון. השם יכול לעזור לך לקרוע לך את הים. (שוב, זכרו ספר תורה אינו ספר סיפורים, אלא מלמד על עצמנו באופן אישי ועל האמונה שלנו).
↓
יקרע לי את הים = קריעת ים סוף כמשל על החיים שלך, בקשיים שלך, בבעיות ובייסורים שלך.
כאשר אדם בקושי רואה כיון, אין שום עזרה, אין שום מפלא, ויש אפילו סכנה, מה יקרה ומה יהיה, פה, עכשיו, מכאן תתחיל להתחזק באמונה, תקרע את ים סוף תזעק אל השם יתברך, תגיד תודה על המצב ותתפלל לשם.
בורא עולם מודה לך ששמת אותי במצב שאין לי שום עיצה ושום כתובת רק לפנות אליך, ויודע שאין לי איך להסתדר ואין לי שום עיצה, והאמת שבכל מצב אין שום עיצה מלבד השם יתברך. מי חי באמונה כך יודע.
(זה שאדם חושב שיש לו עיצה זה כבר כפירה, כוחי ועוצם ידי, אי אפשר להסתדר בלי השם. הרי מי שם לך את המחשבה בראש?? מה יש לך בלי השם? אתה נושם בלי השם? חי בלי השם? אתה יכול להזיז את היד בלי השם?) באמת אין שום עיצה ותבונה רק להתפלל לשם. לא להתבלבל בכוחי ועוצם ידי ואפילו בדבר הקטן ביותר. הכל מהשם.
צריך שהתפילה תצא מעומק הלב..
שוב, תזכרו, השם שם אותי במצב הזה, הכל לטובה, השם רוצה שאזעק אליו, אדבר איתו במילים שלי,שאפנה אליו..
בנוסף, תזכרו שיש לקחת את הכללים הללו גם ובעיקר בדברים הקטנים.
דבר עם בורא עולם, עם בעל הבית, אמונה צריך ללמוד הרבה, לימוד ואימון בלי סוף.
"העיקר הוא האמונה". אי אפשר להבין כמה צריך לחזק את עצמנו באמונה.
צריך להתחזק שהשם הוא כל יכול. בכל יציאת מצרים השם הראה שאין דבר שלא עשה, דברים כנגע/מעל הטבע. כל התורה לזכר יציאת מצרים, כי זה דבר שכולנו ראינו עין בעין שהשם בוא בורא עולם.
כל הפרשיות שנכתבו כולם ראו, הבאר של מרים, שבעת ענני הכבוד, קריעת ים סוף, המן, מתן תורה מספר שמות עם שיראל ראו איך זה נכתב (למעט ספר בראשית שאותו קיבלנו). קבלנו חמישה חומשי תורה, ומספר שמות ראינו את הכל.
אפילו קידוש לשבת זה זכר ליציאת מצרים. ראינו עין בעין, כל העניין של המן, שהקדוש ברוך הוא שלח לנו לחם מן השמיים.
ונחזור להתחלה, למה בורא עולם בחר במשה רבנו, שיהיה משה רבנו? מה הנקודה שהייתה למשה רבנו ושלא הייתה לאף אחד מעם ישראל? בחומש, "ויאר בסיבלותם." אהב וחי בשביל עם ישראל. זוהי הנקודה המיוחדת שהייתה למשה. משה רבנו היה יוצא לעם ישראל ובוכה בדמעות, "מי ייתן מותי תחתכם.." חובש להם את הפצעים, ומנקה להם את העיניים, עוזר להם בסיבלותם (לכן הקדוש ברוך הוא החזיר לו מידה כנגד מידה, עד 120 משה היה בריא, לא נס לחו ולא כהתה עינו, והשם יתברך בכבודו ובעצמו קבר אותו).
כתוב במדרש, שמשה רבנו עזב את כל התחתונים והעליונים ורק מרחם על עם ישראל ולא היה איכפת לו כלל מעצמו.
</span>
ספר שמות זה הספר הגאולה של עם ישראל.
הקדמה שיש לקחת אותה לתשומת הלב לכל החיים, צריך ללמוד חומש, חמישה חומשי תורה כספרי הוראה על עצמך, אם נלמד את זה כספר היסטוריה כאירועים שהיו פעם, לא יצאנו בכלל ידי חובתנו, נהפוך הוא. חומש לא לומדים כדי לדעת ולהבין מה היה פעם כדוגמת ספר היסטוריה אלא לעשות השלכה על עצמי, מה שהשם רוצה ממני, מה אני יכול ללמוד מזה. מדובר לא רק בחומש, אלא בכל התורה, בגמרא, בנביאים ואנו צריכים ללמוד אותם כדי להשליך על עצמנו. תורה מלשון הוראה ללמוד על עצמנו.
התורה הקדושה מספרת לנו איך משה רבנו ממש מנהיג את עם ישראל ואז נהיה להם קשה. משה רבנו שואל את הקדוש ברוך הוא "למה הריעותה לעם הזה?" מאז שבאתי אל פרעה להם נהיה להם יותר קשה, יותר צרות, יותר ייסורים, כפשוטו נהיה יותר גרוע.
בהמשך הפרשה כתוב, "וידבר אלוקים אל משה, ויאמר אני השם" - המשפט אומר דרשני.
ר' נתן מברסלב כותב שפה הקדוש ברוך הוא הוכיח את ע"י. ויאמר לו אני י.ק.ו.ק המורה על מידת הרחמים. אתה אומר לי שנאי עושה רע לע"י ואני כולי רחמים. גם הייסורים הללו שנהיה יותר קשה, זה הרחמים שלי.
לכ"א יש שאלות על השם, למה מתעכב הזיווג שלי, למה לא הולך לי, למה אין לי ילדים, מה עשיתי רע, נהיה לי קשה. כפי שלמשה רבנו הייתה שאלה, כך לכ"א על עצמו לפי הבחינה שלו.
אם אדם לא חי באמונה שלמה יש לו שאלות על השם יתברך.
כל פעם שהאדם עצוב (מיואש,מדוכא וכן הלאה) זו שאלה מאוד גדולה על השם.
הרי מה פשר המילה אדם בעצבות? לא טוב לו.
אם כן, מה לא טוב לך? הכל הרי ברצון השם.
אדם ששמח מקבל את הכל באהבה ומבין שהכל מאיתו יתברך.
רבי נחמן מברסלב כותב שהשם יתברך ברא את העולם כדי לגלות את רחמנותו יתברך. בורא עולם לא צריך אף אחד אלא כדי לרחם עלינו. אם לא הייתה בריאת עולם על מי היה מרחם?
כל נברא צריך לומר לעצמו אם התכלית שבורא עולם ברא אותי כדי לרחם עליי אז הכל טוב. סימן שכל מה שעובר עלי זה רחמים. רע זה כפירה של האדם. אין רע בעולם. אתה מאשים את עצמך, את האדם האחר.
לעומת זאת, אם תאמין שככה השם רוצה והכל לטובה, אז אינך יכול לומר אני מאמין אבל זה רע.
אמונה אומרת שהכל בהשגחה פרטית והכל, כל מה שהשם עושה, טוב עושה.
דבר שמקרב אותך אל בורא עולם זה רע או טוב? אם תסתכל במשקפי האמונה, וודאי זה טוב לכן אין רע.
למה אתה חושב שזה רע? מפני שאתה לא רוצה להתקרב לשם, אלא פה ושם. וזה לא תכלית החיים שלך. יש לך עניין לחיות בעולם הזה טוב, וגם להאמין בשם, אבל גם העולם הזה.
דע, שכל דבר שיעבור עליך יקרב אותך לשם.
כמה אנחנו צריכים להתבייש אם דוד מלך ישראל, שהרמב"ם מעיד עליו שכל התורה עברה דרכו והוא היה עובד את השם ולמה לא זכה... הכיר את שמואל הנביא, אביו ישי, שלעולם לא חטא ונגזר עליו מיתה כי היה צריך למות, אבל מעולם לא חטא.
דוד המלך אומר, "הדריכני דרכך, רחם עליי, הודיעני, הייתי כשה אובד, למדני, רחם עליי." בגלל שאדם לא מכניע את עצמו וטיפת ענווה, היה אומר לבורא עולם תודה רבה, תקרב אותי אליך שאלך בדרך האמת, אני לא ידוע איפה אני עומד, מה דרגתי, מה מקומי, ואתה הכל גלוי לפניך, מתחנן אלייך תקרב אותי כך אדם צריך להתפלל יום יום ויראה ניסים ונפלאות.
לעומת אדם שהולך עם גאווה וחושב שיודע הכל...
תבקש מהשם בתפילה אישית, במילים שלך, בשפה שלך, שידריך אותך מפה והלאה מה לעשות, דבר עם השם הוא רואה את כל המפה, הכל גלוי וידוע לפניו, איפה אתה עומד ולאן אתה הולך.
זוהי נקודה ראשונה אמונה.
השם הוא הישועה והוא הכתבות היחידה
מדבר עם השם = מאמין בשם.
לא מדבר בשם = לא מאמין.
בספר "בגן האמונה" מובהר שצריך לחיות לפי שלושת כליי האמונה:
1. ככה השם רוצה
2. הכל לטובה
3. לחפש מה השם רוצה ממני
יש לחיות לפני שלושת כללי האמונה הבסיסיים לאורך כל הדרך ובכל מצב שהוא.
אחד המודדים כדי לדעת מהי האמונה שלך, זה התפילה. כי אדם שמאמין מדבר עם השם בלי סוף עד שנפתרת הבעיה. אדם שיש לו אמונה לא עוזב את השם.
כאשר האדם חי את האמת שהוא אפס, "אפס זולתו", "אין עוד מלבדו", יתברך שמו. אין כלום חוץ מהשם. "שמע ישראל השם אלוקינו, השם אחד".
כולנו אפסים. כשאנחנו אפס מחוברים לאחד, לקדוש ברוך הוא, אנחנו הכל.
כי אשפר להצליח אך ורק עם השם ולעשות הכל איתו. בלי השם אנחנו כלום. לא יכולים להצליח ולא לעשות כלום.
כאשר חשובים שניתן להסתדר לבד, שהם עוזב אותנו ואנחנו מיד נופלים.
לעומת זאת, כשאנחנו מחוברים אל השם יתברך אנחנו כל יכול, כי השם איתנו. בלי השם כפשיטה, שאל ילך לך כלום בחיים.
החיים בעולם הזה מתוקים כאשר חיים באמונה אמיתית, כאשר רוצים נושמים וחיים את השם, הולכים עם השם.
שוב, המודד העיקרי לאמונה זו התפילה. תפילה במילים שלך, בשפה שלך אל בורא עולם.
אתה מאמין תדבר עם השם במילים שלך, בשפה שלך וכך תוכל לפתור את כל הבעיות שלך.
לכן, עיקר היצר הרע של האדם שמסית אותו לא לדבר עם השם. שכל הזמן מחליש את האדם לא להתפלל מספיק.
דעו לכם, שאמונה ותפילה זה דבר אחד.
אפשר לחיות חיים טובים בכך שתדבר עם בורא עולם ולהרבות בתפילה, לדבר עם השם בפשטות, במילים שלך, איך אני יכול לפתור את הבעיה, מה עליי לעשות וכן הלאה.
שוש המלך שחי כ"כ את אפסיותו ביקש מבורא עולם אפילו שיפתח לו את השפתיים...
ואם אדם היה מרגיש וחי את אפסיותו, היה מרבה בתפילה. "ריבנו של עולם, רחם עליי, עזור לי בזיווג, בפרנסה, בחינוך ילדים, בעבודה על המידות... ברור שאין ייסורים ללא עוון, אני עושה התחלה חדשה, הרי אתה כל יכול ושום דבר אינו תלוי בי, איני יכול לעשות כלום. חטאתי, עוויתי, פשעתי, אני רוצה לעשות התחלה חדשה, תתקן לי ותפתח לי פתח ואם משהו לא הולך לי זה וודאי מגיע לי, בראת אותי כדי לרחם עליי, תרחם עליי ותעשה עימי חסד.... יצר הרע מנסה להסית אותי ולבלבל אותי שלא אתפלל ולא אדבר איתך בורא עולם..."
העיקר שאנחנו צריכים להיות דבוקים, קרובים לשם. חיים את מציאות השם.
בפרשת השבוע, עם ישראל עמדו מול הים ומאחוריהם באים המצרים (עם ישראל התחלקו ל3 כיתות) ונמצאו במבחן הכי קשה בעולם. מקדימה ים ומאחורה מצרים עם טנקים.
"קשה מזונותיו (זיווגו) כקריעת ים סוף.." קיימים מספר ניסיונות שמקבלים לים סוף, כמו למשל, מזונות, זיווג.
וזה המצב שאדם עומד בו לפעמים ממש בחיי היום יום. שאין מנוס, והמצב קשה מאוד. אתה עומד מול הים.. אבל תזכור תמיד, שהשם הוא כל יכול, קרע את הים! וזה הנקודה שאדם לא מאמין שהשם כל יכול, להזיז את השמש, הירח ולקרוע את הים, בורא עולם הוא שליט על כל העולם! ברא את הכל. ופה המבחן של האמונה.
בפרנסה, מאין יבוא עזרי? אין כלום, לא יודע מה לעשות, ואין לי שום כיוון. השם יכול לעזור לך לקרוע לך את הים. (שוב, זכרו ספר תורה אינו ספר סיפורים, אלא מלמד על עצמנו באופן אישי ועל האמונה שלנו).
↓
יקרע לי את הים = קריעת ים סוף כמשל על החיים שלך, בקשיים שלך, בבעיות ובייסורים שלך.
כאשר אדם בקושי רואה כיון, אין שום עזרה, אין שום מפלא, ויש אפילו סכנה, מה יקרה ומה יהיה, פה, עכשיו, מכאן תתחיל להתחזק באמונה, תקרע את ים סוף תזעק אל השם יתברך, תגיד תודה על המצב ותתפלל לשם.
בורא עולם מודה לך ששמת אותי במצב שאין לי שום עיצה ושום כתובת רק לפנות אליך, ויודע שאין לי איך להסתדר ואין לי שום עיצה, והאמת שבכל מצב אין שום עיצה מלבד השם יתברך. מי חי באמונה כך יודע.
(זה שאדם חושב שיש לו עיצה זה כבר כפירה, כוחי ועוצם ידי, אי אפשר להסתדר בלי השם. הרי מי שם לך את המחשבה בראש?? מה יש לך בלי השם? אתה נושם בלי השם? חי בלי השם? אתה יכול להזיז את היד בלי השם?) באמת אין שום עיצה ותבונה רק להתפלל לשם. לא להתבלבל בכוחי ועוצם ידי ואפילו בדבר הקטן ביותר. הכל מהשם.
צריך שהתפילה תצא מעומק הלב..
שוב, תזכרו, השם שם אותי במצב הזה, הכל לטובה, השם רוצה שאזעק אליו, אדבר איתו במילים שלי,שאפנה אליו..
בנוסף, תזכרו שיש לקחת את הכללים הללו גם ובעיקר בדברים הקטנים.
דבר עם בורא עולם, עם בעל הבית, אמונה צריך ללמוד הרבה, לימוד ואימון בלי סוף.
"העיקר הוא האמונה". אי אפשר להבין כמה צריך לחזק את עצמנו באמונה.
צריך להתחזק שהשם הוא כל יכול. בכל יציאת מצרים השם הראה שאין דבר שלא עשה, דברים כנגע/מעל הטבע. כל התורה לזכר יציאת מצרים, כי זה דבר שכולנו ראינו עין בעין שהשם בוא בורא עולם.
כל הפרשיות שנכתבו כולם ראו, הבאר של מרים, שבעת ענני הכבוד, קריעת ים סוף, המן, מתן תורה מספר שמות עם שיראל ראו איך זה נכתב (למעט ספר בראשית שאותו קיבלנו). קבלנו חמישה חומשי תורה, ומספר שמות ראינו את הכל.
אפילו קידוש לשבת זה זכר ליציאת מצרים. ראינו עין בעין, כל העניין של המן, שהקדוש ברוך הוא שלח לנו לחם מן השמיים.
ונחזור להתחלה, למה בורא עולם בחר במשה רבנו, שיהיה משה רבנו? מה הנקודה שהייתה למשה רבנו ושלא הייתה לאף אחד מעם ישראל? בחומש, "ויאר בסיבלותם." אהב וחי בשביל עם ישראל. זוהי הנקודה המיוחדת שהייתה למשה. משה רבנו היה יוצא לעם ישראל ובוכה בדמעות, "מי ייתן מותי תחתכם.." חובש להם את הפצעים, ומנקה להם את העיניים, עוזר להם בסיבלותם (לכן הקדוש ברוך הוא החזיר לו מידה כנגד מידה, עד 120 משה היה בריא, לא נס לחו ולא כהתה עינו, והשם יתברך בכבודו ובעצמו קבר אותו).
כתוב במדרש, שמשה רבנו עזב את כל התחתונים והעליונים ורק מרחם על עם ישראל ולא היה איכפת לו כלל מעצמו.
</span>