עומק הבדיחה "המיליונרים המעונבים"

[הרב אברהם גקי]

בין כל המיליונרים המעונבים שהשתתפו בהלווייתו של הברון רוטשילד, היה גם אדם לבוש קרועים, שעמד בצד והתייפח בבכי. הנוכחים ניסו להרגיעו, אך הוא לא הפסיק לבכות, וליווה בדמעות שליש את הברון רוטשילד לדרכו האחרונה.

לאחר ההלוויה, פנה אליו מישהו ושאל אותו: 'ראיתי שאתה בוכה ממש כמו בן משפחה, ואף יותר מכך. אמור לי נא, מה הקשר שלך לברון רוטשילד, האם אתה קשור אליו משפחתית'? 'לא', השיב האיש, וניגב את דמעותיו. השואל התפלא: 'אם כך, מדוע אתה כה בוכה'? האיש פרץ שוב בבכי וענה: 'בדיוק על כך אני בוכה, אילו הייתי בן משפחה, לפחות הייתי יורש משהו'...

----

עומק בדיחה זו, היא שאדם יכול להסתכל על תלמיד חכם שהוא 'מיליונר' בתורה, ולבכות בדמעות שליש: 'מדוע אני לא זוכה ללמוד כמוהו, מדוע אינני עשיר בתורה כמוהו, מדוע ה' יתברך אוהב את רבי שמעון בר יוחאי ונתן לו להיות 'בבחינת שבת' ולי לא? מדוע משה רבינו זכה שהשכינה דיברה מתוך גרונו ואני לא זכיתי ולא אזכה לעולם לדרגה זו'?

אולם על פי השכל הרוחני שגילה ה' דרך רבי נחמן מברסלב, שהתורה נצחית ואינה מוגבלת בשום נפש פרטית, אזי 'בחינת שבת' שייכת לכל אחד מאתנו, כאשר אנו 'שובתים' ממלאכתנו ומאמינים שה' עושה את הפעולה מתוכנו, ואז אנחנו עצמנו נהיים 'שבת' כמו רשב"י, וכאשר אנו מאמינים שה' מזיז לנו את השפתיים ומוציא את הדיבור מפינו – אזי המציאות היא ש'שכינה' – שהיא ה'אמונה' – מדברת גם מהגרון שלנו. במקום לבכות על מצבנו, הבה נגדל את האמונה שלנו ונכניס את ה' לחיינו, ואז כל המעלות הגדולות יתקיימו אף בנו, בכל אדם בכל מקום ובכל זמן.