פרשת האזינו – שירת האזינו , שירת דויד וחג הסוכות.
מאת: אהובה קליין.
פרשת האזינו פותחת בשירה: שירת האזינו –הנה קטע מתוך שירה זו:
הַֽאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַֽאֲדַבֵּ֑רָה - וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי ־פִֽי׃
יַֽעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י - תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י
כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־ דֶ֔שֶׁא - וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי ־עֵֽשֶׂב׃
כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א - הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵֽאלֹהֵֽינוּ׃
הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּֽעֳל֔וֹ - כִּ֥י כָל־ דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט
אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃
שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל"׃
[דברים ל"ב, א'- ו']
ההפטרה לפרשה נקראת בספר: שמואל ב, [פרק כ"ב]
להלן קטע הפתיחה להפטרה - שירת דויד:
וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ
מִכַּף כָּל-אֹויְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל. וַיֹּאמַר: יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי,
וּמְפַלְטִי-לִי. אֱלֹוהֵי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ; מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי,
מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי, מֹשִׁעִי, מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.
מְהֻלָּל, אֶקְרָא יְהוָה; וּמֵאֹויְבַי, אִיווָּשֵׁעַ.
כִּי אֲפָפֻנִי, מִשְׁבְּרֵי-מָוֶת; נַחֲלֵי בלייעל, יְבַעֲתֻנִי.
חֶבְלֵי שְׁאוֹל, סַבֻּנִי; קִדְּמֻנִי, מֹקְשֵׁי-מָוֶת.
בַּצַּר-לִי אֶקְרָא יְהוָה, וְאֶל- אֱלֹוהַי אֶקְרָא; וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי, וְשַׁווְעָתִי בְּאָזְנָיו". [שמואל כ"ב, א'- ח']
פרשת האזינו צמודה לחג הסוכות. את חג הסוכות אנו מצווים לקיים על פי התורה:
החג נקרא גם בשם: חג האסיף –בו מצווים אנו לחגוג - במשך: שבעה ימים – כפי שנאמר בתורה במקורות הבאים:
א] "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. לו שִׁבְעַת יָמִים, ......... אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא כ"ג, ל"ג- מ"ד]
ב] "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ".... " [דברים ט"ז, י"ג- י"ד]
ג] "שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה: כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ"[שם, ט"ו]
השאלות הן:
א] מהי חשיבות השירה בפרשת האזינו?
ב] מה הקשר לשירת דוד ולפרשת האזינו?
ג] מה המטרה במצוות חג הסוכות?
תשובות.
חשיבות השירה בפרשת האזינו.
"נתיבות שלום: סובר: כי השירה מאד חשובה בתורה הקדושה.
אמר כבר רש"י בפרשת "וילך" שהכוונה לשירה המופיעה בפרשת האזינו, כאשר יבואו הצרות על עם ישראל - השירה הזו תענה להם - כי ה' הזהיר את עם ישראל מפני הצרות – האלה אם יחטאו, שהרי ישנה הבטחה שהתורה לא תשתכח מזרעם לגמרי.
על פי ספר החינוך: מצווה היא לכתוב את התורה אשר בה כתובה השירה הזו.
מכאן נבין: שהשירה הזו היא עיקר התורה - לפי שכל התורה קרויה על שמה והיא גם מספקת תשובה למצב שבן אדם מרגיש , גם כאשר יש הסתר פנים.
בספרי נאמר: "גדולה שירה זו לפי שיש בה: עבר הווה ועתיד.
יש בה את העולם הזה ואת העולם הבא ומתפלא ה"נתיבות שלום" מדוע הקטע הזה בפרשה נקרא שירה בזמן שלכאורה הוא תוכחה ועונשים?
אלא הביאור של הרמב"ן: שירת האזינו היא משהו נצחי ומתארת את כל מה שמוצאות אותנו , יש בה גם הבטחת הגאולה העתידית.
השירה מתארת גם את כל הטוב והחסד שה' גמל לעם ישראל וכל הנסים בהיותם נודדים במדבר למרות שהיו כפויי טובה וחטאו - לכן ה' כעס עליהם ושלח בארצם דבר ,רעב , חיה רעה וחרב ופיזר אותם בכל רוח ועוד עונשים שונים וקשים. אך בסוף השירה מתואר- איך הי יתנקם בגויים וזו תהיה בגאולה העתידית . אין הכוונה לא לתקופת בית שני –לפי שעליה לא נאמר:
"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם ְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".
הנקמה בגויים תבוא רק בזמן הגאולה הקרובה.
הגאולה הזו מובטחת ללא כל תנאי שה' דורש מעם ישראל. גם אם לא יעשו תשובה - הגאולה בוא תבוא - כהבטחת ה'.
כל העונשים שבאו על ישראל - הם במטרה: לטהר את ישראל לקראת הגאולה.
הרמב"ן מסביר: שעיקר השירה הוא - ההבטחה על נצחיות עם ישראל והגאולה.
כאשר ה' ינקום בכל הגויים הרשעים שהציקו לישראל ,אז יראו כל הגויים שישראל הם עם ה' ונחלתו לנצח. ולכן השירה משמשת שטר עדות לכך.
שירת דוד והקשר לפרשת האזינו.
המלב"ים מסביר: דוד שר את השירה הזאת כמה פעמים, ביום שה' הציל אותו מכף כל אויביו, ובכל פעם שהוא היה נושע- היה שר וגם כאשר ניצל משאול - היה שר את השירה.
רש"י סובר: כי דוד היה שר את השירה לעת זקנתו לאחר שעברו עליו כל צרותיו וניצל מכולם וגם מכף שאול. שאול היה רודף אותו יותר מכולם.
דוד משבח את ה' על התקופות שבהם ישב בשלווה ללא צרות.
הישועה מיד ה' מכילה שלושה חלקים:
א] הימלטות מהאויב.
ב] בריחה אל המצודה.
ג] המקום שעליו עומדת המצודה- סלע גבוה וחזק באותה מידה גם ה' מהווה לדויד סלע - וממלט אותו מיד האויב.
באותם ימים לא רק שהאויב לא השיג אותו ,אלא דוד ניצח אותם וזאת בזכות ה' שהגן עליו - ה' הושיע אותו מהאויבים שהם אנשי חמס.
בזמן שאינו נמצא בצרה לא יצטרך להתפלל אל ה' שיושיע אותו. אלא יקרא לה' בשם "מהולל" לפי שיש להלל את ה' על רוב טובותיו ועל ידי שיהלל את ה' יוושע מאויביו..
אך כאשר האויבים ילחמו בו אז יצטרך להתפלל ולקרא אל ה' שיסייע לו.
הנקודה המרכזית בשירת דוד -: האמונה בה' והדבקות בו לאורך כל הדרך בכל מצב. דוד מקיים את הקשר באמצעות שירה, ודברי הלל.
לעניות דעתי, השירה שמופיעה גם בפרשת האזינו – מסמלת את הקשר ההדוק בין ה' לעם ישראל בכל מצב - ואת אהבת ה' אל העם הנבחר.
המטרה בחג הסוכות.
ציורי תנ"ך/ סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
בחג הסוכות אנו מצווים לשבת שבעה ימים בסוכות.
אנו יוצאים מדירת קבע אל דירת עראי וכאן אנו מביעים את ביטחוננו ודבקותנו אך ורק בקב"ה. מבחינה חינוכית - הישיבה בסוכה מלמדת אותנו להסתכל על העולם בו אנו חיים כיושבים בו בדירת ארעי. יפים דברי רבי יעקב:
"רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין": [מסכת אבות ד, ט"ז]
כלומר, היהודי צריך בעולם הזה לעסוק בתורה ומצוות – כדי להכין את הקרקע לקראת הטרקלין בעולם הבא – לאחר מותו.
כידוע, חג סוכות נקרא גם בשם: חג האסיף - היות ובתקופה זו כאשר האיכר אוסף את יבולו, צריך להיזהר ,לא לתלות את הצלחתו בכוחותיו בלבד, ואל יגיד: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" לכן בזמן הזה היהודי נדרש לשבת בסוכה, השמחה עליה התורה מצווה אותנו בחג הסוכות- היא שמחה של הודיה לה' – הכרת הטוב על כל מה שדאג לנו בעבר- במדבר הושיב אותנו בסוכות.
וגם על כל מה שדואג לנו בהווה,
כאשר אנחנו יושבים בסוכה והסכך מעלינו הוא: "פסולת גורן ויקב" – הדבר מעיד כי מי שמגן עלינו באופן תמידי – הוא: הקב"ה בכבודו ובעצמו, כמו שנאמר:
"כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני".[תהלים כ"ז, ה]
בזמן זה. האיכר אוסף את תבואתו בשדה, אך כאן עליו לזכור כי הצלחתו ביבול היא: מאת ה' ואין הוא יכול לזקוף את ההצלחה על כוחו שלו בלבד.
זוהי שמחה של שביעות רצון, של אמונה בה' כי הכול מאתו יתברך. בסוכה שהיא - דירת ארעי כדי להמחיש לעצמנו: שכל חיינו כאן ארעיים.
לסיכום לאור האמור לעיל: בשירת האזינו , בשירת דוד ובמצוות הישיבה בסוכה בחג הסוכות - – ישנו קו משותף אחד:
הקשר הנצחי בין עם ישראל: בעבר, הווה ועתיד- לקב"ה. ויפים דברי דוד המלך:
"וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי".
[תהלים י"ג, ו']
מאת: אהובה קליין.
פרשת האזינו פותחת בשירה: שירת האזינו –הנה קטע מתוך שירה זו:
הַֽאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַֽאֲדַבֵּ֑רָה - וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי ־פִֽי׃
יַֽעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י - תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י
כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי־ דֶ֔שֶׁא - וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי ־עֵֽשֶׂב׃
כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א - הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵֽאלֹהֵֽינוּ׃
הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּֽעֳל֔וֹ - כִּ֥י כָל־ דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט
אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃
שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם דּ֥וֹר עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל"׃
[דברים ל"ב, א'- ו']
ההפטרה לפרשה נקראת בספר: שמואל ב, [פרק כ"ב]
להלן קטע הפתיחה להפטרה - שירת דויד:
וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ
מִכַּף כָּל-אֹויְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל. וַיֹּאמַר: יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי,
וּמְפַלְטִי-לִי. אֱלֹוהֵי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ; מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי,
מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי, מֹשִׁעִי, מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי.
מְהֻלָּל, אֶקְרָא יְהוָה; וּמֵאֹויְבַי, אִיווָּשֵׁעַ.
כִּי אֲפָפֻנִי, מִשְׁבְּרֵי-מָוֶת; נַחֲלֵי בלייעל, יְבַעֲתֻנִי.
חֶבְלֵי שְׁאוֹל, סַבֻּנִי; קִדְּמֻנִי, מֹקְשֵׁי-מָוֶת.
בַּצַּר-לִי אֶקְרָא יְהוָה, וְאֶל- אֱלֹוהַי אֶקְרָא; וַיִּשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי, וְשַׁווְעָתִי בְּאָזְנָיו". [שמואל כ"ב, א'- ח']
פרשת האזינו צמודה לחג הסוכות. את חג הסוכות אנו מצווים לקיים על פי התורה:
החג נקרא גם בשם: חג האסיף –בו מצווים אנו לחגוג - במשך: שבעה ימים – כפי שנאמר בתורה במקורות הבאים:
א] "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. לו שִׁבְעַת יָמִים, ......... אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים. וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא כ"ג, ל"ג- מ"ד]
ב] "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ".... " [דברים ט"ז, י"ג- י"ד]
ג] "שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה: כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ"[שם, ט"ו]
השאלות הן:
א] מהי חשיבות השירה בפרשת האזינו?
ב] מה הקשר לשירת דוד ולפרשת האזינו?
ג] מה המטרה במצוות חג הסוכות?
תשובות.
חשיבות השירה בפרשת האזינו.
"נתיבות שלום: סובר: כי השירה מאד חשובה בתורה הקדושה.
אמר כבר רש"י בפרשת "וילך" שהכוונה לשירה המופיעה בפרשת האזינו, כאשר יבואו הצרות על עם ישראל - השירה הזו תענה להם - כי ה' הזהיר את עם ישראל מפני הצרות – האלה אם יחטאו, שהרי ישנה הבטחה שהתורה לא תשתכח מזרעם לגמרי.
על פי ספר החינוך: מצווה היא לכתוב את התורה אשר בה כתובה השירה הזו.
מכאן נבין: שהשירה הזו היא עיקר התורה - לפי שכל התורה קרויה על שמה והיא גם מספקת תשובה למצב שבן אדם מרגיש , גם כאשר יש הסתר פנים.
בספרי נאמר: "גדולה שירה זו לפי שיש בה: עבר הווה ועתיד.
יש בה את העולם הזה ואת העולם הבא ומתפלא ה"נתיבות שלום" מדוע הקטע הזה בפרשה נקרא שירה בזמן שלכאורה הוא תוכחה ועונשים?
אלא הביאור של הרמב"ן: שירת האזינו היא משהו נצחי ומתארת את כל מה שמוצאות אותנו , יש בה גם הבטחת הגאולה העתידית.
השירה מתארת גם את כל הטוב והחסד שה' גמל לעם ישראל וכל הנסים בהיותם נודדים במדבר למרות שהיו כפויי טובה וחטאו - לכן ה' כעס עליהם ושלח בארצם דבר ,רעב , חיה רעה וחרב ופיזר אותם בכל רוח ועוד עונשים שונים וקשים. אך בסוף השירה מתואר- איך הי יתנקם בגויים וזו תהיה בגאולה העתידית . אין הכוונה לא לתקופת בית שני –לפי שעליה לא נאמר:
"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם ְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".
הנקמה בגויים תבוא רק בזמן הגאולה הקרובה.
הגאולה הזו מובטחת ללא כל תנאי שה' דורש מעם ישראל. גם אם לא יעשו תשובה - הגאולה בוא תבוא - כהבטחת ה'.
כל העונשים שבאו על ישראל - הם במטרה: לטהר את ישראל לקראת הגאולה.
הרמב"ן מסביר: שעיקר השירה הוא - ההבטחה על נצחיות עם ישראל והגאולה.
כאשר ה' ינקום בכל הגויים הרשעים שהציקו לישראל ,אז יראו כל הגויים שישראל הם עם ה' ונחלתו לנצח. ולכן השירה משמשת שטר עדות לכך.
שירת דוד והקשר לפרשת האזינו.
המלב"ים מסביר: דוד שר את השירה הזאת כמה פעמים, ביום שה' הציל אותו מכף כל אויביו, ובכל פעם שהוא היה נושע- היה שר וגם כאשר ניצל משאול - היה שר את השירה.
רש"י סובר: כי דוד היה שר את השירה לעת זקנתו לאחר שעברו עליו כל צרותיו וניצל מכולם וגם מכף שאול. שאול היה רודף אותו יותר מכולם.
דוד משבח את ה' על התקופות שבהם ישב בשלווה ללא צרות.
הישועה מיד ה' מכילה שלושה חלקים:
א] הימלטות מהאויב.
ב] בריחה אל המצודה.
ג] המקום שעליו עומדת המצודה- סלע גבוה וחזק באותה מידה גם ה' מהווה לדויד סלע - וממלט אותו מיד האויב.
באותם ימים לא רק שהאויב לא השיג אותו ,אלא דוד ניצח אותם וזאת בזכות ה' שהגן עליו - ה' הושיע אותו מהאויבים שהם אנשי חמס.
בזמן שאינו נמצא בצרה לא יצטרך להתפלל אל ה' שיושיע אותו. אלא יקרא לה' בשם "מהולל" לפי שיש להלל את ה' על רוב טובותיו ועל ידי שיהלל את ה' יוושע מאויביו..
אך כאשר האויבים ילחמו בו אז יצטרך להתפלל ולקרא אל ה' שיסייע לו.
הנקודה המרכזית בשירת דוד -: האמונה בה' והדבקות בו לאורך כל הדרך בכל מצב. דוד מקיים את הקשר באמצעות שירה, ודברי הלל.
לעניות דעתי, השירה שמופיעה גם בפרשת האזינו – מסמלת את הקשר ההדוק בין ה' לעם ישראל בכל מצב - ואת אהבת ה' אל העם הנבחר.
המטרה בחג הסוכות.
ציורי תנ"ך/ סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
בחג הסוכות אנו מצווים לשבת שבעה ימים בסוכות.
אנו יוצאים מדירת קבע אל דירת עראי וכאן אנו מביעים את ביטחוננו ודבקותנו אך ורק בקב"ה. מבחינה חינוכית - הישיבה בסוכה מלמדת אותנו להסתכל על העולם בו אנו חיים כיושבים בו בדירת ארעי. יפים דברי רבי יעקב:
"רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין": [מסכת אבות ד, ט"ז]
כלומר, היהודי צריך בעולם הזה לעסוק בתורה ומצוות – כדי להכין את הקרקע לקראת הטרקלין בעולם הבא – לאחר מותו.
כידוע, חג סוכות נקרא גם בשם: חג האסיף - היות ובתקופה זו כאשר האיכר אוסף את יבולו, צריך להיזהר ,לא לתלות את הצלחתו בכוחותיו בלבד, ואל יגיד: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" לכן בזמן הזה היהודי נדרש לשבת בסוכה, השמחה עליה התורה מצווה אותנו בחג הסוכות- היא שמחה של הודיה לה' – הכרת הטוב על כל מה שדאג לנו בעבר- במדבר הושיב אותנו בסוכות.
וגם על כל מה שדואג לנו בהווה,
כאשר אנחנו יושבים בסוכה והסכך מעלינו הוא: "פסולת גורן ויקב" – הדבר מעיד כי מי שמגן עלינו באופן תמידי – הוא: הקב"ה בכבודו ובעצמו, כמו שנאמר:
"כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני".[תהלים כ"ז, ה]
בזמן זה. האיכר אוסף את תבואתו בשדה, אך כאן עליו לזכור כי הצלחתו ביבול היא: מאת ה' ואין הוא יכול לזקוף את ההצלחה על כוחו שלו בלבד.
זוהי שמחה של שביעות רצון, של אמונה בה' כי הכול מאתו יתברך. בסוכה שהיא - דירת ארעי כדי להמחיש לעצמנו: שכל חיינו כאן ארעיים.
לסיכום לאור האמור לעיל: בשירת האזינו , בשירת דוד ובמצוות הישיבה בסוכה בחג הסוכות - – ישנו קו משותף אחד:
הקשר הנצחי בין עם ישראל: בעבר, הווה ועתיד- לקב"ה. ויפים דברי דוד המלך:
"וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי".
[תהלים י"ג, ו']