<span style='color:red'>נטילת ידים היא מצוה דרבנן (רמב"ם הלכות ברכות פ"ו, ה"ב). הכהנים שאכלו תרומה היו צריכין ליטול ידיהם מדברי סופרים קודם אכילת תרומה כדי שלא יטמאוה בנגיעתן, וכדי שיהיו רגילין הכהנים בה, גזרו ג"כ על כל איש ישראל האוכל פת שאסור לאכול עד שיטול ידו. נוטלים אלא ראשי אצבעות, או שאין נוטלין אלא מצד אחד של יד, כאשר אין נזהרים להפך הידים לכל צד.</span>
וכן כמה דינים שמעכבים הנטילה, כגון הטבעות, ומים שנעשה בהם מלאכה, וכח גברא, ונגיעת היד שנוטל ביד שלא נטל שצריך נגוב ולחזור וליטול, וזהמת הצפרנים שמעכבים הנטילה וכדומה. וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהמזלזל בנטילת ידים חייב נדוי ובא לידי עניות (שבת סב, ב) שכן על נטילת ידים ראשי תיבות "עני".
ולכן טהר ידים יוסיף אמץ (איוב יז-ט), ויזהר לידע כל דיני נטילת ידים מפי ספרים ומפי סופרים, וישמור ליטול ידיו נטילה כתקונה וימלא ידיו מברכת ה`...
ויש נטילת אחרת שהיא לא פחות חיובית, דהיינו נטילת מים אחרונים שהיא חובה (עירובין יז, ב חולין קה, ב) עד שלמחנה היוצאת למלחמה פטרו מנטילת מים ראשונים, וחייבו בנטילת מים אחרונים משום דחמירא סכנתא, ואף גם בזמן הזה אפילו דלא שכיח מלח סדומית וליכא סכנתא, מכל מקום חיובא רמיא עלן לקיים דברי חכמים, שאם אינו מסמא עיני בשר מסמא עיני השכל והנפש, שכל דבריהם ראשם מגיע השמימה וסודם רם ונישא. ובני אדם מזלזלים בנטילה זו גם כן ואין נוטלים מים אחרונים, אלא באכלם על השולחן בחברת בני הבית, אבל אם אוכל ביום פתו בחנות, או בלכתו בדרך אין חוששים, ועברה היא בידם, והאיש הירא יהיה לו בחנותו, או בלכתו בדרך כלי מוכן ליטול וכלי לקבל המים, שמים אחרונים אין ניטלים אלא בכלי ובזה ינצל מכל רע.
ויש נטילה אחרת גם כן שהיא חיובית, דהיינו כשאוכל דבר שטבולו במשקה שו"ע סימן קנח סעיף ד כגון בדבש או מים או יין או שמן או חלב, וגם בזה רבים מעמי הארץ מקלין בה, ואין נזהרין בה אלא בליל פסח, שטובלין כרפס במים ומה נשתנה הלילה הזה, ולכן האיש הירא את דבר ה` לא יקל ולא יעבור דברי חכמים בשום זמן מהזמנים, ולא יאכל שום דבר שטבול במשקה בלי נטילת ידים, ומיהו אם הוא מבושל כגון מרקחת ויגורט ומעשה קדרה וכדומה ואוכל על ידי כף ומזלג אז אין צריך נטילה.
וכן לתפילה צריך נטילה אם הסיח דעתו ואמרו (פסחים מו, א) לתפילה עד ארבעה מילין צריך להלך אם הוא לפניו כדי ליטול ידיו, ולאחריו עד מיל חוזר. וגם בזה המון העם אין נזהרים. וכן אם הוא לומד ונגע בצואת האף או בצואת האוזן או חכך ראשו או נגע במקומות המכוסין, צריך נטילה לכבוד התורה. וכן אם ארע לו כן בהיותו אוכל פת צריך נטילה. ולא יקרב ללמוד או להתפלל או לברך או לאכול בגוף טמא, כי כיון שנטמאו ידיו נטמא גופו. וטהר ידים יוסיף אומץ, כי העובר על התורה או דברי חכמים בדברים קלים לעשות, שאין בהם טרחה כל כך ולא חסרון כיס, יכבד ענשו על אשר לא שת ליבו לקיים דברי חכמים, זה כלל גדול, וידוע מאמר רבותינו ז"ל (מנחות מג ב) גדול ענשו של לבן וכו`, משל לשני בני אדם וכו` לכן הוי זהיר במצוה קלה ובורח מן העברה, כי על הכל יביא אלקים במשפט, ושומר מצוה הוא ישלם שכר הרבה (פלא יועץ).
<span style='color:blue'>ומעשה היה ברבי עקיבא שהיה בבית האסורים ור` יהושע היה משמשו בכל יום והיה מביא לו מים במשורה שישתה. כי כן היתה פקודת המלך, יום אחד ראה שומר בית האסורים את ר` יהושע והוא מביא הרבה מים, אמר לו נראה שאתה בא לחתור תחת בית האסורים, ושפך לו מחצית המים, והמחצית השאיר. וכשבא לר` עקיבא שאל אותו ר"ע למה איחרת היום, והרי אני זקן וחיי תלויים בך, אם אין אתה מביא לי אין לי אחר שיביא לי וסיפר לו מה שאירע, והעמיד לפניו המאכל שיאכל. אמר לו ר"ע תן לי מים לנטילת ידיים. אמר לו ר` יהושע, המים שהבאתי אינם מספיקים לשתיה ואתה רוצה ליטול בהם הידיים. אמר לו ר"ע ומה אעשה,וכל המזלזל בנטילת ידיים חייב מיתה, כיון שעובר על דברי חכמים, מוטב שלא אוכל ואמות ברעב ולא אעבור על דברי חכמים. ולא טעם דבר עד שהביאו לו מים ונטל ידיו. וכששמעו חכמים דבר זה אמרו: ומה בזקנותו כך שלא היה לו כח ונוח לו היה למות ברעב ובלבד שלא יעבור על דברי חכמים, בצעירותו, שהיה יכול לסבול בהם טורח ועינוי, על אחת כמה וכמה, ואם בבית האסורים שבמקום סכנה פטור אדם מנטילת ידים עשה כן, בביתו על אחת כמה וכמה.</span>
(הרב אריה קרן, מאתר רבי )
וכן כמה דינים שמעכבים הנטילה, כגון הטבעות, ומים שנעשה בהם מלאכה, וכח גברא, ונגיעת היד שנוטל ביד שלא נטל שצריך נגוב ולחזור וליטול, וזהמת הצפרנים שמעכבים הנטילה וכדומה. וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהמזלזל בנטילת ידים חייב נדוי ובא לידי עניות (שבת סב, ב) שכן על נטילת ידים ראשי תיבות "עני".
ולכן טהר ידים יוסיף אמץ (איוב יז-ט), ויזהר לידע כל דיני נטילת ידים מפי ספרים ומפי סופרים, וישמור ליטול ידיו נטילה כתקונה וימלא ידיו מברכת ה`...
ויש נטילת אחרת שהיא לא פחות חיובית, דהיינו נטילת מים אחרונים שהיא חובה (עירובין יז, ב חולין קה, ב) עד שלמחנה היוצאת למלחמה פטרו מנטילת מים ראשונים, וחייבו בנטילת מים אחרונים משום דחמירא סכנתא, ואף גם בזמן הזה אפילו דלא שכיח מלח סדומית וליכא סכנתא, מכל מקום חיובא רמיא עלן לקיים דברי חכמים, שאם אינו מסמא עיני בשר מסמא עיני השכל והנפש, שכל דבריהם ראשם מגיע השמימה וסודם רם ונישא. ובני אדם מזלזלים בנטילה זו גם כן ואין נוטלים מים אחרונים, אלא באכלם על השולחן בחברת בני הבית, אבל אם אוכל ביום פתו בחנות, או בלכתו בדרך אין חוששים, ועברה היא בידם, והאיש הירא יהיה לו בחנותו, או בלכתו בדרך כלי מוכן ליטול וכלי לקבל המים, שמים אחרונים אין ניטלים אלא בכלי ובזה ינצל מכל רע.
ויש נטילה אחרת גם כן שהיא חיובית, דהיינו כשאוכל דבר שטבולו במשקה שו"ע סימן קנח סעיף ד כגון בדבש או מים או יין או שמן או חלב, וגם בזה רבים מעמי הארץ מקלין בה, ואין נזהרין בה אלא בליל פסח, שטובלין כרפס במים ומה נשתנה הלילה הזה, ולכן האיש הירא את דבר ה` לא יקל ולא יעבור דברי חכמים בשום זמן מהזמנים, ולא יאכל שום דבר שטבול במשקה בלי נטילת ידים, ומיהו אם הוא מבושל כגון מרקחת ויגורט ומעשה קדרה וכדומה ואוכל על ידי כף ומזלג אז אין צריך נטילה.
וכן לתפילה צריך נטילה אם הסיח דעתו ואמרו (פסחים מו, א) לתפילה עד ארבעה מילין צריך להלך אם הוא לפניו כדי ליטול ידיו, ולאחריו עד מיל חוזר. וגם בזה המון העם אין נזהרים. וכן אם הוא לומד ונגע בצואת האף או בצואת האוזן או חכך ראשו או נגע במקומות המכוסין, צריך נטילה לכבוד התורה. וכן אם ארע לו כן בהיותו אוכל פת צריך נטילה. ולא יקרב ללמוד או להתפלל או לברך או לאכול בגוף טמא, כי כיון שנטמאו ידיו נטמא גופו. וטהר ידים יוסיף אומץ, כי העובר על התורה או דברי חכמים בדברים קלים לעשות, שאין בהם טרחה כל כך ולא חסרון כיס, יכבד ענשו על אשר לא שת ליבו לקיים דברי חכמים, זה כלל גדול, וידוע מאמר רבותינו ז"ל (מנחות מג ב) גדול ענשו של לבן וכו`, משל לשני בני אדם וכו` לכן הוי זהיר במצוה קלה ובורח מן העברה, כי על הכל יביא אלקים במשפט, ושומר מצוה הוא ישלם שכר הרבה (פלא יועץ).
<span style='color:blue'>ומעשה היה ברבי עקיבא שהיה בבית האסורים ור` יהושע היה משמשו בכל יום והיה מביא לו מים במשורה שישתה. כי כן היתה פקודת המלך, יום אחד ראה שומר בית האסורים את ר` יהושע והוא מביא הרבה מים, אמר לו נראה שאתה בא לחתור תחת בית האסורים, ושפך לו מחצית המים, והמחצית השאיר. וכשבא לר` עקיבא שאל אותו ר"ע למה איחרת היום, והרי אני זקן וחיי תלויים בך, אם אין אתה מביא לי אין לי אחר שיביא לי וסיפר לו מה שאירע, והעמיד לפניו המאכל שיאכל. אמר לו ר"ע תן לי מים לנטילת ידיים. אמר לו ר` יהושע, המים שהבאתי אינם מספיקים לשתיה ואתה רוצה ליטול בהם הידיים. אמר לו ר"ע ומה אעשה,וכל המזלזל בנטילת ידיים חייב מיתה, כיון שעובר על דברי חכמים, מוטב שלא אוכל ואמות ברעב ולא אעבור על דברי חכמים. ולא טעם דבר עד שהביאו לו מים ונטל ידיו. וכששמעו חכמים דבר זה אמרו: ומה בזקנותו כך שלא היה לו כח ונוח לו היה למות ברעב ובלבד שלא יעבור על דברי חכמים, בצעירותו, שהיה יכול לסבול בהם טורח ועינוי, על אחת כמה וכמה, ואם בבית האסורים שבמקום סכנה פטור אדם מנטילת ידים עשה כן, בביתו על אחת כמה וכמה.</span>
(הרב אריה קרן, מאתר רבי )