הרב אברהם גקי
Member
מעשה באדם שרצה להתחתן ויצא להתפלל על כך בשדה. בתוך תפילתו החל לצעוק: 'רבונו של עולם, אני רוצה להתחתן'... ומיד שמע הד העונה לו 'תן, תן, תן'... חשב באיש לתומו שמן השמים עונים לו שעליו להתחייב לתת משהו בכדי להתחתן, וצעק: 'רבונו של עולם, אין לי כסף, מה אני אביא לה???', ומיד ענו לו בקול ההברה 'וילה, וילה, וילה'...
---
עומק הבדיחה הוא על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן (ח"א תו' כ"ב) בביאור דברי המשנה במסכת ראש השנה על אדם התוקע בבור: 'אם קול שופר שמע יצא, ואם קול הברה שמע לא יצא'. ומבאר שם שקול השופר היא האמונה, והיא נשמעת לנו בקולו של הצדיק שמלמד אותנו את הרוחניות של התורה שמעירה אותנו מהשינה ומחברת אותנו לה' יתברך לגמרי, והחלק הגשמי של התורה הוא רק בבחינת 'קול הברה' לתורה הרוחנית, וזהו אם קול שופר שמע יצא וכו', עיין שם.
כמו כן, כאשר אדם לומד הלכה או מצוה, כגון 'ציצית', צועק לו רבי נחמן 'בחינת ציצית'!!! אם נשמע את קולו, קול השופר המקורי – נגלה את ה'בחינה' של הציצית, את ה'שכל שלה שהוא האמונה 'שה' מסתכל עלי', ונוכל לחיות מהציצית חיי נצח, אם נחשוב כל רגע שה' יתברך מסתכל עלינו כל הזמן. אולם, כרבי נחמן צועק 'בחינת ציצית': נשמע קול הברה האומר - 'ציצית, ציצית, ציצית'... 'ציצית' גשמית. ועל כן אם נשמע רק את קול ההברה נישאר רק עם התורה הגשמית, מבלי להגיע על ידה עד ה' יתברך ממש, ולחיות אותו בכל רגע.