הרב אברהם גקי
Member
שני קניבלים [אוכלי בשר אדם] הלכו לראות הצגה, והביאו עמהם ילד קטן. כאשר ניגשו לשלם ביקשו לקנות שני כרטיסים, אך המוכר העיר להם ואמר: 'הלא אתם שלשה, עליכם לשלם גם עבור הילד, מדוע אתם מבקשים רק שני כרטיסים'? ענו לו הקניבלים בפשטות: 'הילד הזה הוא האוכל שלנו, זה רק 'פיצוחים' שהבאנו עמנו בשביל לנשנש תוך כדי ההצגה'...
---
עומק הבדיחה הוא על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן (ח"א תו' כ"ב) בביאור דברי הזוהר (פ' תרומה) 'בראשית' מאמר, 'ברא' חצי מאמר, אב ובן', עיין שם הרחבת הביאור, וקיצור הדברים הוא, שהתורה הגשמית הינה 'חצי מאמר' ו'בן'– לעומת הרוחניות של התורה שנקראת 'מאמר שלם'.
כאשר אנו מבינים את התורה רק באופן גשמי, ולא 'מפצחים' אותה בכדי לחדור לרוחניות שלה – התורה שלנו היא רק 'בן' – 'חצי מאמר', [כגון 'ציצית', כשהיא מתפרשת אצלנו שבגד בן ארבע כנפות עם חוטים, בלי משמעות רוחנית נצחית] זו איננה שלמות התורה באמת, שכן היא תלויה ב'ציור' 'מקום' ו'זמן'.
אמנם מי שזכה לשכל הרוחני שה' יתברך מגלה לנו דרך רבי נחמן, שהתורה היא נצחית ואינה מוגבלת בשום דבר גשמי - הוא נקרא 'אוכל אדם', שכן ה'אדם' [הדרגה הגבוהה בבריאה – שהוא משל ה'גשמיות' של התורה] הוא 'פיצוחים' עבורו, ועבודתו היא 'לפצח' את הגשמיות של המצוה ולהגיע לרוחניות שלה, שהיא ה'אמונה' שהמצוה רומזת עליה ['ציצית' – ה' מציץ עלי ורואה אותי כל רגע'], ועל כן כל התורה הגשמית שמכונה 'בן – חצי מאמר' – היא עבורו 'פיצוחים' שעליו לפצח בכדי להגיע ל'אמונה' נצחית בה' יתברך.