הרב אברהם גקי
New Member
מעשה במנהל בית משוגעים שנכנס יום אחד לאגף הסגור, והנה הוא רואה את כל החוסים יושבים בעיגול וצוחקים. כשהתקרב יותר, ראה שכל אחד בתורו אומר מספר: ראובן קורא בקול גדול 'ארבעים וחמש'... והציבור פורץ בצחוק גדול, שמעון אומר 'חמישים ושתיים', וכל הסובבים צוחקים עד דמעות...
פנה המנהל לאחד החוסים וביקש ממנו להסביר מה פשר העניין. 'פשוט מאד' ענה לו האיש, 'נוהגים אנו לספר בדיחות בכדי להפיג את השיעמום, אולם בכדי לחסוך את אמירת הבדיחה קבענו את כל הבדיחות במספרים לפי הסדר, ואנו מזכירים את הבדיחות לפי מספרם – וצוחקים...
ניסה המנהל את מזלו וקרא: 'שמונים'... 'מדוע זה אינכם צוחקים'? ענו לו הסובבים 'יש לנו רק שבעים ושתיים בדיחות, אין לנו בדיחה כזו... 'שישים ושלש' קרא המנהל, אולם שוב – אף אחד לא צחק... 'צריכים לדעת לספר בדיחה', העירו לו, 'לא סיפרת טוב'...
---
עומק הבדיחה הוא, על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן (תו' רל"ד) שאדם צריך לספר לה' יתברך בהתבודדות את כל מה שקרה לו ואת כל מה שעובר עליו, אולם אם יאמר אדם לה' יתברך 'קמתי בבוקר', 'הלכתי למקוה' וכד' – אינו יודע לספר כמו שצריך, שכן אינו מספר את הסיפור כ'סיפורי צדיקים' על 'צדיקו של עולם', אולם אם יספר את הסיפור באופן הראוי ויאמר לה' יתברך 'אתה הערת אותי בבוקר', 'אתה לקחת אותי למקווה', 'אתה הנחת לי תפילין' וכו' – זה נחשב שמספר את הסיפור בצורה הנכונה והמדויקת, כ'סיפורי צדיקים'... כי 'צריך לדעת לספר'!
פנה המנהל לאחד החוסים וביקש ממנו להסביר מה פשר העניין. 'פשוט מאד' ענה לו האיש, 'נוהגים אנו לספר בדיחות בכדי להפיג את השיעמום, אולם בכדי לחסוך את אמירת הבדיחה קבענו את כל הבדיחות במספרים לפי הסדר, ואנו מזכירים את הבדיחות לפי מספרם – וצוחקים...
ניסה המנהל את מזלו וקרא: 'שמונים'... 'מדוע זה אינכם צוחקים'? ענו לו הסובבים 'יש לנו רק שבעים ושתיים בדיחות, אין לנו בדיחה כזו... 'שישים ושלש' קרא המנהל, אולם שוב – אף אחד לא צחק... 'צריכים לדעת לספר בדיחה', העירו לו, 'לא סיפרת טוב'...
---
עומק הבדיחה הוא, על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן (תו' רל"ד) שאדם צריך לספר לה' יתברך בהתבודדות את כל מה שקרה לו ואת כל מה שעובר עליו, אולם אם יאמר אדם לה' יתברך 'קמתי בבוקר', 'הלכתי למקוה' וכד' – אינו יודע לספר כמו שצריך, שכן אינו מספר את הסיפור כ'סיפורי צדיקים' על 'צדיקו של עולם', אולם אם יספר את הסיפור באופן הראוי ויאמר לה' יתברך 'אתה הערת אותי בבוקר', 'אתה לקחת אותי למקווה', 'אתה הנחת לי תפילין' וכו' – זה נחשב שמספר את הסיפור בצורה הנכונה והמדויקת, כ'סיפורי צדיקים'... כי 'צריך לדעת לספר'!