הרב אברהם גקי
New Member
בפרשת השבוע ה' יתברך מלמד אותנו חוקי קדושה וטהרה, ומזהיר אותנו לשמור עליהם, משום שאם ח"ו לא נישמר בקדושה – אזי תקיא אותנו הארץ הקדושה, ארץ ישראל, כאשר קאה את הגוי. פשוט וברור, כי ברובד הגשמי של הפסוק נצטוונו לשמור על קדושה וטהרה, בכדי שארץ ישראל הגשמית לא תקיא אותנו, שכן יש בה קדושה והיא אינה סובלת דבר טמא. אולם, ה' יתברך לימד אותנו באמצעות רבי נחמן, שיש בתורה גם רובד רוחני, ועלינו להבין מה היא 'ארץ ישראל' הרוחנית, וכיצד נוכל להישמר ולהיזהר ש'ארץ ישראל' הרוחנית לא תקיא אותנו.
ה' יתברך טבע בבריאה, שה'מזון' שאוכלים הופך להיות מהות אחת עם ה'ניזון' האוכלו. למשל: כאשר בהמה אוכלת עשבים, נעשים העשבים חלק ממהות הבהמה, ונבלעים באבריה. כך, עולים ה'עשבים' מבחינה נמוכה של 'צומח' לבחינה גבוהה יותר של 'חי'. כמו כן כאשר אדם אוכל בשר בהמה – עולה הבהמה מבחינת 'חי' שהיתה עד עתה, ונעשית חלק ממהות האדם, שהוא בדרגה גבוהה יותר. אולם, אם אדם יאכל דבר שאינו ראוי לו – גופו לא יוכל לסבול אותו, והוא לא ייהפך למהות האדם אלא האדם יקיא אותו (עי' ליקו"מ ח"א תו' קכ"ט).
ה'דעת' וה'שכל' הרוחני שמגלה ה' יתברך דרך רבי נחמן, שהיא ה'אמונה' המושלמת בה' יתברך בכל תנועה ונשימה, נקראת 'ארץ ישראל', כמו שכתוב 'שכן ארץ ורעה אמונה'. כאשר אדם מתקרב ל'דעת' הזו ומתחיל לחיות כך את חייו ולחשוב כל העת על ה' יתברך שמזיז אותו ומנשים אותו ומוליך אותו וכו', אזי אף על פי שהאדם אינו מתוקן לגמרי, ועדיין 'סוחב' עמו מידות רעות ותאוות, בכל זאת - אם רצונו חזק להתקרב לה' יתברך ולעבוד אותו, אזי ה'ארץ' שהיא האמונה 'תאכל' אותו, ולאט לאט הוא יתהפך למהותו, וייאכל ל'דעתו' של הצדיק המכונה ארץ ישראל'. וזהו שנאמר בארץ ישראל 'ארץ אוכלת יושביה', כי מי שחי בשכל של 'ארץ ישראל' נאכל ונהפך למהותה, ובעזרת ה' יתברך יזכה שהחומריות שלו תיאכל לנשמתו ויזכה לנצח את כל תאוותיו ולעבוד את ה' באמת.
אולם, כאשר אדם אינו רוצה לעבוד את ה' באמת, אזי אף אם יהיה מקורב לצדיקים, הוא לא 'ייאכל' ויהפך למהותם, וה'דעת' של הצדיק לא תוכל לסבול אותו. זהו שנאמר אצל ארץ ישראל 'ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם', כי כאשר אדם לומד את תורת הצדיק ואינו רוצה לעבוד עמה את ה' יתברך – הצדיק מקיא אותו, וכל התקרבותו איננה מועילה לו כלום, כמו שכתב רבי שמשון ברסקי זצ"ל, ]שהיה נכדו של רבי נחמן[ בהקדמה לספרו 'עצות המבוארות': 'אפילו אם יקראו לו 'ברסלבר חסיד', וגם ייסע לאומן – אין כוח בהתקרבות בלי הרגשת דעתו'.
ועל כן, עלינו לקחת את תורתו של רבי נחמן ברצינות, ולהבין שה' יתברך שלח לנו בדור האחרון את ה'שכל' הכי גבוה בתורה, 'שכל' של 'אמונה', שיכולה לחבר אותנו לגמרי עם ה' יתברך עד שנוכל 'להיאכל' לאמונה לגמרי, ולהפוך ל'מהותו' של הצדיק, היינו להיות 'כמוהו ממש'. כי רבי נחמן היה חי באופן שבכל רגע הוא חשב על ה' יתברך, ובכל נשימה היה חושב 'ה' אתה מנשים אותי', וכן 'ה' אתה מוליך אותי' וכו' – ואנו, אם רק נרצה באמת, נוכל להתאמן ולחיות כמוהו ממש, ולעשות לה' נחת רוח בכל רגע.
ה' יתברך טבע בבריאה, שה'מזון' שאוכלים הופך להיות מהות אחת עם ה'ניזון' האוכלו. למשל: כאשר בהמה אוכלת עשבים, נעשים העשבים חלק ממהות הבהמה, ונבלעים באבריה. כך, עולים ה'עשבים' מבחינה נמוכה של 'צומח' לבחינה גבוהה יותר של 'חי'. כמו כן כאשר אדם אוכל בשר בהמה – עולה הבהמה מבחינת 'חי' שהיתה עד עתה, ונעשית חלק ממהות האדם, שהוא בדרגה גבוהה יותר. אולם, אם אדם יאכל דבר שאינו ראוי לו – גופו לא יוכל לסבול אותו, והוא לא ייהפך למהות האדם אלא האדם יקיא אותו (עי' ליקו"מ ח"א תו' קכ"ט).
ה'דעת' וה'שכל' הרוחני שמגלה ה' יתברך דרך רבי נחמן, שהיא ה'אמונה' המושלמת בה' יתברך בכל תנועה ונשימה, נקראת 'ארץ ישראל', כמו שכתוב 'שכן ארץ ורעה אמונה'. כאשר אדם מתקרב ל'דעת' הזו ומתחיל לחיות כך את חייו ולחשוב כל העת על ה' יתברך שמזיז אותו ומנשים אותו ומוליך אותו וכו', אזי אף על פי שהאדם אינו מתוקן לגמרי, ועדיין 'סוחב' עמו מידות רעות ותאוות, בכל זאת - אם רצונו חזק להתקרב לה' יתברך ולעבוד אותו, אזי ה'ארץ' שהיא האמונה 'תאכל' אותו, ולאט לאט הוא יתהפך למהותו, וייאכל ל'דעתו' של הצדיק המכונה ארץ ישראל'. וזהו שנאמר בארץ ישראל 'ארץ אוכלת יושביה', כי מי שחי בשכל של 'ארץ ישראל' נאכל ונהפך למהותה, ובעזרת ה' יתברך יזכה שהחומריות שלו תיאכל לנשמתו ויזכה לנצח את כל תאוותיו ולעבוד את ה' באמת.
אולם, כאשר אדם אינו רוצה לעבוד את ה' באמת, אזי אף אם יהיה מקורב לצדיקים, הוא לא 'ייאכל' ויהפך למהותם, וה'דעת' של הצדיק לא תוכל לסבול אותו. זהו שנאמר אצל ארץ ישראל 'ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם', כי כאשר אדם לומד את תורת הצדיק ואינו רוצה לעבוד עמה את ה' יתברך – הצדיק מקיא אותו, וכל התקרבותו איננה מועילה לו כלום, כמו שכתב רבי שמשון ברסקי זצ"ל, ]שהיה נכדו של רבי נחמן[ בהקדמה לספרו 'עצות המבוארות': 'אפילו אם יקראו לו 'ברסלבר חסיד', וגם ייסע לאומן – אין כוח בהתקרבות בלי הרגשת דעתו'.
ועל כן, עלינו לקחת את תורתו של רבי נחמן ברצינות, ולהבין שה' יתברך שלח לנו בדור האחרון את ה'שכל' הכי גבוה בתורה, 'שכל' של 'אמונה', שיכולה לחבר אותנו לגמרי עם ה' יתברך עד שנוכל 'להיאכל' לאמונה לגמרי, ולהפוך ל'מהותו' של הצדיק, היינו להיות 'כמוהו ממש'. כי רבי נחמן היה חי באופן שבכל רגע הוא חשב על ה' יתברך, ובכל נשימה היה חושב 'ה' אתה מנשים אותי', וכן 'ה' אתה מוליך אותי' וכו' – ואנו, אם רק נרצה באמת, נוכל להתאמן ולחיות כמוהו ממש, ולעשות לה' נחת רוח בכל רגע.