הרב אברהם גקי
Member

בגמרא (חולין קט) מבואר, כי כנגד כל דבר שאסרה התורה – התירה התורה דבר אחר הדומה לו, בכדי שאדם לא יתאווה לדבר האסור, שכן יש לו דבר אחר דומה, שיכול ליהנות ממנו בהיתר. למשל, התורה אסרה לאכול דם, אולם התירה אכילת כבד שטעמו כטעם דם, וכן אסרה בשר בחלב, אך התירה אכילת כחל [שהוא עטין הבהמה], שטעמו דומה לבשר בחלב, וכן מובאות בגמרא דוגמאות נוספות, עיין שם.
מסופר, כי שאלו תלמידיו את רבי משה פיינשטיין שהתורה הלא אסרה ביטול תורה, ומה מצינו שהתירה כנגדה? ענה רבי משה פיינשטיין בצחות: כנגד איסור 'ביטול תורה', התירה התורה את המונח הישיבתי 'לדבר בלימוד'...
---
עומק הבדיחה הוא, על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן (תו' ק"י, ועי' תו' רל"ד) שהתורה היא רוחניות, וכל הציורים הגשמיים שאנו מכירים אינם אלא דוגמה גשמית למצוות הרוחניות, אולם התורה בעצמה היא רוחנית ואין בה שום אחיזה של גשמיות, לא 'ציור, לא 'מקום' ולא 'זמן'. ועל כן, אם אדם חושב שהתורה והמצוות מוגבלות ב'ציור זמן ומקום' – אות הוא כי אינו עוסק בתורה האמתית, אלא רק בציור הגשמי שלה, שאינה אלא כיסוי ודוגמה לתורה הרוחנית, שקיימת תמיד, בכל מקום בכל זמן ועל כל אדם ואדם. כשם שה'דיבור בלימוד' אינו 'לימוד תורה' בצורתה הנכונה והאמתית, כך הלימוד הגשמי אף שהוא קדוש, אינו נחשב לקיום התורה באמת, ורק מי שיש לו את ה'שכל הרוחני' שבתורה, שהוא האמונה, לומד תורה באמת.