ילדה של הבiרא
New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>"ותן בליבנו בינה להבין להשכיל לשמוע"
פרשת "חיי שרה"
מאת: הרה"ג יורם הכהן שליט"א
בפרשתנו אנו נפרדים מהאב הראשון ומהאם הראשונה. אברהם אבינו ושרה אמנו נפטרים בשיבה טובה. בתחילת הפרשה מסופר על פטירת שרה אמנו ועל קבורתה במערכת המכפלה, ובסוף הפרשה מסופר על פטירת אברהם אבינו ועל הבאתו לקבורה.
בעניין קבורת אברהם אומרת הפרשה "יקברו אותו יצחק וישמעאל בניו, אל מערת המכפלה, אל שדה עפרון בן צוחר החתי, אשר על פני ממרא" (כה,ט). על הפסוק הזה נאמר בגמרא: "אמר ר' יוחנן, ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר ויקברו אותו יצחק וישמעאל, מדאקדמי אדבורי אדבריה, ומדאבריה שמע מינה עשה תשובה בימיו" (מסכת בבא בתרא, דף טז, ע"ב). פירוש הדברים: ישמעאל הרי מבוגר יותר מיצחק, ומן הראוי היה שיהיה כתוב בפסוק "ויקברו אותו ישמעאל ויצחק". כלומר היה צריך להקדים את ישמעאל לפני יצחק, משום שהוא מבוגר ממנו. העובדה שהפסוק הקדים את יצחק לפני ישמעאל סימן שישמעאל עשה תשובה וחזר למוטב, ולכן כיבד את יצחק שילך לפניו "ויקברו אותו יצחק וישמעאל".
הגמרא שואלת: אולי הכתוב הקדים את יצחק לפני ישמעאל לא מפני שישמעאל עשה תשובה, אלא שהפסוק כתבם לפי חכמתם? משום שיצחק חכם יותר מעשו הוא נכתב ראשון בפסוק? ואם אכן הכתוב מונה אותם לפי סדר חוכמתם אין לנו הוכחה שישמעאל עשה תשובה?
הגמרא דוחה הנחה זו ואומרת הרי מצאנו את קבורת יצחק: "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו" (לה, כט). אם נכון שהתורה כתבה לפי סדר החכמה היה עליה להקדים את יעקב לפני עשו, הרי יעקב חכם יותר מעשו. אם התורה כתבה קודם את עשו ואחר כך את יעקב סימן שהתורה לא כותבת את הבנים לפי סדר חוכמתם. לכן אצלנו בקבורת אברהם נאמר: "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". אין הבנים כתובים לפי סדר גילם וגודלם, לכן לא לפי חוכמתם. יצחק כתוב לפני ישמעאל מכיוון שישמעאל הוא הגדול והבכור, אלא מכיוון שהוא חזר בתשובה ומכיוון שהוא נתן כבוד ליצחק ושמו לפניו. זוהי הוכחה ברורה ביותר שישמעאל חזר בתשובה.
יתרה מכך לא רק שישמעאל חזר בתשובה, אלא שהוא עשה זאת עוד בחיי אביו אברהם. במסכת בבא בתרא דף טז הגמרא לומדת ממה שכתוב אצלנו בפרשה: "ואברהם זקן בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל" (כד, א). כתוב שה' בירך את אברהם בכול סימן שישמעאל עשה תשובה בחיי אביו אברהם, ולכן אברהם התברך בכל ולא חסר לו דבר בחייו. אפילו בנו שתחילה הלך בדרך הקלוקלת בסוף חזר בתשובה בחייו.
דבר זה מלמדנו יסוד חשוב ומהותי בתפקודו של האדם. מסופר בספר בראשית פרק כא' ששרה מבקשת שאברהם יסלק את הגר ואת ישמעאל. לאחר שאברהם שאל את הקב"ה מה לעשות הוא נענה כי עליו לשמוע בקול שרה, ולכן לשלוח את הגר ואת ישמעאל מהבית. אברהם קם בבוקר והכין להם צידה לדרך - אוכל ומים. הפרשה מספר: "וילכו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים" (כא, טו). ישמעאל הגיע למסכנת נפשות, הוא הרי עלול למות בצמא. נאמר בפסוק יז: "וישמע אלוקים את קול הנער, ויקרא מלאך אלוקים אל הגר מן השמים, ויאמר לה מה לך הגר, אל תראי כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם".
על דברי הפסוק "באשר הוא שם" נאמר בגמרא: "אמר ר' יצחק, אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר כי שמע אלוקים אל קול הנער, באשר הוא שם" (מסכת ראש השנה דף טז ע"ב).
הפסוק מוסבר בהרחבה במדרש רבה ורש"י מביא דבריו במקום: "לפי מעשיו שהוא עושה עכשיו הוא נידון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים לקב"ה, מי שעתיד זרעו להמית את בניך בצמא אתה עושה לו נס ומעלה לו באר? עונה להם הקב"ה עכשיו מה הוא? צדיק או רשע?? אמרו לו צדיק, אמר להם לפי העתיד, וזה שנאמר בפסוק 'באשר הוא שם".
אנו לומדים מזה שהקב"ה דן את ישמעאל לפי מצבוו העכשווי ולא לפי עתידו, ולכן נעשה לו נס שיצאה באר לידו, שתה ממנה וחי. לעומת פסוקים אלה ודברי חז"ל אלה לכאורה אנו מוצאים בתורה פרשה הסותרת תפיסה זו לחלוטין. בעניין זה התורה אומרת: " כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. ויסרו אותו ולא ישמע אליהם וכו" (דברים, כא, יח-כא). עונשו של בן סורר ומורה הוא ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת, ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו. הגמרא אומרת במסכת סנהדרין דף עב: אמנם בן סורר ומורה לא עשה עתה מעשה חמור כל כך שחייבים עליו מיתה, אלא בן סורר ומורה נהרג על שם סןפן. הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה ימות עתה זכאי ואל ימות בעתיד חייב.
אנו לומדים מפרשת בן סורר ומורה שכן דנים אדם על שם סופו. הרי עתה הוא זכאי ואין הוא חייב מיתה, אך הוא נהרג על שם סופו. דבר זה סותר את פרשת ישמעאל שראינו קודם, שהקב"ה לא דן אותו על שם העתיד אלא על שם ההווה, והיות שעתה הוא בסדר אין הוא חייב מיתה כדברי הפסוק "באשר הוא שם"? כיצד מיישבים קושי זה? כיצד שני נושאים אלה עולים בקנה אחד?
סוד הסבר העניין הוא "כוח השמיעה".
אדם באשר הוא ילוד, אישה עשוי הוא לטעות ולחטוא, עשוי הוא לטעות וללכת בדרך הלא נכונה כדברי הכתוב:"אין אדם צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא". אולם אם יש לאדם "כוח השמיעה".אם יש בו הנכונות להקשיב לזולת ולהקשיב לאחר או אפילו לפחות לשמוע לרחשי לבו, אזי בכך הוא יחזור למוטב, ישתנה וילך בדרך הטוב והישר.
זהו ההבדל בן ישמעאל לבין סורר ומורה: יש בו השמיעה ולא סתם שמיעה אלא שמיעה לקב"ה ישמע-אל. מכיוון שבשימעאל יש מהות השמיעה. הוא בסוף יחזור למוטב, יעזוב את דרכו הרעה והקלוקלת וילך בדרך הטוב והישר. ישמעאל אכן חוזר בתשובה בחיי אברהם, לכן אין הוא נידון על שם סופו אלא לפי מצבו העכשווי, שהרי סופו הוא שמיעה לטובה.
לעומת זאת בבן סורר ומורה הבעיה היא שאין בו השמיעה, לכן הכתוב חוזר פעמים רבות ואומר "איננו שומע בקול אביו ואמו", "איננו שומע בקולנו", "ויסרו אותו ולא ישמע אליהם". אדם שאין בו "כוח השמיעה" לעולם לא ישתנה, לעולם לא יחזור למוטב, ועל זה אומרים חז"ל שהוא נידון על שם סופו. אולם כבר אמרו רבותינו במסכת סנהדרין שבן סורר לא היה ולא נברא, אלא הוא נכתב כדי לדרוש וכדי לקבל שכר. העולה מהדברים האלה הוא שבכל אדם ואדם יש הנכונות לשמוע, להאזין ולהקשיב. לפיכך כל הפסוקים המדברים על למידת האדם ועל שינוי האדם משתמשים בעניין השמיעה : "לכו בנים שמעו לי", "יראת ה' אלמדכם", "שמעו ותחי נפשכם" וכו'.
אנו לומדים כמה כוח השמיעה חשוב לאדם, וככל שלאדם יהיה יותר כוח שמיעה, ככל שהוא יטה אוזנו לאחרים או אפילו לרחשי לבו, הוא יעשה הוא מעשים טובים וישרים.
ויעזרנו הקב"ה על דבר כבוד שמו. אמן.
בברכת שבת שלום ומבורך
</span>
פרשת "חיי שרה"
מאת: הרה"ג יורם הכהן שליט"א
בפרשתנו אנו נפרדים מהאב הראשון ומהאם הראשונה. אברהם אבינו ושרה אמנו נפטרים בשיבה טובה. בתחילת הפרשה מסופר על פטירת שרה אמנו ועל קבורתה במערכת המכפלה, ובסוף הפרשה מסופר על פטירת אברהם אבינו ועל הבאתו לקבורה.
בעניין קבורת אברהם אומרת הפרשה "יקברו אותו יצחק וישמעאל בניו, אל מערת המכפלה, אל שדה עפרון בן צוחר החתי, אשר על פני ממרא" (כה,ט). על הפסוק הזה נאמר בגמרא: "אמר ר' יוחנן, ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר ויקברו אותו יצחק וישמעאל, מדאקדמי אדבורי אדבריה, ומדאבריה שמע מינה עשה תשובה בימיו" (מסכת בבא בתרא, דף טז, ע"ב). פירוש הדברים: ישמעאל הרי מבוגר יותר מיצחק, ומן הראוי היה שיהיה כתוב בפסוק "ויקברו אותו ישמעאל ויצחק". כלומר היה צריך להקדים את ישמעאל לפני יצחק, משום שהוא מבוגר ממנו. העובדה שהפסוק הקדים את יצחק לפני ישמעאל סימן שישמעאל עשה תשובה וחזר למוטב, ולכן כיבד את יצחק שילך לפניו "ויקברו אותו יצחק וישמעאל".
הגמרא שואלת: אולי הכתוב הקדים את יצחק לפני ישמעאל לא מפני שישמעאל עשה תשובה, אלא שהפסוק כתבם לפי חכמתם? משום שיצחק חכם יותר מעשו הוא נכתב ראשון בפסוק? ואם אכן הכתוב מונה אותם לפי סדר חוכמתם אין לנו הוכחה שישמעאל עשה תשובה?
הגמרא דוחה הנחה זו ואומרת הרי מצאנו את קבורת יצחק: "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו" (לה, כט). אם נכון שהתורה כתבה לפי סדר החכמה היה עליה להקדים את יעקב לפני עשו, הרי יעקב חכם יותר מעשו. אם התורה כתבה קודם את עשו ואחר כך את יעקב סימן שהתורה לא כותבת את הבנים לפי סדר חוכמתם. לכן אצלנו בקבורת אברהם נאמר: "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". אין הבנים כתובים לפי סדר גילם וגודלם, לכן לא לפי חוכמתם. יצחק כתוב לפני ישמעאל מכיוון שישמעאל הוא הגדול והבכור, אלא מכיוון שהוא חזר בתשובה ומכיוון שהוא נתן כבוד ליצחק ושמו לפניו. זוהי הוכחה ברורה ביותר שישמעאל חזר בתשובה.
יתרה מכך לא רק שישמעאל חזר בתשובה, אלא שהוא עשה זאת עוד בחיי אביו אברהם. במסכת בבא בתרא דף טז הגמרא לומדת ממה שכתוב אצלנו בפרשה: "ואברהם זקן בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל" (כד, א). כתוב שה' בירך את אברהם בכול סימן שישמעאל עשה תשובה בחיי אביו אברהם, ולכן אברהם התברך בכל ולא חסר לו דבר בחייו. אפילו בנו שתחילה הלך בדרך הקלוקלת בסוף חזר בתשובה בחייו.
דבר זה מלמדנו יסוד חשוב ומהותי בתפקודו של האדם. מסופר בספר בראשית פרק כא' ששרה מבקשת שאברהם יסלק את הגר ואת ישמעאל. לאחר שאברהם שאל את הקב"ה מה לעשות הוא נענה כי עליו לשמוע בקול שרה, ולכן לשלוח את הגר ואת ישמעאל מהבית. אברהם קם בבוקר והכין להם צידה לדרך - אוכל ומים. הפרשה מספר: "וילכו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים" (כא, טו). ישמעאל הגיע למסכנת נפשות, הוא הרי עלול למות בצמא. נאמר בפסוק יז: "וישמע אלוקים את קול הנער, ויקרא מלאך אלוקים אל הגר מן השמים, ויאמר לה מה לך הגר, אל תראי כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם".
על דברי הפסוק "באשר הוא שם" נאמר בגמרא: "אמר ר' יצחק, אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר כי שמע אלוקים אל קול הנער, באשר הוא שם" (מסכת ראש השנה דף טז ע"ב).
הפסוק מוסבר בהרחבה במדרש רבה ורש"י מביא דבריו במקום: "לפי מעשיו שהוא עושה עכשיו הוא נידון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים לקב"ה, מי שעתיד זרעו להמית את בניך בצמא אתה עושה לו נס ומעלה לו באר? עונה להם הקב"ה עכשיו מה הוא? צדיק או רשע?? אמרו לו צדיק, אמר להם לפי העתיד, וזה שנאמר בפסוק 'באשר הוא שם".
אנו לומדים מזה שהקב"ה דן את ישמעאל לפי מצבוו העכשווי ולא לפי עתידו, ולכן נעשה לו נס שיצאה באר לידו, שתה ממנה וחי. לעומת פסוקים אלה ודברי חז"ל אלה לכאורה אנו מוצאים בתורה פרשה הסותרת תפיסה זו לחלוטין. בעניין זה התורה אומרת: " כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. ויסרו אותו ולא ישמע אליהם וכו" (דברים, כא, יח-כא). עונשו של בן סורר ומורה הוא ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת, ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו. הגמרא אומרת במסכת סנהדרין דף עב: אמנם בן סורר ומורה לא עשה עתה מעשה חמור כל כך שחייבים עליו מיתה, אלא בן סורר ומורה נהרג על שם סןפן. הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה ימות עתה זכאי ואל ימות בעתיד חייב.
אנו לומדים מפרשת בן סורר ומורה שכן דנים אדם על שם סופו. הרי עתה הוא זכאי ואין הוא חייב מיתה, אך הוא נהרג על שם סופו. דבר זה סותר את פרשת ישמעאל שראינו קודם, שהקב"ה לא דן אותו על שם העתיד אלא על שם ההווה, והיות שעתה הוא בסדר אין הוא חייב מיתה כדברי הפסוק "באשר הוא שם"? כיצד מיישבים קושי זה? כיצד שני נושאים אלה עולים בקנה אחד?
סוד הסבר העניין הוא "כוח השמיעה".
אדם באשר הוא ילוד, אישה עשוי הוא לטעות ולחטוא, עשוי הוא לטעות וללכת בדרך הלא נכונה כדברי הכתוב:"אין אדם צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא". אולם אם יש לאדם "כוח השמיעה".אם יש בו הנכונות להקשיב לזולת ולהקשיב לאחר או אפילו לפחות לשמוע לרחשי לבו, אזי בכך הוא יחזור למוטב, ישתנה וילך בדרך הטוב והישר.
זהו ההבדל בן ישמעאל לבין סורר ומורה: יש בו השמיעה ולא סתם שמיעה אלא שמיעה לקב"ה ישמע-אל. מכיוון שבשימעאל יש מהות השמיעה. הוא בסוף יחזור למוטב, יעזוב את דרכו הרעה והקלוקלת וילך בדרך הטוב והישר. ישמעאל אכן חוזר בתשובה בחיי אברהם, לכן אין הוא נידון על שם סופו אלא לפי מצבו העכשווי, שהרי סופו הוא שמיעה לטובה.
לעומת זאת בבן סורר ומורה הבעיה היא שאין בו השמיעה, לכן הכתוב חוזר פעמים רבות ואומר "איננו שומע בקול אביו ואמו", "איננו שומע בקולנו", "ויסרו אותו ולא ישמע אליהם". אדם שאין בו "כוח השמיעה" לעולם לא ישתנה, לעולם לא יחזור למוטב, ועל זה אומרים חז"ל שהוא נידון על שם סופו. אולם כבר אמרו רבותינו במסכת סנהדרין שבן סורר לא היה ולא נברא, אלא הוא נכתב כדי לדרוש וכדי לקבל שכר. העולה מהדברים האלה הוא שבכל אדם ואדם יש הנכונות לשמוע, להאזין ולהקשיב. לפיכך כל הפסוקים המדברים על למידת האדם ועל שינוי האדם משתמשים בעניין השמיעה : "לכו בנים שמעו לי", "יראת ה' אלמדכם", "שמעו ותחי נפשכם" וכו'.
אנו לומדים כמה כוח השמיעה חשוב לאדם, וככל שלאדם יהיה יותר כוח שמיעה, ככל שהוא יטה אוזנו לאחרים או אפילו לרחשי לבו, הוא יעשה הוא מעשים טובים וישרים.
ויעזרנו הקב"ה על דבר כבוד שמו. אמן.
בברכת שבת שלום ומבורך
</span>