בס"ד,
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>סיבת הצער - חסרון הדעת</span>
פיסת מידע! זה כל מה שמפריד בין האדם המאושר, מלא התקוה,
שלבו שקט ושאנן ובטחונו באלוקיו, לבין האדם האומלל, המיוסר במכאוביו,
מלא הפחד, שלבו חרד תדיר - פיסת מידע!
לא הפרשי גובה השכר, לא מרחב דירותיהם, לא מצב בריאותם,
גם לא הישגי ילדיהם או השלום בבתיהם. פיסת מידע, ותו לא מידי.
מאת: הרב שמחה גולשבסקי ז"ל
"כי כל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת" (ליקו"מ ר"נ).
רבינו הק', שכל שבילי הרקיע והיכלות מעלה פתוחים לפניו,
וכל רז לא אניס ליה, שוב מדהים אותנו בפשטות חידושיו
הטורפים בפנינו את כל מערך ומהלך מחשבותינו.
לא המציאות הפיזית - קובע רבינו במסמרות פלדה - לא המצב הגשמי
קובע את מידת אושרו של האדם או צערו, אלא - חסרון דעתו.
תרין רעין
במילים אחרות - יכולים אנו למצוא בעולמנו שני בני אדם: האחד - בריא אולם,
עטיניו מלאים חלב, עשיר כקרח, גיבור חיל ויושב בכבודו של עולם.
כלומר, מצבו החומרי מן המשופרים ביותר, ועם כל זאת - הינו מלא צער ויסורים,
כל ימיו כעס ומכאובות, וגם על משכבו לא ינוח, כי לבו רודף עליו ומטרידו.
ולעומתו - חבירו - נגוע חולי ומכאובים, עני מרוד וחסר כל, מוקף בחבילי טרדות
וצרות שונות ומשונות, ועם כל זאת צהלתו בפניו וגם בליבו, מלא שמחה תמיד,
ועל כל גל וגל של צרות ינענע לו בראשו, יניח לו לחלוף מעליו
ומיד יצוף ראשו מעברו השני, מחוזק ומחושל יותר.
הוא איתן באמונתו ותקוותו, ושמחתו מעידה עליו.
כי כל רגע ורגע נכון הוא לפצוח בשיר ולצאת במחול.
מה מפריד בין הני תרי רעין? - פיסת מידע! - אומר רבינו הק', ותו לא.
הראשון, שגורלו "שפר עליו", "המצליח" הגדול אינו אלא חסר דעת.
נפל הוא מן הדעת דקדושה, ותולה את כל מאורעותיו בטבע וחוקיו.
וע"כ נדמה לו, שכל גורלו מופקד בידיו שלו,
ואם לא יעשה ויפעל בכוחו - לא תגיע אליו הטובה.
ע"כ מוחו וליבו משוטטים יום ולילה, מסיירים את נכסיו ברצוא ושוב,
סורקים את חשבונותיו ללא הפוגה, וכולו דאגה מפני הבאות.
וכאשר יפול חלילה, וידמה בעיניו כי עפ"י חוקי הטבע וההסתברות
אין לו סיכויים רבים לקום ולשנות את מצבו,
מיד הוא משליך את עצמו לתוך זרועות היאוש.
אך גם בפסגות ההצלחה מייסר אותו ללא הרף מצפונו,
ורגשי אשמה מציפים את ישותו, שלא טוב עשה כאן,
ולא פעל נכון שם, וכן הלאה וכן הלאה, שהרי הכל תלוי בו,
בכשרונו וביכולותיו לתמרן בין חוקי הטבע ואיתניו.
וע"כ כאשר תפקוד אותו הצרה - קרי - מצב מחודש שאינו תואם
את תכניותיו וציפיותיו, והולך לו שלא כסדר רצונו.
הפסד כספי כי יפגע בו, חולי ומכאוב, או כשלון ואכזבה,
מיד הוא מייסר את עצמו ומתבשל במיציו: מדוע ולמה אירע לי כזאת?
שמא אם הייתי פועל אחרת על פי חוקי הטבע - הייתי מונע ומשנה
את אשר אירע לי וכו'. ואם צרתו צרה שקשה - שוב - עפ"י דרך הטבע -
להחלץ ממנה - יאבד עד מהרה את תקוותו, ואז כאשר תגיע עתו,
כי אין לך אדם שאין לו שעה, ותפקוד אותו הטובה,
לא יהיה עוד על מקומו לקבלה, כי ברח והלך לו.
ובאמת, אמר רבינו הק': אילו היה יודע, שכל העובר עליו הינו בהשגחה פרטית
מדוקדקת ואין שום מקרה, והכל הינו פועל יוצא של רחמיו ית' האין סופיים
ומידת טובו, אילו היה יודע, שדייקא בדרך זו עתידה לבוא עליו טובה
ושלוה מאין כמותה, הלא היה משתנה מצב רוחו מקצה לקצה,
שש ושמח היה, ואפילו את יסורי גופו, שבהכרח מרגישים היה לו קל ונוח לקבל.
אמור מעתה מה המפריד בינו לבין השמחה והאושר?
פיסת מידע ותו לא - המידע אודות הטובה שעתידה להגיע עדיו דייקא
דרך מצבו הנוכחי הנקרא בשגיונותיו "יסורים".
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>סיבת הצער - חסרון הדעת</span>
פיסת מידע! זה כל מה שמפריד בין האדם המאושר, מלא התקוה,
שלבו שקט ושאנן ובטחונו באלוקיו, לבין האדם האומלל, המיוסר במכאוביו,
מלא הפחד, שלבו חרד תדיר - פיסת מידע!
לא הפרשי גובה השכר, לא מרחב דירותיהם, לא מצב בריאותם,
גם לא הישגי ילדיהם או השלום בבתיהם. פיסת מידע, ותו לא מידי.
מאת: הרב שמחה גולשבסקי ז"ל
"כי כל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת" (ליקו"מ ר"נ).
רבינו הק', שכל שבילי הרקיע והיכלות מעלה פתוחים לפניו,
וכל רז לא אניס ליה, שוב מדהים אותנו בפשטות חידושיו
הטורפים בפנינו את כל מערך ומהלך מחשבותינו.
לא המציאות הפיזית - קובע רבינו במסמרות פלדה - לא המצב הגשמי
קובע את מידת אושרו של האדם או צערו, אלא - חסרון דעתו.
תרין רעין
במילים אחרות - יכולים אנו למצוא בעולמנו שני בני אדם: האחד - בריא אולם,
עטיניו מלאים חלב, עשיר כקרח, גיבור חיל ויושב בכבודו של עולם.
כלומר, מצבו החומרי מן המשופרים ביותר, ועם כל זאת - הינו מלא צער ויסורים,
כל ימיו כעס ומכאובות, וגם על משכבו לא ינוח, כי לבו רודף עליו ומטרידו.
ולעומתו - חבירו - נגוע חולי ומכאובים, עני מרוד וחסר כל, מוקף בחבילי טרדות
וצרות שונות ומשונות, ועם כל זאת צהלתו בפניו וגם בליבו, מלא שמחה תמיד,
ועל כל גל וגל של צרות ינענע לו בראשו, יניח לו לחלוף מעליו
ומיד יצוף ראשו מעברו השני, מחוזק ומחושל יותר.
הוא איתן באמונתו ותקוותו, ושמחתו מעידה עליו.
כי כל רגע ורגע נכון הוא לפצוח בשיר ולצאת במחול.
מה מפריד בין הני תרי רעין? - פיסת מידע! - אומר רבינו הק', ותו לא.
הראשון, שגורלו "שפר עליו", "המצליח" הגדול אינו אלא חסר דעת.
נפל הוא מן הדעת דקדושה, ותולה את כל מאורעותיו בטבע וחוקיו.
וע"כ נדמה לו, שכל גורלו מופקד בידיו שלו,
ואם לא יעשה ויפעל בכוחו - לא תגיע אליו הטובה.
ע"כ מוחו וליבו משוטטים יום ולילה, מסיירים את נכסיו ברצוא ושוב,
סורקים את חשבונותיו ללא הפוגה, וכולו דאגה מפני הבאות.
וכאשר יפול חלילה, וידמה בעיניו כי עפ"י חוקי הטבע וההסתברות
אין לו סיכויים רבים לקום ולשנות את מצבו,
מיד הוא משליך את עצמו לתוך זרועות היאוש.
אך גם בפסגות ההצלחה מייסר אותו ללא הרף מצפונו,
ורגשי אשמה מציפים את ישותו, שלא טוב עשה כאן,
ולא פעל נכון שם, וכן הלאה וכן הלאה, שהרי הכל תלוי בו,
בכשרונו וביכולותיו לתמרן בין חוקי הטבע ואיתניו.
וע"כ כאשר תפקוד אותו הצרה - קרי - מצב מחודש שאינו תואם
את תכניותיו וציפיותיו, והולך לו שלא כסדר רצונו.
הפסד כספי כי יפגע בו, חולי ומכאוב, או כשלון ואכזבה,
מיד הוא מייסר את עצמו ומתבשל במיציו: מדוע ולמה אירע לי כזאת?
שמא אם הייתי פועל אחרת על פי חוקי הטבע - הייתי מונע ומשנה
את אשר אירע לי וכו'. ואם צרתו צרה שקשה - שוב - עפ"י דרך הטבע -
להחלץ ממנה - יאבד עד מהרה את תקוותו, ואז כאשר תגיע עתו,
כי אין לך אדם שאין לו שעה, ותפקוד אותו הטובה,
לא יהיה עוד על מקומו לקבלה, כי ברח והלך לו.
ובאמת, אמר רבינו הק': אילו היה יודע, שכל העובר עליו הינו בהשגחה פרטית
מדוקדקת ואין שום מקרה, והכל הינו פועל יוצא של רחמיו ית' האין סופיים
ומידת טובו, אילו היה יודע, שדייקא בדרך זו עתידה לבוא עליו טובה
ושלוה מאין כמותה, הלא היה משתנה מצב רוחו מקצה לקצה,
שש ושמח היה, ואפילו את יסורי גופו, שבהכרח מרגישים היה לו קל ונוח לקבל.
אמור מעתה מה המפריד בינו לבין השמחה והאושר?
פיסת מידע ותו לא - המידע אודות הטובה שעתידה להגיע עדיו דייקא
דרך מצבו הנוכחי הנקרא בשגיונותיו "יסורים".