אמר רשב"י זי"ע(אידרא 'נשא',קכ"ח)-'אנן בחביבותא תליא'-
ההצלחה שלנו תלוייה באהבה.
שיאה של הברכה המשולשת-ברכת הכהנים שבפרשתינו-הוא השלום.
"וישם לך שלום",כפי שקבעו חז"ל(תורת הכהנים בחוקותי),על הכתוב
בפר'בחקותי:,ונתתי שלום בארץ".אם אין שלום-אין כלום.
גדול השלום,שמלך המשיח בא,אינו פותח-אלא בשלום,שנאמר:
"מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום(ישעיהו נ"ב,ז').
מכאן,שיסודו של העולם הוא השלום וכשם שהפירוד הוא
שרש הגלות,כך השלום והאחדות הם שרש גאולתו של עם ישראל.
ועוד בעניין השלום אמר בר קפרא:גדול השלום,שאף עליונים(=מלאכי השמיים)
צריכים שלום,שנאמר:"עושה שלום במרומיו"(איוב כה',ב')והרי הם קל וחומר.
מה העליונים,מלאכי השמיים,שאין ביניהם לא איבה,לא שנאה,לא תחרות ולא
עין-הרע - צריכים שלום,בני האדם שיש ביניהם כל המידות הללו ויצר הרע-
על אחת כמה וכמה.
"כה תברכו את בני ישראל"
אמרו ישראל לפני הקב,ה:רבון העולמים,לכהנים אתה אומר
שיברכו אותנו?אין אנו מבקשים,אלא,לברכותיך,שנהיה
מתברכים מפיך!
אמר להם הקב"ה:אעפ"י שאמרתי לכהנים-עמהם אני עומד ומברך.
לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם(=מרימים ידיהם בשעת הברכה)
לומר שהקב"ה עומד אחריהם(=ידיהם המורמות של הכהנים כביכול
מחפות על השכינה המצויה עמם,ולכן נוהגים שלא להביט בכהנים
הפורשים ידיהם ומברכים את העם).
ולכן אומר הכתוב:"הנה זה עומד אחר כתלנו,משגיח מן החלונות,
מציץ מן החרכים".(שיר השירים ב' ט').
"הנה זה עומד אחר כתלנו,-אלו בתי כנסיות ובתי-מדרשות.
"משגיח מן החלונות"-מבין כתפיהם של הכהנים המברכים את ישראל.
,מציץ מן החרכים"-מבין אצבעותיהם של הכהנים המורמות בשעת הברכה.
