פורום ברסלב - רק לשמוח יש

'נצבים-וילך'

אשת נח

New Member
ישראל ערבין זה לזה

משל על עקרון הערבות:
שני אנשים ישבו בסירה.
אחד מהם הוציא מקדח והחל לקדוח ברצפת הסירה.
שאל חברו, ''מה אתה עושה?!''. "הרי שנינו נטבע!"
ענה האיש; ''אני קודח מתחת למושבי ולא מתחת למושבך''.

כולנו נמצאים באותה סירה.
 

אשת נח

New Member
הנסתרות והנגלות

''הנסתרת לה' אלהינו, והנגלות לנו ולבנינו…לעשות את כל דברי התורה הזאת…''
(כ''ט, כ''ח)

הצדיק רבי מנחם מנדיל מקוצק היה אומר:
לא לחנם אני חש חבה יתרה לחסידים המסתופפים בחצרי.
שכן חסידים אחרים עושים מצוות בגלוי ועברות בסתר;
מה שאין כן החסידים שלי, העושים עברות בגלוי ומצוות בסתר...

ועוד היה אומר רבי מנדלי:
העולם סבור, ש''צדיק נסתר'' הוא מי שמסתיר ומעלים את צדקתו ומעשיו הטובים מעיני הרבים.
אולם האמת היא,
ש''נסתר'' מושלם הוא מי שצדקתו נסתרת ונעלמת גם מעצמו,
שמעולם לא נתפס למחשבה שהוא ''צדיק''.
 

אשת נח

New Member
• מי יעלה לנו השמימה

מי יעלה לנו השמימה" (דברים ל' י"ב)

ר"ת-מילה

ס"ת-הויה

ההשגה האלוהית תלויה באות ברית הקודש-ברית המילה.

בזכות המילה ישראל מקבלים פני שכינה.(בראשית רבא מ"ח ב')

שנאמר "מבשרי אחזה אלוה"(איוב י"ט כ"ו)

אברהם אבינו,קודם המילה,נופל.-"ויפול על פניו"(בראשית י"ז)

אחרי המילה,עומד-"ואברהם עודנו עומד לפני ה'"

כתוב בזוהר שאדם שנולד אינו ממונה עליו כח של מעלה עד שנימול

בשעה שנימול,הנשמה נאחזת בו.(ח"א צד)

ומלים ביום השמיני

הסבר הדברים נעוץ ביסודו הידוע של המהר"ל בעניין המספרים שבע ושמונה.

העולם הגשמי נברא בשבעה ימים

המספר שבע מסמל את עולם הטבע.

כאשר האדם מתרומם אל העולם שמעל הטבע

הוא נכנס לעולם המסומל במספר שמונה

התורה והמצוות נועדו לרומם את האדם אל מעל לטבע

נולד ערל(טבעי), וביום השמיני ימול בשר ערלתו.

כך נחקק לנצח אות ברית הקודש

כאמור: מי יעלה לנו השמימה-מילה.

ע"י ברית המילה מתעלים השמימה.

התורה כולה ניתנה לנו בסוד המספר שמונה.

כאשר יצאו ישראל ממצרים ספרו שבעה שבועות,

ובתחילת השבוע השמיני זכו לקבלת התורה.


גדולה מילה שבזכותה הקב"ה שומע תפילתן של ישראל.

אנו אומרים בתפילה

כי אתה שומע תפילת כל פה.

פה-גימטריא מילה
 

אשת נח

New Member
"ובחרת בחיים"
(ל, יט)
"בחיים" עולה בגימטריא 70,
וחיי האדם הם שבעים שנה,
והתורה בשבעים פנים נדרשת
וכן "סוד ה' ליראיו" ג"כ בגי' 70.
הרי שכל ימיו בחיים שהיא התורה הנקראת חיים,
שנאמר (בפסוק הבא - כ'):
"כי הוא חייך ואורך ימיך", כי הוא חייך אקב"ה קאי.
לפיכך התורה שבכתב כולה שמותיו של הקב"ה.
ואמר: "ובחרת בחיים" - הידועים, שהם חיים לעד לעולמים.
"למען תחי' אתה וזרעך" - ארבע התיבות הללו בגי' תחיית המתים (עם הכולל),
לרמוז שבזה זוכה לתחיה. והוא "לאהבה את ה' אלקיך"
- מהי האהבה?
ר"ל "לשמוע בקולו ולדבקה בו"
היינו "ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו"
ואז "וברכך ה' אלקיך בארץ לשבת על האדמה"
ותהיה שקט ושאנן ואין פגע רע.(עץ החיים - לרבי סעדיא ב"ר חיים אלנדאף זצ"ל)
 

אשת נח

New Member
בשבת זו,אנו קוראים שתי פרשות,
ניצבים-וילך. לכאורה, ניגודים
מצד אחד דריכה במקום (ניצבים)
ומצד שני תנועה (וילך),
רק כאשר ניצבים על יסודות איתנים של דבקות בה' יתברך,
תיתכן הליכה אל עבר היעד של קיום העולם ותיקונו במלכות ה'
 

alia1

New Member
בס"ד

פרשת וילך"
...לא אוכל עוד לצאת ולבא"

דברים ל"א:"ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה
אנכי היום,לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי
לא תעבור את הירדן הזה
"

רבינו ר' נחמן מברסלב זיע"א,מדבר על סוד
התשובה(ליקוטי מוהר"ן,א',ו')ואומר,כי כשאדם רוצה
לילך בדרכי התשובה עליו להיות בקי-ברצוא ושוב.

דהיינו"כי אסק שמים שם אתה,ואציעה שאול הנך".
(תהלים קל"ט).בקיאות אחת היא בעבודת השם-מעלה,
ולדעת גם בעליה לשים ולראות את הצמצום,דהיינו,שגם
שמרגיש אדם שהשיג השגות בידיעת ה',עדיין אינו יודע מאומה,
וגם כי אסק שמימה,גם שם אדע שעלי לבקש ולחפש
ושוב לבקש את כבודו יתברך.

ומאידך,צריך שתהיה לאדם בקיאות,גם בשעה שיורד
בירידה גדולה,ואף הכי גדולה,שידע כי גם שם נמצא עמו ה',
גם כי אציעה שאול-גם שם איני לבד,ויש אל מי לפנות
ואני מאמין שיש מי ששומע...

ועל הבקיאות ברצוא ושוב,מדבר משה רבינו
ע"ה,בספר במדבר(כ"ז)"יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל
בשר איש על העדה,אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם,
אשר יוציאם ואשר יביאם,ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה".

ומדבר משה רבינו על יהושע"איש אשר רוח בו"-
שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד מבני ישראל.שזו
עבודת המנהיג,שיוכל לצאת ולבוא לפניהם,ולהראות
לכל אחד מישראל דרך התשובה כשרש נשמתו-שיש לו
הכח להרים כל אחד שנפל באמונתו-וצריך התחלה מחדש...

ובפרשה שלנו אומר משה רבינו""וה' אמר לי לא
תעבור את הירדן הזה"-ופירש"י:יכול להיות שתשש כוחו?תלמוד לומר
לא כהתה עינו ולא נס ליחה,אלא,מהו'לא אוכל'?-איני רשאי.
ניטלה ממני הרשות וניתנה ליהושע.ומהו"לא אוכל עוד לצאת ולבא"-
ואיזו רשות ניטלה והועברה ליהושע?
מובא בכתבי האריז"ל,שיש מאה ועשרים צירופי
שם אלקי"ם,והם כלליות כל הדינים שעוברים על האדם
במשך כל ימי חייו,שהם המאה עשרים שנה שכתוב:"והיו
ימיו מאה ועשרים שנה"(בראשיתו'),ועבודת האדם היא
להתחזק בכל העובר עליו,להשתמש בשתי הבקיאויות
הנ"ל-של רצוא ושוב,כדי להמתיק מעליו את כל הק"כ צירופי
שם אלק"ים,ולזכות להתקרב אליו יתברך באמת.
והן בעליה והן בירידה למצוא תמיד את חסדי החינם של
ה' יתברך.
והנה משה רבינו ע"ה,שחי באמת מאה עשרים שנה,
וזכה והמתיק בתכלית השלימות,היה כבר מוכן ביום הסתלקותו
לעלות למעלה ולהכלל במקום שהיה צריך להכלל,שהגיע ל"נבו"-
נ' בו-זכה לשער החמשים.ואינו יכול לעבור את "הירדן הזה"-
ירדן אותיות יר"ד די"ן-ומשה רע"ה כבר המתיק כל הדינים,
שנאמר בתיקונים(תיקון סט')על הפסוק"לא ידון רוחי"וכו'
"בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה"-בשג"ם דא
משה(גימטריה זהה),-ובכוחו ובזכותו תירשנה שאר נשמות
ישראל כח זה,שיזכו להגיע לתיקון נפשם.
וזהו שאמר לעם,אתם צריכים מנהיג שיעבר עמכם
הירדן,שבלעדיו לא תוכלו להוריד כל הדינים שעוברים על
האדם בזה העולם,מצד הק"כ צירופי אלקי"ם,ונמסרה
ההנהגה ליהושע,שיכול להכניס בהם התעוררות והתחזקות
כל אחד לפי בחינתו.

שנזכה כלנו,
אמן ואמן!
 

alia1

New Member
וילך משה" (לא, א)
לאן הלך? אלא, מרוב ענוותנותו של משה הלך לכל אוהל ואוהל
ללמדם תורה ומצוות ולחזק ליבם שאם ישמרו את התורה
ואת המצוות אזי יקויים בהם הנאמר (לקמן פסוק ו'):
"כי ה' אלקיך הוא ההולך עימך לא ירפך ולא יעזבך".
ושנה ליהושע "ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ
כי אתה וגו' וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עימך
לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת" (פסוקי' ז-ח).
ולמה הלך משה לפייסם ולדבר על ליבם?
כיוון שראה שנשבע הקב"ה שלא יכנס (משה)
לארץ ישראל בשביל מתי מדבר ומתי חו"ל,
אמר הואיל והוא בשבילם אלך לפייסם אולי יבינו ויעמדו הם לבקש עליו רחמים,
ויאמרו לפני השם ב"ה: אין אנו יכולים להכנס לארץ כשאין משה רבינו עימנו.
כיוון שראה משה רבינו שלא הבינו, מיד אמר (לעיל כט, ג):
"ולא נתן ה' לכם לב לדעת" -
נצטער על שלא זכה להכנס לארץ. מיד השיבו הקב"ה:
אל תירא משה עבדי, יודע אני שבלבך לקיים תרי"ג מצוות שבה
והריני נותן לך חלק עם כל עושה מצווה
דכתיב (ישעיה נג): "לכן אחלק לו ברבים".
ולא עוד אלא שאני קורא התורה על שמך דכתיב (מלאכי ג):
"זכרו תורת משה עבדי".
ועוד, שתגן זכותך על מתי חו"ל שעתידים לעמוד בתחיית המתים בזכותך,
שנאמר (לקמן טז): " הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה" -
מכאן לתחיית המתים מן התורה,
כי הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה -
במספר גדול ובמספר קטן בגי' תחיית המתים.
(עץ החיים - לרבי סעדיא בר חיים אלנדאף זצ"ל)
 
חלק עליון