עומק הבדיחה "מעשה בטיפש הכפר"

[הרב אברהם גקי]

מעשה בטיפש הכפר שהגיע לבית המדרש ובישר לכולם: 'מוריי ורבותיי, תאחלו נא לי מזל טוב, זכיתי בהגרלת הלוטו'... ידידיו בירכו אותו ושמחו עמו, ואז שאל אותו מאן דהוא: 'מהיכן ידעת מהו המספר הזוכה'? 'פשוט מאד', ענה הטיפש, 'חלמתי בלילה שלש פעמים על המספר שמונה, הסקתי מכך, שמאחר ושלש כפול שמונה שווה עשרים ואחד – הרי שמן השמים מגלים לי שהמספר הזוכה הוא עשרים ואחד. קמתי בבוקר, קניתי כרטיס, רשמתי עשרים ואחד – וזכיתי'...
'כמה טיפש אתה', לעגו לו סובביו, 'הלא שלש פעמים שמונה הם עשרים וארבע, לא עשרים ואחד'... 'האומנם', שאל הטיפש, והפטיר: 'אילו הייתי יודע חשבון – לא הייתי זוכה, טוב שלא ידעתי'...

----

עומק הבדיחה הוא, שיכול להיות אדם שהוא 'טיפש' בתורה, ואולי אינו יודע ללמוד אפילו דף גמרא, ועומדות בפניו שתי אפשרויות: האחת - להתייאש ולהצטער, והשניה – לשים הכל בצד, ולחיות את החיים עם ה' ולהאמין שה' מנשים אותו וכו'.
אילו נבחר חלילה באפשרות הראשונה – לא נזכה ב'לוטו'. אולי ניוותר 'חכמים', ואולי אף נשקיע את כל חיינו בלימוד 'חשבון', אך במבחן המציאות – ניוותר אביונים עלובים כמו שהיינו. אילו נשכיל לשים את ה'חכמות' בצד, לחיות את חיינו עם ה' יתברך גם מבלי לבקש להיות גאונים וחכמים, הרי שנזכה ב'לוטו' האמיתי: באמונה. כאשר אדם חי באמונה עם ה' יתברך, גם אם אינו יודע מעבר לכך כלום - יש לו את כל התורה בחיקו, שכן שורש התורה היא האמונה: 'וצדיק באמונתו יחיה'.