ילדה של הבiרא
New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>"טוב לצדיק טוב לשכנו"
פרשת "וירא"</span>
בפרשתינו נושאים רבים ומגוונים, החל מהגעת שלושת המלאכים לאוהל אברהם ושרה, כל מלאך ביעודו ותפקידו הוא. לאחר מכן מסופר על הפיכת סדום ועמורה. הצלת לוט ובני ביתו, לידת מואב ועמון וכל השתלשלות הדברים, מעשה אבימלך באברהם ושרה, הולדת יצחק, ועקדת יצחק, ללא ספק נושאים רבים וכל נושא חשוב בפני עצמו ומהווה מסר לימודי חינוכי ממדרגה ראשונה.
בדברינו ננסה להבין מעט את הנושא פרשת הפיכת סדום ועמורה וכל הנלווה לסיפור זה, נאמר בפרשה "ויאמר ה' זעקת סדום ואמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאוד, ארצה נא ואראה הצעקתם הבאה, אלי עשו כלה, ואם לא אגעה" (פרק יח' פסוקים כ'-כא'), הקב"ה מחליט לעשות כלה, להרחיב את סום ואת עמורה בכלל מעשיהם הרעים, אך לפני כן הוא מודיע זאת לאברהם, ואומרת התורה בפרק יח' פסוק יז' " וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה".
כאשר אברהם אבינו שומע את הבשורה הקשה הזו, שהקב"ה חפץ להחריב את סדום ואת עמורה, אברהם לא מקבל גזירה זו בקלות, אלא נכנס לוויכוח קשה ונוקב עם הקב"ה כדי לבטל את הגזירה. למרות שלכאורה בצד האישי ולמען האינטרס הפרטי של אברהם כדאי היה מאוד שהקב"ה יחריב את סדום ואת עמורה. שהרי אם אברהם אבינו היה כולו חסד וצדקה, היה משדר לעולם חסד, היה מלמד את הבריות להיות אנשי חסד וצדקה, שזו היתה משנתו ומשאת חייו, סדום לעמורה היו בדיוק להיפך ממנו, היו אנטי חסד אוהבי עצמם כל אחד דאג לאינטרס האישי המצומצם שלו, בלי להתחשב ולדאוג לאחר ולזולת, כפי שאומרת ומגדירה זו התורה במפותו בפרק יג' פס' יג' "ואנשי סדום רעים וחטאים, לה' מאוד" וכפי שמסביר רש"י. על פי הגמ' במסכת סנהדרין קט' רעים-בגופם,חטאים בממונם. ואם הם היו כאלה רעים אנשי אנטי חסד וצדקה, הם כביכול הפריעו ומפריעים לאברהם בשיווק משנת החסד לעולם, אז לאברהם כדאי מאוד שה' יחריב את סדום ואת עמורה, אך אברהם אינו דואג לצד האישי והפרטי שלו, אלא כאיש חסד דואג הוא לכלל ומבקש מהקב"ה לבטל את רוע הגזירה. ואפילו מדבר בלשון קשה וחריפה כלפי הקב"ה ואומר לו "חלילה לך מלעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע, חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט". והגדילו רבותינו באומרם שאברהם אפילו הטיח דברים כלפי הקב"ה וכל זאת כדי להציל את סדום ואת עמורה למרות היותם אנשים רעים וחטאים. אברהם בא בטענה לקב"ה ואומר לו "אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר, האף תספה ולא תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה" (יח',כד') אחר כך אברהם יורד ממספר החמישים צדיקים ואומר לקב"ה אולי ישנם ארבעים וחמישה צדיקים בתוך העיר, וכו', וכך אברהם ממשיך לרדת במספר הצדיקים הנמצאים בתוך העיר עד שמגיע לעשרה צדיקים. ואכן הקב"ה מסכים עמו, שאם יש בתוך העיר עשרה צדיקים אין הוא מחריב את סדום ואת עמורה, ומבטל את רוע הגזירה. כאן יש לשאולל שאלה מהותית ועקרונית בדבריו של אברהם לקב"ה באומרו , אולי יש חמישים בתוך העיר האף תיספה ולא תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה" (יח' כד'), וכן לגבי המספר הקטן יותר של הצדיקים. וכי בגלל שיש חמישים או מ'ס אחר של צדיקים צריך הקב"ה לסלוח לכל העיר? וכי אברהם מבקש שהקב"ה צריך לעשות פרוטקציה לרשעים ולא להענישם בגלל שיש בעיר מ'ס צדיקים?! הכי בודאי שאין אברהם אבינו מצפה שהקב"ה יעשה פרוטקציה לרשעים הרי אברהם אומר לקב"ה "שופט כל הארץ", אז לא יעלה על הדעת לבקש בקשה שכזו, "ששופט כל הארץ" שהוא הקב"ה יוותר לרשעים בגלל הצדיקים שבתוך העיר? אם כך הדברים, אז מה היתה כוונת אברהם אבינו??מה היתה כוונת טענת אברהם אבינו אם יש מ'ס צדיקים "בתוך העיר" תסלח לכל העיר?! אברהם לכל היותר יכל לבקש לא להעניש את הצדיקים ותו לא?! חייבים אנו להסביר ולומר, שאברהם אבינו בתפיסת עולמו ובאורח חייו, מבין שאם יש צדיקים "בתוך העיר" ובדגש הוא "בתוך העיר", וכוונת הדברים היא לא שיש "צדיקים בעיר" שהם מסוגרים בתוך עצמם ואין להם דין ודבר עם תושבי העיר, הם לא מעורבים בנעשה בעיר, אלא אם יש צדיקים "בתוך העיר" הווה אור שהצדיקים הללו הם מעורבים בקהילה, שותפים לנעשה בעיר, הם חלק אינטגרלי מכל פעילות האנשים והעיר, כשיש צדיקים כאלה מושגת כאן מטרה כפולה, האחת היא, שהצדיקים הללו מהווים דוגמא לחיקוי, מהווים מודל לדוגמא להתנהגות הציבור והכלל, ועל ידי אותם הצדיקים הציבור יחזור למוטב מבחינת יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה', וזו כוונת רבותינו באומרם "טוב לצדיק טוב לשכנו", מדוע טוב לשכן של הצדיק?! מובן שלצדיק טוב מכיון שהוא הולך ופועל בדרך הטוב והישר, אך מדוע טוב לשכנו?? אלא הרעיון הוא מכיון שהצדיק מתנהג בדרך הטובה והנכונה, שכנו לומד ממנו ומתנהג גם הוא באותה דרך כי הצדיק הינו מודל לחיקוי והתוצאה היא שיהיה גם טוב לשכן.ישנה השפעה חיובית בין הצדיק לבין השכן. לכן אומר אברהם לקב"ה אם ישנם חמישים צדיקים "בתוך העיר" בטוח שהם יהווה השפעה ודוגמא אישית לכלל הציבור, לכלל העיר, והם הרשעים יחזרו למוטב, לכן אל לך להפוך את סדום ועמורה.
המטרה השנייה המושגת בצדיקים שנמצאים "בתוך העיר" היא שהצדיק יכול להתפלל לקב"ה על אותם הסובבים אותו ובכך להחזירם למוטב. מכיון שהצדיק נמצא "בתוך העיר" והוא בעצם סובל מהתנהגות המקולקלת של סביבתו, הוא מתפלל לקב"ה מקירות ליבו ששכניו ואנשי עירו יחזרו למוטב, ותפילה כזו אינה חוזרת ריקם, הקב"ה מקבלה, ואנשי העיר מפסיקים ללכת בדרכם הרעה וחוזרים למוטב, לכן אומר אברהם לקב"ה אם ישנם חמישים צדיקים "בתוך העיר" אל לך להפוך את העיר. וזה אנו רואים ממעשה מפורש בגמרא מסכת ברכות דף י' מסופר בגמ', בשבכונתו של ר' מאיר בעל הנס היו בריונים, והיו מצערים אותו הרבה, התפלל עליהם ר' מאיר שימותו, אמרה לו ברוריה אשתו, מה דעתך? משום שנאמר "יתמו חטאים מן הארץ", וכי כתוב "חוטאים"?...חטאים" כתוב, ועוד המשך לסוף הפסוק "ורשעים עוד אינם", כיון שייתמו חטאים (ולא חוטאים) אז "ורשעים עוד אינם", אלא אתה ר' מאיר התפלל עליהם ובקש עליהם רחמים שישובו בתשובה ויחזרו למוטב! אכן ביקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה והתנהגו בדרך הטובה. נמצאנו למדים כשהצדיק נמצא "בתוך העיר" "וסובל" מהתנהגות סביבתו הרעה, יכול הוא להתפלל בעבורם ויחזרו למוטב.
לאור דברינו אלו, מובנים עתה דבריו של אברהם אבינו באומרו לקב"ה אם ישנם צדיקים "בתוך העיר" אל לך להחריב את העיר, וזו הייתה שיטתו ומשנתו של אברהם אבינו תמיד ללמד זכות על הזולת ועל החברים ובשעת הצורך גם להתפלל בעבורם ולהחזירם למוטב. נלמד מאברהם אבינו ונדבק במעשיו ובדרכיו
בברכת שבת שלום ומבורך.
פרשת "וירא"</span>
בפרשתינו נושאים רבים ומגוונים, החל מהגעת שלושת המלאכים לאוהל אברהם ושרה, כל מלאך ביעודו ותפקידו הוא. לאחר מכן מסופר על הפיכת סדום ועמורה. הצלת לוט ובני ביתו, לידת מואב ועמון וכל השתלשלות הדברים, מעשה אבימלך באברהם ושרה, הולדת יצחק, ועקדת יצחק, ללא ספק נושאים רבים וכל נושא חשוב בפני עצמו ומהווה מסר לימודי חינוכי ממדרגה ראשונה.
בדברינו ננסה להבין מעט את הנושא פרשת הפיכת סדום ועמורה וכל הנלווה לסיפור זה, נאמר בפרשה "ויאמר ה' זעקת סדום ואמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאוד, ארצה נא ואראה הצעקתם הבאה, אלי עשו כלה, ואם לא אגעה" (פרק יח' פסוקים כ'-כא'), הקב"ה מחליט לעשות כלה, להרחיב את סום ואת עמורה בכלל מעשיהם הרעים, אך לפני כן הוא מודיע זאת לאברהם, ואומרת התורה בפרק יח' פסוק יז' " וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה".
כאשר אברהם אבינו שומע את הבשורה הקשה הזו, שהקב"ה חפץ להחריב את סדום ואת עמורה, אברהם לא מקבל גזירה זו בקלות, אלא נכנס לוויכוח קשה ונוקב עם הקב"ה כדי לבטל את הגזירה. למרות שלכאורה בצד האישי ולמען האינטרס הפרטי של אברהם כדאי היה מאוד שהקב"ה יחריב את סדום ואת עמורה. שהרי אם אברהם אבינו היה כולו חסד וצדקה, היה משדר לעולם חסד, היה מלמד את הבריות להיות אנשי חסד וצדקה, שזו היתה משנתו ומשאת חייו, סדום לעמורה היו בדיוק להיפך ממנו, היו אנטי חסד אוהבי עצמם כל אחד דאג לאינטרס האישי המצומצם שלו, בלי להתחשב ולדאוג לאחר ולזולת, כפי שאומרת ומגדירה זו התורה במפותו בפרק יג' פס' יג' "ואנשי סדום רעים וחטאים, לה' מאוד" וכפי שמסביר רש"י. על פי הגמ' במסכת סנהדרין קט' רעים-בגופם,חטאים בממונם. ואם הם היו כאלה רעים אנשי אנטי חסד וצדקה, הם כביכול הפריעו ומפריעים לאברהם בשיווק משנת החסד לעולם, אז לאברהם כדאי מאוד שה' יחריב את סדום ואת עמורה, אך אברהם אינו דואג לצד האישי והפרטי שלו, אלא כאיש חסד דואג הוא לכלל ומבקש מהקב"ה לבטל את רוע הגזירה. ואפילו מדבר בלשון קשה וחריפה כלפי הקב"ה ואומר לו "חלילה לך מלעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע, חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט". והגדילו רבותינו באומרם שאברהם אפילו הטיח דברים כלפי הקב"ה וכל זאת כדי להציל את סדום ואת עמורה למרות היותם אנשים רעים וחטאים. אברהם בא בטענה לקב"ה ואומר לו "אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר, האף תספה ולא תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה" (יח',כד') אחר כך אברהם יורד ממספר החמישים צדיקים ואומר לקב"ה אולי ישנם ארבעים וחמישה צדיקים בתוך העיר, וכו', וכך אברהם ממשיך לרדת במספר הצדיקים הנמצאים בתוך העיר עד שמגיע לעשרה צדיקים. ואכן הקב"ה מסכים עמו, שאם יש בתוך העיר עשרה צדיקים אין הוא מחריב את סדום ואת עמורה, ומבטל את רוע הגזירה. כאן יש לשאולל שאלה מהותית ועקרונית בדבריו של אברהם לקב"ה באומרו , אולי יש חמישים בתוך העיר האף תיספה ולא תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה" (יח' כד'), וכן לגבי המספר הקטן יותר של הצדיקים. וכי בגלל שיש חמישים או מ'ס אחר של צדיקים צריך הקב"ה לסלוח לכל העיר? וכי אברהם מבקש שהקב"ה צריך לעשות פרוטקציה לרשעים ולא להענישם בגלל שיש בעיר מ'ס צדיקים?! הכי בודאי שאין אברהם אבינו מצפה שהקב"ה יעשה פרוטקציה לרשעים הרי אברהם אומר לקב"ה "שופט כל הארץ", אז לא יעלה על הדעת לבקש בקשה שכזו, "ששופט כל הארץ" שהוא הקב"ה יוותר לרשעים בגלל הצדיקים שבתוך העיר? אם כך הדברים, אז מה היתה כוונת אברהם אבינו??מה היתה כוונת טענת אברהם אבינו אם יש מ'ס צדיקים "בתוך העיר" תסלח לכל העיר?! אברהם לכל היותר יכל לבקש לא להעניש את הצדיקים ותו לא?! חייבים אנו להסביר ולומר, שאברהם אבינו בתפיסת עולמו ובאורח חייו, מבין שאם יש צדיקים "בתוך העיר" ובדגש הוא "בתוך העיר", וכוונת הדברים היא לא שיש "צדיקים בעיר" שהם מסוגרים בתוך עצמם ואין להם דין ודבר עם תושבי העיר, הם לא מעורבים בנעשה בעיר, אלא אם יש צדיקים "בתוך העיר" הווה אור שהצדיקים הללו הם מעורבים בקהילה, שותפים לנעשה בעיר, הם חלק אינטגרלי מכל פעילות האנשים והעיר, כשיש צדיקים כאלה מושגת כאן מטרה כפולה, האחת היא, שהצדיקים הללו מהווים דוגמא לחיקוי, מהווים מודל לדוגמא להתנהגות הציבור והכלל, ועל ידי אותם הצדיקים הציבור יחזור למוטב מבחינת יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה', וזו כוונת רבותינו באומרם "טוב לצדיק טוב לשכנו", מדוע טוב לשכן של הצדיק?! מובן שלצדיק טוב מכיון שהוא הולך ופועל בדרך הטוב והישר, אך מדוע טוב לשכנו?? אלא הרעיון הוא מכיון שהצדיק מתנהג בדרך הטובה והנכונה, שכנו לומד ממנו ומתנהג גם הוא באותה דרך כי הצדיק הינו מודל לחיקוי והתוצאה היא שיהיה גם טוב לשכן.ישנה השפעה חיובית בין הצדיק לבין השכן. לכן אומר אברהם לקב"ה אם ישנם חמישים צדיקים "בתוך העיר" בטוח שהם יהווה השפעה ודוגמא אישית לכלל הציבור, לכלל העיר, והם הרשעים יחזרו למוטב, לכן אל לך להפוך את סדום ועמורה.
המטרה השנייה המושגת בצדיקים שנמצאים "בתוך העיר" היא שהצדיק יכול להתפלל לקב"ה על אותם הסובבים אותו ובכך להחזירם למוטב. מכיון שהצדיק נמצא "בתוך העיר" והוא בעצם סובל מהתנהגות המקולקלת של סביבתו, הוא מתפלל לקב"ה מקירות ליבו ששכניו ואנשי עירו יחזרו למוטב, ותפילה כזו אינה חוזרת ריקם, הקב"ה מקבלה, ואנשי העיר מפסיקים ללכת בדרכם הרעה וחוזרים למוטב, לכן אומר אברהם לקב"ה אם ישנם חמישים צדיקים "בתוך העיר" אל לך להפוך את העיר. וזה אנו רואים ממעשה מפורש בגמרא מסכת ברכות דף י' מסופר בגמ', בשבכונתו של ר' מאיר בעל הנס היו בריונים, והיו מצערים אותו הרבה, התפלל עליהם ר' מאיר שימותו, אמרה לו ברוריה אשתו, מה דעתך? משום שנאמר "יתמו חטאים מן הארץ", וכי כתוב "חוטאים"?...חטאים" כתוב, ועוד המשך לסוף הפסוק "ורשעים עוד אינם", כיון שייתמו חטאים (ולא חוטאים) אז "ורשעים עוד אינם", אלא אתה ר' מאיר התפלל עליהם ובקש עליהם רחמים שישובו בתשובה ויחזרו למוטב! אכן ביקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה והתנהגו בדרך הטובה. נמצאנו למדים כשהצדיק נמצא "בתוך העיר" "וסובל" מהתנהגות סביבתו הרעה, יכול הוא להתפלל בעבורם ויחזרו למוטב.
לאור דברינו אלו, מובנים עתה דבריו של אברהם אבינו באומרו לקב"ה אם ישנם צדיקים "בתוך העיר" אל לך להחריב את העיר, וזו הייתה שיטתו ומשנתו של אברהם אבינו תמיד ללמד זכות על הזולת ועל החברים ובשעת הצורך גם להתפלל בעבורם ולהחזירם למוטב. נלמד מאברהם אבינו ונדבק במעשיו ובדרכיו
בברכת שבת שלום ומבורך.