עומק הבדיחה: מעשה בחכם שיצא לטייל בשדות העיר

[הרב אברהם גקי]

מעשה בחכם שיצא לטייל בשדות העיר. בעודו מתבונן בכל מיני העבודות הנעשות בשדות ובפרדסים, שם לב לפתע לחלקת אדמה ריקה, ובה מסתובב אדם הלוך וחזור ועושה תנועות משונות בידיו. 'עבודה' כזו בשדה עדיין לא ראיתי, הרהר לעצמו, 'אסורה נא ואראה את המראה'... כאשר התקרב, שאל אותו החכם: 'אמור נא לי אדוני, מה אתה עושה'? עצר אותו אדם מ'מלאכתו' והשיב לו: 'חלקת אדמה זו – שלי היא, ואני שותל בה אבטיחים'. התפלא החכם ושאל: 'והלא עיניי רואות כי ידיך ריקות, ואינך אלא עושה תנועות בידיך - אך אינך מפזר זרעים'? 'אין לי צורך לפזר זרעים', ענה האיש, 'שכן אני שותל כעת אבטיח בלי גרעינים'...

עומק הבדיחה הוא, על פי מה שכתב ה' יתברך דרך רבי נחמן (ליקו"מ ח"א תו' ס"ה) שכאשר יש לאדם שכל רוחני, אזי הוא נקרא 'עושה פירות', כי התורה אצלו קיימת לעד, ופירות התורה חיים אצלו, שכן יש לו 'שבת' כל רגע, כאשר הוא עושה פעולה, ובמחשבתו 'שובת' ממנה וחושב שה' עושה אותה, וכן 'תפילין' כל רגע, כאשר הוא מאמין שה' שומע אותו ומתבייש מה' יתברך. אלה הן 'פירות התורה', וה'זרע' הוא השכל הרוחני, הכוח שמאפשר לתורה לגדול ולצמוח בקרבנו. אולם כשאדם אינו חי בשכל הרוחני – אין לתורה שלו 'חיים' והיא איננה מגדלת פירות, כי ברגע שדבר שבתורה איננו מתקיים לעד – יש העדר של ה'פירות' של הדבר. אדם שלומד תורה גשמית, דומה הוא למסתובב ושותל, לומד ומתפלל, אולם עבודתו היא 'ללא גרעינים': 'לא תזרע ולא תצמיח'...